ערך/מצוות לאו ליהנות ניתנו

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מצוות לאו ליהנות ניתנו

במקום שחלק מעיקר המצוה הוא מה שיהנה

האחרונים ייסדו שדין 'מצות לאו להנות ניתנו' שייך רק באופן שההנאה מהמצוה אינה חלק מהמצוה – אבל במקום שחלק מעיקר המצוה הוא מה שיהנה, בזה לא שייך לדון 'מצות לאו ליהנות ניתנו'. וכ"כ העונג יום טוב (סימן נ) לענין הדלקת נרות שבת, שכיון שכל המצוה הוא להנות לאורם, ממילא לא שייך בהם 'מלל"נ'. ובשו"ת מוהר"י אשכנזי (סימן ח) כתב כן לגבי חצוצרות של תענית, שכיון שהם לכפרה הרי זה חשוב כאילו עיקר הכוונה להנות מהם, ולא שייך בהם מלל"נ. וגם באמרי בינה^{[השלם מקור]} נמצא כן לענין סעודות שבת שלא שייך בהם מלל"נ כיון שעיקר המצוה בהם להנות. ועפ"ז כתב רבי חיים פינחס שיינברג זצ"ל (משמרת חיים, ח"א ציצית שאלה ה) שכן יש לומר שגם ציצית כיון שהוא דין ב'בגד' – ובגד עיקר שימושו הוא ההנאה, ובלי הנאה אין כאן בגד – ונמצא שההנאה היא חלק בגוף המצוה, ולכן לא שייך בו מלל"נ.

במצות סוכה

התוס' (ר"ה כח. ד"ה המודר הא') פירשו שאי אפשר לומר גבי סוכה מצוות לאו ליהנות ניתנו, כיון דאיכא הנאת ישיבה גם בלאו המצוה.

במצות ציצית

בשו"ת עונג יום טוב (סימן מח) כתב שאין שייך לומר לגבי ציצית מצוות לאו ליהנות ניתנו, שהרי איכא הנאת לבישה ועיקר מצות ציצית לא ניתנה אלא על הבגד שלובש ונהנה ממנו בלבישה, שבגד זה חייבתו תורה בציצית. ולכך לא שייך לומר מצוות לאו ליהנות ניתנו, שהרי אם לא מיקרי הנאת לבישה ליכא גם מצות ציצית. ועי' לעיל בשם משמרת חיים.

במצות הדלקת נרות שבת

עי' לעיל בשם עונג יום טוב.

במצות סעודות שבת

עי' לעיל בשם שו"ת אמרי בינה.

במצות חצוצרות של תענית

עי' לעיל בשם שו"ת מוהר"י אשכנזי.

מעבר לתחילת הדף