עץ יוסף על ויקרא רבה/יט/ו

עץ יוסף על ויקרא רבה יט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יכניה בן יהויקים. וכדמפרש לקמן:

להחריב את ירושלים. אע"פ שלא החריבה בפעם ההיא ולא בקש רק נפש יהויקים. היינו ע"י שהסנהדרין שחרו פניו והודו לבקשתו נתפייס אז. אבל לעיל בב"ר פ' צ"ד גרסינן שעלה לכבוש את יהויקים:

בדפני של אנטוכיא. שפם הרבלה תרגם יונתן דפני אנטוכי. והמוסף הערוך כתב שם מגרש עיר אנטוכיא. וגם מקומות אחרים נקראים על שם אילנות דפני הנטועות שם:

הגיע זמנו כו'. דרך שאלה וקובלנא ברוח נשברה אמרו לו אם דעתו להחריב את בהמ"ק ולפי שכבר ידעו מהנביאים שהיה עתיד ליחרב ולכן אמרו לנ"נ האם הגיע זמנו כלו' אם ה' שם בלבו להחריבה:

דוחין נפש מפני נפש. שאתם מוסרין נפשי להנצל נפשיכם:

לא תסגיר עבד. שאע"פ שלא יהרגני נ"נ רק שיחבשני בבבל מ"מ אין לכם למסריני משום לא תסגיר. דלא גרע אני מעבד של נכרי שברח שאין מוסרים אותו להיות עוד עבד. וכן אני שמרדתי במלך בבל אין להסגיריני שיכביש אותי לעבודתו ולהוציאני ח"ל:

זקנתך. צ"ל עשו אבותיך. או צ"ל עשה זקנך. והוא דוד שביקש שיתנהו לו שבע בן בכרי. וכן עשו מפני שהדין כך למסור מי שייחדוהו בשם. ואע"ג דההוא בדין הוה שמרד במלכות. הא גם יהויקים מרד בנבוכדנצר. וע' מ"ש בב"ר פ' צ"ד:

שלשלוהו. פי' מע"ג החומה כמ"ש בירמי' סחוב והשלך להלאה משערי ירושלים (רד"ל):

ויתנוהו בסוגר בחחים. דביהויקים מיירי כמו שאמרו המפרשים. ולא כפירוש רי"א:

בחיים כתיב. אין תימה מה שאין כן בספרים שלנו. שכמה פעמים התלמוד חולק על המסורת שלנו כמ"ש התוס' בפרק במה בהמה גבי מעבירם כתיב. והרד"ל כתב וז"ל בחחיים כתיב כצ"ל בשני יודי"ן לכן דרש בחיים וע' מנחת שי שם עכ"ל:

למען לא ישמע קולו עוד. דמשמע דתיכף כשנתן בסוגר לא היה קולו עוד נשמע. ורבי שמעון לא חייש למאי דכתיב בחיים כיון דקרינן בחחים. ור' אליעזר מתרץ למען לא ישמע קולו דהיינו פחדו ומוראו שהיה מתחלה בארץ כמ"ש ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו:

ומת בידם מצרתו. וקשה להני דס"ל דמת שלשלוהו סוגר וחחים ומצודות למה ועוד דבד"ה כתיב ויאסרוהו בנחשתים להוליכו בבלה. וי"ל דבעודו חי אסרוהו סנהדרין על פיו של נבוכדנצר ופי' ויאסרוהו בצוויו ואז היתה כוונתו להוליכו בבלה ולא עלתה לו שמת קודם שבא לידו. ולר' שמעון מת בידם של סנהדרין ומ"מ שלשלוהו אותו בהיותו אסור בהם להראות לנ"נ שעשו צוויו שבחייו אסרוהו. ולריב"ל בשעת מסירתו היה חי ומיד היה מת:

מה עשה לו נ"נ. אליביה דר"א דאמר חי שלשלוהו קאמר. ואין זה לשון שאלה דאפשר שהרגו מיד. אלא קמפרש דלר"י ור"נ לא הרגו מיד אלא תחלה החזירו בכל ערי ישראל. והכי גמירי לה. או דס"ל שפי' סחוב והשלך היינו בהיותו חי שהיו מחזירים אותו ממקום למקום:

בפרדימוס. פי' דין קשה ויותר מדאי. ולשון יוני הוא (מעריך) או הוא שם כלי זיין שהרגו בו נבוכדנצר בידו (יפ"ת) ובילקוט ירמיהו גרס החזירו בכל ערי יראל בפרדימס. ומצאתי פירושו חמור של עץ (מת"כ). ומ"ע פי' חצר שלפני הבית:

והכניסו לתוכו לבזותו. ופי' קבורת חמור שהחמור יהיה לו לקבורה:

הוא שהנביא כו'. כלו' כל הרעה הזאת היתה ראויה לו כי הוא מי שנאמר בו ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה דהיינו התועבות דמפרש ואזל:

ויתר דברי יהויקים ותועבותיו והנמצא עליו. כצ"ל והוא המקרא שבד"ה. וה"ג ג"כ בילקוט:

ג' אמוראים. מחולקים בפי' והנמצא עליו ח"א שהיה לבוש כלאים וזהו והנמצא עליו משום דלבוש עליו [ודרך רמז י"ל מ"ש ריש צפניה ופקדתי וגו' ועל בני המלך ועל כל הלובשים מלבוש וגו'. דהיינו לבוש כלאים] וח"א שהנמצא עליו היינו שמשך לו ערלה. וח"א דהיינו שנמצא כתובת קעקע על בשרו דהיא עבירה שעל בשרו. ואהא לא גילה ר' יוחנן סברתו. שבוודאי דעתו כמו שאמר בפ' חלק שחקק דמות ע"ז על אמתו או שחקק שם שמים על אמתו:

ר"י אמר ע"י שבא כו' ריב"ל אמר כו'. ר"ל ר"י וריב"ל מפרשים מאי תועבותיו. וקאמרו עריות וש"ד דאיקרו תועבות. ומה שהזכיר תחלה פי' והנמצא עליו והדר פירש תועבותיו שלא כסדר הכתוב. מפני שרצה ר' יוחנן להזכיר תחלה דברי האמוראין שקדמוהו בפי' חטאת יהויקים:

א"ר יוחנן כללו. כצ"ל וכן הוא בילקוט. ומלתא אחריתי הוא דקאמר שעיקר תועבותיו שבעבור זה נענש כשם שנזכר לעיל הוא מפני שנכנס בפתח שיצא בה דהיינו שבא על אמו. כי אין בזה שום הנאת יצרו ולא עשה אלא להכעיס וכדאמרו בפ' חלק על אמון. וכן בכל הדברים הנזכרים לעיל לא עשה אלא להכעיס כמו לבישת כלאים וכתובת קעקע:

שהושיב בירניות כו'. גי' הערוך באות בי"ת ע"י שהושיב יהויקים נשים בירניות בירושלים. מהו בירניות ברין ציירין שהיה הורג בעליהן כו'. וכתב המוסיף הערוך בירן פי' כמו שדה בור שאינו נזרע. צריין פי' צרורות ומעוגנות עכ"ל וכן פי' המת"כ. והמעריך מפרש בירניות גבורים ורוצחים שהורגין אף בעליהן. ולפ"ז אין צריכין להגיה במדרש. וזהו שמפרש המדרש מהו ברניות ביירין פי' אנשים רקים כמו שדה בור. ציירין שמצירים אנשים בכעסן. וגי' הילקוט מלכים. ציידין יותר נכונה שפי' שצדין אנשים והורגים אותם:

לטמיון. לאוצר המלך:

וידע אלמנותיו. גבי ויתנהו בסוגר כתיב וביהויקים מיירי. ופי' וידע לשון שבירה ואלמנותיו פי' אלמנות ממש. ור"ל שהיה מצערן כנזכר והוא מגזרת ויודע בהם את אנשי סכות. או שהוא מגזרת והאדם ידע והוא מה שהיה מענה אותם. והרד"ל כתב וז"ל הה"ד וידע אלמנותיו לעיל מיניה כתיב אדם אכל ובתריה כתיב ועריהם החריב ותשם ארץ וגו'. ודרש אדם אכל שהרג בעליהם. וידע אלמנותיו שהיה מענה נשיהם. ותשם ארץ שהיה מכניס ממונן לטמיון עכ"ל:

גור. כלב קטן. ומשל הוא בפי הבריות אפי' כלב קטן שהוא טוב לא תגדלנו בביתך אם הוא בא מכלב רע. מכ"ש כלב שהוא רע ובא מכלב רע שלא תגדלנו (מת"כ) ויכניה רע היה כדכתיב ביה ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אביו ואמו. רע לשמים ולבריות הוה כדלעיל:

הואיל ולא זכינו. אמר זה דרך עגמת נפש אולי ירחמו מן השמים. או כמטיח דברים הטוב לו להחריב ביתו מלהאמינו בידם:

עוד לא ירדו. שנעשו נס שנשארו שם באויר ושם היו גנוזים. ולמ"ד יד נטלם פי' שניטלו למעלה (כבוד חכמים) וזה היה לרמוז להם כי אין לה' חפץ בעבודתם:

ונופלים מתים. שלא היה מתפייס ביכניה לבדו אלא באה העיר במצור והגלה כל ירושלים וכל השרים וכלי חמדת ה':

וגלתה סנהדרי גדולה. היינו החרש והמסגר שהוליך בגלות זה כדאמר לעיל פ' י"ח אלו ת"ח:

העצב נבזה כו' עד שאלתיאל ששאל הקב"ה כו' את נדרו. הנה עיקר דרש זה אי' לעיל פ"י סי' ה' ולא שייך זה כאן אלא מה שנזכר שם אסיר שהיה בבית האסורי' שמזה ראיה שחבשו נבוכדנצר ליכניה בבית האסורים ושם הוליד בן למלוכה כדלקמן. וגם איתא דרשה שם אסיר שאסר הקב"ה עצמו בשבועה וכדכתיב העצב נבזה נפוץ וגם כתיב בתריה כתבו את האיש הזה ערירי. לכן הביא זה לכאן בקיצור וסמך על המעיין שם:

כעצם הזה כו'. מפרש עצב כמו עצם. ומפרש נפוץ על מה שמנפצין העצם להוציא המוח ממנו. ור"ל שהקב"ה גזר עליו שלא יהיה לו תקנה עוד כעצם הזה של מוח שבשעה שאתה מנפצו אין יפה למאומה:

לגדלת. יש מפרשים אומנת. ויש מפרשים גודלת שער.כמו גדלת דפ' האיש מקדש:

שם אשתו. מפני שהטיבה לעשות מזכיר שמה לטובה:

ויכניה אינה מלך. בתמיה. ודרך המלכים שלא לחסר די מחסורם של מלכים החבושים בידם:

תפקידך. עונת תשמיש:

וכיצד שלשלוה. דמכיון דאסיריו לא פתח ביתה נא הכניסוה דרך הפתח. אבל מאכל ומשתה האסורים לא קשה ליה דפשיטא שאפשר דרך חורין וחלונות:

דרך קנקלים. פי' דרך החלונות [מעריך המערכות] שהחלונות היו רחבים שתכנס האשה בהם. ומ"מ לא היו פחד שהאסורים יצאו משם שהיו בגובה הכותל ולא יכלו לעלות שם בלי סולמות:

המעזיבה. פָאלא"פ בלע"ז:

הלכה וספרה שבעה נקיים אחר ג' ימי הזיבה. ובי"א ימי זיבה הוה קאי. וזהו שקאמר לעיל ומי קיים מצות זיבה ולא קאמר ומי קיים מצות נדה:

אותו הדם שנזכר בסיני. שמפרש בדם בריתך על דם הברית שע"י כרת ה' עמם ברית כדכתיב (שמות כד) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. וקאמר שנזכרתם אותו הדם שנכרת בו ברית על כל התורה ותבקשו עכשיו לקיימה:

בשביל כן שלחתי אסיריך. דהיינו גאולת ישראל דבהכי משתעי קרא. ונקט לה הכא לפי שנתקיים הדבר ביכניה שנזכר דם שבסיני ובזכות זה זכה לצאת ממאסרו שאויל מרודך הוציאו כשמת נבוכדנצר:

שמחל לו הקב"ה. משום דאיתא בילקוט שנעשה לו נס ונתעברה אשתו מעומד. ולכן אלולי שנמחל עונו לא זכה לנס. וצורך הנס הזה נראה שבית האסורים היה מקום צר ולא יכולו ליזקק אלא מעומד. וענין הנס דגמירי אין אשה מתעברת מעומד כדאי' בגמרא בענין חלקיהו אבי ירמיהו:

על אותה שעה כו'. תחת אשר תחלה נאמר עליו ככלי אין חפץ בו. חזר ואמר עליו שאח"כ מצא חן בעיני ה' כלך יפה ומום אין בך. [או י"ל מפני שלעיל פ' י"ח אמר ממקרא זה דכלך יפה כו' שלא היה בהם זבים ומצורעים וכשחטאו נמצאו בהן זבין וכו' לכך כאן שאמרו שיכניה קיים מצות זיבה לכן אומר שעל אותה שעה נאמר כלך יפה כו' (רד"ל):

יצאת ב"ק ואמרה להם לישראל שובו בנים שובבים. שימחול להם כמו שמחל ליכניה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף