עץ יוסף על בראשית רבה/עז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png עז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה עז

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

אין כאל ומי כאל ישורון. דריש ליה כאילו כתוב אין כאל ישורון כאל ישורון. וא"א לפרש אין כאלהי ישורון. דא"כ הו"ל לינקד הכ"ף בשבא:

הנאין והמשובחין והישרים. כצ"ל והיינו הצדיקים. דמדשני הכא למימר ישורון ולא ישראל דריש נוטריקין ישרים ונאים (יפה תואר). ודרש אין כאל בעל הכחות כולם רק ישורון מי שהוא ישר ונאה באמת. והאיש הזה רוכב שמים (שהוא משדד מערכת השמים ומהפך כל דרכי הטבע) בעזרך. ודרש עוד על ישראל סבא שמדתו ישר לכן נקרא ישר אל. שהוא כאל שנאבק עם מלאכי אל ויוכל לו כמ"ש כי שרית עם אלהים ותוכל:

ואליהו מחיה מתים. שהחיה בן הצרפית. ועצר גשמים כמ"ש אם יהיה השנים האלה טל ומטר. ומברך המועט כמו שאמר כד הקמח לא תכלה:

ואלישע מחיה מתים. שהחיה בן השונמית. ופוקד עקרות שנתן הבן לשונמית. ומברך את המועט שנתן ברכה באסוך השמן דאשת הנביא. וכן עשרים לחם שנתן לפני מאה איש ויאכלו ויותירו:

הקב"ה ממתיק את המר. היינו בים שהמתיק להם המים שישתו ישראל מהם כדאי' במכילתא גבי נצבו כמו נד נוזלים. וכן אלישע המתיק המר היינו נזיד פקועות השדה שנעשה לבני הנביאים ובאכלם צעקו ואמרו מות בסיר שהיו מירקות מרים. ולכן הרגישו מיד ארסיותו כשטעמוהו (יפה תואר):

הקב"ה ממתיק את המר במר. היינו מה שהמתיק מי מרה על ידי העץ שהיה מר כדלקמן ש"ר פ' כ"ב וכן אלישע המתיק המר במר והיינו מי יריחו שהמתיקן ע"י מלח:

ישראל סבא. שנקרא ישורון כדכתיב (ישעי' מ"ד ב') וישורון בחרתיו:

מה הקב"ה כתוב בו כו'. יתורא דלבדו דריש דאתא לרמוז שכמו שהשם יחיד בעליונים ואין דומה לו שעל כן נאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שלעתיד כולם יכירו שאין עוד מלבדו. כן יעקב היה יחיד בתחתונים ואין דומה לו בזכות ובכח. ולכן קנא בו המלאך ויאבק עמו. והודה לו בסוף כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (יפה תואר):

ב  [עריכה]

ר' חוניא אמר כו'. אויאבק איש עמו קאי. ואתא לפרושי איזה עלילה מצא האיש להאבק עמו. ואמר שנדמה לו לרועה שהיה לו צאן וגמלים וכו' וכשהשלים יעקב להעביר את שלו וחזר לבדוק אם שכח דבר. העליל עליו האיש ההוא שליקח משלו חזר. שאחר שהעביר כל אשר לו מה צורך לו לחזור ועל זה חרחר ריב עמו:

נחזור נחמי כו'. נחזור ונראה האם לא שכחנו כלום:

מן דחזר. אחר שחזר:

ר"ח רבה ור"ש כו'. ספר המעשה הזה לומר כי לא דבר רק מספורי התורה. כי לכך נכתב זה להודיע עצה טובה שיזהרו בעסקיהם וטוב להם כמו שהיה לאלו:

נסבין כו'. נושאין ונותנין בסחורה:

מטכסא. משי מובחר:

עלן כו'. נכנסו לזאת העיר צור ועשו מלאכתם כלומר עסקו בסחורתן. מאחר שיצאו מן שער העיר:

מחיילא. משא של משי:

אמרין כו'. הבריות שראו זה אמרו להם מנין לכם חכמה זאת לחזור לאחוריכם אע"פ שלא הרגשתם שום שכחה:

לארכיליסטים. לשר של ליסטים:

א"ל העבר את שלי. פי' אתה תסייע להעביר את שלי. ואני אסייע לך להעביר את שלך:

העביר המלאך את של אבינו יעקב. ומ"ש ויעבר את אשר לו היינו ע"י שליח. או לפי שהיה מסייע (יפה תואר):

כל הלילה. כלו' רוב הלילה:

ומשכח. ומצא עוד צאן אחרים:

פרקמוס. מכשף אתה שכל עוד שאני מעביר אני מוצא יותר:

נטל אבינו יעקב פוקרין. נטל סודר רך של צמר ונתן בצוארו לצערו ולגעור בו שהוא מכשף. ובילקוט גרס ונתן לו בתוך צוארו א"ל פרקמוס פרקמוס לית חרשין מצלחין בלילה:

אני מודיעו. שאני מלאך דדריש איש עמו עד עלות השחר. דמעלות השחר הודיעו שהוא מלאך:

נוסח אחר צור. שלא נתן אצבע בארץ אלא צור דהיינו חתיכת חלמיש זרק על הארץ (יפה תואר). ובעל א"א מחק מכאן נוסח אחר צור וכתבו אחר תוססת אש וגרס בצור. ולפ"ז כך פי' שהנוסח אחר ס"ל שלא נתן אצבעו בארץ אלא בצור:

תוססת אש. תחתיו להודיעו שהוא מלאך כענין שנא' משרתיו אש לוהט. וזה נרמז באומרו ויאבק איש עמו דדריש ויאבק לשון אבוקה:

מן דא את מדחיל לי. מזה אתה מיראני אני הכל מזה. כלו' מן האש הה"ד והיה בית יעקב אש. כלו' שהוא וזרעו הם מרכבה לשכינה הנקראת אש אוכלה שהוא אש אוכל אש א"נ מפני שעוסקים בתורה שהיא דת אש:

ג  [עריכה]

שרו של עשו היה. בא לתת טעם למלאך הזה שביקש עלילות לצער את יעקב. הא אין מדרך המלאך להזיק לבריות. לכך קאמר שרו של עשו היה. ולזה בקש להזיקו לסייע את עשו:

הה"ד כי על כן ראיתי פניך. דמשמע שפניו דומה לפני המלאך כפי הדמות שנדמה לפניו ואין זה אלא שלהיותו שרו של עשו נדמה בצורתו:

משל לאתליטוס כו'. דק"ל אי הוה שרו של עשו האיך לא יוכל ליעקב. ולכן אמר שעשה עצמו כאילו נפל לפניו מפני כבוד השכינה שעל יעקב. כדאמר ר' לוי וירא בשכינה והכיר מהשגת השכינה עליו כי אינו רשאי להזיקו:

הרפיש עצמו לפניו. ושלא בכוונה כשהרפיש עצמו לפניו פגע בכף ירכו (יפה תואר) אבל הא"א גרס וירא וגו' משל לאתליטוס כו'. ולפ"ז מילתא באנפי נפשה הוא:

איתליטוס. גבור (מעריך):

מתגושש. מנענע ומתאבק להפילו ארצה:

והרפיש. לשון דריסה כלו' השפיל עצמו לפניו:

אין אנו יודעים כו'. דוירא כי לא יכול לו אפשר לפרש כי לא יכול המלאך ליעקב ולכן בכעסו נגע בכף ירכו ונקעה כי יותר מזה לא היה יכול שיעקב נצחו. ואפשר לפרש כי לא יכול יעקב למלאך וה"פ המלאך בדק תחילה אם יוכל יעקב לו כדרך המתאבקים לבדוק כחם וכשנתברר לו כי לא יכול יעקב אליו מלאו לבו להזיקו ולא פחד ממנו ויגע בכף ירכו (יפה תואר):

מן מה דכתיב ויאבק. ואע"ג דבהדיא כתיב כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. י"ל דפירושו ותוכל להציל עצמך לבל תפול לגמרי ביד המלאך:

מי נתמלא אבק. שפי' ויאבק שנתמלא אבק ועפר וזהו מפני שיעקב הפילו ארצה והיה מתגולל בעפר ואבק. וזהו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו כי באשר יעקב כבר הפילו ארצה והיה כבוש תחת ידו נגע בכף ירכו שלא בכוונה כנ"ל:

זכות אביו וזכות אמו כו'. ואע"ג דבר פלוגתו שר של עשו היה שיש לו ג"כ זכות אביו ואמו וזקנו וזקנתו. מ"מ כבר דרשו לעיל כל הבוחר בדרכו שמו מתקיים עליו:

מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו. דייק מדכתיב וירא כי לא יכול לו. דאפי' לו לא יכול וכ"ש אם יצורף לו זכות אבותיו:

כלב אגריון וארי נמירון. פי' כלב היערי וארי הבייתי שהיה רגיל עם ב"א. והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו פי' מכירו עם הארי הבייתי כי היה בטוח מסכנה בהיותו ארי של תרבות ואינו מזיק לשום אדם ועשה זה כדי להפיל פחדו של בנו ויראתו על הכלב היערי. באומרו הנה הארי שהוא מלך שבחיות לא היה יכול לעמוד בו איך אוכל אנכי להזדווג לו. כן ביעקב בכוונה רצויה הניח ה' למלאך להאבק עמו ולהראות לו כי לא יכול לו כדי להפיל מורא ופחד בלב בני עשו לבל יתגרו עם זרע יעקב:

וארי נמורין. צ"ל אמירון כי כן מובא מלה זו ג"כ בבמדב"ר פ' י"א וז"ל שם עד שלא חטא אדה"ר היה שומע קול אמירון משחטא היה שומע הקול אגריון. ואמירון הוא כמו שפי' המת"כ בשם הערוך בל"י בייתי ובן תרבות ומגודל בין אנשים. וזה שמסיים הערוך בלעז דומישטיקו כי דאמוס בל"ר בית ודומושטיקו הוא בייתי והוא ההיפך מן אגריון שפירושו שדיי והוא רע ונושך לב"א ואגערעסטוס בל"ר שדה:

להזדווג לישראל. לכלותם מן העולם כהמן וחבריו (יפה תואר):

נגע בצדיקים כו'. כי ירכו היינו אבר המילה. כי גיד הנשה מסתעף מאבר הזרע ונקרא נשה לשון אישות. ושרו של עשו לא היה לו כח ביעקב רק במילה כי ידוע מ"ש ויעקב איש תם שנולד מהול. ולכך יכול לאחוז בו ולגרום רעה ליוצאי חלציו וגזרו על ישראל לבטל ברית:

זה דורו של שמד. שהיו צדיקים ומסרו עצמם על קדושת שמו ית':

שייעה. פי' החליקה וענינו דכף הירך והוא הקולית מקומו בולט קצת וניכר מבחוץ באדם וזה הכהו עד שנתקע כף הירך בפנים ולא ניכר מבחוץ והיה המקום חלק ושוה לבשר הגוף. ומפרש יתקע מגזרת ותקעתיו יתד:

סידקה כדג. מפרש ותקע לשון בקיעה ושבירה וכמוהו בלשון חז"ל לקעקע ביצתם. ואמר שסידקה כדג שאין דרך כף הירך להשבר בהכאה שיכו עליו אלא להסדק:

כדכתיב ותקע נפשי. שפירושו לשון הסרה:

מגיני' דדין כו'. מגן של זה לקבל פי' כנגד מגן של זה כדרך הלוחמים. כלומר שלא נצחו זא"ז לגמרי כל הלילה. דאפי' לר' ברכיה דאמר לעיל שיעקב נצח למלאך כבר נתבאר שם שמ"מ לא נצחו לגמרי אלא תמיד היה חוזר וקם ומתעצם כנגד יעקב וחוזר ונופל לארץ ונמשך זה עד עלות השחר. אבל כיון שעלה עמוד השחר ויאמר שלחני וגו' שמאז נצחו יעקב לגמרי עד כי הוכרח לבקש מיעקב ואמר שלחני:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף