עץ יוסף על בראשית רבה/כז

עץ יוסף על בראשית רבה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה כז

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

כתיב כי יש אדם וסיפא דקרא ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה:

גדול כחן של נביאים כו' שהירשן לדמות את השי"ת לצורך האדם ובבמדבר רבה פ' י"ט איתא שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם וכאן דברו דרך כבוד וכינוי כלפי מעלה. ועיין ביפ"ת:

ואשמע קול אדם ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה ואין זה אלא השי"ת:

דמחוור יתיר מוחוור ומבורר בו שהשי"ת נקרא אדם:

לא בעמל כו' שלא ידומה שבראו בעמל ממש. וזה מרומז בתיבת וכשרון פירוש שהפעולה של הבריאה נעשה בכשרון ובטוב שלא ביגיעה. אלא בדבר ה' שמים נעשו פרש"י שהמעשים היו מתכשרים מעצמן בלי טורח:

זה דור המבול שהיו זורעים אחד לארבעים שנה כמ"ש בתנחומא כאן. ומ"ש יתננו חלקו שע"י טובה שנתן להם בעוה"ז קבלו כל חלקם של עוה"ב וגרם להם שרבה רעתם בארץ:

ב  [עריכה]

זה דור אנוש בקהלת רבה ליתא זה:

שהיו מכאיבים להקב"ה. שכביכול השכינה מצטערת מהרשעי' המכעיסי' ע"ד צור ילדך תשי:

גם בלילה לא שכב כי און יחשוב על משכבו אע"פ שלא יעשום בפועל אלא ביום. ואמר זה להודיענו הפלגת השחתת דרכם כי יום ולילה לבבם למרע:

ומנין אף ביום שאפי' ביום היה לבבם חושב מחשבות און:

ת"ל כל יצר שאפילו ביום היה לבם חושב רעה (יפה תואר) ובחזית הגי' מנין אף בלילה. ובאמת שני הגי' נכונים. ביום יתכן יותר לחטוא מפני ראותו התאוות בעיניו. ובלילה מפני מנוחתו מעסקיו וכלל הדברים שתמיד היו הרהורי לבם רק לרע:

ד"א גם כו' זה הקב"ה בק"ר הגי' ואף הקב"ה הביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה. וכן צ"ל כאן. ומרומז במ"ש לא שכב לבו כלומר שלא נח רוגזו מהם:

וימח את כל היקום וכתיב ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה (מתנות כהונה):

שהיו מכעיסין כו' כפל הכעס על המכאוב לומר שהיו חוטאין להכעיס (יפה תואר):

וה' המטיר על סדום שנדונו בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע כדלקמן סוף פרשה נ':

גומר מלאכתו ממלאכת יום בטיט ולבנים היה עובד בו בביתו גם בלילה. ולא שכב לבו קאי אמצרים שלא שבע לבם ונח מאשר היו משתעבדים בהם ביום (יפה תואר):

עדור חפור תחת הגפן:

בקע עצים:

פורענות ביום דהיינו כל המכות ביום ומכות בכורות בלילה:

גם זה הבל היא ס"ד דכל ימיו מכאובים היא והכוונה שכל הרשעים אשר מלאו תאוותם לסוף נאבדו והיה גם הוא להבל:

ג  [עריכה]

רבה והולכת להוסיף תמיד חטא על פשע וכ"ש שלא יתנו לב לשוב. לפיכך נחתם גזר דינם (יפה תואר):

שמענו בדור המבול כו' למימר שנידונו בב' דינים אלו וכמ"ש לקמן סוף פרשה כ"ח בחומו נדעכו ממקומם. וכמ"ש שם ויתרם אכלה אש. שהיה אצל המבול אש בצירוף מים. ואצל סדום כתיב וה' המטיר על סדום וסתם המטיר פירושו מטר מים:

משהיתה חמה כו' מדכתיב כל היום ולא כל הימים (יפה תואר). ור"ל שלא נמצא בשום פעם הרהור טוב בלבם להתנחם ממעשיהם. היפך כל הרשעים שנא' עליהם שמלאים חרטה:

לאור יקום רוצח והאי קרא בדור המבול מיירי דכולא פרשתא התם נדרשת בענין המבול כמבואר לעיל פרשה כ"ג ולקמן פרשה ל"א:

חתר בחשך בתים. בספרים מדויקים גרסי וכתיב חתר בחשך בתים למה שיומם חתמו למו. וסייעתא היא לדלעיל דאף שלא עשו עבירה ממש ביום. היה לבם חורש מחשבת און לעשות הכנה לעבירה של לילה:

שיומם חתמו למו מפרש חתמו מלשון סימן וכלו' שהיו מציינין הבתים תחלה ביום כדי לידע בלילה מקום מבוקשתם ע"י אפרסמון:

אפופלסימון כו' פי' היו שפים וסכין באבנים שמן ערב ביום כדי שיכירו בלילה בחשך המקום המבוקש. אבל בפרק חלק אמרו בענין אחר ע"ש:

אפופלסימון בערוך שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ותרגומו שעף וקטף. ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף:

כד דרשה ר' חנינא. כצ"ל (יפה תואר):

ההוא לילא ש' חותרין פי' כשדרש ברבים שכך היו עושין דור המבול נעשו באותו לילה ש' חתירות שלמדו לציין מקום הנרצה וחתרו בו בלילה. ולבני ציפוראי לא היה שמן אפופלסימון. והיו עושים סימן בדברים אחרים בלא ריח ועל כל זה חתרו ג' מאות:

הוה להון אפופלסימון מה כו'. פי' ואם היה להם אפופלסימון היו מחתירין הרבה יותר ומה היו בני ציפוראי עושים שלא היו יכולים לעמוד מפני הגנבים:

ד  [עריכה]

ר' יהודה ור' נחמיה ר"י מפרש וינחם לשון חרטה ור"נ מפרש לשון נחמה:

תווהות לשון ניחום וחרטה. כד"א כדו תהית (מתנות כהונה). ודברה תורה כלשון בני אדם:

מתנחם אני שבראתי כו'. גם לדידיה צ"ל שדברה תורה כלשון ב"א:

כשם שהמריד בי כו' כדגרס בפ' חלק כי השחית כל בשר א"ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה כו'

א"ר איבו תווהות כו' מפרש בארץ שברא בו יצה"ר שענינו מצד החומר הארציי (יפה תואר):

וניתן בארץ פי' שמת ונקבר לבסוף בארץ. וזו היא נחמה שבמיתתן פוסקים מלהכעיס:

משל למלך כו' דק"ל מאי ויתעצב אל לבו דהו"ל למימר ויתעצב בלבו. לזה אמר משל כי לפי שהלב הוא האומן הממציא המלאכה סיבת העצבות יאתה ללב שהמציאה. או לפי שהוא הסרסור שעל ידו נקנה מציאות העולם. ומה שהוסיף רבי אסי במשל הסרסור. לפי שהיה במשל האדריכל מקום לטעות בשתי רשויות כי יאמר האדם אע"פ שהמלך מלך. האדריכל חכם ממנו באותה מלאכה. ואין הדבר כן ח"ו כי הכל אחד מיוחד בלי פירוד. ע"כ הביא משל הסרסור שאין להסרסור שום כח בסחורה ואין לו חלק בה כלל:

אדריכל הוא האומן לחשוב מחשבות לעשות ולסדר הבתים וליתן שיעור לגבהם ולרחבם:

והא כתיב ויתעצב אל לבו. וכיון שהקב"ה רואה את הנולד ממילא ע"כ כבר ידע זה מתחילת הבריאה שסופו לאבדם במבול. וא"כ מדוע לא נתחדש אבילות זה אלא עכשיו בזמן המבול. על זה השיב לו ואמר לו נולד לך בן זכר וכו' אמר לו ולא ידעת שסופו למות והשיב לו דמ"מ בשעת חדוה חדוה וכו' דדי לצרה בשעתה. וממילא כך היה כביכול ג"כ לפני הקב"ה דאע"פ שראה את הנולד מ"מ לא התעצב אלא עד שעת המעשה (נזר הקודש):

דאמר ריב"ל כו' וכמ"ש בירושלמי פא"מ ב"ו שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת. אבל הקב"ה שיודע העתיד שמר על עולמו ז' ימי אבילות תחלה:

קודם שלא יבא המבול. כדאמרינן לקמן פ' ל"ב אויהי לשבעת הימים ומי המבול היה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף