עץ יוסף על במדבר רבה/א

עץ יוסף על במדבר רבה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על במדבר רבה - פרשה א

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

זה שאמר הכתוב כו'. כוונת הדורש שדבור זה היה לגדל את ישראל לכן פרסם הכתוב באיזה מקום ובאיזה עת היה ומביא סמוכים לזה מקרא צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה. וכיון שמביא הקרא דריש ליה בדרש אחר בתחלה.

זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. כצ"ל דריש דרישא מיירי בצדיקים וסיפא ברשעים. ואמר משל את הצדיקים בדירתם פירוש המשיל ודימה את שכר הצדיקים לדירתן. שכמו שדירתן בהרי ישראל הטובים כענין שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם. כי ההרים הוא אויר טוב ויפה. כן רמז הפלגת הצדקה הנעשית להם כהררי אל.

ומשל את הרשעים בדירתן. והמשיל הפלגת עונש הרשעים לעומק התהום כדמיון דירתן בגיהנם המכוסה בתהום שהיא חושך.

ביום רדתו שאולה כו'. דכתיב התם כי כולם נתנו למות אל ארץ תחתית וגו' אל יורדי בור. וכתיב בתריה ביום רדתו שאולה וגו' ומפרש דמאמר ביום רדתו הוא מוסב אל יורדי בור הנזכר מקודם ביום רדתו אל הבור הוא הקבר אז שאול הובלתי (ומפרש האבלתי כאילו כתיב הובלתי). שמיד אחר רדתו לקבר הולכתיו לגיהנם. והיינו דכתיב בתריה כסיתי עליו את התהום כלומר כסיתי עליו בגיהנם את התהום. ואהא מפרש טעמא לפי שאין עושין כיסוי לגיגית של חרס אלא מחרס כפי מינה. כך הרשעים חשך כדכתיב והיה במחשך מעשיהם. וכן כיוצא בו הגיהנם ארץ עיפתה. וכן התהום וחשך על פני תהום.

ממהו בה. פי' ממה שהיא נעשה בה מכסין אותה והא"א גרס מינה ובה.

צדקה שאתה מביא לעולם. זהו פירוש אחר על פסוק צדקתך כהררי אל וגו'. ונראה שצ"ל דבר אחר צדקתך כהררי אל צדקה כו'.

אבל מי שהוא בא. צ"ל אבל כשהוא בא (א"א).

אופטיאה. בלשון יוני שררה ושלטון של שני שרים רומיים הנבררים מידי שנה בשנה למשול. ובכל ספרי זכרונות היו כותבין בשנת שררת פלוני פלוני לכוון הזמן לקבוע מנינו. והמעריך פי' אפטי' מעשה.

ב  [עריכה]

דבר אחר וידבר כו'. זה שאמר הכתוב כו' שגילה לן הכתוב שבמדבר היה. לפי שקלסה להקב"ה לכן פרסם הכתוב מדבר זה ומביא סמוכים לזה מפסוק הדור אתם ראו דבר ה' כדמסיק זה שאמר הכתוב הדור אתם ראו כו'.

בסיגמטין בלשון יוני מיני מצעות (מוסף הערוך).

רבוצין על מטותיהם. דרש ויסב לשון הסיבה על מטות סביב השולחן וחשב כאן ב' ענינים חומרי ורוחני. שעל הרוב מקום מדבר מונע מן שלימות הנפשי. וע"כ הסיבן להיות בשלוה ומנוחה. וכן מקום אין זרע לאוכל המטרתי מן לפניכם שהיה בו ב' שלימות רוחני וגשמי. כי היה נבלע באברים ועוזר להכוחות הגופניים ולחם שמלאכי השרת אוכלין אותה שזהו מזון הנפש.

שנאמר ויאכילך כו'. אין מזה ראיה שהיה בזכות משה אלא מביא מזה הפסוק ראיה שהמן לא ראו אבותיהם הקדושים. ובסמוך דייק דהמן היה בזכות משה מדפסק המן כשמת משה.

שנאמר פרש ענן למסך. זה לראיה שהקיף אותם בעננים. אבל מה שהיה בזכות אהרן למד לקמן מדנסתלקו כשמת אהרן.

לארבע רוחות. בגין דלא ישלוט בהן עינא בישא.

ואחד מלמעלן. בגין דלא ישלוט בהן שרבא ושמשא ואוף לא מטרא ברדא.

ואחד מלמטן. די הוה מסובר יתהון היכמא דמסובר תורבינא ית ינקא בעטפיה ת"י בשיר השירים פסוק שמאלו.

משואיהם. משא שלהם להנהיגם ולהדריכם בכל דבר צרכם.

היו מתנהגים. בכל דבר צרכם. והכוונה ששלח לנו אנשים שכל זכותינו נובע רק מהם. אף שאין אנו זכאים רק בזכותם.

וישבות המן ממחרת. באכלם מעבור הארץ וגו'. אלמא דעד ט"ז ניסן הוה להו לישראל מן. ומה תלמוד לומר (שמות טז לה) ובני ישראל אכלו את המן וגו' עד בואם אל ארץ נושבת היינו ארץ סיחון ועוג. אלא יום שמת משה פסק המן מלירד. ועדיין היו אוכלין את המן שבכליהם עד שעברו את הירדן. ואז וישבות המן ממחרת הפסח. ונמצא שאכלו עד ט"ז בניסן ומסיים בס"ע הרי מ' שנה חסר ל' יום. ול' יום שהיו אוכלים עוגה שהוציאו בידם ממצרים שהיה יפה להם כמן. לכן כתיב ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה.

קופחת עליהם. פי' מכה עליהם.

כוורת. פי' כלי להכניס בתוכו נחיל של דבורים. ופעמים שעושים כלי כמין כוורת ומכניסין לתוכו דברים אחרים (מוסף הערוך).

שמא כמדבר נהגתי עמכם. כן הוא בדפוסים ישנים.

אלא אם ארץ מאפליה. כלומר לאו דוקא לא כמדבר. אלא אפילו אם הייתי להם כארץ מאפליה בתמיה. ומפרש מאפליה לשון אופל וחשך. ובתנחומא ליתא תיבת אלא.

בידי הייתי מאיר לכם. הכוונה על אור הרוחני להשראת השכינה. ואור הגשמי ג"כ המאיר להם הדרך.

מהו מאפליה. ר"ל מהו מ"ם של מאפליה.

שמא אמרתי לכם כו' והלקשתי אותה. וה"ק אם מדבר הייתי לישראל אין מקום זרע מאומה. או עכ"פ ארץ מאפלת את תבואתה ומאחרת אותה. והכוונה אם לא הכינותי להם כל טוב והכל כאשר הבטחתים כן באה להם כדכתיב ולא נפל.

כי אפילות הנה. פי' מאוחרות היו שעדיין לא היו קשים ועומדין בפני הרך ובפני הקשה.

לשון משנה הוא. תרומות פרק י משנה ג. מכשירין פרק ג משנה ג.

הרודה פת חמה. הוצאת הפת מן התנור נקראת רדייה.

כשהפת נתבשלה בתנור כו'. שתנורים שלהם פיהם למעלה ומדביקים הפת בכותלי התנור. וכשהיה נאפה היו מקפלים ומסירים הפת מן כותלי התנור. ולא היה באפשר עוד להדביקו לתנור.

ואנו היינו בירושלים כבתנור. כן הוא בתנחומא וכן הוא במדרשים ישנים.

ומה את מבקש ממני עוד. וזהו דכתיב שם רדנו לא נבא עוד אליך. כי דימו שהירידה טובה להם שנסתלקה השכינה ולא יענשו ככה בחטאתם.

כי הוא רודה בכל כו'. פי' רדנו ביטול הממשלה כד"א לדשנו שפירושו הסרת הדשן.

אמרו לו נתצת לנו את. כצ"ל וכן הוא בתנחומא.

ומי יתן לי והייתי במדבר היכן כו'. ולכן מסיים המדבר הייתי וגו' הלואי הייתי במדבר אשר שם הכירוני וייראו ממני.

היכן שהייתי מתקלס שנאמר ישאו מדבר כו'. כי בעת התגלות כבוד שכינה למטה באורה הגדול ונורא. אז גם אור הגשמי מתראה כידוע. וזה שאמר ישאו מדבר וגו' ירונו יושבי סלע.

כאן אני בונה אסנאי כאן כו'. וכן הוא בתנחומא ובילקוט.

וכן ההרים רקדו כאילים. כשבא הקב"ה לים. ועיין מ"ש בתנחומא.

התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכו. ושאו את ראש קאי על משה ועל המדבר שישאו ראשם של ישראל וישאו לפניהם רינה (ש"ך על התורה).

ג  [עריכה]

דבר אחר וידבר כו'. בתנחומא ובילקוט ליתא ד"א. וכן נ"ל שמיותר.

ודבר עמו בסיני שנאמר וידבר ה' כו' בהר סיני. כצ"ל.

יפה הוא הצניעות. ר"ל שהשראת השכינה תהיה בצניעות למען תהיה באימה וביראה.

כל כבודה של התורה. שהיא בתה של משה. שהיה מלך שהוקם על של תורה. והוקם על פרעה ועל ביתו. ראוי להיות פנימה בצניעות באהל מועד. ששם היה נכנס אהרן במשבצות זהב. ומכפרים על כמה עבירות כדאיתא בויקרא רבה פ"י.

ה' עוז לעמו יתן. וכתיב בי מלכים ימלוכו. לפיכך כל כו'. כן הוא בבחיי.

מכאן אמרו אשה כו'. זהו דרש אחר על פסוק כל כבודה בת מלך וגו' ומביאו כאן להראות מעלת הצניעות.

קסטיריות בלשון רומיי מבצר ומחנה של אנשי המלחמה. תרגום יונתן בחצריהם ובטירותם בכפרניהון ובקסטרוותהון.

אם היה ראוי לא היה נותן לו כו'. לפי שישראל מכיר להקב"ה ויודע שהיכולת בידו ואם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו ובחטאתו. אבל עכו"ם קורא תגר ואומר בית ששמו הולך מסוף העולם ועד סופו נתיגעתי בכמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו ולא מצאתי בו ממש. ולפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי.

ולא היה מטר יורד. כמ"ש בבראשית רבה פל"ט הגשמים בזכותך כו'.

ולעולם הבא. פי' לימות המשיח.

אשר יחזיקו עשרה אנשים. עיין במס' שבת דף לב.

ד  [עריכה]

בשרר. פי' בטבור.

שלא היו חסרים אחד משלישתן. כצ"ל וכן הוא בתנחומא. ופי' שלא היו חסרים מכ"ג שהוא השליש מסנהדרין של ע'. שג' פעמים כ"ג הוא ס"ט ועם מופלא ב"ד הם ע'. וכן הוא בהדיא בשיר השירים רבה.

מי שהוא מזוג כראוי כו'. היינו דוקא ביין השרוני כדאיתא בשיר השירים רבה. אבל לא בשאר יינות כדאמרו שבת דף עז כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא. וכמ"ש התוס' שם ובעירובין דף כט.

ובמנין. כן ישראל נמנין כי הם נחשבים כדבר שבמנין. והעכו"ם מכונים בתבן וקש שאינו עיקר הפרי. רק הוכן לשמירת הפרי.

ה  [עריכה]

וידבר ה' אל משה במדבר סיני זש"ה. כצ"ל.

משל למלך. מצייר לנו יקרת ענין האומה שהקפיד ה' למנותם ולכתוב עניינם ומקומם.

בת אבות. כלומר בת טובים.

לשושבינו. ולאמנון רע תרגום ולאמנון שושבינא.

איפרכיא. פי' מקום ושכונה ובבראשית רבה ומבית אביך זה איפרכיא שלך.

תלוי ראש. שאו דרש לשון התנשאות ותלוי ראש.

באהל מועד הרי מדינה. או שצ"ל הרי עיר. או שלעיל צ"ל ובאיזה מדינה רוממתי קרנם.

אופטיאה. פירשתי לעיל.

למה שאו את ראש. ולא קאמר ספור.

ו  [עריכה]

אשריו של משה. משום דכאן כתיב במדבר סיני ששם היו כל ישראל עומדים ועכ"ז דיבר רק אתו. וזה אשוריו ותהלותיו שנבחר מכל במעלתו.

ז  [עריכה]

למה במדבר סיני. כלומר למה ליה לכתוב שהיה הדבור במדבר.

הוי כל צמא לכו למים. וגו' ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. וכל הכתוב מיירי בתורה. שהתורה נמשלה למים ויין וחלב ולחם ונתנה בג' דברים אלו. שיורו באש על צורך דקות השכל. ובמים בחריצות ופחז כמים. ובמדבר על התמדה וקיום בהתבודדות. ושמירתו הצריכה.

מה אלו חנם לכל באי עולם. כי נמצאים הם בכל מקום. המים בכל מקום. האש נקל להשיגה מחמת שהיא מתרבה והולכת תמיד. ומדבר שהוא מקום לא זרע. לכן הוא חנם לכל.

כמדבר הפקר. ר"ל שאינו חושש לגופו מרוב התמדתו בתורה. שצריך האדם להמית את עצמו על דברי תורה. ולהיות שפל ועניו ללמוד מכל וללמד לכל כי אין התורה נמצאת בגסי הרוח.

ח  [עריכה]

ששה שמות נקראו לו. הכא לא חשיב אלא שמות דהר גופא אבל צין וקדש ופארן וקדמות אינו אלא שמות המדבר שאצלו.

הר מוריה. בתנחומא גרס הר חמד במקום הר המוריה. וטעות נפל בספרינו וכמ"ש לקמן בסמוך הר חמד שחמד הקב"ה כו' ולא מפרש למה נקרא הר המוריה.

שישב בו אלהים בדין. שכן שם אלהים מורה על מדת הדין. שישב בו אלהים בדין פי' שדן ואמר אם מקבלים התורה מוטב ואם לאו אכפה להם ההר. ומה שהוכיח מאלה המשפטים היינו דסמך משפטים להר סיני (יפ"ת בש"ר).

שבא שם. ר"ל התגלות ה' פנים בפנים. ודרש בשן נוטריקון בא שם. ובירושלמי שכיח מאד להחליף נו"ן במ"ם. ונקרא כן להודיע ענותנותו של הקב"ה שהניח ההרים הרמים. ושכן שכינתו בשפל.

גבן כו'. הרי שגבן לשון פסול הוא. והכוונה שעל כל ההרים נעבדה עכו"ם ונפסלו בזה כבעל מום שפסול להקרבה לגבוה. אבל הר סיני לא נעבד בו עכו"ם (יפ"ת).

שחמד הקב"ה כו'. ר"ל שאין בכחנו לדעת סבת הבחירה וחמדה להר ההוא דוקא.

שעליו נשמטה החרב. בתנחומא גרס נמשכה החרב. והיא היא שנשמטה פי' נשמטה מתערה. והכוונה שמעת קבלת התורה נגזר על עובריה מיתה בידי אדם או בידי שמים.

נשנאו העכו"ם. הכוונה על האמונה האמתית באחדותו יתברך ועבודתו. כי במצות המעשיות אין החיוב עליהם. כי הכל זכר לקורותינו כמו שהאריכו הספרים ובראשם הכוזרי. אבל עיקרו הדת המה ראוים להיות כוללים כל אומה ולשון. אך המה אז לא קיבלוה ולכן כל העכו"ם שעבדו אז אלילים נחרבו ונאבדו מן העולם המה עם אמונותיהם.

נשנאו כו'. דריש סיני שנאה דאותיות זסשר"ץ מתחלפות.

אפופסין. גזר דין (ערוך).

אמר רבי אבא ב"כ כו'. לא דריש זה על הר סיני אלא על הר חורב. ועיין בשיר השירים רבה פ"ב סי' ו.

מחורב. מהר חורב.

ט  [עריכה]

לך ה' הגדולה וגו'. לך ה' הממלכה והמתנשא לכל ראש. לכך נאמר שאו את ראש.

י  [עריכה]

ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו'. ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.

וכסף פקודי העדה. מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקודש בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. ופרש"י כך היו ישראל וכך עלה מנינם אחר שהוקם המשכן בספר וידבר. ואף עתה בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה מאת ככר כל אחד של שלשת אלפים שקלים ע"ש ברש"י.

והוא היה בשנה ראשונה. למחרת יום הכפורים שאז נצטוו על מעשה המשכן.

ולשני בקרים הביאו כו'. מייתי ראיה שהביאו כל השקלים תיכף ממחרת יום הכפורים כשנצטוו עליה.

שהוא ראש השנה לברייתו של אדם הראשון. וכמו שפרש"י בסדר כי תשא אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו. אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים לפי שליציאת מצרים מונין מניסן כמו ששנינו במס' ר"ה ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשניה שנתחדשה שנה באחד בניסן. אבל שמות האנשים מנויין למנין שנות עולם המתחילים מתשרי. נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין האחד היה בתשרי לאחר יום הכפורים שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם. ונצטוו על המשכן. והשני באחד באייר. ועי' מזרחי כי תשא.

יא  [עריכה]

בא הכתוב לומר לפי כו'. דק"ל למה לא מנה משה את הלוים כיון שלא אמר לו הקב"ה שלא ימנה את הלוים.

ולא היה יודע אם ימנה. כצ"ל. כלומר אם ימנה אותם לעתיד. או אם לא ימנה אותם כל עיקר.

קיסטנר. ההורג את המחוייבי מיתה.

סב רישיה דפלן. קח ראשו של פלוני. כלומר שיהרגנו.

אלא הפרישם במנין. והא דלא מנה אותם ג"כ מבן עשרים. הוא מפני שאילו היה מנין שבט לוי מבן עשרים שנה ומעלה כשאר השבטים היו נכללים גם הם בכלל הגזרה. אף אם היו השבטים סך לעצמן ושבט לוי סך לעצמו. ולפ"ז פי' אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' בתוך בני ישראל באותו מנין שפקדת את ישראל דהיינו מבן עשרים שנה ומעלה (מזרחי) וע' לקמן פ"ג סי' ח'.

אף בלשון כו'. כי היכי דלא לישתמע סב רישא דפלניא.

יב  [עריכה]

פלטינין היו. פלטון בלשון רומיי היכל וארמון. ובני היכל מלך נקראו פלטיני (מוסף הערוך).

לפרופסיטוט. בלשון רומיי שר ונגיד (מוסף הערוך).

שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות. שמפני שהם לגיון של מלך אין ראוי שיהיה מנינם מבן עשרים שנה ומעלה כמנין שאר השבטים. ולכן מנה שאר השבטים מבני כ' ומעלה ושבט לוי מבן חדש ומעלה. שבזה יהיה נבדל שבט לוי משאר השבטים ונהיה שבט לוי מין בפני עצמו ושאר השבטים מין בפני עצמו (מזרחי).

ואתה הפקד את הלוים. מפרש הפקד לשון פקיד ושר. ר"ל שא"ל הקב"ה ואתה תמנה את הלוים על משכן העדות. הרי שפלטינין היו.

הדא הוא דכתיב ואת ראשם לא תשא. וכדפירש לעיל סב רישא דפלן.

והיו לי הלוים. במדבר ח. וכדאיתא בויקרא רבה פ' ב סימן ג' בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא עכ"ל. והטעם שבאומר לי הוא תולה אותו בהקב"ה. וכשם שהוא קיים כך זה שנאמר בו לי קיים.

ולא עוד כן אלא לפי שנמצאו כו'. פי' ולא מחמת זה הדבר הגדול שעשו שמסרו עצמן על קדושת שמי. אלא אפילו מחמת זה הדבר הקטן שלא עבדו העגל ראוין הם שיהיו נאמני ביתי.

כל מי שנדבק. צ"ל שנבדק. וכן להלן ביהושע צ"ל כן. וכן הוא במדרשים ישנים.

אהבו לעולם. כלומר אף לזרעם אחריהם. ויותן לו שכרו מדה במדה. בדבר אשר נדבק נפשו בו. כמו יהושע שהתחזק עצמו במלחמת עמלק. על כן זאת שכרו שמשבטו יצא מכה בעמלק ע"ד שכר מצוה מצוה.

מני אפרים שרשם בעמלק. ומסיים בילקוט מני אפרים בלבד לשרש ביצתו של עמלק. ופי' ממני ומלבי שאפרים בלבד ישרש ביצתו כו'.

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ופירש"י בחומש כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל. או את אחיו מאמו. או בן בתו. וכן עשו. ואי אפשר לפרש אביו ממש ואמו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש. שהרי לוים היו. ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי ע"כ.

בני פלטירי. פי' חשובים ובני פלטרין שלי שיהיו ממונים על המשכן.

ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל אלא בשעת הקמתו ובשעת פירוקו לבד. אבל בשעת המחנות יגעו. אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו. כצ"ל (א"א).

שריחקו עצמן כו'. עשו בלב שלם הואיל והוא צווי ה'. וזהו דכתיב ככל אשר צוה ה' כן עשו (ש"ך על התורה).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף