עמודי ירושלים/פאה/ו/א

עמודי ירושלים פאה ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הבקיר לעניים וזכו בו עשירים כו' ראיתי בס' חי' הרז"ה בדיני מכירות חמץ שפי' דברי הירושלמי דלר"מ דיוצא תיכף מרשותו אף לב"ה תמיד הפקירו הפקר ומה שאמרו ב"ה עד שיפקיר אף לעשירים ה"פ דאינו הפקר לעניים לבד רק הוי הפקר אף לעשירים ולר"י אינו הפקר עכ"ד. ודברים לא האירו ולא ידעתי מה יועיל לב"ה מה דיוצא מרשותו תיכף כיון דלב"ה גזירת הכתוב הוא שאינו הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים וגם כיון דאנן קיי"ל כר"מ כמבואר ברמב"ם וש"ע (ולא כמ"ש בחי' הרז"ה שם וז"ל ואני אומר עיקר דתלמודא דידן כר"י ס"ל דהלכה כמותו נגד ר"מ ונימוקו עמו עכ"ל נראה שסובר דהלכה כר"י וליתא דאנן קיי"ל כר"מ וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' ע') דאף דאנן קיי"ל בכל מקום דהלכה כר"י נגד ר"מ מ"מ הכא סתם משנה כר"מ קיי"ל כמותו ומהחי' הרז"ה נעלמו דברי הרשב"א האלו ולכן קיחה שם הרבה לאיזה ר' מאיר כיווני בירושלמי והדברים מבוארים בדברי הרשב"א. וגם החו"י בתשובה סי' מ"ה לא ראה דברי הרשב"א האלו) וא"כ כיון דאנן קיי"ל כר' מאיר א"כ לפי פי' ההי' הרז"ה בירושלמי יהיה הדין דרק כשיפקרנו רק לעניים יהיה הפקר ובאמת מבואר בהיפך בח"מ (סי רע"ג) אולם נראה דהירושלמי קאי לב"ש דלר"מ יהיה גם לעשירים הפקר ולר"י לא ונ"מ לב"ה בהפקידו לאנשי אותו עיר ולא לעיר אחרת דלר"מ זכו גם עיר אחרת ולר"י לא. וצל"ע על מ"ש תוס' גיטין (מ"ז א) והר"ש פאה (פ"ו) דלאנשי עיר אחרת גם לר"מ אין רשאין לזכותו דהוי הפקר בטעות והוא נגד הירושלמי הזה. ועוד דא"כ גם לב"ש נימא הכי דיהיה אסור לעשירים כיון דהפקירו בפירוש לעניים ויש לומר דב"ש לשיטתם דהקדש בטעות הוי הקדש וה"ה הפקר. אך הר"ש שם ובתוס' שאנץ ב"מ (דף ל' ע"ב) מבואר שם דגם לב"ש הפקר בטעות לא הוי הפקר. וע' במפרש שם לירושלמי שפי' דנ"מ לב"ה שלא יוכל לחזור בו ע"ש. ודע דבפלוגתא ר"י ור"ל שם בירושלמי נראה דקיי"ל הלכה כר"ל. וכ"כ בשו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע (סי' נ"ט) ומה שהקשה שם הא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל לק"מ דזה דוקא אי פליגי אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי בפי' דברי ב"ה. ועשו"ת חו"י (סי' צ"ד) הן אמת שראיתי להטורי אבן בר"ה (דט"ו ע"א ד"ה פטורה) שכ' דקיי"ל כר"י דהא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל ועוד דמה הוא דאמרינן יד הכל ממשמשין בה מוכח דהלכה כר"י ע"ש ובאמת אינו מוכרח כלל דמההיא דר"י ור"ל אינו ראיה וכמ"ש וגם מההוא דשביעית לא מוכח מידי דבאמת גם בשביעית נוהגת הפקר אף לעכו"ם עי' ק"א לט"א שם ובשערי ירושלמי (דף כ' ע"א):

ובעיקר הדבר שהניח הטורי אבן בתימה דאמאי איצטריך קרא לשביעית דפטורין מן המעשר תיפוק ליה דהפקר הוא והניח בקושיא. אולם לק"מ והדברים מבוארים בשו"ת מהרימ"ט (ח"א סי' ע"ג) דשביעית אפקעתא דמלכא הוא ואפי' אם גדר שדהו ולא הכניס לתוכה פטור מן המעשר ואין ענין זה נוגע כלל להפקר. וראיתי בשו"ת פנ"י (ח"ב חא"ח סי' ה') שכ' וז"ל גם בהפקר גמור לא מצינו דצריך להפקירו אף לעכו"ם דהא הפקר אתיא דצריך להפקיר כשמיטה ושם עכו"ם לא יתחשבו חלילה עכ"ל והדברים הם תמוהים מאד דהם היפוך הירושלמי דמבואר דלר"ל דקיימא לן כותיה צריך להפקירו אף לעכו"ם גם בשמיטה נראה דהוא הפקר גם לעכו"ם וכמ"ש למעלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף