ספר מצוות גדול/עשה/כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר מצוות גדול עשה כב

כב

לקשור תפילין בראש שנא' לטוטפות בין עיניך וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגומר תניא (בפרק הקומץ רבה דף לה) רבי אל[י]עזר הגדול אומר אילו תפילין שבראש. ותפלין של יד נמי אמרינן אם נקרע בית יד שלו ונראין התפילין אין לחוש כדאמרינן במנחות (פרק הקומץ דף לז) לא סבר מר לך לאות ולא לאחרים לאות ולמה נראין תפילין של יד שלך אמר לו במקו' לך לאות איתמר: הקלף שכותבין בהן פרשיות וגם הרצועות וגם עור הבתים צריך להיות מבהמה טהורה או חיה טהורה שנאמ' למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ואפילו על גבי נבילות כדאיתא בפרק שמנה שרצים (דף קח) וגם צריכין עיבוד לשמן כרבן שמעון בן גמליאל דאמר (בפרק נגמר הדין דף מח) עד שיעבדוהו לשמן וכדרבא בפרק נגמר הדין (דף מז) דאמר הזמנה לאו מילתא היא וכדר' אבהו בפרק הנזקין (דף נד): וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה ואין צריך (בפרק הקומץ דף ל"א וע"ש בתו') עיבוד בעפצים כמו שנפרש בהלכות ספר תורה (לקמן בסימן כה דף ק"ח ע"א) וגם נפרש שם דין גויל קלף ודוכסוסטוס: ותפילין אין כותבין אלא לצד בשר בקלף (פ' הקומץ דף לב): וקליפים שלנו מדכתבינן בהן תפילין יש להם דין קלף וכותבין לצד הלבן וכותבן בדיו ומותר לתת ארמנ"ט בלעז בתוך הדיו שאין זה קנקנתום שנחלקו עליו (בפרק קמא דעירובין דף י"ג ועיין בתו' פ"ב דגיטין דף י"ט): וצריך לשרטט התפילין ד' שירטוטין סביב הגיליון אבל אין צריך לשרטט בין שיטה לשיטה (בפרק הקומץ דף לב)): ותולין דילוגין בספר תורה ואין תולין דילוגין בתפילין ובמזוזות כדאיתא בירושלמי בפרק קמא דמגילה (דף ע"א ע"ב) והטעם משום דאמרינן במכילתיה בסוף פרשת בא (דף ט) כתבן שלא כסדרן יגנזו: ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא אם כן חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתוב שלא יטעה כדגרסינן בפרק קמא דבבא בתרא (דף טו) הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב: ובהלכות ספר תורה יהיו מפורשים הדברים האלה יותר באורך: תפילין של ראש צריך לכתוב בעור קלף (פ' הקומץ דף לב) ולצד הלבן והארבע פרשיות יכתוב באד' חתיכות קליפין לכתחילה ואם כתבם בחתיכה אחת ארוכה כל פרשה בעמוד אחד יצא: ויתנם בעור אחד (פ' הקומץ דף לד) שיש בו דפוס ארבעה בתים ולא בארבע עורות כל דפוס בית אחד בפני עצמו: ותפילין של יד יכתוב בעור קלף אחד לכתחילה ארבע פרשיות בארבע עמודים ואם כתבן בארבע חתיכות יצא ויתנ' בעור דפוס אחד שהרי אמרו (שם) מי שיש לו שני תפילין של ראש פירוש שלא הניחו מעולם בראש ואין כאן קדושת ראש ישי' עור על אחד מהם לכסות הבדלת הבתים וכשרים לשל יד אלמא כתבן בד' חתיכות יצא: וצריך לכתוב בימינו (שם בדף לו) ואיטר יד יכתוב בשמאל העולם שהוא ימין שלו ואם שולט בשתי ידיו יכתוב בימין העולם: ואם נפלה טיפת דיו (בפ"ב דגיטין דף כ) בחלל בי"ת או חי"ת או אות אחרת ועתה אין שמה הראשון עליה או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשית בכך סתומה או אות רי"ש נעשית דלי"ת כי האי גונא לא יועיל תיקון למחוק הטיפה ולגרור בתער דהוי כחק תוכות ופסול בין בס"ת ובתפילין ומזוזה ובגט ולא יועיל אחר כך להעביר הקולמוס על האות לא לרבנן ולא לרבי יהודה (בפרק הניזקין דף נד ובפ' הבונה דף ק"ד) דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשוויה אות לשמה מכל מקום לשוויה לאות לא יועיל: וכל אות ואות (בפרק הקומץ דף כט) צריך שתהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה ואם נגעה אות לחברתה יועיל תיקון ולא מיקרי חק תוכות אבל בירושלמי (פרק קמא דמגילה דף ע"א ע"ב) מכשיר נגיעות אות לאות למטה ופוסל נגיעות מלמעלה ומסופק אם נוגעות באמצע: ואם ניקב הקלף בחלל האות ואפילו הנקב ממלא כל החלל כשירה כדמוכח בפרק הקומץ (דף כט) אבל בירושלמי דמגילה (שם) מצריך גויל סביב האות מבפנים: וצריך להניח (פ' הקומץ דף לב) ריוח גליון מלמעלה ולמטה כמו מזוזה כמלא ריוח אטבא של סופרים ושיערו הגאונים כחצי ציפורן ובימין מעט ולא כדי לגול היקף: (בשימושא רבה דף ז עמוד ג) והשיטין לא תהא אחת ארוכה ואחת קצרה אלא שוות: וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשער בהמה טהורה וגרסי' בפרק במה מדליקין (דף כח) הלכה למשה מסיני תפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן פי' מבהמה טהורה כמותן וטוב לכרוך משער שור כדאיתא בשימושא רבה (זף ז' ע"א) לכפר על מעשה העגל ויש שכורכין אחר כך כל פרשה ופרשה לבדה בקלף כשר קודם יתננה בדפוס הבתים וטוב לכרוך במטלית כדאיתא בירושלמי (בפ"ק דמגילה דף ע"א עמוד ד): וכתב רבינו משה (בפ"ג דהלכות תפילין דף כב) שיכרוך כל פרשה ופרשה במטלית ושיכרוך אותם בשער על המטלית ודבר זה להפך בירושלמי דמגילה בפרק קמא (דף ע"א ע"ד) הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות ובדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשער וטולים במטלית ודובקים בדבק ותופרין בגידין ויש לפרש ודובקין בדבק בקרע ספר תורה אמצעית היריעה ותופרין בגידין יריעה בחבירתה ונהגו העולם לתפור קרע אמצעי היריעה במשי: (כל הסוגיא בתו' פרק הקומץ בד"ה והקורא דף לד ובהלכות קטנות הלכות תפילין דף ד' ע"ד) משפט סדר הנחת הפרשיות בבתים לדברי רבינו שלמה מימין הקורא האיש העומד כנגד המניח קדש מימין הקורא ואחריו בית שיני והיה כי יביאך ואחריו בית שלישי שמע ישראל ה' ואחריו בית רביעי והיה אם שמע נמצא שקדש והיה כי יביאך מימין הקורא שהוא משמאל המניח ושמע והיה אם שמוע משמאל הקורא שהוא ימין המניח כדאיתא בברייתא (שם בגמרא) וכן פירש רבי' משה בר מיימון (בפ"ג דהלכות תפילין דף כב)) וכן איתא בשימושא רבה (דף ז' ע"א): וזהו הסדר כמו שכתובים בתורה וגם במכילתיה בסוף פרשת בא (דף ט) תניא כתבן שלא כסדרן יגנזו: אבל רב שרירא גאון ורב האי גאון בנו ורבינו יעקב (בתו' שם וכן בהלכות קטנות דלעיל) מפרשים דבית שלישי והיה אם שמוע בית רביעי שמע וסימניך הויות להדדי והיה כי יביאך והיה אם שמוע סמוכות יחד: עוד סימן אחר שינין שבבתים כנגד שין שבעור הדפוסים מבחוץ דשין דקדש מכאן ושין דשמע מכאן, ומכל מקום צריך לכותבן כסדר הכתובות בתורה כדתניא במכילתיה (דלעיל), ובתפילין של זרוע שכותב בחתיכת קלף אחת בד' עמודים אחר שכתב והיה כי יביאך בעמוד שני יניח חלק בעמוד שלישי ויכתוב שמע ישראל בעמוד רביעי ואחר כך יכתוב בעמוד שלישי והיה אם שמוע שזהו סדר הכתוב בתורה: ומדקדק רבינו תם (עיין בתוספות דלעיל והברייתא שם בגמ') מלשון הברייתא שאומר קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל משמע דהוויות להדדי שקדש בראש לצד ימין ושמע בראש לצד שמאל: ואמרינן בפרק הקומץ (כל הסוגיא בדף לה) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול: וכן אמר רב ואם החליף ברייתא לגוויתא או גוייתא לברייתא פסול אם כן סדר הנחה של רבי' שלמה פסול לדברי הגאון וסדר הנחת הגאונים פסול לדברי רבינו שלמה: וירא שמים חושש משום ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי האחד מן הגאונים הלכך יניח שניהם שנים של יד בברכה אחת ואחר כך מניח שנים של ראש בברכה אחת שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח שני תפילין כדאיתא בפרק המוצא תפילין (דף צה) ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל: מכל מקום נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה וגם שלחו כתב מא"י שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש"י: (פ' הקומץ דף לה) רצועות שחורות מבחוץ הלכה למשה מסיני ושמ' כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור ויכול לעשות עור הבתים מקלף מעובד לשמן ואף על פי שהוא דק שפיר מיקרי עור: דהא גבי כתיבה תניא (שם בדף לד) יכתבם על ארבע עורות: ויכול לעשות מעור שליל הקלף: ויש אומרים שטוב והגון יותר לפי שלא נעבדה בו עבירת תשמיש ושפיר קרוי עור דלא גרע מעור עוף דכשר כדאיתא בפרק שמנה שרצים (דף קח) אף על גב דלגבי טומאה חשיב כבשר דחשיב ליה (בפרק העור והרוטב דף קכב) גבי עורותיהן כבשרן: (פרק הקומץ דף לה ובפרק במה אשה דף ס"ב ועיין שם בתו') אמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הבית שין וכן מכאן ומכאן דימינא תלתא רישי דשמאלא של ד' רישי פי' שני יודין יעשה בתוכה כדאיתא בשימושא רבה (בדף ז' ע"א):

הג"ה

ואני הנקדן האומן לעשות תפילין קשה בעיני פירוש זה של שני יודין לפי הטעם ששמעתי על שני השינין מתלתא רישי ומארבע רישי דהוא כנגד שתי הכתיבות שיש לנו כתב הלוחות וכתב ספר תורה כתב הלוחות היה כתיבה שוקעת שנאמר חרות על הלוחות הרי שכל האותיות היו מן האויר נמצא שיש לשין ארבעה דפנות לשלשה אוירות היא שין לארבעה ראשין של קמטים ונעשין שין משלשה האוירות ואם היו שם שני יודין לא תהיה בגופו שין לפי שהראש אמצעי צריך שיגיע עד שולי השתים בכתיבה ספרדית וכן לשוקעת: והשנית כתיבה בולטת הוא כתב ספר תורה שכתבו משה שהוא בולט על הקלף לפיכך שין של ד' ראשין כנגד שין של קדש היא ראשונה לבתים כמו שכתב הלוחות קודם לכתב ספר תורה ועוד שהוא כתב הבורא ראוי להיות ראשון וכן קבלתי מכל מלמדי כי קדש כנגד שין לארבע ראשין ואם כדברי המחבר נאמר שכתב הלוחות על ימין המניח ומכל מקום קבלתי שאין קפידא בהם ואין פסול אם החליף: ע"כ:

גרסי' בפרק הקומץ (דף לה) וצריך שיגיע החריץ למקום התפר פיר' משך קמטי השין מבחוץ צריך שיגיע למטה עד התפירה אבל רבינו שלמה פי' לענין חריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למטה עד תפירה ובברייתא (שם בדף לד) נמי תניא אם אין חריצין ניכר פסולות גבי הבתים: אמר רב חננאל (שם בדף לה) אמר רב תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיני: אמר אביי (שם וכל הסוגיא גם בתו' שם) מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיני פי' רבינו שלמה לאחר שהכניס האיגרות בבתים מקצע כל הבתים לבד עור בית רביעי מניח ארוך וכופלו למטה לכסות פיות הבתים וזהו בית מושבן של בתים: תיתורא לשון גשר ומעברתא היינו מאותו עור הנכפל למטה עושה בליטה כפולה חוץ לבתים שמכניס לתוכה הרצועות ומושכות אילך ואילך ועוברות דרך אותו חור כפולות הנה והנה שאינן תפורות שם ויש שקוצצין כל עור הד' בתים למטה ולוקחין עור ממקום אחר ועושין בראשו כמין ארובה ומכניס' שם הד' בתים וראש השיני כופל למטה לעשות תיתורא ומעברתא כמו שפירשתי לעיל ויש מפרשים מעברתא קרוי זה שיש שנותנין עור שיני על בית של זרוע מצד זה לצד זה: תניא (שם כל הסוגיא) תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני אמר רב בתפרן ובאלכסונן פיר' העור הנכפל למטה שהיא התיתורא יתפור עם עור הבתים סביב בריבוע וכן יהיו נמי זויות בתפירה וצריך שיהא שיעור זה באלכסון כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה ולא ארכה יתר על רחבה וגם עור התיתורא והבתים היוצא חוץ לתפירה קוצצין בריבוע ועור הבליטה הנכפל שקרוי מעברתא מקצרין כדי שיהא ניכר ריבוע עור התיתורא וגם עור הבתים בראשן אף על פי שאין ראיה גמורה מתוך ההלכה שיצטרך שיהיו מרובעים כשהן ארבעתן יחד מכל מקום מוכיח בשימושה רבה (בדף ז' ע"א) שהן מרובעות דקאמר מייתי אעא טבא תרתי אצבעי על תרתי אצבעי אבל בבית אחד לבדו אינו צריך ריבוע וגם בגובה הבתים אין קפידא בריבועו וכן תפילין של יד יש להם דין זה וצריך ריבוע בתפירה וכן בעור התיתורא וכן בגוף רוחב הבית בראשו: התפירה צריכה להיות מגידי בהמה טהורה (כמו שהביא לעיל בע"ג מפרק במה מדליקין דף כ"ח). וכתב בשימושה רבה (בדף ז' ע"א) שנים עשר תפירות יעשה בה כנגד שבטי ישראל ואם אין שם כי אם עשרה כשר כשתסיר שבט מלכות ושבט כהונה הם יהודה ולוי נותרים עשרה ואם עשה ארבעה עשר תפירות כנגד תוספת אפרים ומנשה טוב, בר מדעייל ונפיק פי' היינו מלבד שלשה מקומות במקום הבדלת הבתים יעביר חוט התפירה מצד זה לצד זה דרך חריץ והיינו דאמר בפרק הקומץ (דף לד) ושוין שנותנין חוט של משיחה בין כל אחת ואחת ואם נפסקה התפירה בשלשה מקומות אין תקנה לחזור ולתפור אלא צריך תפירה חדשה כדאיתא בירושלמי (פ"ק דמגילה דף ע"א ע"ד ובהלכות קטנות מביאו בדף ה' ע"ב וע"ש וברוקח סוף סי' ש"ע ובספר התרומה סימן ר"י) רבי ירמיה אפסיק ליה גידא דרצועתא ושרון ליה, תניינות ושרון ליה ולא מן אולפנין פירוש שני פעמים בלבד התירו כשנפסקה: ואני קבלתי דברצועה שנתפרה בגידין קאי על ידי שנפסקה וחזרה ונפסקה שמותר לתופרה בגידין וכן נפסקה עוד פעם שלישית שהרי לרבי ירמיה נפסקה שני פעמים מלבד פעם ראשונה והתירו לו וכן מוכיח בפרק הקומץ רבה דקאמר מהו למתפרה ומעיילא לתפירה לגואי דקאי התם ארצועות וקאמר התם פוק חזי מה עמא דבר ופירש רבי['] יעקב (בתו' שם) להקל מכח הירושלמי ולא כפירו' רבינו שלמה שפירש שם להחמיר וכן מוכיח לשון רצועתא דקציצה לא מיקרי רצועה: משפט אורך הרצועות אמרינן בפרק הקומץ רבה (שם וע"ש בתו') עד אצבע צרדה ובילמדנו (פרשת בא דף ל"א ע"ב) משמע דהיינו דווקא בשל יד וכן בשימושא רבה (בדף ז' ע"א) ורב אלפס הביאו רצועה דימינא עד טיבורא דשמאלה כנגד החזה ובזרוע עד אצבע צרדה ויהיו משולשין בתלתא זמנין כלומר שיכרוך סביב צרדה ג' פעמים ורוחב הרצועה יותר מחטה ופחותה מכשעורה ואם פחות או יותר לית לן בה כך כתו' שם וכתב הרב רבי ברוך (בספרו סימן רי"א) אם נפסקה הרצועה ופחותה מכשיעור אין לו תקנה לא לקושרה ולא לתופרה אבל לפי מה שקבלתי (היינו דאמר לעיל מיניה בעמוד שבסמוך) מותר וכן משמע בדברי הרב רבי אליעזר ממיץ ויזהר בהנחתן שלא יהפכו הרצועות דאמר רב נחמן (שם דף לה) ונוייהן לבר: קשר של תפילין (שם וכל הסוגיא בתו' שם) הלכה למשה מסיני היינו השם שרגילים לומר שיש שין בקמט הדפוס לכאן ולכאן ואות דלית בקשר של ראש ובקשר של יד עוברת מעט הרצועה ונראית כמין יוד ובכך נעשה השם של שדי אמנם אין נראה לרבינו יצחק שאין זה נזכר בשום מקום לא דלת ולא יוד אלא נקרא קשר מקום הדלת ובפ' במה מדליקין (דף כח) מוכח שאין שום אות ברצועות גבי לא נצרכה אלא לרצועותיהן שאין שם תורה ולמעלה (שם) אמר ששין של תפילין נקראת תורה ואם היה שם דלת ויוד גם ברצועותיהן יש תורה: וכיצד סדר הנחתם (בפרק הקומץ דף לו) יניח תחלה של יד דכתיב וקשרתם לאות על ידיך ויברך להניח תפילין ואחר כך יניח של ראש ויברך על מצות תפילין שאחרי עשה של יד כתיב והיו לטוטפות בין עיניך, ואמרו רבותינו (שם) כל זמן שהיו בין עיניך יהיו שתים, ולכך כשחולץ (שם) חולץ של ראש תחילה ויניחם בתיק ואחר יחלוץ של יד ויניחם על של ראש בתיק ועתה כשירצה להניחם ימצא אותם של יד מזומנות שאם היה מניחם בתיק תחת אותם של ראש היה צריך להעביר על המצות להסיר אותם של ראש לצד אחר עד שיניח אותם של יד וזהו מה שאנו אומרים בפרק אמר להם הממונה ביומא (דף לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסירא פירוש להקדים בתיק זרוע לשל ראש אסיר מטעם שאמרנו עבורי לשון הקדמה כמו ויעבור את הכושי: ויניח ביד שמאל דכתיב ידכה יד כהה (בפרק הקומץ דף לז) ועוד כתיב וכתבתם וקשרתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואם הוא איטר יניח בימין העולם שהוא שמאלו ואם הוא שולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם: ויניח בזרוע במקום קבוצת הבשר שיש שם הנקרא קיבורת על שם קבוצת הבשר כמו קיבורה דאהיני (בפרק זה בורר דף כ"ו) פירוש אשכול של תמרים ותניא בתוספתא מניין לזרוע שהוא קרוי יד שנאמ' ותהיינה העבותים אשר על זרועו כפשתים אשר בערה באש וימסו אסוריו מעל ידיו: ויכוין כנגד הלב שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ודרשינן התם (פרק הקומץ דף לז) שתהא שימה כנגד הלב ובמסכת אהלות (פרק קמא דף כ"ו ועיין בתו' פ' הקומץ שם בד"ה קיבורת) נמי מוכיח שהזרוע הוא העצם המחובר לכתף מצד אחד וראשו השיני מחובר למרפק הוא קוד"א בלעז נמצא שיכול לכוין ממש כנגד הלב: ותפילין של הראש (שם ובפרק המוצא תפילין דף צ"ה) מקום שמוחו של תינוק רופס ויש שם מקום להניח שני תפילין: ותניא בפרק הקומץ רבה (שם) נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן כן, והקשר של תפילין יהדק בראש למעלה בעורף ולא במפרקת כדי שיהו ישראל למעלה כדאמרי' התם (בדף לה): ורוחב הקציצה לכתחילה שתי אצבעות כדאיתא בשימושא רבה (בתחילתו דדף ז') ואם פחות או יותר לית לן בה: אמרינן בפרק הקומץ (דף לה) מאמתי מברך עליהם משעת הנחתן עד שעת קשירתן פירוש קשירתן זהו הידוקן בשעת הנחתן כמו שיליא הקשורה בוולד (בפרק בהמה המקשה דף ע"ז) שאם היה עושה קשירה ממש בכל פעם שמניחם לא תתיישב ההלכה בפרק המוצא תפילין (דף צו) בשבת בחוץ דמשמע התם דחדשות אסור להניחן בראשו משום קשר של קיימא שעדיין לא נקשרו אבל ישנות מותרות משמע שבישנות אין צריך קשירה בכל יום: ובשל יד נמי אף על גב דכת' וקשרתם אין צריך קשירה בכל יום כדמשמע במסכת מקוואות (פ"י דף סה) שמונה שם קשרים שאין צריך שיבא בהם מים בשעת טבילה ומונה שם קשר של ראש בזמן שהוא אוצא קשר של יד בזמן שאינו עולה ויורד פירוש שקבוע ואינו עולה ויורד כשלנו: ומדאין צריך להתירו בשעת טבילה יש ללמוד שקשר של קיימא הוא: פירש אוצא דחוק כלומר נקשר בדוחק כמו אוצצא בפרק המפקיד (דף מ): גרסינ' התם (בפרק הקומץ דף לו) לא סח בין של יד לשל ראש מברך אחת סח מברך שתים פירוש רב יהודאי גאון ורב עמרם ורבינו יעקב (בתו' שם) לא סח אינו מברך אלא אחת של ראש אבל סח מברך שתים על של ראש וכן ראיתי בפירוש בילמדינו (פרשת בא דף לא ע"ב) שאפילו מניח זה אחר זה בלא סיחה שיברך על של יד להניח ועל של ראש על מצות תפילין, ולא כדברי המפרשים (היינו פירוש רש"י שם והאלפסי בהלכות תפילין דף מ' והמיימוני בפ"ד דתפילין דף כ"ג) לא סח מברך אחת כלומר יוצא בברכת שבירך על של יד אף על פי שישנו בירושלמי (עיין בפ"ב דברכות דף ד' ע"ג והמיימו' תפס לשונו וביארו יותר ע"ש) תלמוד שלנו עיקר ועוד יכול להיות שאותה דירושלמי נאמר' קודם דשלח רבה בר בר חנא משמיה דרבי יוחנן (בפ' הקומץ דף לו) שמברך שתים: ותפילין של ראש אין מעכבין של יד ושל יד אין מעכבין של ראש ומי שאינו מניח אלא אחת מהן מברך שתים והחולץ תפילין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום דבר ואפילו חולצן סמוך לחשיכה שבני מערבא (בפרק בא סימן דף נא ובפרק כיצד מברכין דף מו והסו' בתו' בשניהם)שהיו מברכין כן מפרש בירושלמי (פרק ב' דברכות דף ד' ע"ג) שהיו סוברין דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה בחקת תפילין הכתוב מדבר וימים ולא לילות אבל אין הלכה כן אבל הלכה דבחקת הפסח הכתוב מדבר דהא אמר רב אשי בפרק הקומץ רבה (דף לו) הלכה דלילה זמן תפילין ואין מורין כן שמא יישן בהן או שמא יפיח בהן: וזמן הנחתן שחרית לכתחילה אמר אביי (בפ' קמא דברכות דף י) לתפילין כאחרים דאמרי משיכיר חברו ברחוק ארבע אמות ופירוש בירושלמי (שם בדף ג' ע"א) ברגיל ואין רגיל כהד(י)א דאזיל לאכסניא ואזיל ואתי לקיצים פירוש משיכיר חברו שאינו רגיל בו אלא לפרקים כאדם שבא לאכסניא לפרקים: תניא (בפרק הקומץ דף לו) היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנה ימשמש בהן ומברך על זה כתב רבינו שמשון (בתו' שם) מכאן נראה דכשאדם משכים והולך קודם היום ומתעטף בציצית אין צריך להסיר טליתו כשיאיר היום כדי לחזור להתעטף ולברך דכיון דממשמש בו יכול לברך, אף על פי שיש לחלק כי בתפילין מצוה למשמש כדלקמן (בגמרא שם ומביאה לקמן בעמוד שבסמוך) מכל מקום אין נראה לחלק דבפרק התכלת (דף מג) מדמי תפילין לציצית לעניין משמוש ולברך: גרסינן בפרק הקומץ (דף לו וכל הסוגיא בתו' שם ובתו' פרק המוצא תפילין בד"ה ימים דף צ"ו) שאין מניחין תפילין בשבתות וימים טובים מפני שהן גופן אות ובחול המועד של פסח וסוכות יש אומרים שאין מניחין תפילין שיש בהן אות בפסח מצות ובסוכות סוכה ולולב אבל בירושלמי (פרק אלו מגלחין דף פ"ב ע"א) משמע שמניחין אותן דקאמ' ההוא גברא דאבד תפיליו אתא לקמיה דרב חננאל שדריה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב לך אחריני דתנן (בפרק אלו מגלחין דף י"ח וגם כל הסוגיא בתוספות שם בדף י"ט) כותב אדם תפילין לעצמו לאחרים לא אתא לקמיה דרב אמר ליה לספרא זיל כתוב ליה להדיא מתניתין פליגא עליה דרב כותב אדם תפילין לעצמו לאחרים לא פתר לה בכותב להניח, פירוש רב מפרש המשנה להניח עד לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים וכן פסקו רבינו שמשון ב"ר אברהם ורבינו יצחק בר רבי ברוך ואות פסח וסוכות הוא מעשיית מלאכה ובחול המועד מותר מן התורה כדמפרש התם: וצריך שימשמש בהן לפרקים כשמונחין בראשו ובזרועו כדי שלא יסיח דעתו מהן קל וחומר מציץ שאין בו אלא הזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בו כמה אזהרות והזכרות על אחת כמה וכמה שימשמש בהן לפרקים: וגרסינן בפרק לולב וערבה (דף מז) אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפא דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי: וצריך ליזהר בפרשיות (בפרק ראשון דמסכת סופרים דף מ"ג ע"ג ובפרק הבונה דף ק"ג) שאם עשה הסתומה פתוחה והפתוחה סתומה פסולה ושלש פרשיות ראשונות כולן פתוחות: ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה: ואם כתב חסר (מצא) [מלא] פסול עד שימחק את היתר ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה:

ואלו החסירות והמליאות כמו שכתבם רבינו משה (בפרק שני דהלכות תפילין דף כב) מתוך ספר קדמון שהיה במצרים והיו בו כ"ד ספרים והיה בירושלם מקדם להגיה ממנו הספרים ועליו היו סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו כמה שנים והגיהו פעמים רבות:

פרשה ראשונה קדש לי כל בכור מלא. זכור מלא. בחזק חסר. הוציא מלא. יצאי' חסר. יביאך מלא. והאמרי חסר. והיבוסי מלא. לאבתיך חסר. העבדה חסר. מצת חסר. השביעי מלא. מצות מלא. שאר חסר. גבלך חסר. בעבור מלא. לאות מלא. תורת מלא. לזכרון מלא. עיניך מלא. הוצאך חסר יוד. החקה חסר. למועדה מלא.

פרשה שנייה והיה כי יבאך חסר. ולאבתיך חסר. חמר חסר. בכור מלא. בחזק חסר. הוציאנו מלא. ויהרג חסר. בכור מלא. מבכר חסר. ועד בכור מלא. זבח חסר. וכל בכור מלא. לאות מלא. ידכה כתוב בה"י. לטוטפת חסר וי"ו אחרונה. עיניך מלא. בחזק חסר. הוציאנו מלא:

פרשה שלישית שמע. מאדך חסר. לבניך מלא. בביתך בלא יו"ד שנייה. לטטפת חסר שני ווין. עיניך מלא. ובקומיך מלא. לאות מלא. ידך בלא יוד שנייה. מזזות חסר וי"ו ראשונה. ביתך חסר יו"ד שנייה. ובשעריך מלא:

פרשה רביעית והיה אם שמע חסר. מצותי בוי"ו אחת. יורה מלא. ומלקוש מלא. ותירשך חסר וי"ו. והשתחויתם מלא. יבולה מלא. הטבה חסר. אתם חסר. לאות מלא. לטוטפת חסר וי"ו שנייה. עיניכם מלא. בביתך בלא יו"ד שנייה. ובקומך מלא. מזוזות מלא. ובשעריך מלא. לאבתיכם חסר וי"ו.

וכתב רבינו משה (שם) וצריך ליזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות על האותיות שיש להם תגין כמו שהן כתובין בספר תורה הבדוק ואילו הן:

פרשה ראשונה יש בה אות אחת מלבד מ"ם סתומה של מימים ועליה שלשה זיינין:

פרשה שניה יש בה ה' אותיות וכל אחת מהן הי"א ועל כל הי"א מחמשתן ד' זיונין והן ה"א של ונתנה וה"א ראשונה וה"א שנייה של כי הקשה וה"א של ויהרג וה"א של ידכה:

פרשה שלישית יש בה ה' אותיות ואלו הן קוף של ובקומך יש עליה שלש' זיינין וקוף של וקשרתם יש עליה שלש' זיינין וטי"ת טי"ת ופ"א של (ו)לטוטפת על כל אחד מהן שלשה זיינין:

פרשה רביעית יש בה חמש אותיות ואלו הן פ"א של ואספת יש עליה שלשה זיינין ותי"ו של ואספת יש עליה זיין אחת וטי"ת טי"ת ופ"א של לטטפת על כל אחת מהן ד' זיין כל אותיות המתוייגות שש עשרה ואם לא עשה התגין או הוסיף או גרע בהן לא פסל: בהלכות ספר תורה (סימן כ"ה דף ק"ח ע"א ותו' מפ' הקומץ דף כ"ט) מבואר דקוצו של יו"ד מעכב וצריך שיהא ראשו כפוף וגם גופן של אותיות אחרות מבואר שם וגם דין ניקב האות או תוכו או ברגלו הכל יתבאר שם: הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה (בפרק המוצא תפילין דף צ"ז) צריך לבודקן ולאחר שבדקן והחזירן לעורן או לקחן מן המומחה ולא בדקן אין צריכין בדיקה אפילו אחר כמה שנים כל זמן שחפויין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששים להם שמא נמחקה אות מתוכן או נקבה כדתניא במכילתיה (פרשת בא דף ט' ע"א) ובירושלמי דעירובין פרק אחרון (דף כ"ו ע"א) הילל הזקן אומר אלו תפילין של אבי אימא: תנו רבנן בפרק התכלת (דף מב) תפילין יש להן בדיקה פירוש יכול אדם לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות ואין נקחין אלא מן המומחה פירוש לכתחילה קאמר גזירה שמא יצא בהם קודם בדיקה שיש טורח לסתור התפירה ולחזור ולתופרה: ס"ת ומזוזות יש להן בדיקה ונקחין מכל אדם שהן מזומנות לדקדק בהן אבל אין חוששין כלל שמא לא נתעבדו לשמן כי הכל בקיאין בכך כך פירש ר"י (בתו' שם ד"ה תפילין): מוכיח בברכות (פ' מי שמתו דף י"ח) שהפטור מק"ש פטור מתפילין: ואמרינן בפרק לולב הגזול (דף מב) קטן שיודע לשמר תפילין אביו לוקח לו תפילין וגרסינן במסכת חולין (פ' כל הבשר דף ק"י) שחולי מעים פטור מן התפילין: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכו' כדמפרש התם (בפרק במה טומנים דף מ"ט וע"ש בתו') שלא יישן ושלא יפיח בהן לפיכך אסור לישן בהן שינת קבע ולא שינת עראי אם מונחות בידו כדמפרש בפרק הישן (דף כו) אבל מונחות בראשו ובגדו עליהן ישן שינת עראי כדי הילוך מאה אמה ולא יאכל בהן אכילת קבע אבל אכילת עראי מותר: היה (בפרק מי שמתו דף כ"ד) צריך לבית הכסא אפי' להשתין חולץ תפילין ברחוק ד' אמות ומוסרן לחבירו ואם אין שם חבר וירא שמא יקחו אותן בני אדם אם יניחם לחוץ פוסק רבי יהושע בן לוי (שם) הלכה דגוללו כמין ס"ת ואוחזו בימינו כנגד לבו ויש מפר' גוללן בבגדו ובידו כמו שאו' שם למעלה: אמר רב נחמן (שם) ובלבד שלא תהא יוצאה רצוע' מתחת ידו טפח, ומכאן משמע קצת שהם בידו בלא שום בגד: ומו' רבינו יהודה כתב שבמקום שאין קבוע לפנות מותר להשתין בהם מים כשהם מונחי' בראשו שאין לגזור שם שמא יפנה: (שם בדף כה) שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון מפני הסכנה, תניא בפרק הישן (דף כו) שכח ושימש מיטתו בתפילין לא יגע בהן עד שיטול ידיו: ולא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו בתוך ארבע אמות של מת או ארבע אמות של קבר כדאיתא בפרק מי שמתו (דף יח): בית שיש בו תפילין או ס"ת אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בכלי אחר שאינו כליין אבל אם היה כלי השיני מזומן להם אפילו עשרה כלים ככלי אחד הם חשובים, ואם הניחם כלי בתוך כלי מותר להניחם תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשומרן ואפילו אשתו עמו במטה, עיקר אלה ההלכות בפרק מי שמתו (דף כ"ה ודף כ"ז): ובשאלתות אומר שאין לו ליתן תפילין לאדם כשהולך לבית הכסא דאמר רבה בר בר חנה (שם בדף כ"ד והטעם שם) כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן וכן אמר רב[א] כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי אזיל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן תפילין לא יהיב לן: ואמר רבי יהושע בן לוי (שם בדף כ"ז וע"ש באשירי סוף פירקא דף ע"ט ע"א) שס"ת צריך לעשות לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ובעניין אחר אסור לשמש מטתו באותו בית ואין די להניחו כלי בתוך כלי ולמעלה בפר' ואהבת (בסוף סימן ג') פירשתי טעמים נאים בתפילין שדרשתי לרבים וכל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו (פרק התכלת דף מ"ד):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף