ספר המקנה/קידושין/לד/א

ספר המקנה קידושין לד א

דף ל"ד ע"א

בתוס' ד"ה תפילין וציצית וכו' דהא בפ' במה מדליקין וכו'. אף דהתם קאמר הכי אליבא תלמידי דר' יהודא דסברי גזירה משום כסות לילה ור"י פליג עלייהו וקיי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום רב ותו דרבי יהודא ור' שמעון הלכה כר' יהודא מ"מ י"ל דס"ל להתוס' דאפי' אי נימא דר' יהודא ס"ל דכסות לילה חיוב לשיטתו אזיל דהא אמרינן במנחות דף מ"ג וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו'. כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמר וכו' א"כ לרבי יהודא דס"ל דסומא פטור מכל המצות וקי"ל דטלית שאולה פטור מן הציצית וא"א לרבות כסות סומא לא בסומא עצמו ולא בשואל ממנו, ע"כ ס"ל דאשר תכסה בה לרבות כסות לילה. אבל תלמידיו ס"ל דסומא חייב במצות והכי קי"ל עוד י"ל דפסיקו להו להתוס' דסדין בציצית פטור כדאמר לי' רב חסדא לרבא ביבמות דף צ' ע"ב אלא שהביאו ראי' מסוף פ' במ' מדליקין שהטעם הוא משום גזירה דכסות לילה ודוק:

בא"ד. למ"ד דציצית חובת טלית וכו' ועוד קשה וכו'. פי' לדבריהם דבתחילה לא הוקשו אלא למ"ד דציצי' חובת טלית אבל למ"ד חובת גברא אפי' אי נימא דכסות יום חייב כשלובשו בלילה מ"מ כיון דמן הסתם אדם לובשו בלילה כסות המיוחד ללילה חשוב ליה מצות עשה שהזמן גרמא ואחר זה הוסיפו להקשות גם על זה כיון שחייב גם בלילה כשלובש כסות של יום ומזה הטעם ניחא מה דפשיטא להו למ"ד דציצית חובת טלית דכסות ללילה היינו המיוחד לילה ולא הוצרכו להביא ראי' מן הירושלמי אלא למ"ד חובת גברא דלכאורה גם למ"ד חובת טלית י"ל דאין הטליתו' חייבין אלא ביום אבל בלילה פטורין אלא דנפקא להו מלשון הברייתא וראיתם אותו פרט לכסות לילה דלמ"ד חובת טלית אי נימא דאין החיוב אלא ביום אין חילוק בין כסית לכסות והוי לי' למימר פרט ללילה אבל למ"ד חובת גברא אף דלשון כסות לילה משמע כסות המיוחד ללילה מ"מ י"ל דנקטי ברייתא הכי משום דמסתמא אדם לובש בלילה כסות המיוחד ללילה והוי אפשר לומר דלאו בכסות תלי' מילתא הוצרכו להביא ראי' מן הירושלמי ובזה ניחא הא דלא הביאו התוס' הראי' שהביא הרא"ש ז"ל בריש הלכות קטנות בשם ר"ת דכסות המיוחד ליום חייב אף בלילה מהא דאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים אפי' בטלית פטורה ע"ש ולפמ"ש ניחא דכיון דהתו' פשיטא להו למ"ד חובת טלית מלשון הברייתא כסות לילה אלא שרוצים להוכיח אפי' למ"ד חובת גברא א"כ אין ראי' מדברי שמואל דהא ס"ל לשמואל במנחות דכלי קופסא חייבין בציצית ונראה דס"ל לר"ת כיון דהך סברא דכסות המיוחד ליום אין חילוק מצד הסברא בין למ"ד חובת גברא ובין למ"ד חובת טלית א"כ כיון דמוכח למ"ד חובת טלית דבכסות המיוחד ללילה תלי' מילתא ה"ה למ"ד חובת גברא דמהיכי תיתי נעביד פלוגתא בינייהו בהא מילתא וק"ל:

והנה מדברי התוס' אלו תשובה למ"ש לעיל בספ"י דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה אותו ולא אותה כו' לתרץ קושי' התוס' שם דאין נשים פטורות ממעשה"ג אלא במצות שבגופו שאינו יכול לעשות ע"י שליח כגון תפילין וסוכה וכיוצא בהן וזה אינו דהא למ"ד חובת טלית אפילו בקופסא חייבין א"כ לאו מצוה שבגופא היא ועיקר המצוה לעשות בהם ציצית וזה יכול לעשות ע"י שליח ועוד קשה דהא חשיב מעקה ושלוח הקן במצות עשה שאין הזמן גרמא שהנשים חייבת בהם משמע דבכה"ג במעשה"ג נשים פטורות אע"ג דלאו מצות עשה שבגופא נינהו וק"ל:

בגמרא. איזה מצות עשה שהז"ג תפילין וציצית וכו'. והנה הריטב"א ז"ל הקשה אמאי נשים פטורו' מציצית דהא דרשינן סמוכי' למדחי לאו דכלאים בציצית. ה"נ נימא כל שישנו בבל תלבוש שעטנז ישנו בגדילי' תעשה לך דהא דרשינן גבי מצה כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ותירץ דהתם סמוכים יתירים והכא כיון דאיכא למדרש בי' למשרי' כלאים בציצית תו לא דרשי' ליסתור הכלל שבידינו דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ע"ש והתוס' ביבמות דף ד' בד"ה לא תלבוש וכו' הקשה קושי' זו והביאו ראי' מהא דאמרינן בפ' התכלת דף מ"ג כהנים איצטרכו לי' סד"א הואיל ואישתרו גבייהו כלאים בציצית נמי לא לחייבו וקמ"ל ניהי דאישתרו בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרו ע"ש. לכאורה קשה על הריטב"א ז"ל מסוגיא זו דהתכלת דהא כלל יותר בזה דכהנים חייבין בכל המצות ואפ"ה ה"א דלפוטרו מציצית משום סמוכי' אע"ג דלא מייתרא ונראה ליישב דאיתא ביבמות ד"ה ע"א דבעי למילף דעשה דוח' ל"ת מראשו וזקנו דכתיב גבי מצורע ודוח' עשה דמצורע לאו דהקפות הראש וזקן ודחי מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל א"כ י"ל לפי הס"ד דכהנים אישתרו כלאים גבייהו א"כ הוי לאו דכלאים אינה שוה בכל שאינו בכהנים א"כ לפי הס"ד א"צ קרא דעשה דגדילים דוחה לאו דכלאים דהא נשמע מראשו וזקנו וא"כ הוי סמוכים מייתרא ושפיר הוי אמרינן בכהנים דפטורין מציצית מטע' כל שישנו כמו גבי מצה כיון דמייתרא גם הכא ואף די"ל דאתא קרא לכלאים בציצית ואם אינו ענין לשאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל כדאמרינן בכה"ג שם בדף ה' גבי זקנו מ"מ הא סוגיא דעלמא דכל היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בכה"ג ולא מוקמינן באם אינו ענין לדוכתא אחרינא ויותר הוי דרשינן כל שישנו וכ"ש דא"ש לפי מ"ש המהרש"א ז"ל שם ביבמות דהיכא דגם העשה אינו שוה בכל הוי ליה הדין כאלו הלאו והעשה שניהם שוה בכל ואם כן ממילא הוי דרשינן דכהני' פטורין מציצית ושפיר איצטרך לגופא דציצית דוחה כלאים וליכא למילף מראשו כיון דהכא אף העשה אינו שוה בכל הוי ליה כאלו שניהם שוה בכל אבל אין לומר דבל"ז עשה דציצית אינו שוה בכל כיון שאינו בנשי' דהא איתא בריש ערכין על ברייתא זו דהכל חייבין בציצית כהני' ולוי' דהכל לאתוי' נשי' הרי דסבירא ליה להתנא דברייתא דנשים חייבין בציצית ואין לומר דאכתי מנא ליה דכהני' אישתרו כלאי' גבייהו והוי ליה ל"ת שאינו שוה בכל דילמא הא דמשתרו כלאים בבגדי כהונה היינו משום דאתא עשה דבגדי כהונה ודחי לאו דכלאים ומש"ה לא מיקרי ל"ת דכלאים ל"ת שאינו שוה בכל כדמוכח בכמה דוכתי' דבכה"ג מיקרי לאו השוה בכל אף על פי שנדחה לפעמים כמו שבת שנדחה מפני עבודה.

זה אינו דבל"ז צריך להבין הא דקאמר שם כיון דאישתרו כלאים גבייהו וכו' מאי ס"ד דנימא כיון דאישתרו כלאים לגבייהו וכו' דהא איכא למימר דהא מטעם דחי' דאתא עשה דבגדי כהונה ודחי הלאו דכלאים ומהיכא תיתי נימא דפטורין מציצית ותו דהוי ליה למימר הכי דקמ"ל הכא דלאו מטעם דאשתרו כלאים אלא משום דדחי אך כבר כתבו התוספות שם בדף ה' ע"ב בד"ה כולה וכו' וז"ל ומיהו אי לאו כלאים מבגדי כהונה לא הוי מצי למילף משום דמצותו בכך וכו' והיינו דלא מטעם דחי' אלא משום דהותרו בכך אם כן שפיר קאמר הש"ס דאישתרו כלאי' גבייהו ולא מטעם דחי' מדאיצטרך קרא דגדילי' דוחה לאו דכלאי' ולא ילפינן מבגדי כהונה אע"כ משום דמצותו בכך ואשתרו גבייהו אם כן ממילא אתי שפיר מ"ש דאי לאו דדרשינן כל שישנו ממ"נ לא הוי איצטרך למשרי כלאי' בציצית דאי הוי אמרינן דבגדי כהונה הוא מטעם דחי' איכא למילף מבגדי כהונה דעשה דוחה ל"ת ואי נימא דמצותו בכך והותרו לכהני' אם כן הוי ליה ל"ת שאינו שוה בכל ונלמד מראשו דמצורע כנ"ל והיינו דקאמר דקמ"ל דבעידן עבודה אשתרו דשפיר הוי מצותו בכך אלא כיון דשלא בעידן עבודה לא אישתרו הוי לאו דכלאי' שוה בכל דהא גם הכה ני' מוזהרין שלא בעידן עבודה ושפיר איצטרך סמוכין למידחי עשה דגדילי' ללאו דכלאים וממילא כיון דלא מייתרא לא אמרינן כל שישנו.

ונראה דהתוספות לא ניחא להו בתירץ הריטב"א ז"ל משום דהתוספות הקדימו שם דף ד' בד"ה דכתיב לא תלבש וכו'. ואיפכא ליכא למימר דבמקום גדילי' לא תלבש שעטנז וכו' דאם כן נישתוק קרא מיני' וממילא הוי ידעינן דלא דחי אם כן י"ל דמהאי טעמא לא ניחא להו בתירץ הריטב"א ז"ל וכפי שפרשנו דבריו דלפי הס"ד מנ"ל דהסמוכין לא מייתרא משום דהוי מצי למילף דדוחה לאו דכלאי' מראשו וזקנו דגבי מצורע דאכתי קשה לפי הס"ד מנא לן דהסמוכין מייתרא למידרש כל שישנו ולמיפטר כהני' בציצית דילמא אתא קרא להשמיענו איפכא דאפי' במקום גדילי' לא תלבש שעטנז.

ובזה מיושב סמיכות דבריהם ז"ל שם שהקדימו לקושייתם הך דאיפכא לא מצי למימר וכו' ומיהו אין בזה קושי' על הריטב"א ז"ל דסבירא ליה דלפי הס"ד לא ניחא להו לפרש קרא איפכא דאין עשה דגדילי' דוח' להלאו דכלאי' כיון דבאמת נשמ' דעש' דוחה ל"ת שאינו שוה בכל מהיכא תיתא דסמוכין אתא דאין העשה דגדילי' דוחה כיון דלפי הס"ד לאו דכלאים אינו שוה בכל וממילא הוי מוקמינן לכל שישנו למיפט' הני' בציצית.

והנה התוס' תירצו שם דהקישא דר' אחא בר יעקב דהוקשה כל התורה כולה לתפילין עדיפא טפי מסמוכין ולכאורה קשה עליהם מראיות הריטב"א ז"ל הא גבי מצה ילפינן מסמוכין לאפוקי מהקישא דר' אחא בר יעקב וצ"ל דסבירא ליה ג"כ דהיכא דהסמוכין מייתרא עדיף טפי מהקישא דהרי ההיקש אינו מיותר דהא איצטרך לשאר מצות עשה שהזמן גרמא אם כן סמוכין דמייתרא עדיפא לאפוקי מאין היקש למחצה אבל גבי גדילים דהסמוכין לא מייתרא ממילא עדיפא הא דאין היקש למחצה מהך סמוכין דלא מייתרא אבל גבי כהני' דליכא הקישא הוי ילפינן אפילו סמוכי' דלא מייתרא ודו"ק:

בתוספות ד"ה מעקה אבידה וכו'. והקשה הר"ר יוסף מא"י דאם כן וכו' וכי תוכל להדליק בשמן שריפה ביום טוב. וכתב בספ"י יש מקשי' דהא שריפת קדשי' הוי נמי מצות עשה שהזמן גרמא דהא אין שריפת קדשי' בלילה ותירץ דשריפת תרומה הוי אפי' בלילה והביא ראי' דהא סתם הדלקה הוא בלילה ויש לדחות זה דאפי' אין שורפין קדשי' בלילה היינו שלא להדליק בתחילה בלילה אבל אי מדליק אותם מבעוד יום אעפ"י שדולק כל הלילה אין בזה איסור אבל לענ"ד יש ראי' מפורשת ממשנה בפסחים דף מ"ו ע"א אמר רבי יהושע לא וזהו חמץ וכו' אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב משמע להדי' דמותר לשורפה בלילה וחלה דינו כתרומה ומיהו אכתי קשה דניהא דנימא דאיכא מצות עשה בנשי' בשריפת תרומה מ"מ כיון דאינה מצווה על שריפת קדשי' ואיכא אסורא בנשים אם כן כיון דאין איסור בשריפת תרומה בי"ט דהא מותרת בהנאה וכמ"ש התוספות בביצה דף כ"ז ע"ב ובפסחים דף מ"ו ע"א בד"ה עד שתאפה ע"ש וכו' אלא משום דגזרינן תרומה אטו קדשים אי נימא דבקדשם איכא איסורא גם גבי נשי' אם כן מהאי גזירה גופא אסורה להדליק אף בתרומה דהא איכא למיגזר אטו קדשי' כיון דאיכא איסורא גם גבי נשי' אך דבכל זה לא מתרצי קושי' הר"ר יוסף מא"י דהא אמרינן בביצה דף חי"ת ע"ב דהא דלא אתא עשה דכיסוי הדם ודחי ל"ת דיום טוב משום דיום טוב עשה ולא תעשה ולמה אין מכסי' ע"י נשי' דהא עשה דכיסוי הדם הוי ליה מ"ע שאין הזמן גרמא. ותו דהא אמרינן בשבת דף קל"ג ע"א דמילה שלא בזמנו אינו דוחה יום טוב משום דיום טוב הוי ליה עשה ולא תעשה ואמאי הא יכול לקיימו על ידי נשי' דהא קיי"ל בי"ד סימ' רס"ד דאשה כשירה למול. ועיין מה שכתבתי לעיל דף כ"ט דעשה דמילה אשה נמי מצווה ואפילו למ"ד דאשה לא תמול מ"מ יכול למול ע"י עבד כמ"ש לעיל שם דג"כ פטור ממ"ע שהזמן גרמא ומילה הוי מ"ע שאין הזמן גרמא כמ"ש התוספות לעיל דף כ"ט בד"ה אותו ולא אותה וכו' וכן קשה מהא דקיי"ל במוצא חמץ בביתו ביום טוב דאסור לשורפו בו ביום כדאיתא בריש פסחים ובא"ח סי' תמ"ו וע"ש במג"א והטעם הוא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דיום טוב נימא נמי דאשה תשרוף ביום טוב דהא היא מצווה על השבתת שאור כדאיתא בריש פסחים דאיתקוש השבתת שאור לאכילת חמץ וכ"ש לפמ"ש לעיל דף כ"ט שם דאפילו שריפת קדשי' דאינו בלילה אפ"ה לא הוי מ"ע שהז"ג וכן משמע קצת בהא דקאמר בשבועות דף ג' ע"ב דמותיר בטהור אינו לוקה משום דניתוק לעשה ולא חילקו משמע דאשה שהותירה נמי אינה לוקה משום דניתוק לעשה דשריפת קדשי' ודוחק לומר דבאשה בל"ז אינה לוקה על לאו שאין בו מעשה לכולו עלמא כדאית' בריש תמורה דף ב' ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה לא לקייא וכו':

אך העיקר נראה כמ"ש לעיל דלא הוי מ"ע שהז"ג כיון דחיוב המצוה לעולם הוא אלא דאינה כשירה בלילה כמ"ש שם קשה גם משריפת קדשי' ודו"ק:

בא"ד. אף הלאו אלים ואין עשה דוחה אותה וכו'. אבל לא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם דעשה דמצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר דגבי מצורע ליכא עשה דקדוש יהיה שאין המצורע קודש אלמא אף על גב דאיכא עשה גבי לאו דנזיר לא אמרינן דאלים הל"ת ואפשר יש לחלק מיהו לולי דברי התוספות נראה יותר כיון דהא דאין הנשי' מצוות על מצות עשה שהזמן גרמא ילפינן מתפילין אם כן י"ל דהיכא דאיכא עשה גבי הל"ת ליכא למילף מתפילין ומצוות הנשי' גם על העשה ולא דמי לזכור ושמור דאי לאו הקישא דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה היה הנשי' פטורות משום דזכירה ושמירה תרי מילי נינהו משא"כ בעשה ולא תעשה דיום טוב דדבר אחד הוא ליכא למילף תדע דהא אמרינן בסוף שביעית דהמחזיר חוב בשביעית צריך לומר משמט אני דכתיב וזה דבר השמיטה וכי נימא דנשי' פטורות מזה דהא שמיטה הוי ליה מצות עשה שהז"ג אלא כיון דאיכא בשביעית לא תעשה דלא יגוש ליכא למילף זה מתפילין כלל ומצוות בו גם הנשי' על העשה שבה כיון דהשמטות כספי' אית בה נמי לא תעשה ואפש' דהשמטות כספי' לא חשיב לי' מ"ע שהזמן גרמא כיון דהשביעית משמטת לעולם. אך מדברי התוספות לעיל ד"ה תפילין וציצית וכו' ואומר ר"י כיון שחיובו תלי' במה שהז"ג וכו' אם כן גבי שמיטה נמי הכי כיון דעיקר השמיטה תלי' במה שהזמן גרמא. והנה הריטב"א ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ קושי' התוספות דבהני לא בא הל"ת אלא לחזק העשה ע"ש נראה כוונתו כיון דהמצוה הוא בקום ועשה גם הל"ת שבו אינו בא אלא לחזק העשה משא"כ בלאו די"ט וכיוצא בו שהוא בשב ואל תעשה הל"ת עיקר ויש להביא ראי' לזה ממה שאמר בפ' המוציא תפילין דף צ"ו השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה הרי דגבי תפילין גופא דילפינן מיני' מצות עשה שהז"ג כתיב נמי לשון השמר דהוא ל"ת תדע דסבירא לי' לרבי יוחנן דמניח תפילין בלילה לוקה כמ"ש התוספות שם בד"ה השמר דעשה וכו' מ"מ במקום שיש בו קום ועשה אינו אלא עשה והיינו ממש כדברי הרמב"ן ז"ל וכן משמע ממה שכתב הרי"ף ז"ל בפ' אלו מציאות בטעם דאין עשה ול"ת דהשבת אבידה דוחה עשה ולא תעשה דטומאה. ולכאורה קשה דדבר פשוט הוא דמאי אולמי האי עשה ול"ת מהאי עשה ולא תעשה ולפמ"ש ניחא דהאי עשה ולא תעשה דהשבת אבידה דהיא בקום ועשה ה"א דאלימא טפי מהאי עשה ול"ת דטומאת כהני' דהיא בשב ואל תעשה והוי כמו כל עשה דדחי ל"ת אף על גב דל"ת חמיר מיני' כדאיתא ביבמות דף ז' משום דעשה הוא בקום ועשה אמרה התורה שידחה את ל"ת.

ויש עוד להביא קצת ראי' מהא דאמרינן בריש ראש השנה דף ויו ע"ב בעי ר' זירא אשה מהו בבל תאחר מי אמרינן הא לא מחייבי בראי' כו' משמע דכיון דתלי' רחמנא ללאו בעשה דובאתם שמה והבאתם שמה האשה פטורה גם מן הלאו אך הא קשה לי דאכתי לא מתרצי בשילוח הקן דהוי ל"ת ממש שלא יקח את האם על בנים ולמה לא תתחייב האשה על זה הלאו תדע דהא פליגא ר' יהודא ורבנן בסוף חולין בנוטל האם על בנים אי הוי ניתק לעשה וא"כ ע"כ צ"ל דהוי לי' לאו שיש בו מעשה דאל"ה אין לוקין וע"כ צ"ל בזה כדברי התו' דמיירי בכבר נטלו על מנת לשלח ודוק:

תו' ד"ה גברא בעי חיי וכו'. כיון דאשכחן מיעוטא גבייהו וכו'. לכאורה אינו מובן בזה אריכות לשונם כלל דלא הוי להו למימר אלא דע"כ נשים פטורות מתלמוד תורה כיון דכתיב מיעוטא בהדי' ונראה לפרש ע"פ מה דאיתא לעיל דף כ"ט ע"ב איהי מנא לן דלא מחייבי למילף נפשה דכתיב ולימדתם ולמדתם וכו' ופי' רש"י ז"ל לאקושינהו דלא מפקדה ללמוד א"כ הי' סברא לומר דכיון דהא דלא מחויבת למילף נפשה אינה אלא מהיקשא דלימדתם ולמדתם מ"מ סברא דגברא בעי חיי עדיף טפי מהאי הקישא כדאשכחן גבי מזוזה דהוקש נמי לת"ת ואפ"ה אתא סברא דגברי בעי חיי ומפיק מהאי הקישא על זה כתבו דאין סברא לומר דכיון דמצינו עכ"פ בת"ת דלא מחייב למיגמר בתו מקרא דוהודעתם לבניך ע"כ האי סברא דגברא בעי חיי לא שייך בת"ת.

אך יש לדקדק מה דשבקו התוס' ילפותא דולימדתם את בניכם ולא בנותיכם כדאמר הש"ס לעיל דף למ"ד ע"א ונקטו קרא דוהודעתם לבניך דיליף מיני' לעיל שם דחייב ללמד את בן בנו תורה דכתיב והודעת' לבניך ולבני בניך ואפש' דהתו' כתבו כן דאפי' למ"ד דדריש לעיל מולמדתם את בניכם למעט ולא בני בניכם ולא מייתר' קרא למעט את בנותיכם אם כן אפילו אי נימא דמשמע נמי לשון בניכם למעט בנותיכם כמ"ש שם מ"מ כיון דלא מייתרא י"ל דחייב ללמוד בתו מסברא דגברא בעי חיי וכו' ולא מיעטה התורה אלא בני בני' ובזה לא שייך לומ' דאטו בני בני' לא בעי חיי דהמצו' מוטל על בניו שילמדו את בניה' ע"ז כ' דאפ"ה איכא מיעוט' בהדי' מקרא דוהודעתם כמ"של דף כ"ט ע"ב וממילא דממעט נמי דלא מחייבה למילף נפשה מהיקשא דלימדתם ולמדתם דאף היא אינה חייבת בתורה כיון דכבר נסתר גבי תלמוד תורה סברת גברי בעי חיי וכו' כנ"ל ועי"ל דלכך הביאו קרא דוהודעתם לבניך דאפי' למ"ד דס"ל דחייב ללמד את בן בנו תורה ומי יתרא קרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם אכתי היה אפשר לומר דמחייב ללמד בתו תורה אלא דכתבה תורה ולמדתם את בניכם כדי לכלול אפילו בני בנים וכה"ג מצינו במדרש בפסוק והיה כי יאמר אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם באותה שעה נתבשרו שעתידין להוליד בנים ובני בנים א"כ י"ל דלא מיעטה התורה אלא דלא מחייב ללמוד את בן בתו תורה כמ"ש האחרונים דאע"ג דקיי"ל דחייב ללמד את בן בנו מ"מ פטור ללמד את בן בתו ומשום שאינו מתייחס אלא למשפחת אביו לכך מייתי קרא דוהודעתם דמפורש בו בני בנים ע"כ לבניך היינו בנך ממש ואפ"ה משמע ולא בנותיך. ודו"ק:

שם. והרי סוכה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכו' דכתיב בסוכת תשבו שבעת ימים. לכאורה תמוה מאי צריך לאתויי האי קרא דפשיטא שאינו נוהג אלא בחג ויש לפרש משום דבאמת קיי"ל דכל ז' הימים אין חיוב האכילה בסוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ואינו אלא איסור לאכול בבית א"כ י"ל דלא דמי למצות עשה דתפילין וכיוצא בו ודמי קצת למצות ל"ת. אלא דאפילו הכי מקרי מצות עשה כמו שכתב המרדכי גבי ציצית ומבואר בא"ח סימן י"ג אע"ג דאין חיוב ללבוש בגד שיש לו ד' כנפות מצויץ אלא שלא ילבש בגד כנפות בלא ציצית מ"מ כיון דלא אמרה רחמנא לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מצות עשה להטיל בו ציצית וה"נ כיון דלא אמר רחמנא לא תשב בבית אלא בסוכות תשבו ומצות עשה גמורה היא והיינו דמייתי קרא דבסוכת תשבו אך קשה לפ"ז הניחא לשינויא דאביי סד"א בסוכות תשבו כעין תדורו דמיירי בכל שבעת ימים כדאיתא בסוכה דף כ"ז אך שינויא דרבא ס"ד דנילוף ט"ו ט"ו מחג המצות אי אפשר לפרש סד"א למילף איסור אכיל' בבית כל ז' ימים מאיסור אכילת חמץ דהא ג"ש דט"ו ט"ו מיירי בחיוב כזית בסוכה בלילה הראשונה קשה לכאורה דמה ענין מיעוט דהאזרח דכתיב גבי סוכת תשבו ז' ימים אין החיוב אלא שלא לאכול בבית למעט גז"ש דט"ו ט"ו דמיירי בחיוב אכילת כזית בלילה הראשונה וכ"ש לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה סד"א וכו' האזרח איכא למימר נמי דאתא לרבות נשים כדאיתא ביומא א"כ אמאי לא נימא דהאזרח אתא לרבות נשים לאיסור ישיבה בבית כל ז' ימים דמג"ש דט"ו ט"ו דילפינן מיני' חיוב אכילת כזית בסוכה בלילה הראשונה אף הנשים בכלל וצ"ל דס"ל לרבא דהא בהא תלי' ואין שייך לחלק בין איסור ישיבת הבית בכל ז' ימים לחיוב אכילת כזית בסוכה בלילה הראשונה אלא דקשה ע"ז דהא גבי מצה מצריך קרא דכל שישנ' בבל תאכל חמץ ישנו בחיוב אכילת מצה בלילה ולא אמרי' מצד הסברא למילף חיוב אכילת מצה בלילה הראשונה מאכילת רשות דשבעה ימים דאסור בחמץ אלמא דתרי מילי נינהו הכי נמי אפשר לומר גבי סוכה דלא נילף מהדדי ואפש' לומר דנפקא ליה הכי מדחזינן גבי מצה דתלי' רחמנא חיוב אכילת מצה בלילה הראשונה באיסור אכילת חמץ כל ז' ימים ה"נ ילפינן מיני' דגבי סוכה נמי תלי' בהדדי.

ובזה יש להבין דברי התוס' בד"ה סד"א וא"ת ולמאי איצטרך וכו' לכאורה הוא פלא דמה"ת נימא חיובא דמצה שלא נרמז כלל אלא כוונתם למה שהקדימו פי' הקונטרס דכל שישנו ר"ל דמדמה הכא רבא איסור דז' ימים דישיבת בית לאכול כזית בסוכה בלילה הראשונה כמו שמצינו התם דתלה חיוב מצה בלילה הראשונה באיסור דז' ימי' ועל זה הקשו כיון דסברא הוא לרבא לדמות למה לי קרא דכל שישנו ממילא נדע מסברת הדמיון מדאיצטרך האזרח דלא נילוף איסור אכילת בבית מאיסור אכילת חמץ על ידי גז"ש דט"ו ט"ו דלא שייך אלא בלילה הראשונה ש"מ דז' ימי' ולילה ראשונה תלי' הא בהא ול"ל הקישא דכל שישנו ועל זה תירצו הא דמדמה היינו לבתר דמצינו דתלי' רחמנ' גבי מצה הא בהא אבל בלא"ה באמת הוי אמרינן דהאזרח לרבות.

ובזה מתורץ מה שמקשי' העולם דמאי קשי' להו ל"ל דכל שישנו הא כתבו התוספות במגילה דף ד' בד"ה שאף הם היו באותו הנס וכו' דאיצטרך כל שישנו ולא מחייבין אותו מצד הסברא משום שאף הם הי' באותו הנס וכו' משום דהוי ילפינן ט"ו ט"ו מחג הסוכות אם כן מאי קשי' להו הא אפי' אי לא כתיב כל שישנו איצטריך האזרח למעט דלא נימא דחייבת במצה משום שאף הן היו באותו הנס ונילוף מיניה חג הסוכות וכיון דכתיב פטורא בחג הסוכות ה"א דנילף מיניה למצה ולפמ"ש אתי שפיר דאפי' אי נימא הכי כיון דעכ"פ צ"ל דאיצטריך האזרח משום דלא נילף מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות ע"כ צ"ל דהא בהא תליא חיובא דליל ראשון עם רשות דז' ימים א"כ ממילא א"א למילף ט"ו ט"ו לפטור בחג המצות דהא כבר ידעינן דתלי' הא בהא אם כן כיון דע"כ נשים חייבות בבל תאכל חמץ כדאיתא בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"א ושפיר מקשה דממילא הוי ידעינן דנשים חייבות במצה משום דתלי' הא בהא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף