סמ"ע/חושן משפט/קיט

סמ"ע ‏ חושן משפט קיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ראובן שמכר כל שדותיו כו'. דאלו נשאר שום שדה ביד ראובן הלוה אפי' זיבורית לא היה יכול ב"ח דראובן לטרוף לא משמעון ולא מלוי וכמו שיתבאר בסמוך:

(ב) בבת אחת. פי' ובהקנאה אח' דאל"כ אותה שנשארת באחרונה ביד ראובן הי' הב"ח גובה ממנה אף שחזר ומכר אותה אח"כ ג"כ לשמעון וכדמסיק:

(ג) והיא בינונית. וידוע דב"ח גובה מבינונית:

(ד) ובא ב"ח. פי' בע"ח דראובן:

(ה) רצה גובה מבינונית כו'. ואע"ג דאם היתה עדיין ביד שמעון הי' יכול לדחותו מבינונית לזיבורית שקנה ג"כ מיד ראובן באמרו לו אם אין אתה נוטל מזיבורית שבידי הריני מחזיר הזיבורית ליד ראובן במכר או במתנה ותצטרך לגבות ממנו ולא ממני דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח מ"מ לוי אינו יכול לדחותו מטעם זה ולומר הרי שמעון מכר לי כל זכות שהיה בידו דכיון דאין ביד לוי הזיבורית להחזירו לראובן ושיעבודו של הב"ח דהיינו הבינונית נמצא ביד לוי יכול לטרוף מידו ועפ"ר שם כתבתי עוד דלהי"א שכתב מור"ם בס"ה י"ל דזה מיירי שמת המוכר וכן צ"ל לקמן הרבה פעמים וכמו שיתבאר ע"ש. וגם אין לדמות זה לאלו קנה לוי הבינונית מראובן והניח בידו דראובן זיבורית דהי' גובה דוקא מזיבורית דהן בנ"ח דשאני ראובן דהוא הלוה ועליו מוטל לפרוע חובות עצמו ואית בי' משום תקנת השוק משא"כ שמעון זה דהוא ג"כ לוקח ואינו חייב לב"ח זה כלום מ"ה אין לוי יכול לדחותו על שמעון אלא דברצונו דב"ח לגבות ממנו או משמעון:

(ו) אפי' לא נשאר בידו אלא עידית הטעם דיאמר לו אתה הרחקת שיעבודי דהבינונית שהיתה בידך ומכרתיהו ללוי ואין רצוני לטפל נפשי עם לוי כ"א עמך ומ"ש לשון "אפי' ר"ל מכ"ש אם נשאר בידו דשמעון זיבורית דיכול לטרוף מידו אם ירצה הב"ח אבל אם נשאר ביד שמעון עידית וזיבורית אינו יכול לטרוף מידו כ"א זיבורית אפי' אם ראובן כבר מת דאינו יכול לומר לב"ח אם אינך נוטל ממני הזיבורית אחזירנו לראובן וכמ"ש הטור והמחבר בסס"ד מ"מ שמעון עומד במקום ראובן וכשם שאם בא ב"ח לגבות מראובן הי' מגביהו מהזיבורית ולא מהעידיות שבידו וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק"ב גם שמעון יש לו זה הזכות:

(ז) אינו יכול לגבות. דיאמר לוי להב"ח להכי דקדקתי ולא קניתי בינונית שביד שמעון מפני שרציתי להניח לך שיעבודך בידו לטרוף אותו מידו:

(ח) דגובה מן הזיבורית כו'. פי' אם ירצה הב"ח וכ"כ בעל מ"מ בהדיא אם "ירצה וכ"כ בד"מ ע"ש והטעם דכיון דלא הי' ביד שמעון אלא עידית וזיבורית נמצא דשיעבודו דב"ח הי' על הזיבורית במקום עידית שעמו ויש לזיבורית זה דין בינונית דרצה מזה גובה רצה מזה גובה נמצא דלא פליג האי י"א דכתב מור"ם אמ"ש המחבר לפני זה וק"ל:

(ט) נשאר בינונית ביד שמעון כו'. טעמו דאם היתה נשאר גם זו ביד שמעון היה מגביהו שמעון מאיזה בינונית שרוצה ושמעון מכר ללוי כל זכות שהי' לו מ"ה יכול לדחותו ג"כ להבינונית שהניח ביד שמעון:

(י) וקנה זיבורית באחרונה כו'. פי' בכה"ג אפי' קנה לוי מיד שמעון בינונית אפ"ה אינו יכול לטרוף מלוי כיון דהזיבורי' היה בנ"ח ביד ראובן בשעה שקנה שמעון מיד ראובן דאם בא הב"ח לטרוף משמעון הי' דוחהו אצל זיבורית ולוי קנה כל זכות שהי' לשמעון אבל אם קנה שמעון עידית באחרונה ומכר ללוי הבינונית שקנה קודם עידית הב"ח גובה מאיזה שירצה וכן אם קנה בינונית באחרונה ומכרה ללוי אם ירצה גובה מעידית שנשאר ביד שמעון כיון שהרחיק שיעבודו ועפ"ר ודרישה שהוכחתי כל זה מתוס' ואשר"י:

(יא) לוה "שהתנה כו'. כן הוא גם כן ל' הטור ור"ל שהסכים עם המלוה על תנאי זה שהתנה עמו המלוה וק"ל:

(יב) אין ב"ח טורף מעידית. הטור מסיק וכתב ז"ל מידי דהוה אניזק דשיעבודו מן התורה בעידית ואם מכרה אין הניזק גובה אלא מהזיבורית שביד המזיק שהיא בת חורין ועפ"ר:

(יג) מעידית שמכר. אבל מבינונית שנשאר ביד הלוה גובה אע"ג דהלוה דעלמא שיש בידו בינונית וזיבורית אינו גובה המלוה ממנו אלא זיבורית דקי"ל דבשל לוה הן שמין וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק"ב הא נתבאר ג"כ שם דה"מ כשלא הי' להלו' עידית בשעת הלואה נמצא דלא היה שיעבודו דמלוה בשעת הלואה על הבינונית ע"ש משא"כ כשהי' לו עידית בשעת הלוא' ולפי מ"ש אפי' לא התנה עמו שיגבנו מהעידית מ"מ כיון שהי' בידו עידית בשעת הלואה ומכרה גובה מבינונית שבידו ולא כע"ש שמשמעות לשונו הוא דגובה מבינונית מכח שהתנה עמו להגבותו מהעידית עכ"ל ועמ"ש על הע"ש בזה:

(יד) וגובה ניזק בעידית. ואע"ג דאין שטר לניזק מ"מ יש לו קול לנזקין כמו בשטר ולא הי' לו ללוקח לקנותו ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

(טו) אני לקחתי כו'. טענה זו שייכא ג"כ באם קנו שלשתן שוה עידית או בינונית או זיבורית ועפ"ר שכתבתי טעם למה כתב הטור בסגנון זה:

(טז) יש מי שאומר ששומעין לו כו' ויש מי שאומר כו' עיין דרישה שם הבאתי ל' הגמרא וכ' בע"ת שער ד' ח"ח ומוכח מינייהו דבאם נזכר בהשטרות שנכתבו ביום א' ולא נכתב בהן שעות לכ"ע אין הב"ד טוענין ללקוחות שמא קדם אחד תחלה דאע"ג דטוענין ליורש וללוקח טענה זו לא טענינן להו לאזוקי להני כיון דודאי שיעבודן עלייהו ואמרינן דאף דג' שטרות הן וכתבן וחתמן סופר א' ועדים א' מ"מ אמרינן שלשתן עד אחר כתיבתן לקחן המוכר בידו ומסרן להן כאחד ושלא פליגי הרמב"ן ור"י אלא כשהלקוחות בעצמן טוענין טענת ברי ואומר שלי נמסר לי בבוקר השכם ושלכם ניתן לידכם אח"כ דבזה סבירא ליה לרמב"ן כיון דטוען כן בברי שומעין לו והמע"ה ועד"ר שם הבאתי ל' בע"ת ושמשמע מלשונו דלא כ' הרמב"ן כן אלא כשלא כתב זמן כלל בהשטרות מ"מ נדחקתי וכתבתי פי' לדבריו כדי ליישב הטור והמחבר שכתבן בל' פלוגתא ע"ש ודו"ק:

(יז) ואינו יכול לגבות כו'. מיירי שנכסי כל אחד מהן או של שני' מהן מספיקין לכל הג' חובות דאל"כ יכתבו הרשאה לא' מהן והוא יגבה משלשתן ועפ"ר:

(יח) לגבות מספק. הטור מסיק וכ' עד שיביאו ראיה מי קנה באחרונה עכ"ל וראייתו הוא דאם יש בשטרותיהן קנין אז שואלין את פי העדים למי קנה ראשונה. ואם לא נכתב בשטרותיהן קנין אזי שואלין למי בא השטר קנין תחלה לידו הוא הזוכה תחלה:

(יט) ואין כותבין השעות בשטר. פי' דע"י זה היה ניכר מי קנה ראשון או אחרון בשעות:

(כ) אם אין בה דין קדימה כו'. פי' אלו הג' הבאין לטרוף מהלקוחות אין להם דין קדימה שהנזק והחוב והכתוב' נעשים ביום א' ונתחייב המוכרם לשלשתן ביום א':

(כא) או שלאחר שנתחייב לכולם כו'. פי' אפי' היה זה שנתחייב להן זא"ז אבל לא היו לו אז שום נכסים עד אחר שנתחייב לשלשתן:

(כב) שנתחייב לכולם קנה, פי' והרי עתה חזר ומכרן מ"ה צריך לכתוב להן דאקני וכדמסיק:

(כג) וכתב להן דאקני. נתבאר לעיל ר"ס קי"ב ע"ש:

(כד) הניזקין כו'. אפילו הוא זיבורית הטור מסיק וכ' ואין הניזקין יכולין לומר א"כ הורע כאילו שכך הוא הדין מי שקדם שיעבודו צריך לגבות תחיל' ואינו יכול לגבות אלא מהאחרון דאם בא לגבות משלפניו יאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו עכ"ל:

(כה) ואם הניזק יפייס ללקוחות. ה"ה הב"ח יכול לפייס אם קנה זיבורית באחרונה יכול לפייס ליטול מהבינונית:

(כו) אין ב"ח כו' לערער עליו. ז"ל הטור משום דא"ל ניזק כל נכסיו משועבדים דידי נינהו אלא שחכמים תיקנו לטובת הלוקח שאין גובין מהן כל זמן שיש בני חורין וכיון שהם מחלו על התקנה שתקנו לטובתם אתם מה לכם עמי אני אקח מאיזה שארצה עכ"ל:

(כז) כשלקח עידית באחרונה. ז"ל הרמב"ם שם בד"א כשלקח עידית באחרונה אבל לקח זיבורית באחרונה כולם גובים מהזיבורית שהרי אומר לניזק ולב"ח הנחתי לך הזיבורית באחרונה לגבות מהן אבל כשלקח עידית באחרונה יאמר זו שאמרו גובין מהאחרונה תקנה היא ללוקח ואי אפשי בתקנה זו אלא כל אחד מכם יגבה מן הראוי לו עכ"ל הרמב"ם בשינוי לשון וקצר לתוספת ביאור וכתב המ"מ שם דלפי דבריו אם קנה בינונית באחרונה נזקין ובעל חוב גובין מהבינונית וכתובה מהזיבורית (והביאו מור"ם בהג"ה) עוד כתב המ"מ שם דיש אוקמת' בגמרא דזהו דוקא כשמתו בעלים הראשונים כו' (וכמ"ש מור"ם די"א כן) אבל הרשב"א כתב דלפסק הלכה לא אמרינן אי שתקת לגרוע מדינא קמא עכ"ל המ"מ נמצא דבזה פליגי הי"א דכתב מור"ם (ר"ל אהרשב"א) וס"ל דאמרינן אי שתקת כו' אפי' לגרוע מדינא קמא. וע"פ מ"ש יתבאר לך דמ"ש בהג"ה או קנאם בבת אחת הוא מתוס' ל' מור"ם ומ"ש אחר זה ז"ל אבל אם קנה זיבורית באחרונה הוא מל' הרמב"ם ושייך לפנים והוא חסר בדברי המחבר:

(כח) דוקא שמת המוכר. דכשמת אינו יכול הלוקח לומר אי לא תטלו ממני מהזיבורית אחזיר השטרא דשדה זיבורית בכתיבה ומסירה להיתומים ותצריכו ליקח מידם זיבורית דאף אם יחזיר להן אין היתומים מחוייבים לפרוע חוב אביהן מהנכסים שקנו משלהן (שהרי זה קנין חדש הוא) או ניתן להם במתנה אחר מיתת אביהן וכיון שאין צריך לפרוע אין הלוקח יכול לסלק חובית המוכר מעליו כיון שבידו שעבודן ובכה"ג הדין כמ"ש המחבר ומור"ם שכולם נוטלין מהלוקח כדינם ומטעם שכתבתי אבל מן הבינונית גובה הב"ח אף שקנאם קודם הזיבורית דכיון דדחא להב"ח מן העידית בטענת דלא ניחא לי בתקנת חכמים כו' אלא אתן לך כדינך תו לא מצי למימר ליה כשיבא לגבות כדינו מהבינונית ניחא לי בתקנת חכמים ואגבה לך מהזיבורית שהיתה בת חורין בשעה שקניתי הבינונית דלחד גופא לא דחינן לכאן ולכאן משא"כ בתרי גופי וכמ"ש אחר זה מיד:

(כט) ומ"ש מור"ם וה"ה אם קנה זיבורית כו'. עד סוף ההג"ה כפול הוא דגם לדעת הרמב"ם שכתב המחבר לפני זה הדין כן ומטעם שכתבתי ודע שהמחבר קיצר ולא כתב כאן מ"ש בטור מילתא בטעמא ודינים הנמשכים ממנו בקנאם כאחד או שקנאם זיבורית באחרונ' וז"ל הטור אם המוכר עדיין חי כולם צריכין ליקח מה מזיבורי' שאנו רואים כאלו החזיר למוכר שטר של זיבורית בכתיב' ומסיר' כו' לאו דוקא שיחזור לו שדה אלא אפי' שדה אחר ואפי' יתננה לו במתנ' או אפי' מטלטלין רק שימצא לו שום דבר לגבות ממנו אינן יכולין לגבות מן הלקוחות ואינן יכולין לומר לכי תהדר דכל מה שאדם יכול לעשות רואין אנו כאלו כבר הוא עשוי. וכתב א"א הרא"ש ז"ל דאפי' לא טען אנן טענינן ליה עכ"ל ועפ"ר מ"ש בביאורו:

(ל) כולם גובים מהעידית. הטור מסיק בטעמו וכתב ז"ל שהרי אין בידו בינונית וזיבורית שיוכל לומר לא ניחא לי בתקנתא דרבנן ועפ"ר דשם הוכחתי דמ"ש הטור והמחבר הוא מל' הגמרא דכולם גובין מהעידית היינו משום דסתמא ניחא לי' לב"ח לגבות מהעידית בציר פורתא ממה שיגבה מבינונית טפי פורתא אבל אם ניחא לב"ח טפי בגביות בינונית הרשות בידו לגבות מבינונית שביד לוקח שני שהוא עיקר שיעבודו ואלו נשאר ביד שמעון לוקח ראשון מסתמא היה מגביהו מבינונית ולא מהעידית נמצא ששיעבודו בידו ועד"ר ר"ס זה:

(לא) הניזקין טורפין מהעידית. דהא אם נשאר מהעידית ביד לוקח ראשון לא היה יכול לדחות הניזק מגביית העידית שהוא כדינו וגם קנאה באחרונ' דאף אם יאמר לא ניחא לי אכתי דינו דניזק בעידית וכולי האי לא אמרי' דהי' יכול לומר אחזיר שטרא דבינונית או זיבורית למוכר ראשון ולהרא"ש והטור בלא"ה נמי לק"מ דלדידהו אתפריש גבי הני דינא במת המוכר דא"א להדר למוכר וכמ"ש בפריש' ע"ש:

(לב) גובה ב"ח מבינונית. ואף אם קנה הבינונית קודם הזיבורית מ"מ אם היו שלשתן בידו ולא היה יכול לדחותו מבינונית כיון שקנה העידית באחרונ' דבחד גופא לא דחינן לכאן ולכאן כנ"ל ולא הורע כוחו דב"ח בשביל שמכר עידית ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---