נקודות הכסף/יורה דעה/רכו

נקודות הכסף ‏ יורה דעה רכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן רכ"ו בט"ז ס"ק א) האריך להשיג על הב"י ומסיק ותימה גדולה על הב"י שלא ראה אחרי דברי הרא"ש כו'. ונמשך במקצת אחר דברי חמיו הב"ח ז"ל ונ"ל דדבריהם אינם נכונים ואדרבה הב"י ראה ד' הרא"ש אלו ומשם ראיה לדברי הב"י ובתחלה אבא לסתור דברי הב"ח ואח"כ דבריו ומ"ש הב"ח ואני שמעתי ולא אבין דכיון דס"ל הב"י דבאין בו כדי חלוקה שרי לאחד מהשוק ליכנס לצורך אחד מהשותפים כמ"ש בשם הרשב"א אם כן למה יגרע ביש בו כד"ח שלא יכנס לצורך א' מהשותפים כו' דבריו תמוהין דלדבריו מה מקשי על מה שהביא ב"י בשם הרשב"א לקשי אש"ס גופיה דפסיק הלכתא כראב"י דשרי לו לא' מן השוק ליכנס וכ"פ כל הפוסקי' אלא ודאי התם הטעם כיון שאין בו כדי חלוקה אמר דשרי מטעם ברירה אבל ביש בו כ"ח הואיל ויש תקנה בחלוקה אסור א"כ שפיר קמקשי הב"י וכי עדיף האחד מן השוק מן השותף עצמו דהשותף עצמו אסור ביש בו צד חלוקה כ"ש אחד מן השוק דגרע טפי כיון שאין לו חלק בחצר דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה וכ"כ בדרישה דכ"ש הוא דלא עדיף מהשותף (וכן משמע מתוספות ופי' הרא"ש וברטנורה ז"ל במתניתין קמייתא דהשותפין במ"ש דסיפא דא' מהשוק לרבי אליעזר איצטריך דאף ע"פ שאין לו חלק בחצר שרי וכן משמע מדברי הטור גופיה במ"ש וכ"ש אם אחד מהן הדיר לאחד מן השוק כו' אלמא דאחד מן השוק גרע טפי מהשותף עצמו) אם כן כיון דהשותף עצמו אסור ביש בו כ"ח כ"ש אחד מן השוק עוד כ' הב"ח דמדברי הרא"ש מוכח דלאינש דעלמא אף באין בו כדי חלוקה לא שרי אלא לצורך אחד מן השותפים כו' ודאי דכן הוא ומ"מ ודאי דמוכח נמי דביש בו כדי חלוקה אפילו לצורך אחד מהשותפין אסור דהא קאמר בהדיא בש"ס ומביאה הרא"ש בשאין בו כדי חלוקה אבל בשיש בו כדי חלוקה אפי' ר"א מודה דאסור אלמא דאפי' בנכנס לצורך אחד מהשותפין דבכה"ג דוקא הוא דשרי באין בו כדי חלוקה אבל ביש בו כדי חלוקה אסור ודוחק גדול לומר דבש"ס לא קאי אלא ארישא דמתניתין בשותפים שנדרו ולא אסיפא דאחד מן השוק. עוד כתב דמהרמב"ם והסמ"ג משמע דבאחד מן השוק אין חילוק בין יש בו כדי חלוקה או לא אלא בין נכנס לצורך השותפים או לא. וליתא שהרי לא הוזכר בדבריהם שום דבר מנכנס לצורך השותפים או לא אלא סתמו דבריהם כלשון המשנה וכמו שמפרשים המשנה כך יש לפרש דבריהם. עוד כתב הב"ח אכן מדברי רבינו ירוחם ני"ד ח"ה משמע דגם לגבי א' מהשוק לא התיר אלא כשאין בו כדי חלוקה אבל ביש בו כדי חלוקה אסור כו' ואין שומעין למשמעות שאינו מפורש בדברי רבינו ירוחם שסותר דברי הרא"ש והטור והמפרשים ותו דבאין בו כדי חלוקה משמע דמתיר רבינו ירוחם אפי' נכנס לצורך עצמו והרי אף ב"י גופיה כ' דאין בו כדי חלוקה לא שרי אלא כשנכנס לצורך השותפים הלכך ליתא להך דרבינו ירוחם אלא כהרא"ש וטור נקטינן הלכה למעשה ודלא כש"ע עכ"ל ותימה גדולה שעיין בתחלת דברי רבינו ירוחם שכתב שם וז"ל השותפים שנדרו הנאה זה מזה מותרים ליכנס לחצר וכן הדין אם הדיר אחד לחבירו וכן אם היה אחד מהשוק מודר הנאה מאחד מהם מותר ליכנס לחצר ודוקא בחצר שאין בו דין חלוקה אבל בחצר שיש בו דין חלוקה הכל אסור עכ"ל. ע"כ כתב אכן מדברי ר' ירוחם משמע כו' ואין שומעין למשמעות שאינו מפורש בדברי ר' ירוחם כו' ותו דבאין בו כדי חלוקה משמע דמתיר רבינו ירוחם אפילו ליכנס לצורך עצמו כו' ואלו הספיק לעיין בסוף דברי רבינו ירוחם לא כ' כן. שכתכ אח"כ אחר שהפסיק בדינים אחרים בינתים וז"ל והא דאמרינן היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מהן מותר ליכנס לחצר דוקא כשנכנס לצורך חבירו אבל לצורך עצמו אסור עכ"ל הרי מפורש בהדיא ברבינו ירוחם דלצורך עצמו אסור וגם מפורש בהדיא בדבריו דבשיש בו כדי חלוקה אפילו לצורך חבירו אסור דהא מחלק ברישא בין יש בו כדי חלוקה או לא ואם איתא דלצורך חבירו מותר אין חילוק. ואם כן דברי הטור ממש כדברי רבינו ירוחם ומ"ש הב"ח כהרא"ש וטור נקטינן כו' כבר כתבתי למעלה דאדרבה דברי הרא"ש מוכיחי' כרבינו ירוחם ובעל כרחך צריך לומר כמו שכתב ב"י דטעות סופר הוא בטור והאי אם לא לצורך השותפין צריך לומר בסיפא באין בו כדי חלוקה ועוד נ"ל שאין צריך להגיה רק אות א'. וכן צריך להיות וכ"ש אם אחד מהן הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו לצרכו אם לא לצורך אחד מן השותפים בחצר אם אין בו כדי חלוקה שלא חל הנדר ומותרים כו' ואם כן דבריו ממש כדברי ר' ירוחם. וכן מוכח בטור ח"מ סימן ק"פ וז"ל שותפין שנדרו הנאה זה מזה ויש להן חצר בשותפות אם יש בו כדי חלוקה אסורין ליכנס בו ואם אין בו כדי חלוקה מותרין ליכנס בו הדיר אחד מהן א' מהשוק אסור ליכנס בו לצרכו עכ"ל ודוחק גדול דהאי הדיר א' מהשוק כו' קאי ארישא. כל זה כתבתי כבר בספרי והעתקתיו לכאן לפי שמתוך מה שכתבתי יש להקשות גם על הטורי זהב. גם מ"ש הטורי זהב לפרש בדברי הרא"ש ודאי ליתא דלדבריו מ"ש הרא"ש ומשום ברירה אין להתיר משותפין בשיש בהן דין חלוקה דלא שרי ראב"י כו' אין לו הבנה כלל והכי הוה ליה למימר ומשום ברירה אין להתיר ליכנס בחצר השותפין ביש בה כדי חלוקה דלא שרי ראב"י להשותפין משום ברירה כו' ועוד קשה דהא בכל ספרי הרא"ש איתא משום ברירה אין להתיר משותפין כו' במ"ם ואיך העתיק הוא בשותפין בבי"ת. ועוד קשה לדבריו למה ליה להרא"ש לומר כלל האי מילתא ומשום ברירה אין להתיר כו' דהיאך סלקא דעתך להתיר משום ברירה ביש בו כדי חלוקה דהא אפילו בשותפין גופייהו ביש בו כדי חלוקה ליכא ברירה. ועוד קשה מ"מ מנא ליה להרא"ש להקשות דילמא כפשוטו דהא דשרי ראב"י במתניתין היינו דוקא באין בו כדי חלוקה וכדעת הרשב"א אלא הדבר ברור דכך הם המשך דברי הרא"ש דמתחלה כ' בשם ר"י דאם הדיר אחד מן השוק אסור ליכנס לחצר והשתא קשי' ליה אמאי קאמר ר"י דאסור ומשמע דקאי אמתניתין בחצר השותפין שהדיר אחד מהן לאחד מהשוק באין בו כדי חלוקה דהא מתניתין באין בו כדי חלוקה מיירי וכדקאמר בש"ס דבשיש בה כדי חלוקה אפילו ראב"י מודה וא"כ באין בו כדי חלוקה בלאו הכי לישתרי משום ברירה וקאמר דמשום ברירה אין להתיר באין בו כדי חלוקה משותפין ביש בו כדי חלוקה כו' כלומר דילפינן משותפים כשיש בה כ"ח דלא שרי ראב"י משום ברירה כיון שיש תקנה לחלוק ולא יכנוס לחצר חבירו בחנם אלמא דהיכא דאפשר בתקנתא לא שרי ר"א וכ"ש הכא באינש דעלמא באין בה כ"ח דאפילו תקנה לא צריך דלמא יכנס בחצר והא דשרי ר"א במתניתין באין בו כדי חלוקה באינש דעלמא צריך לומר דמיירי לצורך אחד מבני החצר זהו ברור כשמש פשט דברי הרא"ש. ומ"ש וכן הוא ברמזים כו' אדרבה ברמזים משמע כדפרישית דאל"כ הוה ליה לאשמועינן דבא' מן השוק מותר באם אין בו כדי חלוקה אפילו לצורך עצמו והכי הל"ל וכ"ש אם היה אחד מן השוק מודר מהם שלא יכנס אלא לצורך אחד מבני החצר כשיש בו כדי חלוקה אלא ודאי הכי קאמר אבל יש בו כדי חלוקה לא דכיון דאפשר לחלוק יחלוק ולא יכנס וכ"ש אם היה אחד מן השוק כו' שלא יכנס אפי' באין בו כדי חלוקה דהא א"צ לתקנתא דחלוקה ולמה יכנוס בחנם אם לא לצורך אחד מבני החצר. וגם קשה לדבריו דהא בטור ח"מ סימן ק"פ משמע להדיא דאפילו אין בו כדי חלוקה לא שרי לצרכו וכמ"ש לעיל אלא ודאי דברי הב"י ברורים וגם דעת הטור כן וכמ"ש למעלה:

(סימן רכ"ו בש"ך ס"ק י"ג) ודבריו תמוהין כו'. עתה ראיתי שדבריו נכונים דעל כרחך מיירי הכא שהדיר את חבירו דהיינו שאמר יאסר חצרי עליך דאי באסר עצמו מחלק חבירו ודאי אפי' כשאמר חצר זה כופין אותו כדי שיהיה כולו של חבירו ולא יכנוס בו כלל וכן משמע באשר"י דמיירי בשהדיר את חבירו ע"ש גם לשון חצרי שכתבו הרא"ש וטור משמע כן וא"כ דכשמיירי שהדיר את חבירו אסור למכור להשותף כמ"ש הריב"ש ואע"ג דהריב"ש קאי אהדיר עצמו מנכסי חבירו ה"ה בהדיר חבירו מנכסיו דחד טעמא אית להו וכן הר"ן מדמי להו להדיא להדדי ומביאו בית יוסף בסי' זה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.