מתנות כהונה על במדבר רבה/יג

מתנות כהונה על במדבר רבה יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על במדבר רבה - פרשה יג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  

א  [עריכה]

איני מלך. בתמיה:

כך הוא כבודי. בתמיה:

ה"ג הוי הטיבה ברצונך:

ב  [עריכה]

מעמיד את המשכן. ע"ל פ' י"ב סי' י"ט:

שלמים הקריבו בני נח. מאמר זה בירושלמי בפ"ק דמגילה במשנה אין בין ובב"ר פרשה כ"ב ופרשת ל"ז ובויקרא רבה פרשת ט' ושם פרשתיו:

שלמים. אף שלמים:

כמ"ד עולות כו'. ולא שלמים ולפיכך הוכרח לומר שיתרו בא אחר מתן תורה דאל"כ היאך הקריב שלמים:

במה מקיים ר"א גרסינן:

לכשיתעורר גוג גרסינן]:

אני מביאה כו'. אני מביאה תחלה לפתח ירושלים:

[כשרוח צפונית גרסי']:

בפלסמון. לזחול ולזלף כדמפ' והולך:

אחויים. דבוקים כד"א קורעים ומאחים:

שנתמררו. לשון מרירות כלומר שנצטערו הרבה:

שהערו. יערי דריש לשון הערה למות נפשו:

להשקותם כו'. סיפיה דקרא קדריש שתיתי ייני עם חלבי ודריש חלבי כמו זבת חלב ודבש:

שעשו רצונו. רעים דרש ל' רצון כתרגו' רצון רעה חפץ רעי:

גנוני. כילת חופת חתנים:

[ה"ג המשכן מצוייר במיני כו':

ואמר להם שיעשו גרסינן]:

זו השכינה. בדרשות הר"י ן' שועיב בפרשת צו גרס ליה וכן בסדר עולם ובמדרש חזית אינו:

ה"ג מה עשה נכנס בפשפש. והוא פתח קטן ודרך שם נכנס לתוך הפלטין:

בכ"ה בכסליו. עיין מזה בב"ר פרשה נ"ב ויתבאר לך:

[ה"ג וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה הה"ד וישמעו]:

מקפץ ועולה. למעלה וכדמפרש ואזיל:

מהו ויתחבא. והלא קומתו היתה מן הארץ עד לשמים. וע"ל פרשת בראשית וריש תזריע:

[גרעה קומתו גרסינן:

ה"ג א"ר יצחק צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. תהלים ל"ז]:

באויר. בתמיה:

השכינו כו'. דרש וישכנו כמו וישכינו ול' שכינה כלומר וישכינו השכינה:

[ה"ג אימתי שרתה השכינה בארץ ביום כו':

ה"ג אלו אברי עולה ואימורי קדשי קדשים]:

ה"ג אומר להם אכלו רעים כו'. ועיין כל זה במדרש חזית:

ופשט ידו. לתוך התבשיל לאכול ממנו אף כאן באתי וגו' ואח"כ אכלו רעים שתו ושכרו דודים. ובנמשל השרץ הוא כדמפרש לקמן ג' דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן:

ג  [עריכה]

ולא בקש. מהקב"ה שימחול לו חטאו:

[הן האדם וגו'. גרסינן]:

עשה תשובה. דייק מדכתיב ועתה אין ועתה אלא תשובה כד"א ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' כן הוא בפרשת בראשית ובשוחר טוב:

ה"ג אמר אדם אי איפשי וגו' עד פן אי איפשי. פירוש איני רוצה לשוב בתשובה ולהתודות לפניך ודייק מדכתיב פן ואין פן אלא לאו כדאמרינן השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ועיין לעיל בפרשת בראשית:

[תשפילנו גרסינן. בכ"מ]:

שם זה. של אברהם גדול וכו' ודייק מדכתיב הגדול וכן הוא בילקוט משלי:

שהיה משליח זמורה כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן ח' ועיין שם בפירש"י ורד"ק ז"ל וגם בערוך ערך זמר ובילקוט יחזקאל ומצאתי בספרי ז"ל מתחלה לא ידעו ישראל מה טיבו של זמורה זו עד שבא עמלק ולמדן שנאמר והנם שולחים הזמורה אל אפם וכלל הענין שהיא עבודה בזויה ועושה כן כדי להכעיס כלפי מעלה:

[כלפי מעלה גרסינן]:

בזו חפצת. והילך מה שחפצת:

תבור וכרמל. שני הרים גבוהים הם:

שבאו. דרך משל הוא:

הימך. כמו הימנך כלומר ממך:

ומשם. אחיו של עבר שהיה נשיא ואב ב"ד בימים ההם:

ד  [עריכה]

דכתיב ויאמר יהודה וגו'. הרי שיצא דינה לשריפה ומפני שהודה נצלת היא ובניה ולכך אמר נודע וגו' שע"י שזרע יהודה קדשו ש"ש כשיצאו מכבשן האש היה נודע אלהים בכל העולם דכתיב די כל אומה ולישן כו':

משבט יהודה שנקרא אריה גרסינן:

שהוא אריה. דניאל שהיה מזרע יהודה:

מפני שהיה אלוהו. ולכן היה חס עליו:

ה"ג בלבו של דריוש שלא יטילנו. פי' לפי שבודאי ישרף ולא יהיה ניכר גבורתו של הקב"ה:

בשבתי בתוכם וכו'. עי' בפירש"י בספר הושע ויתבאר לך היטב:

ה"ג נכונו לעוברי כו'. ועיין בויקרא רבה פרשה ט"ו:

ואית דאמרי כו'. צרעת ונתק במקום שחין ומכוה:

[ה"ג ה' תורות שנאמר זאת התורה לכל נגע וגו':

והלך אחד גרסי']:

כבלים. כבלי ברזל:

מגלבין. רצועות ומקלות שמייסרין בהם העוברים על דת:

[ה"ג יודע היית תחלה]:

וחמת. וראתה:

שוטיא וברדליא. זמורות ורצועות עי' ערוך ערך ברדל:

ה"ג לא נקיתי וגו'. הוי נודע ביהודה:

קפץ נחשון. דרש נחשון לשון נחשול שבים כדלקמן סי' ז':

ה  [עריכה]

ושמחה. או שמחה:

ועבדה פלגא גרסי'. וע' בפרשת לך לך וריש רות וריש מגילת אסתר וריש פרשת שמיני ושם פירשתי ועי' בסדר לך לך פרשה מ"א. ה"ג שמתגר' בו הדוב. הדוב אשת פוטיפרע:

לשלוק. שבעה פעמים שולקין אותו התורמוס ואח"כ הוא ראוי לאכילה:

ה"ג שנגנז בו בנין הבית. ופירש בנין המשכן שנאמר בו ולא יכול משה לבא וגו' הכי איתא במדרש רות ועיין שם:

פולוטמנין. שרים ועי' ערך פלמטום:

[כך אעפ"י גרסינן]:

מנחם. מנחם בן עמיאל והוא משיח שיבא במהרה והוא נולד ביום שנחרב המקדש כדאיתא באיכה רבה בפסוק על אלה אני בוכיה:

ו  [עריכה]

מהו ביום הראשון. שהיה לו לכתוב ביום שהוקם המשכו וכדלקמן:

אפוכי. הנחה ותשלומין:

לא עשה כן. ע"י חטא אדם והבאים אחריו כדלעיל:

[בבריית יום ראשון גרסינן]:

יכתב שביום כו'. כיון שמעתה יהיה לי דירה בתחתונים שזה היתה הכוונה ביום הבריאה ולכן כתיב ביום אחד ולעיל בבראשית רבה פרשה ג' איתא הכי בהדיא:

ה"ג נמצאת אומר עשר עטרות כו' עד ראשון לברכת כהנים ראשון לראשי חדשים ראשון לאיסור במה ראשון לאכילת קדשים וכן הוא בפרק ר' עקיבא במס' שבת ובב"ר פ"ג וכתב שם רש"י ז"ל דה"ג ובכל מקום לא קא חשיב אלא עשר עטרות וכן מצאתי שוב בדרשות ר"י אבן שועיב פרשת פקודי:

ושכנתי וגו'. ובאותו יום כתיב כי היום ה' נראה אליכם וכן הוא בב"ר ופי' ראשון לשכינה שקבעה דירה בתחתונים:

לעבודה. חטאת ואשם ונדר ונדבה כן פירש"י בב"ר:

ז  [עריכה]

לנחשול. נחשון הוא נחשול בחילוף אותיות דטלנ"ת:

או שגבה וכו'. ולפיכך כתיב למטה יהודה:

ח  [עריכה]

משברכן חזר וברכן גרסינן. ופי' לשון תימה:

בספר ואלה שמות. בפרשת וארא:

מפני שייחסן כו'. מפני שרוצה לייחס משה ואהרן שהם משבט לוי וכמו שפירש שם רש"י:

מה דאמר. כמו מדאמר:

טפלה לאחיך. כאלו הם הקריבו כלם בראשונה והוא באחרונה:

עשה אותך. הכתוב. ובמדרש חזית מוסב הדבור כלפי הקב"ה:

ה"ג במדרש חזית והכי מוכח לקמן כאלו כולם הקריבו ביום הראשון וביום האחרון. פירוש לפיכך כתיב בכולם קרבנו ואפילו ביום האחרון כאלו הוא הקריב ראשונה וכולם אחריו וביום הראשון כתיב וקרבנו כאלו כבר הקריבו כולם באותו יום:

ט  [עריכה]

כתיב זאת וכו'. משמע שביום המשח הקריבו כולם והלא לא הקריבו באותו יום רק נחשון מזרק אחד וכו':

ביום האחרון. מפיק ליה מדכתיב בסוף הפרשה זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו משמע שאחר יום המשחו הקריבו כולם:

י  [עריכה]

ושכנתי בתוכם. וכתיב בו ביום כי היום ה' נראה אליכם:

למחיצת מחנה שכינה. שג' מחנות חלוקות היו מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל לענין שלוח טמאים יש שנשתלחו רק ממחנה שכינה כגון טמאי מתים ויש מב' מחנות כגון זבים ויש מג' המצורעים פירוש ושאר הד' קצתן אינן תלויין במקדש וקצתן אינם חדשים ממש ודוק ולכן קחשיב מחיצת מחנה שכינה להשלים מנין הששה אע"פ שלמעלה לא קחשיב ליה בפני עצמו וסבר שהוא בכלל ראשון לשכינה שחשיב כבר:

בן נחשון. דוד המלך יצא מנחשון כמו שהוכיח רש"י בפי' מגלת רות:

לשאול. כהלכה כדאיתא בפרק חלק:

יא  [עריכה]

ילדים וגו'. באותו כתוב חשוב שש מיני מעלות עיין שם:

יב  [עריכה]

[שיתא גרסי']:

משיח בן דוד. שיצא מנחשון:

זיוו וחייו. ע"ל בב"ר פרשה י"ב ובילקוט מדרש רות דיליף להו מקרא:

[ה"ג ופירות האילן ומאורות זיוו שנאמר משנה פניו ותשלחהו חייו מניין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב קומתו שנאמר ויתחבא האדם וגו' שעשה קומתו ק' אמה פירות הארץ ופירות האילן ארורה כו']:

וחפרה כו'. בב"ר לא גרס ליה וה"ג מאורות מניין שגנזם דכתיב:

אין עץ אלא תורה. וכשם שהיא קיימת לעולם כך הם קיימים לעולם:

והתינוק כו'. וימי הריון לכל היותר הם י"ב חדשי השנה:

אמה גדומה. פירש"י בב"ר אמה ומחצה שלו:

עושה בארץ. מתקיים וגדל שש מאות שנה וכן יהיה גידול הקומה לעתיד כשיעור אמה וחצי לכל שנה לשש מאות שנה וכשיעמדו בקומתן לעתיד יהיה קומתן כך ואי אפשר לומר שכוונת הכתוב שיאריכו ימים כימי העץ שהרי כתיב בלע המות לנצח ויחיו לעולם וזהו יותר מימי העץ כל זה פירש"י בב"ר:

יג  [עריכה]

שלא נעשו כו'. דייק מדכתיב וקרבנו קודם קערת והוה ל"ל קערת כסף קרבנו:

קערה מניין. שהיתה בשקל הקדש:

גילדה. טס שנעשה בו הוא כמו גלד מים הנקרשים מחמת הקור הגדול:

[ה"ג מזרק גילדו דק:

מן הנדבה ולא ממנחת הצבור:

ה"ג כלשון הראשון היא של זהב]:

המיוחד שבעדרו. אחד משמע בכ"מ המיוחד ומובחר:

של עצמו. י"ב חדש מיום הולדו ולא משנות העולם שאם נולד קודם תשרי שיושלם שנתו מיד משנכנס תשרי:

קבר תהום. ספק קבר שנתכסה ונתעלם מן העין ועיין לעיל בפ' נזיר פירשתיו:

[משלו הביא גרסי']:

שלא חטא. כלומר בלא חטא וע"ל סדר צו פרשה ט':

ואין היחיד. כלומר שאר יחיד:

יד  [עריכה]

שהמליכו אביו. יעקב אבינו המליך ליהודה על כלם:

[שעתיד לאירע לכל גרסינן:

כל מה שאירע לו גרסינן:

הקריב קערה גרסינן:

והוסיף ים אחד גרסינן:

ה"ג הוסיף על משקל הקערה ל' שקלים כנגד ים של שלמה]:

ככדור הנזרק כו'. והמזרק ג"כ הוא כלי הנזרק מיד ליד כמו שפירש"י בפרשה זו:

ששלטו שניהם. שלמה ומלך המשיח:

כההיא דתנינן. ריש פרק כל הצלמים:

ותמצא כקן ידי. פסוק הוא ישעיה סימן י"ג:

כד בעא כו'. כשרצה לעלות למעלה לגבוה האויר וישב לו על כנפי הנשרים והעלוהו לגובה ואח"כ הורידוהו:

ה"ג בירושלמי פרק ג' דמסכת עבודת כוכבים סליק וסליק עד שראה את כו' עד קערה בידו אינו שליט בים אבל הקב"ה שליט בים ושליט ביבשה ומציל בים ומציל ביבשה:

שהיה שמם וכו'. של שלמה ומלך המשיח ואמר שהיה לשון עבר בשביל שלמה שכבר היה וכן אמר למעלה ששלטו שניהם לשון עבר בשביל שלמה:

[על שציער גרסינן:

ה"ג והיו ישראל בימיהם מושלמין ובימיו וכו':

טו  [עריכה]

ה"ג מפי הקב"ה נאמר לי הקרב]:

הקרב למסעות. קרי ביה הקרב ככתיבתו לשון צווי:

ד"א הקריב וכו'. ר"ל קרי ביה הקריב בנקודתו ולשון הפעיל שב על משה רבינו שהקריבו בעל כרחו כו':

כאלו הקריב תחלה. מדלא כתיב והקריב דריש הכי:

בעצת נשיאים. נתנאל נשיא יששכר השיא עצה אל הנשיאים שיקריבו העגלות ועל החנכת המזבח כדלעיל פר' י"ב:

ה"ג לפי שזכה בעצה זכה שניתן בינה כו' ועיין בילקוט פרשה זו:

[ונאמר ושרי גרסינן]:

ויששכר באהליך. ובאוהל נופל לשון ישיבה כד"א יושב אוהלים יושב אהל ומקנה:

למה הוסיף כו'. שהיה לו לומר וקרבנו כמו אצל שאר הנשיאים:

בא נשיא יששכר גרסינן:

לקרסין. פירש בערוך לעתים ועי' בערך קרס:

והם מבארים גרסינן:

ותנינן. בפרק שתי הלחם במסכת מנחות:

ומסיימת במ"ם. מסכת עוקצין שהיא סוף ו' סדרי משנה מסיימת ה' יברך כו':

[ה"ג בשלום מ"ם ארבעים:

ה"ג כ' מן כל הזבחים:

ה"ג ונתנה לכ"ו דורות שהיו]:

טז  [עריכה]

ה"ג למה נאמר במזרק אחד שדברי:

על גבי נפה. דרש נפת לשון נפה:

[ה"ג מתחלפת בד' א"ת ב"ש ג"ר ד"ק]:

אלא האדם כו'. עיין בתוספות פרק שור שנגח ד' וה' דף ל"ח:

שמבקר. שחוקר ודורש ביראת השם יתברך לזבח יצרו:

[ה"ג כנגד ג' פסוקים על התורה שבהם סדרי משנה כדמפרש אזיל]:

הכי גרסינן מן שתים שתים פסקה. פסקה הפסקה אתנחתא וסוף פסוק:

כנגד הג' פסוקים. כדמפרש ואזיל:

שאדם מאמין. ומעיד בחייו של עולם זה הקב"ה שנקרא חי עולמים על שמחיה את כל העולם כלו או י"ל שמאמין ובטוח בה' שיחיה ולא ימות:

[ה"ג וזורע פקודי ה' וכו' עד לקדשים]:

יראת ה' וגו'. עד לטהרה משפטי ה':

[ה"ג מאיר עינים בין חולין לקדשים:

יז  [עריכה]

הנשיאים האחרים גרסינן:

ממרחק יידע גרסי':

כנגד הים גרסי':

עשויים ככדור גרסי':

ה"ג ראשיהם מאתים ולכך]:

חשבון הגדול גרסי'. פי' חשבון הגדול של סנהד' שבשבט יששכר רמוז בקרבן זבולן לפי כו':

שגדול מעשה. הכופה את חבירו וגרם לו לעשות מצוה כד"א גט מעושה:

ימחאו כף. דריש כף כמו חוף ימים כד"א על יד הירדן או ר"ל כ' מן כף היא רפויה מפני אות יהו"א שקדמו וקרי ביה חף:

שבירכן. לזבולון ויששכר:

חלזון טרית כו'. בפ"ק דמגילה בפירש"י ספוני לשון חשיבות זהו החלזון שהוא דבר חשוב. טרית מן דג חשוב:

חול. זו זכוכית לבנה הנעשה מן החול כדאמרי' ביציאות השבת וחול של זבולון היה יפה לו משאר חול:

נגד ה' תיבות שהם בפסוק גרסינן:

יח  [עריכה]

[ה"ג ג' אותיות שבראשי ג' תיבות הללו וכו']:

שמיחה בהם. שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה העון תולה בו:

מין אחד בזהב וכו'. ולכן נקרא זה בפרוים על שם שהיה דומה לדם פרים כדלעיל:

משולה. נמשלה:

[עולה וחטאת גרסי']:

שביקר. שחקר ודרש וביקר הוא לשון ביקור:

ואל ימות גרסינן:

[ה"ג ג' מינים כנגד ג"פ וכו' עד וכנגד ג' ויאמר הכתובים:

שבהן נתקרב גרסינן:

הקדוש ברוך הוא שהקריב גרסי'] נזדרז להציל גרסי':

יט  [עריכה]

בנואפים. שכשם שהמים בודקין אותה כך היו בודקין אותו:

[ה"ג ולכך הקריב שלומיאל קרבנו על סדר מעשה המשכן ]:

כשם שהים מקיף גרסינן והקערה דומה לים כדלעיל:

רצועות כו'. ויהיו ממנו ד' רצועות כל א' נ' אורך וי' רוחב ועוד ד' רצועות כל אחד אורך נ' ורוחב ב' אמות ומחצה וכשתקיפם סביב הרבוע של נ' על נ' יהיה האורך והרוחב שבעים וחמש ולפי שהרצועה החמישית אינה מגעת לאמות שלמות לא קחשיב להו:

שבעים אמה וכן משקל המזרק שבעים שקלים:

שהיו בחצר המשכן. עם המשכן:

[הרי ס' לחצר גרסינן:

זה הוא ספר גרסינן]:

מונח כו'. כדאיתא פרק השותפין שדף היה בולט מצד הארון ועליו היה מונח ספר תורה:

מיני צבעונין. דרש פר מלשון אפריון שהוא חופה נאה:

עורות תחשים. ואמרינן במסכת שבת בפ' במה מדליקין ובפ' כלל גדול תחש שבימי משה כשר היה ואמרינן במדרש חזית הכבש כלו קדש לכן הכבש רמז לתחש:

[מצדדיו גרסינן]:

ולמה היו של ה' ה'. אילים ועתודים וכבשים:

וקומה ברוחב. סוף פרשה ויקהל:

וקומה ה' אמות. סוף פרשה תרומה:

ג' פעמים. מנין ה' באה בקרבן ג"פ למה שאם לרמוז לקומת הקלעים די כשיבא מין א' חמשה אלא שהוא בין הכל ט"ו רמז לאורך הקלעים שלפאת קדמה:

ולפאת קדמה וגו'. סוף פרשת פקודי:

כ  [עריכה]

[גד גדוד יגודנו גרסינן]:

הוא חמושים כו'. כלומר פתרון אחד לשניהם:

וליוצאי מצרים נחלקה. כדאיתא ביש נוחלין ועיין בהרמב"ן בפ' ויחי ובפ' פנחס ושם בפירש"י:

[מבית לוי גרסינן]:

שנקרע' ממנו. כשפירש ממנה על ידי גט כריתות:

אתווי דרין וכו'. אותיות של זה קערת כמו קרעת:

אחות אהרן ולא אחות משה. וזהו קודם שנולד משה:

שהיתה בת ק"ל. יוכבד אם משה:

אין אנו יודעין. בתמיה ולמה לו לומר אשר ילדה אותה ללוי במצרים:

רד"ו שמה. שהיה לו לומר לכו ולא לשון ירידה לרמז לרד"ו שנה שישתעבדו שמה:

[ה"ג רוח הקדש והם נתמלאו רוח הקודש מרוחו וכו']:

ויהי כנוח. דרש מנחה לשון מנוח:

[ה"ג אלו ואלו נאמר תורי וכו':

שזכר הקב"ה להם הברית שכרת גרסינן]:

ואכרה לי וגו'. ודרשוהו חז"ל בפ' גיד הנשה על גאולת מצרים שהיתה ט"ו בניסן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף