משנה למלך/נחלות/יא

משנה למלך ‏ נחלות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

כשיגדילו היתומים כו'. עיין בתשובת מהריט"ץ סי' ל"ח שדבריו הם תמוהים בעיני עד מאד דפשיטא דכיון דיש פלוגתא דרבוותא אי אפוטרופוס שפשע חייב לשלם דהמוציא מחבירו עליו הראיה ופטור ומה ראיה ממ"ש הריב"ש דאוקי ממונא בחזקת היורשים דלא דמי כאוכלא לדנא דהתם היינו טעמא דהספק הוא אם זכה המקבל מתנה או היורש דנכסים בחזקתו מתורת ירושה דממילא אבל בשאר ספיקות דעלמא מה שייך לומר נכסי בחזקת היורשים ולא ראיתי סברא גרועה מזו. אבירא דממקום אחר יש לחייב לאפוטרופוס דאם פשע והזיק בידים דחייב ולא איפליגו גבי אפוטרופוס דפשע אם משלם אלא כשפשע ולא שמר כדרך השומרים אבל מזיק בידים חייב לכ"ע. וגם זה ראיתי שהדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא גבי ההוא אפוטרופוס דזבן תורא ולא הו"ל ככי ושיני משמע מדברי התוס' שם דלא שאני להו בין פושע למזיק בידים. ורבינו ז"ל בה' שלוחין גבי שותף ששינה ואבד דחייב לשלם משמע דמחלק בין פושע למזיק בידים וכן משמע מדבריו בהלכות אישות גבי האשה ששברה כלים בשעת מלאכתה ומדברי הראב"ד שם מוכח דלא שאני ליה בין מזיק לפושע וכבר כתוב אצלי במקום אחר בהרחבה אין כאן מקום להאריך והרב הזה מתהלך בתומו וצ"ע. (*א"ה עיין במה שכתב הרב המחבר בפח"י מהל' אישות ובפ"ו מהל' חובל ומזיק):

ו

יש לאפוטרופוס למכור כו'. יתומים שסמכו אצל בע"ה ולוה בע"ה לצורך היתומים כתב מהר"ם דין בוטון סי' מ"ד דיש לו כח למכור קרקע אף לסברת הרמ"ה שכתב הטור ס"ס ר"ץ יע"ש ולדידי אין דבריו מחוורים שהרי אף להאכיל אין בידו למכור קרקע וא"כ אף אם לוה אינו מוכר כי אם ברשות ב"ד ודו"ק. כתב מהרימ"ט ח"מ סי' ל"ו בשם הריטב"א שכתב בשם רבו דיתומים שסמכו אצל בעל הבית אינו אפוטרופוס אלא במה שהוא מחזיק בידו אבל להוסיף עליו ולתת בידו מנכסי יתומים לא וגם אין להם להוציא מיד אחרים ע"כ. וסברא זו הוזכרה שם מבלי שום חולק ועיין בהרשב"א ח"ב סי' מ"ט שחולק בזה ודו"ק עיין הרב בעל פני משה ח"א סי' ס"ט שכתב בפשיטות דיש לו דין אפוטרופוס אף להוציא מיד אחרים. וכתב הטור סי' ר"ץ סעיף ל"א בשם הראב"ד דאין משביעין אותו ועיין במ"ש התוס' בפרק הכותב (דף פ"ח) ד"ה ומיפלגי ודוק היטב. עוד כתב הרב מהרימ"ט שם וז"ל מצורף לזה שיתומים שסמכו צריך שיהיו בני ט' כמ"ש הטור בשם הרמ"ה וכל הפוסקים אין מי שיחלוק על זה זולת הרא"ש שכתב הטור כן משמו ע"כ. והרשב"א חולק על סברת הרמ"ה כן מתבאר ממ"ש בח"ב סי' מ"ט וכן מתבאר ממ"ש בסי' קנ"ט הביאה מר"ן סי' ר"ן מחודשין י' וכן מתבאר מתשובת הרמב"ן ז"ל סי' פ"ז ודו"ק:

ז

אין רשאין לדון ולחוב כו'. ועיין בתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ב' במה שכתב ועוד נראה דאפוטרופוס הממונה על נכסי בעה"ב כו'. ולא כתב הרב כן אלא בנכסים מסויימין אבל ביודע שבעה"ב חייב חוב לאדם אחר אף שהוא אפוטרופוס וממונה וידע בבירור החוב אינו רשאי לפרוע כלום לאותו אדם דמאן שם ליה ליזקק בנכסי יתומים ואי עביד הכי חייב לפרוע משלו מדין מזיק ונשא ונתן ביד ויש להוכיח כן מדברי הרב בתשובות אחרות ודו"ק והוצרכתי לזה מפני שראיתי בספר הרב בעל פני משה חלק ב' בסוף הספר תשובה למהר"ש ן' ולייסיד ז"ל שלא חילק בדברי הרא"ש ז"ל בין פקדון למלוה ודבריו תמוהים בעיני וצ"ע. עוד כתב הרא"ש שם וז"ל נאמנת על החצי שלה במגו שאם היתה שותקת כו' ויש לדקדק שהחצי שהוא חלקה למה הוצרך להאמינה משום מגו תיפוק ליה משום הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובדוחק נראה ליישב דאיצטריך טעמא דמגו לא מחמת היורשים אלא שיש נפקותא אם הודאתה היתה חב לאחרים לא היתה נאמנת ומשום מגו היא נאמנת וצ"ע:

סליקו להו הלכות נחלות בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף