משנה למלך/נחלות/ה

משנה למלךTriangleArrow-Left.png נחלות TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועריכה

אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו וכו'. בפרק מי שמת נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ופירש רשב"ם ז"ל כגון שנפל הבית על רחל אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה מיעקב ולא היה לה עוד בן מיעקב ולא מאיש אחר שעכשיו טענותיהן שוות כו'. והתוס' הקשו על דברי רשב"ם הללו מכמה מקומות דלא אמרינן דבשביל שהוא ודאי בחצי דיטול הכל והנראה דהרשב"ם ס"ל דע"כ לא אמרינן דמי שהוא זוכה בחצי ודאי שיטול הכל אלא כששניהם באים מכח ירושה כגון הך דנפל הבית עליו ועל אמו דראובן בן יעקב מלאה ובנימין בן רחל מאיש אחר שניהם באים מכח ירושה ומש"ה אמרינן דיטול הכל בנימין כיון דאף לדברי ראובן מחצית הנכסים הם לבנימין. אבל כשאינם באים מכח ירושה כגון ההיא דזה אומר כולה שלי וכן ההיא דפ' בית כור דאינם באים מכח ירושה אלא או מכח טענה או מכח ספיקא דדינא בהא לא אמרינן דבשביל שהוא ודאי בחצי שיטול הכל. וכן ההיא דנפל הבית עליו ועל אביו אינם באים שניהם לזכות מכח שהם יורשים והב"ח בא מכח שטרו ומש"ה אמרינן דאף שב"ח מודה שאין לו חלק במחצית הנכסים מ"מ נוטל חלק באידך פלגא דהוי ספק וספק. אבל בנדון רשב"ם ז"ל דשניהם באים לזכות מכח ירושה אמרינן כיון שהאחד יורש ודאי מחצית הנכסים זוכה בכל. כתב מרן הב"י סי' ר"פ וז"ל ומ"ש לא שנא אם היה לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן מאיש אחר בס"פ מי שמת כתבו הג"א ואפילו כתובה ותוספת כו'. כך פירש רשב"ם ונחלקו עליו ריב"א וריב"ם כו'. ומחלוקת זה מבואר בתוספות על דברי ת"ק דאמר יחלוקו ומינה נשמע לדידן כו'. ודברי מרן תמוהים הם בעיני:

חעריכה

נפל עליו הבית ועל אביו או שאר מורישין כו'. ז"ל הטור סי' ק"ד לוה שנפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל אחיו ואין שם יורש אלא הוא ובני הלוה אומרים אבינו מת ראשון וירש את מורישו בקבר והורישו לנו ואין לב"ח ליטול ממנו כלום שאינו נוטל בראוי ע"כ. ותימה דלמה הוצרך לטעם דאין ב"ח נוטל בראוי ת"ל דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא וכמ"ש בסי' רי"א גבי בן שמכר בנכסי אביו דאינו חייב להחזיר אפילו הדמים משום דתחת אבותיך יהיו בניך אמרינן לענין דינא בסי' רי"א קשה דלענין הדמים למה לי האי טעמא ת"ל משום דאין ב"ח נוטל בראוי וכמו שכתב בסי' ק"ד וכבר עמד על זה הרב בעל נתיבות משפט בנתיב ו' ח"ג יע"ש. ונראה דמה שכתב בסי' ק"ד מטעמא דראוי הוא משום שרצה להשוות הדינים דבין היכא דנפל הבית על יעקב ועל ראובן ובין היכא דנפל הבית על ראובן ועל חנוך ובא יעקב לומר שראובן מת תחלה ואח"כ חנוך דאילו אמרינן דאין ב"ח נוטל בראוי בהאי גוונא נמי דנפל הבית על ראובן ועל חנוך אין ב"ח נוטל כלום אבל אילו היה אומר דטעמא דנפל הבית עליו ועל אביו הוא משום דמצי למימר מכח אבוה דאבא קאתינא א"כ היכא דנפל הבית עליו ועל בנו הוה אמינא דהדין עם הבע"ח משום דתחת אבותיך יהיו בניך שמענו אבל תחת בניך יהיו אבותיך לא שמענו וכמ"ש מוהרח"ש סי' כ"ח וא"כ יכול ב"ח לומר ליעקב אף שתימצי לומר כדבריך שראובן מת תחלה מ"מ הרי חזרה הירושה לראובן וירושת ראובן אני נוטל בחובי מש"ה כתב טעמא דראוי שהוא טעם כולל לשתי החלוקות ומ"ש בסי' רי"א טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא משום דס"ל דהא דאמרינן בגמ' בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות לאו לענין דמים בלבד אתמר וכמ"ש התוס' אלא לענין הקרקע נמי אתמר וכגון שהיה אביו גוסס ואמר מה שאירש מאבא היום מכור לך שתקנו חכמים שהוא מכור וזהו שכתב אפילו אמר מה שאירש מאבא היום מכור לך ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות משום דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא אבל אם לא היה יורש אלא את אביו פשיטא דאינו יכול להוציא מיד הלקוחות משום דמצי למימר אבוך קא מזבין ואת מפקת וא"כ מה שכתב שכיון שמת כו' לא קאי אלא למה שכתב מוציא מיד הלקוחות אבל לענין הדמים לא איצטריך זה הטעם וכבר הביא טעמו בסי' ק"ד:
כתב בעל התרומות בשער מ"ח ח"ג ס"ב ומצאתי כתוב דאיכא לעיוני אי אמרינן הכי בשאר יורשין או לא כגון חנוך שירש שמעון אחי אבא אי ב"ח דראובן גובה מחנוך מי אמרינן דאבי אביו הוא דאיתיה להאי דינא משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך או דלמא לא שנא ע"כ. וכתב הרב בעל ג"ת שמדברי ה"ה ספ"ה מהל' נחלות שכתב ומסקנא דגמ' דבכל יורשין כן אפילו בבן ואב שמתו כו'. משמע דס"ל דבבן ואב הוא חדוש יותר הפך סברת ב"ה והניחו בצ"ע. וכבר נתעורר ג"כ בזה הרב כנה"ג בס"ס ק"ד. ובמחילה רבה מכבוד תורתם נראה דה"ה לא בא לאשמועינן אלא דלא נימא דדין זה דנפל הבית הוא דוקא היכא דיורשי האב הם אחיו של ראובן דלאו מכח ראובן באים לירש שהרי הם גם ראויים לירש את יעקב כמוהו וכדדחינן בגמ' לא יורשיו אחיו מורישיו אחי דאבוה אבל היכא דהיורש הוא הבן הוה אמינא דהדין עם הב"ח משום דכי נמי מת הבן ואח"כ האב נימא להן ב"ח ירושת אבוהון קא שקילנא לזה כתב ה"ה דאפילו בבן ואב הדין כך משום דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא משום דס"ל דדחיה בעלמא הוא דאמרינן אבל בקושטא דמילתא דיורשי האב בני וכמ"ש רשב"ם אבל בספקו של בעה"ת בזה לא גילה דעתו ה"ה:
כתב מהר"ם בח"א סי' צ"ט דמאי דלא כתב הרמב"ם ז"ל דין הראוי לגבי אשה וב"ח הוא משום דלא משכחת לה וההיא דנפל הבית הוי מטעמא דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא והא דתנן הבכור אינו נוטל בשבח ולא בראוי ולא האשה בכתובתה משום דלגבי בכור משכחת לה ראוי כגון מלוה תני נמי ולא האשה בכתובתה אע"ג דלגבי אשה לאו מטעם ראוי נגעו בה ועוד האריך יע"ש. וקשה לי ממ"ש רבינו ברפ"ג מהלכות אלו אין הבכור נוטל פי שנים כו' כיצד אחד ממורישי אביו שמת כו'. ואי כדברי מהר"ם דס"ל לרבינו דההיא דנפל הבית לאו מטעם ראוי נגעו בה ומאי דתנן דאין הבכור נוטל בראוי איצטריך למלוה אם כן איך כתב דטעם דאין הבכור נוטל היכא שמת אחד ממורישי אביו לאחר מיתת אביו מטעם ראוי דהא אפילו אי אמרינן דהבכור נוטל בראוי אפילו הכי לא הוה שקיל בכה"ג משום דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא ובשלמא מדברי הגמ' דפרק יש בכור דאמרינן דוכולם אין נוטלין בראוי אתי לאתויי נכסי דאבא לא תיקשי משום דאפשר לומר דבגמרא לפום הקס"ד דלא אמרינן תחת אבותיך יהיו בניך לענין דינא קיימי אבל אה"נ דלפי המסקנא ראוי דלגבי בכור לא איקני אלא משום מלוה אבל מדברי רבינו קשה דלמה ליה משום טעמא דראוי. עוד קשה לי דאיך נוכל לומר דלא משכחת לה דין ראוי הרי כופר דהוא ראוי משום דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וכדאמרינן בפ"ד דקמא (דף מ"ב) (*א"ה עיין בתשובת הרב המחבר לעיל פכ"א מהל' מלוה ולוה):
עוד כתב הרב שם דאם תפסה לחשבון הנדוניא דמהני לה תפיסה משום דיכולה לומר תרי קים לי קים לי כמ"ד דב"ח גובה מן הראוי וקים לי כמ"ד דנדוניא דין חוב יש לה ע"כ. וקשיא ליה דהא למ"ד דמתני' דנפל הבית לאו מטעם ראוי נגעו בה אלא משום דמצי למימר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא צריכה לומר תלת קים לי קים לי כמ"ד דבע"ח גובה מראוי וקים לי כמ"ד דכל היכא דגובה מן הראוי לא מצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא וקים לי כמ"ד דנדוניא דין חוב יש לה ובתלת קים לי מוציאין מן המוחזק. (*א"ה עיין לעיל פ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ז'):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף