מראה הפנים/תרומות/ט/א

מראה הפנים תרומות ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הזורע תרומה. קנסו בו שלא יהנה בקיסמין. לכאורה יש לדקדק דהא ברישא דתנינן במזיד יקיים ומפרש דקנסו בו שתיבטל שדהו על גב תרומה וא"כ ה"נ נימא כן דיהא הקנס שתהא כל השדה תרומה ויקיים אבל הא ליתא דהרי עיקר הגזירה שגזרו חכמים על גידולי תרומה תרומה מטעמא דתרומה טמאה ביד כהן הויא שמא ישהא בידו כדי לזרעה וירויח מה שהחולין הגדילין יותר שוין הן מהתרומה ובין כך אתי לידי תקלה שיאכלנה לפיכך אמרו שגם הגידולין תרומה הן כדאמרינן בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר וא"כ הואיל ורוב הזורעים תרומה כהנים הן והלכך ברישא דזרע במזיד קנסו בו שיקיים ותהיה השדה תרומה ולא כמו שנתכוין למכור הגדולין בדמים יקרים אבל בפשתן שהעיקר הוא הקיסמין אם אתה אומר שתעשה כולה תרומה אכתי יזרע כדי ליהנות מהקיסמין ולפיכך אמרו דלעולם יופך וזה שכתב הרמב"ם בדין זה רפי"א בהלכה כ' קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו וכדאמרן דסתם זורע התרומה כהן הוא ובו הוא דשייך לומר שלא יזרע במתכוין ליהנות בעציו ולפיכך אין תקנה שיקיים ותהיה הכל תרומה דבפשתן רוצה הוא בכך:

תני אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר וכו'. הכי איתא בתוספתא ובפ"ק דחולין (דף ו' ע"ב) דמייתי הך ברייתא גריס אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע שהתבואה של ע"ה היא וכדפירש"י ז"ל שם ובזמן שהיא טמאה אאשת חבר קאי דליכא למיחש שמא תשכח ותתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר וכו' והתוס' שם הקשו על פרש"י דהא אסור לסייע ידי עוברי עבירה כדמוכח בס"פ הנזקין ופירשו בשם ר"ח ור"ת דבתבואה של חבר איירי ובזמן שהיא טמאה אאשת ע"ה קאי דכשמחזקת עצמה בטומאה אז נזהרת מליגע בתבואה וכו' ומהכא משמע בהדיא כפיר"ח ור"ת דמסיים בזמן שהיא טהורה לא תטחון שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה אלא דרש"י פי' לפי הגי' דהתם אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע שאשת חבר היא מסייעת לה לטחון תבואתה ואי משום קושיית התוס' מההיא דהנזקין י"ל דהאי תנא דברייתא ס"ל כמ"ד התם דהואיל דרוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייעה והא דאסור בזמן שהיא טהורה זה כבר תירץ רש"י בעצמו לפי פירושו דאאשת חבר קאי דהואיל וסתמא נוגעת היא חיישינן שמא תשכח ותאכל וכלומר נהי דלהאי מ"ד משום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא מ"מ לענין אכילה אין לאשת חבר לאכול דבר שהוא ספק אם הוא מעושר כך נראה ליישב פירש"י לפי הגי' דהתם:

ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה וכו'. לפי גי' התוספתא ודהכא יכול הוא לעשות תרומת מעשר מן תוספת הגידולין גם על אותה ליטרא של מע"ר שנטע והיה טבול לתרומת מעשר אבל בבבלי פ"ז דנדרים (דף נח ע"ב) גבי הא דשקיל וטרי התם אם הגידולין שרבו מבטלין את העיקר או לא ומייתי הך ברייתא בגי' אחרת ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון. ופרש"י ז"ל חייבת במעשר כל עשר ליטרין ואותה ליטרא שזרע בן לוי כשאינה מעושרת. כלומר שלא הפריש ממנה מעשר מן המעשר אע"פ שעישרה עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד שלא הפריש ממנה שבדין הוא שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת. ועל מה דקאמר ממקום אחר פי' מפירות של אשתקד וזהו ממקום אחר ולא מפירות של שנה זו שאין מעשרין מן החדש על הישן ל"א ממקום אחר לא ידעינן עכ"ל. והר"ן פי' לחייבת במעשר בענין אחר דעל אותה ליטרא קאי שכתב היינו מעשר מן המעשר שהיתה חייבת בו קודם שזרעה ולא בטלה ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר אבל מיניה וביה לא דכיון דליטרין דתוספת פטורין ה"ל מן הפטור על החיוב וכך היא שיטת הר"ש שם דהכל על אותה ליטרא קאי דהיא חייבת במעשר והיינו מעשר מן המעשר שהיתה חייבת דקמ"ל דלא בטלה. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מפרש כפירש"י דכל העשר ליטרין שבה חייב במעשר שכך כתב בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ד' ליטרא מעשר טבול שזרעה והשביחה והרי היא עשר ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון לפי שיטה זו צריך טעם מפני מה דוקא ממקום אחר וכן רש"י ז"ל נשאר מסופק בזה ואפשר דמה שהליטרין דתוס' חייבין במעשר מדרבנן בעלמא היא וכעין שכתב הרא"ש שם לשיטתו ע"ש ולשיטת רש"י והרמב"ם ניחא טפי דכיון דאותה ליטרא נשארה חייבת מן התורה בתרומת מעשר וליטרין דהתוספת שבה אינן חייבין כ"א מדרבנן לפיכך צריך להפריש המעשר מן המעשר עליה ממקום אחר ולא מאותן הליטרין דלא ליהוי מן הפטור על החיוב. ומ"ש שם הראב"ד ז"ל על זה נראה לי בדבר שאין זרעו כלה. ור"ל למה סתם הרמב"ם את דבריו ופשוט הוא דודאי כל הדינים הללו דאיתאמרו בגמ' שם בענין זה בשהעיקר קיים מיירי והרי הן הן דברי הרמב"ם שכתב והשביחה והרי היא עשר ליטרין וא"כ עדיין העיקר לא כלה וכגון בבצלים וכמו שהביא שם דין ליטרא בצלים שתקנה וכו' וכמה דקאמר הכא בהדיא ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה וכמו דמסיק התם דמעשר ע"י דיגון הוא ואין הגידולין מבטלין את העיקר וכבר בארתי לעיל בפ"ה דכלאים בהלכה ז' ובפ"ו דשביעית בהלכה ג' חלוקי הדינים בענין זה דיש מקומות שאין גידולי היתר מבטלין את העיקר האסור ויש שהן מבטלין ע"ש ובמקומות המצויינין שם:

אית תניי תני בדיש שהוא מותר לך וכו'. בבבלי פ' השוכר את הפועלים (דף צ) רמי הני ברייתות אהדדי דתני חדא פרות הדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקל שבפיה ותני חדא פרות הדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום ומשני תרומה אתרומה כאן בתרומה וכאן בגידולי תרומה דכחולין הן ולפיכך עובר משום בל תחסום ומסוגיא דהכא משמע דגידולי תרומה נמי דיש אסור מיקניא דהא האי מ"ד דאף בדיש שהוא אסור לך יליף ממתני' דקתני ותולה וכו' כדקאמר לקמן וכמו שבארתי בפנים מטעמא השתא שגזרו חכמים בגידולי תרומה ואסרום דיש אסור מיקריא וכדמוכח מהשקלא וטריא ומפשיטות הבעיא דבצל כמבואר בפנים והיה נראה לכאורה להשוות הסוגיות דהאי ש"ס ס"ל כשינוייא בתרא דמשני התם להברייתות דקאמר השתא דאתית להכי תרומה אתרומה נמי ל"ק כאן בתרומת מעשר ודאי כאן בתרומת מעשר דמאי ולפ"ז מצינן למימר דהדר ביה משנויא קמא וגדולי תרומה נמי דיש אסור הויא כדלעיל אלא דמדעת הרמב"ם ז"ל אינו נראה כן דפסק בפ' י"ג מהלכות שכירות בהלכה ד' וה' כהני תרתי שינויי דהתם וא"כ משמע ליה דלא הדר משינוייא קמא ותרוייהו קושטא לדינא הוו אלא משום דבשינוייא בתרא מיתוקמא תרומה ומעשר בחדא מחתא כאן בודאי כאן בדמאי לפיכך הוא דהדר ביה משנוייא קמא ולהאי סוגיא דהכא צ"ל דבהא פליגי הני ברייתות דמר ס"ל דכיון דאסרו חכמים לגדולי תרומה דיש אסור מיקריא ומר ס"ל דכיון דמן התורה מותרין לפיכך עובר משום בל תחסום וצריך תקנה ותולה וכו' אבל בעלמא לא ילפינן מהמתני' עדשים צופרות וכו'. כדפרישית מל' ישוב ויצפור הוא ובר"פ דלקמן כתוב צופדות והביא הכ"מ לזה בפט"ו בהלכה ח' ופי' מל' צפד עורם שהן כובשות ואינן פולטות ואין נ"מ בזה. ובעיקר הדין דהאי מתני' דלקמן משמע מסוגיא דהכא דבין בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים חולין ובין של חולין שנתנו לתוך של תרומה דקאמר וכמה דאת אמר וכו' ודכוותה וכו' כדפרישית בפנים אבל מהסוגיא דר"פ דלקמן לא משמע הכי אלא דהאי וכמה דאמר וכו' לשון בעיא היא אם ודכוותה וכו' ופשיט ליה שם מתני' בבצל של חולין וכו' והכא לא מייתי כ"א בקצרה כדרך הש"ס הזה ויתבאר מזה לקמן בריש הפרק בס"ד:

בדישו ולא בדורכו. לכאורה היה נראה כדפרישית בפנים. וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות שכירות בהלכ' ב' ואחד הדישה ואחד כל שאר כל המלאכות של גידולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה וזהו כראב"י דהכא משום דמסייע ליה סוגיא דהשוכר את הפועלים דמשמע מהתם דקאמר לעיל שם מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו וכו' ואף שאינו מבואר כ"כ להדיא ובספרי פ' תצא מבואר הוא להדיא דדריש בדישו אין לי אלא בדישו מניין לרבות שאר עבודות ת"ל לא תחסום מ"מ א"כ למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל אף כל וכו'. אבל ראיתי בשם הרמב"ן ז"ל שהביא הה"מ שם בהלכה ד' גבי הא דכתב הרמב"ם ופרות המהלכות על התבואה וכו' שזהו לפי פירושו להא דתני התם פרות המרכסות בתבואה ולא כפי' רש"י והראב"ד ז"ל וכתב שהירושלמי דפ"ט דתרומות מסייעו בדישו ולא בדרכו ועל הבהמה קאי שהיא דורכת על התבואה וצריכין אנו לבטל דעתנו מפני גודל דעתו ז"ל:

רבי עקיבה שאל את רשב"י מיבדקוניה חסמו מבחוץ וכו'. כה"ג גריס שם (ד' צ ע"ב) בעא מניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה מבחוץ מהו וכו' א"ל מביתאביך אתהלמד בבואכם וכו'. ונראה דר"ז דדריש מגופיה דקרא מדכתיב בדישו כדפרישית בפנים זהו למ"ד דלא דריש בדישו ולא בדרכו דאלו לדידיה צריך וי"ו דבדישו למעוטי דרכו דמדיש לחוד לא הוה משמע לן למעוטי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף