מראה הפנים/עבודה זרה/ד/ח

מראה הפנים עבודה זרה ד ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני ר' חנן והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. במילתא דהכא יש בה פירושי' שונים אהיכא קאי אי למשנה ראשונה או למשנה אחרונה ואע"ג דלמשנה אחרונה אין היתר ליקח מהן גת בעוטה ואע"פ שעדיין היין מעורב עם הענבים ועדיין לא ירד לבור דחיישינן שמא התחיל להמשך ויש בזה שיטות כמו שיתבאר ודברי ר' חנן ודאי אמשנה ראשונה קאי אלא דמ"מ איכא נ"מ נמי לדידן דקי"ל כמשנה אחרונה וכדבעינן למימר קמן דהתוס' בדף נ"ה ע"ב ד"ה אמר רב הונא כתבו וא"ת כיצד לוקחין יין בגיגיות הנכרים המלאות ענבים דרוכות למה אין לנו לחוש כי שמא כבר המשיכו הנכרים יין מהם וחזרו ומלאום ענבים. ור"ל דלדעתם שכתבו לעיל דבגת פקוקה ומליאה שרי אף לדידן דקי"ל כרב הונא וכמשנה אחרונה דרב הונא גופיה משני הכי וכדעת הסוברים דהאי שינוייא קאי אף לפי המסקנא וכן דעת הרא"ש ז"ל והרשב"א ז"ל ויתבאר עוד מזה בדיבור דלקמן והאיכא חששא אף במליאה ועל זה כתבו דבאמת יש לחוש בגיגיות גדולות ומחמת חשש זה וכו'. ועוד כתב שם בהלכות וכו' זהו בהלכה דלקמן וכפי הגי' אשר לפנינו ולקמן נדבר מזה. וכ"כ הרא"ש ז"ל וגיגיות המלאות ענבים ועומדים בבית הנכרי יש לחוש שמא המשיך הנכרי קצת מהם וחזר ומלאום ואם העלים ישראל עיניו מהם אסור וכן משמע בירושלמי וכו' וגם למשנה ראשונה יש לחוש שמא מחזיר גרגותני לגת. ר"ל דאף דדברי ר' חנן נראין דעל לוקחין גת בעוטה קאי וזהו למשנה ראשונה מ"מ למדין אנו גם למשנה אחרונה דכמו במשנה ראשונה אסור אם העלים ישראל עיניו דשמא אחר שירד לבור החזיר כלי הבור והגרגותני לגת ואסרו הכי נמי למשנה אחרונה וכדכתבו התוס' ומביאין ראיה מהירושלמי וכו' ר"ל למשנה אחרונה כמה דאמר הכא בהלכה דלקמן שלא יעלים עיניו דשמא ממשיך ממנו. וכן אם הוא שלהם יש לחוש ליקחן אפי' בגת מליאה דשמא כבר המשיכו קצת וחזרו ומלאום וכן בגיגיות שלנו שהניחום בביתם יש לחוש שמא משך מהם קצת וחזר ומלאום. ומיהו כתב הרא"ש דאין ללמוד לאיסור וכו' אלא שנכון להחמיר וזה כדברי הר"י בתוס' אבל ר"י פי' שיש להקל ולומר שהירושלמי לא אסר אלא בגת בעוטה יפה וכו' ור"ל דאף דדברי ר' חנן דהכא ודאי אמשנה ראשונה קאי ולא משום חשש המשכה הוי אלא שמא יחזיר מכלי הבור לגת. מיהו מהלכה דלקמן וכו' כדלעיל ומ"מ אין לנו ללמוד לאיסור מהירושלמי לדידן משום חשש המשכה בגיגיות שלנו וכו' ועל זה כתבו ורבינו יהודה פירש דהירושלמי קאי אמשנה אחרונה וכו' ור"ל דרבינו יהודה מחמיר ומפרש דהירושלמי בהלכה דלקמן שציינו לעיל למשנה אחרונה היא ומפרשינן דהחשש הוא שמא אחר שנעשה יין לקחו מן כלי הבור והחזירו לגת ולא משום המשכה בגת גופיה והשתא ההיא דר' חנן בהלכה זו אף דלמשנה ראשונה היא מיהו לא מפרשינן ארישא דמתני' לוקחין גת בעוטה קאי דאז הוה מצינן למימר ולחלק בק גת לגת כסברת ר"י אלא דאסיפא קאי ירד לבור וכו' והשאר מותר וקאמר דדוקא בשלא העלים ישראל עיניו אבל בלאו הכי חיישינן שמא החזיר כלי הבור לגת. והשתא איכא למיחש וכו' כמו האי חששא דלקמן ולפ"ז אין לחלק בין גת בעוטה יפה ויש בה יין הרבה לבין גיגיות שלנו שהרי אע"פ דלא חיישינן להמשכה מ"מ האי חששא איכא ועיין במה שפירש המהרש"א לכוונת התוס' בדברי רבינו יהודה ולענ"ד נראה דדברי רבינו יהודה מטין לחומרא כמו שנראה מלשון התוס' ומהא דכתבו לקמן ועוד כתב רבינו יהודה וכו' ועוד דהא האי חששא איכא למיחש עכ"פ לעולם שמא החזיר אחר שנעשה יין ובכל גווני איכא למיחש להא בין למשנה ראשונה בין למשנה אחרונה בין במקום דשייכא המשכה בין במקום דלא שייכא המשכה ואין להאריך בזה. ואחר שנתבאר כוונת דברי התוס' נבאר בעיקר הדין במה שיש ללמוד מכאן ובענין מה שציינו התוס' ועוד כתב שם בהלכות וכו' כמה דפרישית לעיל דלכאורה סייעתא מכאן לדברי הסוברים דאף למשנה אחרונה מ"מ בגת פקוקה ומליאה שרי וזה דעת התוס' והרא"ש ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך בבית החמישי בשער השני דהא בהדיא קאמר אבל דורכין עם הנכרי ומסייעין עמו עד שיעלים מעיניהם ולפי הגירסא שלפנינו בזה בהלכה דלקמן חזרו לומר וכו' וא"כ למשנה אחרונה היא וע"כ דמוקמינן להא בגת פקוקה ומליאה דליכא חשש המשכה ובלבד שלא יעלים הישראל עיניו דשמא יחזיר אח"כ מכלי הבור לגת אחר שיעשה יין ויתחיל לירד לבור ויקח מן הגת ויחזור וימלא אותה מן הבור. אמנם האמת יורה דרכו דהגי' שלפנינו בהלכה דלקמן גירסא מוטעית היא וא"א להעמידה דזהו להיפך לגמרי ממה דקיי"ל לדינא דקאמר בראשונה היו אומרין בוצרין וכו' חזרו לומר אין בוצרין עם הנכרי וכו' וא"א לפרשה בשום פנים וניכר הטעות מתוכה דמציין בהתוספתא ושם היא כתובה כהוגן כמו שהבאתי לקמן הגי' הנכונה שבתוספתא ועולה כדמייתי התם בראשונה היו אומרים בד"ד וכו' וחזרו לומר דב"ד וכו' והא דקתני ומסייעין עמו עד שיתעלם מעיניהם לא קאי כלל אדורכין אלא כדמיתני בתוספתא חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי וכו' ומוליכין עמו חביות וכו' ומסייעין אותו וכו' ועיין בהלכה דלקמן לשון התוספתא שהעתקתי בפנים וכדמוכח מסוגיא דהלכה דלקמן כדפרישית שם והשתא מתוספתא זו ומסוגיא דלקמן ליכא סייעתא לדעתם ז"ל ואדרבה משם יש ללמוד מדלא חילקו בחזרו לומר אין דורכין עם הנכרי ש"מ דאין לחלק בין גת מלאה או אינה מליאה וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' מ"א בהל' י"א שכתב לפיכך אין דורכין וכו' ואין לוקחין ממנו גת דרוכה וכו' ולא חילק בזה בין פקוקה ומליאה או לא וכדעת הרמב"ן ז"ל הביאו הרשב"א שם וכן בר"ן. ובענין פי' המשכה מבואר להדיא בדבריו ז"ל שדעתו כדעת רש"י ז"ל דהמשכה בגת גופה הוי המשכה במקום שנצלל היין אלא דבזה יש קצת חילוק בין דעתו לדעת רש"י דלרש"י ממקום גבוה למקום נמוך בגת הויא המשכה כמו שפי' הוא ז"ל שהגת עשויה כמדרון וכו' ואלו לדעת הרמב"ם אין צורך לזה אלא בגת במקום שנפרד היין ועומד לעצמו הוי המשכה וכן הביא הרשב"ם שם בשם הראב"ד ז"ל וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ם שם שכתב משידרוך וימשך היין אע"פ שירד לבור אלא עדיין הוא בגת וכו' וכבר הביאו ז"ל ראיה לדעת זו מהתוספתא והביאו הרשב"א שם דתניא בפ' ח' הלוקח עביט של ענבים מן הנכרי ומצא בה תחתיו גממיות מותר בצדו גממיות אסור אלמא המשכה בגת כל שיש גומות מלאות יין שנמשך אליהם והם עומדות למעלה נעשה יין נסך ועיין בדיבור דלקמן ומה שכתוב בסמ"ג בענין דרב חנן דהכא המה מועתקי' בטעות הדפוס ובהגמ"י פרק י"א תמצא דברי הסמ"ג מתוקנים:

מן מותר גממיות שתחת האשכולות מותרות שבצידיהן אסורות. הכי הוא בתוספתא שהבאתי בסוף דיבור דלעיל וכן הביא הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך שם וכן הביא הרא"ש ז"ל בפרקין לראיה לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דאפי' בגת עצמו שייכא המשכה וכן הסכימו גדולי האחרונים ז"ל דלא כר"ת בזה שהביאו התוס' דלעיל שם. ופלוגתא דת"ק דר' יוסי בר' בון בהכי הוי דת"ק ס"ל מה שתחת האשכולות מותרות דאע"ג שנוטל האשכולות משם אי אפשר שלא ישארו הענבים וגרעינין הנושרין מן האשכולות שמה וא"כ אין היין נפרד ועומד לעצמו הוא ולא קרינן ביה נמשך ור' יוסי בר' בון ס"ל דאע"פ שהגרעינין מעורבין כיון שנוטל האשכולות משם הוי כמו היין נצלל ועומד בפני עצמו ואף מה שתחת האשכולות אסורות וכתב הרשב"א ז"ל שם דדברי ר' יוסי בר' בון ליתא אלא כדעת הת"ק וכתב עוד דלמדנו מכאן מדקאמר ת"ק שבצידיהם דוקא אסורות שהן עומדות בפני עצמן א"כ שמענו דבגת פקוקה ומליאה לא הוי המשכה אפי' למשנה אחרונה דלא משכחת לה שלא יהו מעורבין הגרעינין עם היין אם הגת מליאה הוא ולפיכך חולק הוא על הרמב"ן ז"ל שכתב דאפי' בגת פקוקה ומליאה אסור למשנה אחרונה וכן דעת הרמב"ם ז"ל והבאתי לעיל וכן דעת ר"ת ז"ל בזה והביאו הרא"ש ז"ל דגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה ודעת הרמב"ן ז"ל לפרש הא דהכא דדוקא למשנה הראשונה נאמרו והוא ז"ל הביא ראיה מדברי הרי"ף ז"ל שלא כדברי הרמב"ן מדכתב לעיל בפ"ב הל' ה' גבי החרצנים והזגין של נכרים אסורין והביא להא דקאמר הש"ס דהכא שם במשלה מתוך הבור היא מתניתא ולאיזה ענין הביא הרי"ף האי מילתא דלא אזלא אלא כמשנה ראשונה אלא ודאי ללמוד ממנו לדידן דקי"ל כמשנה אחרונה דאע"ג דלא ירד לבור הוי יין אפ"ה החרצנים והזגין לא אסרו אלא במשלה אותן ממקום שנעשה יין נסך והיינו בגממיו' שבצידי הגת אבל לא מתחת האשכולות וא"כ שמעת מינה דבגת פקוקה ומליאה שרי כדאמרן זהו תוכן דברי הרשב"א ז"ל שם. ולדעת הרמב"ם ור"ת והרמב"ן ז"ל יש לומר דלעולם הא דהכא לא נאמרה אלא למשנה ראשונה ודברי הרי"ף ז"ל דלעיל פ"ב יש גם כן לומר דלהכי הביא הא דמשלה מתוך הבור ללמוד ממנו לדינא אליבא דמשנה אחרונה דבמשלה אותן מתוך הגת לאחר שנדרכו דוקא דאותן הוא דנאסרו ולאפוקי החרצנים והזגין שלהן שלא נדרכו וכמו דלדברי הרשב"א ז"ל ע"כ לומר דמתוך הבור דנקט התם לאו דוקא הוא אלא מתוך הגת ובמקום דנאסרו ולאפוקי מתחת האשכולות ה"נ נימא לדעתם ז"ל דמתוך הבור לאו דוקא אלא מתוך הגת ובכל מקום בין מצידיהן ובין שתחתיהן דבין מליאה ובין חסרה הכל אסור לאחר שנדרכו ולאפוקי מקודם שנדרכו ועיין לעיל פ"ב שם:

גת שפקקה נכרי וכו'. עיין מזה לקמן:

רב הונא בשם רב הקילוח כבור וכו'. עיקר מילתיה דרב הונא דס"ל ניצוק חיבור מתבא' גם בתלמודא דילן בפ' דלקמן דף ע"ב ע"א והכין פסקו רוב הפוסקי' ז"ל דאע"ג דלענין טומאה לא הוי ניצוק חיבור כדבעי ר' זעירא הכא מ"מ ביין נסך החמירו וכמסקנת הפוסקים ז"ל דלא כר"ת בתוס' שם. ודעת הרמב"ם ז"ל הוא להחמיר ביותר דאפי' בסתם יינם ניצוק חיבור אפי' לאסור בהנאה ואפי' בזמן הזה כדמוכרח מדבריו שכתב בפרק י"ב ממ"א הל' י"ב בדין ניצוק חיבור המערה יין לתוך כלי שיש בו יין נכרים נאסר כל היין שבכלי העליון שהרי העמוד הניצוק מחבר וכו' וכבר נתן הוא ז"ל כלל בדבריו בפי"א הל' ח' כל מקום שנאמר זה שהיין אסור אם היה נכרי שנאסר היין בכללו עובד עכו"ם הרי הוא אסור בהנייה וכו' וכל מקום שנאמר נכרי סתם הרי זה עובד עכו"ם. ולעיל שם בהל' ז' כתב אבל הנוצרים עובדים עכו"ם הן וסתם יינם אסור בהנייה. וכלומר מדבריהם כמו שכתב שם בהל' ג' ואפי' בזמן הזה כמ"ש בפ"ט מהלכה עכו"ם הל' ד' ע"ש ולא חילק בין זמן הזה או לא וכבר כתבתי מזה לעיל בפ"ק. ומיהו לדעת רוב גדולי אחרונים ז"ל דבזמן הזה לאו עובדי עכו"ם הן וסמכו על הא דר' יוחנן בריש פ"ק דחולין שהזכרתי שם סתם יינם אינו אסור אלא בשתיה וכן אמרינן ניצוק חיבור לכלי שיש בו סתם יינם או מגע שלהן ביין שלנו ולענין לאסור בשתיה ולא בהנאה כמבואר זה בדברי הרשב"א ז"ל בת"ה שם בסוף שער החמישי והביאו הב"י בסי' קכ"ו. ובענין דמסיק הכא אליבא דרב הונא דסבר נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ודלא כר' בא והביאו הרשב"א שם ולמדו מכאן דאפי' למאי דקי"ל ניצוק חיבור נתנסך הבור לא נתנסך אלא הקילוח אבל לא מה שבגת וגרגותני דאין שם אלא תערובת יין וכן הביא זה הר"ן ז"ל ומיהו טעמא דנתנסך הקילוח לא נתנסך הבור לא מצאתי מבואר בדבריהם ז"ל ונראה דטעמא הוי כעין ההיא דר' יוחנן התם לקמן בפ"ה דף ע"ג ע"א המערה יין נסך מצירצור קטן לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית דנפיש עמודיה לא. ודין זה מוסכם הוא מרוב הפוסקים ז"ל וכמ"ש הרמב"ם בפי"ו שם הלכ' כ"ח ומה שהקשה הראב"ד מברייתא דאגרדמים כבר תירץ הרשב"א בת"ה והביא דבריו בפרק דלקמן במקומו בהלכה י'. ולפ"ז קילוח מן הגת נמי לא נפיש עמודיה חשבינן ליה ויתבאר עוד מזה לקמן:

ובלבד בשותת. כדפרישית וזה מבואר התם בכמה מקומות בפרקין דאינו עושה יין נסך עד שישכשך כדכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"ב שם וכן הא דארמייא נפל לגובא וכו' ידא אושיט וכו' כעין עובדא דאמר התם בדף נ"ט ע"ב ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אידרי נכרי ושקליה אמר להו רב אשי נקטוהא לידיה כי היכי דלא לישכשך ביה ובצרוה עד דשייפא והביאו הרמב"ם ז"ל שם:

אבל הנכרי עצמו בן יומו עושה יין נסך.הכי מסיק לה התם בדף נ"ט ע"א ולענין לאסור בשתיה ולא בהנאה וכן כתבו הפוסקים ז"ל:

נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך וכו'. ברייתא דאגרדמים נכרי כמו שהובא כאן מייתי לה נמי התם בפרקין דף נ"ח ע"א גבי הא דאיתותב רבא שם ובתוספ' שם גריס אגרדמן שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור קדח במינקת ונפל ממנה טיפה כל שהיא אסורה מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרה כל שהיא. ולפ"ז אתותב גם רב אדא דהכא דנהי דרישא דהתוספתא מצי לאוקמי בשהחזיר הנכרי מ"מ סיפא קשיתיה דמשמע בהדיא דבפיו עושה יין נסך ונאסרת ואוסרת כל החבית וכן העלה הרשב"א ז"ל בת"ה שם בשער הרביעי ודחה שם פירוש בעל בדק הבית בהא דרב אדא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב ממ"א הל' ט"ו ונראה מדבריו דלא כמשמעות התוספת' ועיין בכ"מ שם. ודלא כפי' הרשב"א ז"ל להא דהכא דעל טיפה שטעם קאי אלא היין שעלה במניקת במציצתו יפול לחבית ויאסר וזהו לטעמיה ז"ל שפסק דכח הנכרי בכוונה אסור בהנאה כמ"ש שם בהל' ב' נטל כלי של יין וכו' ע"ש וה"נ מה"ט הויא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף