מראה הפנים/נזיר/ו/ה

מראה הפנים נזיר ו ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוון בעיי מימר בארבעה כוסות של יין כו'. משמע דלא אידחי הכא לדהוו בעי מימר אבל אין המסקנא הכי בבבלי ריש מכלתין דף ד' אלא אפילו אמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתי נזירות וחיילא על שבועה וכן חלה על שמושבע ועומד מהר סיני כדקאמר הכא וכן בפ"ק הלכה ב' ועיין במ"ש שם ד"ה נדרים חלין על אסורין דכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות הלכה י"א ואע"פ שלא כתב שם אנא כיצד מי שנשבע שישתה יין וחזר ואמר הריני נזיר כו' ה"ה על מצות הר סיני חיילא וע"כ לומר לדבריו כן כדמשמע מגירסתו שם בגמרא כפי גי' ר"ת וע"ש:

לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו כו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מטומאת צרעת הלכה ג' כיצד מגלחין את נתק כו' ואפילו היה נזיר הרי זה מגלח. ובת"כ דריש לה מקרא והתגלח אפילו נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע ת"ל והתגלח אע"פ שהוא נזיר. ויש להקשות למאי דכתב הרמב"ם בסוף פ"ז מנזירות טעם הכתוב דתגלחת הנגע דוחה לנזירות אע"פ שיש בו ל"ת ועשה תער לא יעבור וגו' קדוש יהיה וגו' מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת שהוא תער לא יעבור וגו' ע"כ והא האי טעמא לא שייכא אלא בתגלחת האחרונות של מצורע אבל לא בתגלחת הנתק שהיא בימי הסגירו והרי הן עולין לו כדתנן לקמן בפ"ז ואפ"ה אמרה תורה שתדחה לנזירות. אחר כותבי זאת מצאתי בס' ברכת הזבח שהקשה כן ולא תירץ כלום. והנלע"ד ליישב קושיא זו ממה דדריש בת"כ מהאי קרא גופיה והתגלח בכל דבר אפי' שלא בתער וכן פסק הרמב"ם שם ולפ"ז לק"מ מתגלחת הנתק שהרי אתה יכול לקיים תגלחת זו אפילו בסם שמשיר את השער ובהא ליכא אלא עשה גבי נזיר כדכתב הוא ז"ל בפ"ה מנזירות הל' י"ב העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא בטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו. ולא תיקשי דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה משום דעשה דמצורע עדיף דאמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו כו' כדקאמר בפרק שלוח הקן דף קמ"א ושאני התם דגלי קרא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה. ואין להקשות הא מצורע מוסגר מותר בתה"מ ואינו אסור סיפרו כדמוכח ממסקנת הגמרא דמ"ק ז' וכמבואר בדברי הרמב"ם בפ"י וי"א מט"צ דיש לומר דאפ"ה משכחת לה שימנע משלום ביתו ע"י עיכוב תגלחת נתקו כגון שנולד לו פשיון אחר הסגר הראשון שהוא אחד מסימני טומאה של הנתק וניכר הפשיון אפי' בלא גילוח סביבות הנתק ודין הפשיון הוא שאם החליטו ע"י כך והלך הפשיון וחזר הפשיון שהוא מוחלט כמו שהיה כדתנן בפ"י דנגעים משנה ה' ואם אתה אוסרו מלגלח הנתק פעמים שילך הפשיון הניכר ויולד הספק אם הפשיון או לא שדינו בזה להחליטו כדקי"ל בספק נגעים משנזקק לטומאה ספיקו טמא והרי לזה דין מוחלט וספירת ז' ימים אחר תגלחת הראשונה שלו ואסור בתשמיש המטה כדין המצורע ואם היה מגלח הנתק אפשר שהיה ניכר שלא חזר הפשיון כבתחלה והיה טהור. ובעיקר הדין שכתב הרמב"ם בסם שמשיר את השער עיין בלח"מ שכתב ט"ז ולא ידענא מהיכן הוציא זה דכיון דבגמרא אמרינן לא יעבור לרבות כל המעבירין אפילו סם במשמע כו' וטעמו של רבינו ז"ל לא ידעתי עכ"ל. וי"ל לדעת רבינו דס"ל דלא הוי בכלל כל המעבירין אלא דוקא דבר שהוא מעביר השער בשעת העברתו עליו כמו זוג או שקצצה וכה"ג כדכתב שם לעיל ולאפוקי סם שאינו משיר את השער בשעה שהוא מעביר על ראשו כי אם לאחר זמן ולמד זה מדאמרינן בגמ' סתמא דכעין תער בעינן והכל בכלל לענין שלא יניח בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו וה"ה נמי לענין זה דהוי שלא כעין תער. ומבואר זה בדקדוק דבריו וכפלת לשונו ז"ל שכתב שם העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער רצונו לומר שהעביר הסם שטבעו להשיר השער והשיר הסם אח"כ את השער ולפיכך אינו לוקה. והיינו נמי טעמיה במה שכתב שם הלכה י"ד דלא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשאה כן אינו לוקה. ומשום דלא הויא דומיא דתער כדאמרן כך נ"ל לדעתו ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף