מראה הפנים/נדרים/ו/ד

מראה הפנים נדרים ו ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל. כן פסק הרא"ש והטור סי' רי"ז ואע"ג דמהכא משמע דרבנן פליגי עליה דר' יוסי מ"מ משיט' הבבלי משמע דלא פליגי אלא מר כי אחרי' ומר כי אחרי' ובאתרא דר"י קומא דחלבא קרו ליה ובאתרא דרבנן לא קרו ליה אלא קומא ושמעינן מיהת דהיכא דקרו הכי מודו רבנך והילכך בחמרא מבשלא דקרו ליה הכי לכ"ע אסור וכ"כ הרשב"א ז"ל ועיין לקמן ד"ה מותר בקונדיטון:

ודא מתניתא עבד לון כדבר שיש לו מתירין. כן היא גי' הר"ן ז"ל והרשב"א והרא"ש ז"ל גרסי ודא מתני' עבד לון כדבר שאין לו מתירין וקאמר דלא היא תיפתר מין בשאינו מינו ולעולם כדבר שיש לו מתירין והיינו הך ושמעינן מהכא דהא דאמרו בכל מקום דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל דוקא במין במינו הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' מ"א הל' י"ב וז"ל יראה לי שאפי' דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר לא יהיה זה שיש לו מתיריו חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואע"פ כן שלא במינו בנותן טעם כמו שבארנו ע"כ ובהשגות א"א משנה שלימה היא ועיין בכ"מ שם שטרח לפרש כוונת הראב"ד ז"ל וליישב ההשגה ופירש דכוונתו על המתני' דשלהי ביצה האשה ששאלה מחבירתה כו' שממנה למד הרי"ף ז"ל לומר דאפילו מין בשאינו מינו באלף לא בטיל כו' ועוד פי' שם על מתני' דהכא וע"ש שביות' יש לתמוה על מה שכתב ועוד שבירושלמי אמרו שם על משנה אחרת ודא מתני' עבד לון לנדרים כדבר שאין לו מתירין וכיון שכן לא שייך לומר משנה שלימה עכ"ל וכי מה שייך נדרים להא דכתב הרמב"ם שם דכל דבר שיש לו מתירין הדין כן כדאמר הכא בהדיא ועוד דהרמב"ם בעצמו פסק אף בנדרים דהוו דבר שיש לו מתירין כדכתב בפ"ה מנדרים הלכה י"ב וכדאמרי' בבבלי דף נ"ט בפשיטות שאני קונמות הואיל דאי בעי מיתשיל עלייהו הוו כדבר שיש לו מתירין והוא ז"ל רצה לחלק שם משום דהוי כדבר בא על ידי טורח לכך נראה שאין צריך לכל זה והדבר מבואר שכוונת הראב"ד ז"ל על מתני' דסוף פ"ג דחלה א"כ למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם ופירש הראב"ד כטעמא דאמר הכא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולדעת הרמב"ם ז"ל נראה דטעמו שאין ללמוד מהתם דאפשר שהטעם כמ"ש בפ' השוכר את הפועל דף ע"ג משום דבמין במינו איכא למימר כהיתרו כך איסורו שחטה אחת פוטרת את הכרי ואין לתמוה על מה שהכריע הרמב"ם כטעמא דהכא ולא כטעמא דהבבלי משום דהתוס' שם ד"ה טבל כתבו דתרווייהו צריכי דאי מטעמא דהכא דוקא בשיש הבעלים בעיר שיכולין להפריש אבל אי ליתנהו בעיר לא משום דאיכא טורח והוצאה לילך אחריהן לא מיקרי דבר שיש לו מתירין ואי מטעמא דהתם דוקא בטבל הטבול לתרומה גדולה אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתרו לא הוי במשהו לא כו' וע"ש ומדקתני במתני' סתמא הטבל אוסר בכ"ש מין במינו ראה הוא ז"ל להכריע שאפילו בטבל הטבול לתרומת מעשר נמי אמרו כן וכדטעמא דאמרו הכא ולכך כתב יראה לי כו' שהרי אפשר לתקנו ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם וזהו פשוט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף