מראה הפנים/חלה/ד/ג

מראה הפנים חלה ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה. מה שפירשו הר"ש והרא"ש לזה כגון עיסה שנילושה בעריבה שהיא טבולת יום וכו' ע"ש אינו מובן דמי הביאם לאוקימתא זו ואפשר דדייקי מדקתני לעשותה בטהרה ומ"מ אינו מוכרח והמשנה מתפרשת יתר כפשטה שעושה הוא העיסה בטהרה להיות שמורה ומונחת כדי להפריש ממנה חלה לכל עיסה ועיסה שיעשה אח"כ ועיקר הרבותא להשמיענו שאע"פ שאותן העיסות אחרות נטמאו יכול הוא להפריש החלה עליהן מהעיסה טהורה אם העיסות הללו נתחייבו בחלה מחמת ספק שהן הן נקראו חלת דמאי וכך הוא לשון הרמב"ם בסוף פ"ז מהל' בכורים וזה פשוט הוא וא"צ לשום דוחק ובענין גופא דדינא דחלת דמאי עיין בדבור דלקמן:

שחלת דמאי מטלת מן הטהור על הטמא. הענין הזה לפי מה שהורגלנו בילדותינו ללמוד המשניות עם הפירושים שלפנינו הי' קשה לי תמיד עם שאר פירושם על המשנה ממש רובא דרובא שבסייר הזה כאשר יראה הרואה והמעיין המבין והמודה על האמת לאשר בארתי אני פירוש המשנה של סדר הזה ע"פ ההכרח והמוסכם ממסקנת הש"ס כולו שלא בדילוג וכפי דרך הישר והנכון של דעת הרמב"ם בחבורו ובארתי דבריו כולם שבספר זרעים באופן שלא יהיה לנו שום פקפוק לאיזה דין א' של כל הסדר הזה. והנה אף פי' משנה זו ודינה נתקשה הרבה והרבה לפי פירושם וכן מה שתמהו על הרמב"ם בענין דין חלת דמאי. ולפי שכבר נתבאר תוכן ענין הזה בדברינו לעיל בפ"ק דדמאי ובפ"ב ובריש פ"ה לא נצטרך להאריך כאן ביותר כ"א בקיצור מופלג אזכיר ודי בזה להמעיין המבין מה שכתב הר"ב כאן וחלת דמאי היינו הלוקח תבואה מעם הארץ ומאכילה לעניים וכו' וחלה שמפרישין ממנה היא חלת דמאי. וזהו מדברי הר"ש והביא מקצתם התוי"ט וסיים ולהרמב"ם צריך יישוב לקושית הר"ש דלא מצינו שנחשדו וכו' דבסוף פ"ח מהל' בכורים פוסק דלא נחשדו אלא בח"ל אבל בסוריא לא ומשמע דכ"ש בא"י דלא עכ"ל ולפי דבריו צריך יישוב לכל דברי הרמב"ם שביאר בענין חלה בריש פ"ו מהל' בכורי' שכתב הלוקח מן הנחתום חייב בחלה וכו' ובפ"ט מהל' מעשר בהל' ו' שכתב וכן הלוקח ככר מן הנחתום מפריש ממנה כדי תרומת מעשר וחלה וכן בשאר מקומות האם נפרש דבריו שבח"ל מיירי ומה ענין דמאי בח"ל שהזכיר תרומת מעשר ולמה לנו לילך ולדקדק מדברי הרמב"ם נלך אל המשנה שבריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' ואם יענה הר"ש שכבר פי' זה לעיל וכמו שהזכיר כאן לפירושו שם ומלבד שאין מן הצורך להאריך כאן בסתירת פירושו שפי' שם בשכבר הכרחתי וסתרתי לפירושו לעיל וע"ש בריש פ"ה ובמקומות המצוינין שם וכן בהאי דרצה לפרש לפי טעם דר' הושעיה בפ"ק דדמאי שאימת קדשים עליו ולחלק בין עיסת ע"ה לעיסת חבר זה ג"כ כבר מוזכר לעיל במקומו ובשאר מקומות המצוינין דמילתיה דר' יהושע מיפרך פריכא לפי מסקנת הסוגיא דפ"ק דדמאי דלא קאי מילתיה אלא כר' יוחנן דלא מחלק מידי והכל מבואר לעיל שם אבל זאת בלבד אומר אני כאן דלמאי שנתקשה הר"ש לפי סברתו דחלה ותרומה גדולה שוין בענין זה דלא נחשדו עמי הארץ עליהן בארץ ומה יענה בהאי דמשנה ג' בפ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בחרומת מעשר ומתיר בחלה וא"כ המתני' ע"כ איירי במקום שגזרו על הדמאי וזה בא"י עד כזיב ולא בח"ל והיה לו להקשות שם קושיא זו הרי לא נחשדו ע"ה על החלה בארץ כמו שלא נחשדו על תרומה גדולה ומה שכתב שם דבנחתום העושה בטומאה מיירי והלוקח מפריש כבר רמזתי זה לעיל דעיקר דבריו מה שלמד מהירושלמי בענין זה נסתרו לעיל שם ובריש פ"ה ובפ"ב ונניח אף לפי פירושו אשר שם בנחתום העושה בטומאה מיירי והרי סתם ע"ה אינו חושש על הטומאה וא"כ בהכי מיירי המתני' שלוקח ככר מן הנחתום עם הארץ צריך הוא להפריש החלה ועל כרחך דטעמא שמא לא הפריש הנחתום העם הארץ הזה את החלה וליקשי ליה הרי לא נחשדו בארץ על החלה וא"כ הנחתום הזה בעל כרחו שהוא צריך לילך להחבר שיתקן לו העיסה בטהרה כדי להפריש ממנה החלה שהרי החלה חמורה עליו והרי היא כתרומה גדולה שבעון מיתה היא וכמו שהחליט הר"ש לפי סברתו דלא נחשדו על החלה בארץ כמו שלא נחשדו על התרומה גדולה סוף דבר איך שתאמר בזה קושית דלא נחשדו על החלה בארץ במקומה עומדת ודי בזה להמבין שלפי סבר' הר"ש שהבין מהא דאמרו שלא נחשדו על החלה בסוריא א"כ בארץ נחשדו לא מצאנו ידינו ורגלינו לפרש לכמה וכמה משניות המדברים מענין חלת דמאי ובהלוקח מן הנחתום שכבר חל החיוב חלה אצלו. ולכן אומר אני שדעת הרמב"ם היא הדעת הישרה ודרכו דרכי נועם ובין תבין דנחשדו ונחשדו על החלה בארך כמו שנתשדו על התרומת מעשר ולמדנו זה מהאי דפ"ט דנדרים דף פ"ד ע"א במה שביאר רש"י ז"ל שם והבאתי דבריו לעיל בפ"ד דדמאי בהלכה א' ד"ה תני תרומת מעשר של דמאי וכו' שהטעם שנחשדו על תרומת מעשר אע"פ שהיא במיתה כמו התרומה גדולה משום דלא כתיבא מיתה בה בהדיא בקרא אלא דאתיא מהיקישא דתרומה גדולה וע"ה לא ציית להיקישא וע"ש. ומעתה הרי מבואר לפניך דגם על החלה נחשדו שהרי לא כתוב בה מיתה בהדיא אלא דאנן ילפינן דתרומה קרייא רחמנא והויא כתרומה והרי תרומת מעשר נמי תרומה קרייא רחמנא ונחשב לכם כתרומת הגורן וגו' ואפ"ה נחשדו וא"כ נחשדו על החלה בארץ והא דקאמר הכא בהלכה דלקמן דלא נחשדו בסוריא לאו כפי סברת הר"ש והנמשכים אחריו דמשום חומרא דחמירא עלייהו הוא דלא נחשדו דא"כ הדרינן להאי דמוכח ומוכרח מכמה מקומות דבארץ נחשדו אלא לפי שהיה ידוע להם שבסוריא הן נזהרין להפריש החלה כדפרישית בפנים דהוי ממש כהאי דיוחנן כה"ג שלח בכל גבול ישראל וכו' לענין תרומה גדולה בארץ ואין לנו ללמוד היקש מעצמינו ולהקיש חלה לתרומה גדולה לענין חשד ע"ה ופשיטא למאי שנתבאר הטעם דנחשדו על התרומת מעשר וכך היא ממש חלה ובסוריא בלבד הוא דאמרו כן וכדקאמר בהלכה דלקמן בהדיא חזקת בעלי הבתים בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי אלמא דוקא בסוריא הוא דלא נחשדו מאחר שהי' להם שם חזקת נאמנות בענין הפרשת החלה אבל בארץ ודאי נחשדו וכן בח"ל וכהאי דמחלק הש"ס לפי המסקנא בהלכה דלקמן בין נחתום להבעה"ב וזהו דוקא בח"ל אבל בארץ ודאי דאין חילוק בין נחתום ע"ה לבין בעה"ב ע"ה דנחשדו על החלה כמו על תרומת מעשר בארץ ובח"ל פשיטא ופשיטא דהחלה קיל להו שאינה אלא מדבריהם אלא דבעה"ב הואיל ואין בה שיעור כלל תלינן ביה אם הוא אוכל מהעיסה מסתמא הפריש החלה ומזה תדע כל היכא דתמצא שדברו בארץ בנחתום בלבד משום דאורחא דמילתא היא שהחלה בא לה החיוב בגלגול העיסה והיא אצל הנחתום ועוד דהרי בהדיא אמרו לקמן בפ"ב דערלה הלכה א' דמאי צריך חלה וע"כ דלא מיתפרשא אלא על עיסת ע"ה או הלוקח ככר ממנו כדפרישי' שם ודי בזה להבין המשנה והסוגיא דהכא ודהלכה דלקמן לפי מה שנת' כאן ובמה שנת' בפנים ובזה יובן לך דברי הרמב"ם מיושבין בלי פקפוק כלל וכלל כמו שהוזכר לעיל מאלו המקומות שמדבר בענין חלה וכן באלו הדינים שהוזכרו בדבריו בסוף פ"ח מהל' בכורים. ובענין מ"ש בריש פ"ו מבכורים ובמה שציין הכ"מ ודקדוקו כבר נתבאר זה לעיל לדברינו בריש פ"ה דדמאי ושם תמצא מבואר הכל וכן בהאי חלת ע"ה המוזכר בפ"ק דדמאי ואין לכפול בדברים ולהאריך יותר מזה:

תני תרומת מעשר של דמאי וכו'. הר"ש אמר מה שאמר ופי' מה שפי' בזה וכמדומה שלא השגיח באיזה מקום נשנה זה בהתוספתא וכן לא השגיח מה שמבואר בהסוגיא דלעיל בסוף פ"ה דדמאי בענין הקושיא ושינויא דהתם ולכן הלך לו בדרך מרחוק לפרש כאן בדברים שאין להם הבנה כאשר יראה הרואה בדבריו והרי מבואר לפניך בביאור היטב ונכון כמו שנתבאר בפנים בסייעתא דשמייא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף