מלמד להועיל/א/לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
אם מחוייב הרב לאסור לקרות לתורה כהן שלומד חכמת הרפואה שבודאי מטמא למתים בעסקו בניתוח?

תשובה:
ידוע שפסק בש"ע א"ח סי' קכ"ח סעיף מ"א דכהן שמטמא למתים אסור לנהוג בו קדושת כהונה עד שיקבל עליו, שלא ליטמא עוד (והוא קנס דרבנן) וכן פסקו כל האחרונים שו"ת יהודה יעלה סי' מ"ז ושו"ת כתב סופר סי' ט"ז. והנה היהודה יעלה מצדד, שמי שלומד חכמת הרפואה יש לחשבו לשוגג, דאולי סובר כיון דעוסק בלמוד ויכול עי"ז לרפאות אחרים שרי או שסובר דבמת נכרי לא שייך אפילו טומאת מגע כדעת הספר יראים (אף שכל הפוסקים חולקים עליו). והנה יש לספק אי מחוייב הרב להוכיח כהן זה, כיון שבודאי לא יקבל, ואי אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ויש לעיין בזה בסוגיא דשבת קמ"ח ע"ב ובביצה ל' ע"א. והנה הרמ"א בסי' תר"ח סעיף ב' פסק דבדבר שהוא מפורש בתורה צריך למחות אף שיודע שלא ישמע לו (וע' תוס' שבת דף נ"ה ע"א ד"ה ואף ובס' ארח מישרים סי' ל"א סי"ד). ומעתה יש לעיין אי נחשב האי כהן כעובר על מה שמפורש בתורה וחייב להוכיחו. ואפשר לומר דלא הוי כמפורש בתורה די"ל לנפש לא יטמא היינו מת עצמו ושאינו מטמא לכל הטומאות הפורשות מן המת הוא רק דרשה. אך כיון דבשאר מקומות מוכח דנוגע בעצם אדם טמא הוי כמפורש דכהן לא יטמא אפילו בעצם אדם. אך י"ל לאידך גיסא כיון דאנו בלא"ה טמאים ולשיטת הראב"ד מי שטמא אינו מוזהר, ואף דלא קיי"ל הכי, מ"מ זה אינו מפורש בתורה, וכן י"ל שאינו מפורש בתורה שגם נכרי מטמא. ועכ"פ י"ל שכהן אינו מוזהר על הנכרי עפ"י המפורש בתורה. אך להיפך י"ל דכל דבר שמפורש בתורה, רק דיש לפרש הקרא באופן אחר מיקרי מפורש בתורה. והיהודה יעלה כתב באמת מצוה וחובה לדבר עמו רכות ולהראות לו הדין מפורש בש"ע שזהו כבודו שחלק לו המקום בקדושת כהונתו שיקבל עליו בפני ב"ד שלא יטמא עוד למתים. והנה על זה לא נשאלתי אם יוכיח זה הלומד חכמת הרפואה. ונראה שפשוט בעיניו שלא יוכיחו דבודאי לא ישמע לו לעזוב את חוק לימודו אשר בחר בו ויתעסק בלימוד אחר, כי זה אינו עושה רק בעל יראה שלמה. ומ"כ יודע, שהאיש הזה אין לו יראה כזאת. ויש לו אילן גדול לסמוך עליו דעת הסמ"ג דבכה"ג מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, וע' שו"ת מהר"ם שיק חא"ח סי' ש"ג שהאריך בדבר (וע' יבמות ס"ה ע"ב ומ"ש שם בעל ערוך לנר בשם של"ה דכשהעובר מכחיש שאין זה עבירה כלל מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, וזה באמת דעת כל פושעי זמננו שממציאים להם היתר רעוע). וע"כ רק שאלתו אם יאסור לקוראו לתורה. והנה לכאורה י"ל כיון דבשוגג אינו אסור לעלות ואין לקונסו יש להניחו לעלות. אך זה אם נדין על מה שעבר, אבל אם עדיין ידוע שעובר על הלאו דלא יטמא בכל יום ואנו מחשים וקוראין אותו לתורה ככהן צדיק הרי אנו מחזיקין ידיו ומסייעין לו בשטתו הבדויה. וע"כ מצוה לומר להסגן שלא יקראנו ורק אם יודע שהסגן לא ישמע לדבריו, אזי מוטב לשתוק ויהיה שוגג ולא מזיד וע' שדה חמד אסיפת דינים אות ה' סי' ב' מערכת בכור בהמה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף