255
עריכות
עיצוב
(יצירת דף עם התוכן "נדרשתי להודיע סברתי בדין זה מפני שלפי דעת החכמים יצ"ו בעלי הפסק הב' כבר יצא גזר דין מלפני...") |
(עיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
נדרשתי להודיע | {{ניווט כללי עליון}} | ||
סברתי בדין זה מפני שלפי דעת החכמים יצ"ו בעלי הפסק הב' כבר יצא גזר דין מלפני בית דינו של הרב העצום והמופלא קדוש יאמר לו וכל אותם הרבנים שנמשכו אחריו וצ"ל שאפילו אם יבאו המערערים ראיה שכל החזקה הייתה של הזקן שזכה המחזיק בה ואע"פ שרמ"א המוכר באה לידו בתורת משכונא אמטו להכי הסכימה דעתי להשיב תחילה על פרט זה ואח"כ אבאר מה שנראה בעיני בעיקר דין זה לפי מה שהוא הנידון בספיקות שראויים לחול בו. | |||
{{מרכז|שאלה ט}} | |||
נדרשתי להודיע סברתי בדין זה מפני שלפי דעת החכמים יצ"ו בעלי הפסק הב' כבר יצא גזר דין מלפני בית דינו של הרב העצום והמופלא קדוש יאמר לו וכל אותם הרבנים שנמשכו אחריו וצ"ל שאפילו אם יבאו המערערים ראיה שכל החזקה הייתה של הזקן שזכה המחזיק בה ואע"פ שרמ"א המוכר באה לידו בתורת משכונא אמטו להכי הסכימה דעתי להשיב תחילה על פרט זה ואח"כ אבאר מה שנראה בעיני בעיקר דין זה לפי מה שהוא הנידון בספיקות שראויים לחול בו. | |||
וזה יצא ראשונה שמה שחשבו החכמים וכו' אינו אמת לדעתי ולא ציוה ולא עלתה על לבו ולא על לב ב"ד וכו' דבר כזה דטענינ' ללוקח מאי דלא מצי למטען מוכר ולא יהיה יפה כחו של הטפל מן העיקר דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה וטוען ברי וכל שהמוכר אינו יכול לזכות בטענתו מפני שלא החזיק כראוי כ"ש הבא מכחו כשלא החזיק כראוי וטוען שמא דהוי דינא הכי דבין כך ובין כך טוען המערער שזה גזלה והחזיק בה הלוקח ג"ש ודר בה המוכר חד יומא דהלוקח זוכה ולא המוכר התם מפני שהמוכר לא החזיק והלוקח החזיק ואם המוכר היה מחזיק בה ג"כ ג"ש כ"ש שזוכה אבל כשהחזקה אינה מועלת למוכר שתועיל ללוקח זה ודאי לא יעלה על הדעת וגדולה מזו כתב הב"י שאפילו אין עדים למערער והלוקח לא החזיק ג"ש דאע"ג דאית ליה מיגו דלא היתה שלך מעולם דמוציאין אותה מידו וכמ"ש בסי' קמ"ו דף קלג ע"ב בד"ה ודע וכו' ופסק כן בש"ע וכדבעי למימר לקמן מכ"ש הכא שלא החזיק אפי' יום אחד לשיטת' כמו אחין שנשאל עליהם הרב לפי דעתם ופרט זה אין צרי' לפנים והמפורסמות א"צ ראיה וכל הש"ס והפוסקי' ופסקי הרב בש"ע מלאים מזה ואם היה מתברר שכל החזקה היתה של הזקן הא ודאי דמוציאין אותה מיד זה המחזיק בה כיון שבאה ליד המוכר בתורת משכונה ולכ"ש כה"ג אין לו חזקה כיון שלא שלמו ימי המשכנתה כדאיתא בסי' ק"ן ס"ג וההיא תשובה של הרב ז"ל אינה עני' כלל להא דהכא דהתם מיירי שהלוקח החזיק בה כראוי. ומאי דקשיא להו לחכמים בעלי פסק זה דהתם נמי בנדון של הרב מאי חזקה איכא דהאחין אין להם חזקה זה על זה תימא הוא דלפי האמת האחין יש להם חזקה אא"כ הם סמוכים על שלחן אחר וכיס א' לכלם וכדאיתא בסי' קמ"ט וא"כ שפיר מיתוקמא תשובת הרב ז"ל בסתם אחין דלא הוו כה"ג, ואי קשיא לך תו תיפוק ליה משו' שותפין דאין להם חזקה והני שותפין הם בקרקע זה שירשו מאביהם הוא נמי לא קשיא דהא לאו בכל גונא אמור רבנ' דשותפין אין להם חזקה אלא בחצר שאין בה דין חלוקה כדאיתא נמי התם בסי' קמ"ט וא"כ מיתוקמא שפיר תשו' של הרב בכה"ג ואין לשאול דא"כ מאי סתמי למילתייהו ולא פירשן דהא ליתא שהשואל רב גדול והיאך יחשדנו הרב הוא וב"ד ששואל ממנו מילתא כי האי דזיל קרי בי רב הוא ואי קשיא לך אי בשאכלה הלוקח שני חזקה כראוי נמי הא מילתא דפשיטא היא ומה זו שאלה. | וזה יצא ראשונה שמה שחשבו החכמים וכו' אינו אמת לדעתי ולא ציוה ולא עלתה על לבו ולא על לב ב"ד וכו' דבר כזה דטענינ' ללוקח מאי דלא מצי למטען מוכר ולא יהיה יפה כחו של הטפל מן העיקר דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה וטוען ברי וכל שהמוכר אינו יכול לזכות בטענתו מפני שלא החזיק כראוי כ"ש הבא מכחו כשלא החזיק כראוי וטוען שמא דהוי דינא הכי דבין כך ובין כך טוען המערער שזה גזלה והחזיק בה הלוקח ג"ש ודר בה המוכר חד יומא דהלוקח זוכה ולא המוכר התם מפני שהמוכר לא החזיק והלוקח החזיק ואם המוכר היה מחזיק בה ג"כ ג"ש כ"ש שזוכה אבל כשהחזקה אינה מועלת למוכר שתועיל ללוקח זה ודאי לא יעלה על הדעת וגדולה מזו כתב הב"י שאפילו אין עדים למערער והלוקח לא החזיק ג"ש דאע"ג דאית ליה מיגו דלא היתה שלך מעולם דמוציאין אותה מידו וכמ"ש בסי' קמ"ו דף קלג ע"ב בד"ה ודע וכו' ופסק כן בש"ע וכדבעי למימר לקמן מכ"ש הכא שלא החזיק אפי' יום אחד לשיטת' כמו אחין שנשאל עליהם הרב לפי דעתם ופרט זה אין צרי' לפנים והמפורסמות א"צ ראיה וכל הש"ס והפוסקי' ופסקי הרב בש"ע מלאים מזה ואם היה מתברר שכל החזקה היתה של הזקן הא ודאי דמוציאין אותה מיד זה המחזיק בה כיון שבאה ליד המוכר בתורת משכונה ולכ"ש כה"ג אין לו חזקה כיון שלא שלמו ימי המשכנתה כדאיתא בסי' ק"ן ס"ג וההיא תשובה של הרב ז"ל אינה עני' כלל להא דהכא דהתם מיירי שהלוקח החזיק בה כראוי. ומאי דקשיא להו לחכמים בעלי פסק זה דהתם נמי בנדון של הרב מאי חזקה איכא דהאחין אין להם חזקה זה על זה תימא הוא דלפי האמת האחין יש להם חזקה אא"כ הם סמוכים על שלחן אחר וכיס א' לכלם וכדאיתא בסי' קמ"ט וא"כ שפיר מיתוקמא תשובת הרב ז"ל בסתם אחין דלא הוו כה"ג, ואי קשיא לך תו תיפוק ליה משו' שותפין דאין להם חזקה והני שותפין הם בקרקע זה שירשו מאביהם הוא נמי לא קשיא דהא לאו בכל גונא אמור רבנ' דשותפין אין להם חזקה אלא בחצר שאין בה דין חלוקה כדאיתא נמי התם בסי' קמ"ט וא"כ מיתוקמא שפיר תשו' של הרב בכה"ג ואין לשאול דא"כ מאי סתמי למילתייהו ולא פירשן דהא ליתא שהשואל רב גדול והיאך יחשדנו הרב הוא וב"ד ששואל ממנו מילתא כי האי דזיל קרי בי רב הוא ואי קשיא לך אי בשאכלה הלוקח שני חזקה כראוי נמי הא מילתא דפשיטא היא ומה זו שאלה. | ||
| שורה 12: | שורה 15: | ||
שוב מצאתי קרוב לזה כמ"ש הרז"ה שם בחזקת הבתים דף קע"א ע"א דב"ה קריביה וכו' דרב אידי וכו' וה"ה נמי כמ"ד מפלנייא זבנתא דזבני מינך דכי היכי דחזיה ליה את א"א דלא הו"ל נמי אחריני ועדות יום א' אם אמת היה הדבר שדר בו קלה היא להביא עדים עליה וכו' אלא שע"פ דבריו של בעל המאור מצא מקו' הרמב"ן להשיב ע"פ דבריו לפי סברתו אבל לפי מ"ש ניחא דלא קשה מה שהקשה עליו דאנה"נ דמהימינן ליה מגו אפילו בכה"ג בטענת בריא והא דהכא שמא היא וכן מטין קצת דברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו למ"ש אע"ג דלכאו' דבריו במלחמות נראים כרחוקים ממ"ש מ"מ כיון שאפשר לידחק בדבריו ולהסכימם בהלכה זו לפום מאי לפי מה שנראה לדעת הרז"ה וכפי מה שנראה בריהטא דש"ס וכמ"ש א"כ לא שבקינ' מאי דמפשט לן מיניה דמ"ד מקמי מאי דמספקא לן במילתיה דמר וסברא זו יותר נסמכת וסובבת לשיטת הפוסק' דקי"ל כוותיהו וכמו שפסק שם הרב בש"ע בסי' קמ"ז בסי"ד דבעינן שיביא עדים ולא מהימן במיגו. מעתה אכילת יום א' אינה ראיה להוציא מיד המערער אלא דבלא"ה אין לטעון ללקוח דנראה כטועני' שקר ולכך לא הוזקק הרב ז"ל באותה תשובה לכתו' שיטעון המחזיק קמי דידי זבנה מינך ולא ראיה שדר רמ"א בחלקו של יוסף וכמ"ש. ומ"מ איני סומך ע"ז לעני' הלכה עד שיבוא לידי העתיק אות באות תשובתו של הרב שאפשר שמתוך דבריו יתבאר לנו כוונתו דמיירי כשהמחזיק היה טוען קמי דידי זבנה מינך ואפ"ה אם המוכר מוחזק עליה גזלן מוציאין אותה מידו וליכא למימר שיהיה נאמן במיגו דאי בעי טעי' מינך זבנתה דאפי' אי אותו קמן סהדי ומסהדי דזבנה מערער למוכר זה שהוחזק עליה גזלן לא קנה לפי מה שפסק הרב בש"ע בסי' קנ"א ס"ג דבכה"ג לא בעינן מסירת מודעא שמה שכתבתי לא נראה לי לסמוך עליו בעיקר הדין אלא אם דברי הרב ז"ל א"א לפרשם בענין אחר אבל בלא"ה אין לסמוך ע"ז וצרי' להתישב בדבר ועכ"פ בנדון זה שהזקן היה מוחזקת בחזקת חצר זו ומשכנה ולא שלמו ימי המשכנתא שלא הוחזק בה המחזיק כדין חזקה לכ"ע מהיכן הרגלים לומר דטענינן ללוקח והרי לא החזיק בה מעולם כדי שנטעון עליו וכמ"ש. | שוב מצאתי קרוב לזה כמ"ש הרז"ה שם בחזקת הבתים דף קע"א ע"א דב"ה קריביה וכו' דרב אידי וכו' וה"ה נמי כמ"ד מפלנייא זבנתא דזבני מינך דכי היכי דחזיה ליה את א"א דלא הו"ל נמי אחריני ועדות יום א' אם אמת היה הדבר שדר בו קלה היא להביא עדים עליה וכו' אלא שע"פ דבריו של בעל המאור מצא מקו' הרמב"ן להשיב ע"פ דבריו לפי סברתו אבל לפי מ"ש ניחא דלא קשה מה שהקשה עליו דאנה"נ דמהימינן ליה מגו אפילו בכה"ג בטענת בריא והא דהכא שמא היא וכן מטין קצת דברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו למ"ש אע"ג דלכאו' דבריו במלחמות נראים כרחוקים ממ"ש מ"מ כיון שאפשר לידחק בדבריו ולהסכימם בהלכה זו לפום מאי לפי מה שנראה לדעת הרז"ה וכפי מה שנראה בריהטא דש"ס וכמ"ש א"כ לא שבקינ' מאי דמפשט לן מיניה דמ"ד מקמי מאי דמספקא לן במילתיה דמר וסברא זו יותר נסמכת וסובבת לשיטת הפוסק' דקי"ל כוותיהו וכמו שפסק שם הרב בש"ע בסי' קמ"ז בסי"ד דבעינן שיביא עדים ולא מהימן במיגו. מעתה אכילת יום א' אינה ראיה להוציא מיד המערער אלא דבלא"ה אין לטעון ללקוח דנראה כטועני' שקר ולכך לא הוזקק הרב ז"ל באותה תשובה לכתו' שיטעון המחזיק קמי דידי זבנה מינך ולא ראיה שדר רמ"א בחלקו של יוסף וכמ"ש. ומ"מ איני סומך ע"ז לעני' הלכה עד שיבוא לידי העתיק אות באות תשובתו של הרב שאפשר שמתוך דבריו יתבאר לנו כוונתו דמיירי כשהמחזיק היה טוען קמי דידי זבנה מינך ואפ"ה אם המוכר מוחזק עליה גזלן מוציאין אותה מידו וליכא למימר שיהיה נאמן במיגו דאי בעי טעי' מינך זבנתה דאפי' אי אותו קמן סהדי ומסהדי דזבנה מערער למוכר זה שהוחזק עליה גזלן לא קנה לפי מה שפסק הרב בש"ע בסי' קנ"א ס"ג דבכה"ג לא בעינן מסירת מודעא שמה שכתבתי לא נראה לי לסמוך עליו בעיקר הדין אלא אם דברי הרב ז"ל א"א לפרשם בענין אחר אבל בלא"ה אין לסמוך ע"ז וצרי' להתישב בדבר ועכ"פ בנדון זה שהזקן היה מוחזקת בחזקת חצר זו ומשכנה ולא שלמו ימי המשכנתא שלא הוחזק בה המחזיק כדין חזקה לכ"ע מהיכן הרגלים לומר דטענינן ללוקח והרי לא החזיק בה מעולם כדי שנטעון עליו וכמ"ש. | ||
ותו דלפי דיבריהם לא שבקת חיי לכל בריה דא"כ א"א לשום אדם להשכיר שדהו וחצרו ולא להוריד אריס לשדה וכו' שיעשו קנונייא עם אחר שימכור לו ונטעון עבורו וכן השותף איון? שאפי' אם לא אכלה שני חזקה טענינ' ליה ואפי' לא אכלה אפי' אחת נמי אמרת דטועני' לו כהכא דבתורת משכונא ירד לה וא"כ לא שבקת חיי לכל בריה צא ולמד ממאי דאקשינ' בגמרא בב"מ דף ק"י ע"א וכי מתקני רבנ' מילתא דאתי בה פסידא וכו' ומאי קושיא היא זו דהא בלא"ה מידי פסידא בעלמא לא מפקא ומאי אולמיה דהאי טפי מבעלמא דלא חשו לה רבנ' ואפי' למאן דמפרש דאינה קושיה קשה ודו"ק ואין צרי' להרחיב הדבור בזה שח"ו לא עלה על דעתו של הרב הגדול הוא וב"ד לומר היפך זה ואין להרהר אחריו אפילו בדברים שצריכים חיפוש מחיפוש וכ"ש בפשוטות אלא אם איתנהו לדברי הרב אפילו בדלא טעין בריא וגם אין ראיה שדר בכולה ע"כ לא הוי אלא מהך טעמא דפרישנא. | ותו דלפי דיבריהם לא שבקת חיי לכל בריה דא"כ א"א לשום אדם להשכיר שדהו וחצרו ולא להוריד אריס לשדה וכו' שיעשו קנונייא עם אחר שימכור לו ונטעון עבורו וכן השותף {{לפיענוח|איון?}} שאפי' אם לא אכלה שני חזקה טענינ' ליה ואפי' לא אכלה אפי' אחת נמי אמרת דטועני' לו כהכא דבתורת משכונא ירד לה וא"כ לא שבקת חיי לכל בריה צא ולמד ממאי דאקשינ' בגמרא בב"מ דף ק"י ע"א וכי מתקני רבנ' מילתא דאתי בה פסידא וכו' ומאי קושיא היא זו דהא בלא"ה מידי פסידא בעלמא לא מפקא ומאי אולמיה דהאי טפי מבעלמא דלא חשו לה רבנ' ואפי' למאן דמפרש דאינה קושיה קשה ודו"ק ואין צרי' להרחיב הדבור בזה שח"ו לא עלה על דעתו של הרב הגדול הוא וב"ד לומר היפך זה ואין להרהר אחריו אפילו בדברים שצריכים חיפוש מחיפוש וכ"ש בפשוטות אלא אם איתנהו לדברי הרב אפילו בדלא טעין בריא וגם אין ראיה שדר בכולה ע"כ לא הוי אלא מהך טעמא דפרישנא. | ||
ואיך שיהיה בכה"ג מודה הוא ז"ל דלא טעני' ללוקח כיון שלא החזיק כיון שיש לו לאכול פירות מכח המשכונא ואין כאן חזקה כלל ומעמידין אותה בחזקת היורשי'. | ואיך שיהיה בכה"ג מודה הוא ז"ל דלא טעני' ללוקח כיון שלא החזיק כיון שיש לו לאכול פירות מכח המשכונא ואין כאן חזקה כלל ומעמידין אותה בחזקת היורשי'. | ||
| שורה 64: | שורה 67: | ||
כתבו עוד ומצאנו ראינו להרב בעל גנת וורדים וכו' גבי ראובן שמצא בעזבון אביו שטר שאביו קנה קרקע וכו' ושכרו (ט"ס יש כאן וצ"ל חזקה) מאת הגוי ובנה הריסותיו וכו' ואם לא יביא ראובן ראיה שאביו החזיק בה ג"ש וכו' (ג"כ יש ט"ס וצ"ל שאביו לא הניח' ריקנית ג"ש) הא קמן שאעפ"י שראובן הוציא שטר בב"ד וכו' כל עוד שלא הביא ראיה שאביו נהנה בה והחזיק בה ג"ש וכו' (ג"כ יש טעות וצ"ל ולא נתרוקנה ג"ש) ע"ש כ"ש בנ"ד שאין לתובעים לא שטר ולא עדים שאביהם החזיק בחצר כלל וכו' ושכר מאת סבה קניינו ד"ת עכ"ל דבריה' אלו באו בקיצור דלפי מה שנמ"ך בשאלה זה התם נמי איכא ספיקא אי כשמת אביו נשאר לו זכות בה או לאו לפי התקנה שיש להם שמי שזוכה בחזקה אינו זוכה בה לעולם שאם לא דר בה ג"ש יצאה מרשותו וכשלא נתבר' אם אביו הניח מלדור בה או לאו הרי הדבר בספק ומאי נפקא מינה בהמצאת שטר זה שאביו קנאה הרי אם לא דר בה וכו' איבד זכותו ויש כאן ספק כמו בכאן שיש ס' אלא דבכאן אם יש ראיה שהיתה שלו הרי היא ברשותו לעולם וצריך לומר דהכי קאמרי דמה התם דאית ליה לראובן חזקה דמעיקרא שהיתה בחזקתו דהוה לן למימר דמוקמינן לה אחזקתה ואין מוציאין אותה מידו משום דזה מוחזק בה מדברי תורה כל שכן הכא דליכא שום חזקה מעיקרא שהית' שלו לא בשטרא ולא בעדים דמספקא לן אם באה לידו מתחיל' או לא זכה בה מעולם כך צריך לומר פירוש דבריהם האמנם אף על פי שהדין מצד עצמו אמת מכל מקום אין דמיונ' עולה יפה כמה שדימו נדון זה לההיא דהתם והמעיין שם יראה שהחילוק מבואר מעצמו. | כתבו עוד ומצאנו ראינו להרב בעל גנת וורדים וכו' גבי ראובן שמצא בעזבון אביו שטר שאביו קנה קרקע וכו' ושכרו (ט"ס יש כאן וצ"ל חזקה) מאת הגוי ובנה הריסותיו וכו' ואם לא יביא ראובן ראיה שאביו החזיק בה ג"ש וכו' (ג"כ יש ט"ס וצ"ל שאביו לא הניח' ריקנית ג"ש) הא קמן שאעפ"י שראובן הוציא שטר בב"ד וכו' כל עוד שלא הביא ראיה שאביו נהנה בה והחזיק בה ג"ש וכו' (ג"כ יש טעות וצ"ל ולא נתרוקנה ג"ש) ע"ש כ"ש בנ"ד שאין לתובעים לא שטר ולא עדים שאביהם החזיק בחצר כלל וכו' ושכר מאת סבה קניינו ד"ת עכ"ל דבריה' אלו באו בקיצור דלפי מה שנמ"ך בשאלה זה התם נמי איכא ספיקא אי כשמת אביו נשאר לו זכות בה או לאו לפי התקנה שיש להם שמי שזוכה בחזקה אינו זוכה בה לעולם שאם לא דר בה ג"ש יצאה מרשותו וכשלא נתבר' אם אביו הניח מלדור בה או לאו הרי הדבר בספק ומאי נפקא מינה בהמצאת שטר זה שאביו קנאה הרי אם לא דר בה וכו' איבד זכותו ויש כאן ספק כמו בכאן שיש ס' אלא דבכאן אם יש ראיה שהיתה שלו הרי היא ברשותו לעולם וצריך לומר דהכי קאמרי דמה התם דאית ליה לראובן חזקה דמעיקרא שהיתה בחזקתו דהוה לן למימר דמוקמינן לה אחזקתה ואין מוציאין אותה מידו משום דזה מוחזק בה מדברי תורה כל שכן הכא דליכא שום חזקה מעיקרא שהית' שלו לא בשטרא ולא בעדים דמספקא לן אם באה לידו מתחיל' או לא זכה בה מעולם כך צריך לומר פירוש דבריהם האמנם אף על פי שהדין מצד עצמו אמת מכל מקום אין דמיונ' עולה יפה כמה שדימו נדון זה לההיא דהתם והמעיין שם יראה שהחילוק מבואר מעצמו. | ||
ומ"מ בעיקר הדין בנדון זה שאין ראיה שזכה הזקן בכל החזקה ואין עדים גם כן שהמלוה הראשון שנתמשכנה בידו החזקה או הבאים מכחו שאכלו כל פירות החזקה שאין מוציאין אותה מיד הלוקח המחזיק בה ומכל שכן אם יבררו העדים עדותם בענין שלא תהיה עדותם מוכחשת וכמ"ש לעיל נאם וחתום כמוהה"ר אד"א זלה"ה. | ומ"מ בעיקר הדין בנדון זה שאין ראיה שזכה הזקן בכל החזקה ואין עדים גם כן שהמלוה הראשון שנתמשכנה בידו החזקה או הבאים מכחו שאכלו כל פירות החזקה שאין מוציאין אותה מיד הלוקח המחזיק בה ומכל שכן אם יבררו העדים עדותם בענין שלא תהיה עדותם מוכחשת וכמ"ש לעיל. | ||
{{יישור לשמאל|נאם וחתום כמוהה"ר אד"א זלה"ה.}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||