12,333
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''{{גופן|4|וילנה|יגדל}}''' נא שלום הגאון החכם מופת הדורו · נר ישראל ואורו · פ"ה ר"מ ר"ג מהור"ר אברהם נר"ו. | '''{{גופן|4|וילנה|יגדל}}''' נא שלום הגאון החכם מופת הדורו · נר ישראל ואורו · פ"ה ר"מ ר"ג מהור"ר אברהם נר"ו. | ||
'''{{גופן|4|וילנה|הגיעני}}''' תשובת מכ"ת הרמה בענין ישראל שלא מכר חמצו לגוי מחמת סיבה כי סמך על בעלת הבית שלו שתמכור ולא מכרה ואחר זמן איסורו מכר הוא והנה מכ"ת רודף אחר היתר כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו כח דהתירא עדיף והתורה חסה וכו' וישר חיל אריה. והנה כבר נשאלתי על זה מהחכם האלוף מאוד נעלה כבוד גיסי מהור"ר אברהם נר"ו וכתבתי לו שם דכל הני טעמא שהודעני בשם מכ"ת אין מספיקין להתיר ומכל מקום סיימתי בדבר טוב להתיר מטעם אחריתא וכבר הגיע לי דברי מכ"ת ועתה שאני רואה אשר מעלתך עומד על משמרתו להתיר מהני טעמא הנה הגם כי שם בדברי מבוארים קצת סתירות על תשובתו מכל מקום אמרתי לסדר דבריו ע"פ תשובתו להשיב על ראשון ראשון. מ"ש מכ"ת דלע"ע אכשר דרי לגביה האי מילתא דביטל דכולי עלמא מבטלין חמצן בי"ד והירושלמי לא אסר אלא שמא יערים ולא יבטל וזה לא שייך עתה וכו' הנה ע"פ דברים אשר הוכחתי בתשובתי דבלא הירושלמי מוכח מתלמוד דידן מהא דחמצן של עוברי עבירה דאפילו אם נפל חמצו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל דאפילו חמץ דאינו אסור להשהותו כ"א מדרבנן כגון חמצו של ישראל המפקיד ביד גוי ואפילו הכי אסור אם עבר עליו הפסח אם כן גם בביטול דאסור מדרבנן מיהת להשהותו אם השהא אסור בהנאה כמו שכתב שם ואם כן צורך להשיב על זה דנהי דכולי עלמא מבטלין מכל מקום צריל ביעור מדרבנן ואם לא ביער אסור מדרבנן ועתה חל עלינו חובת ביעור לבער שאר הראיות שהביא מכ"ת על דברי: | '''{{גופן|4|וילנה|הגיעני}}''' תשובת מכ"ת הרמה בענין ישראל שלא מכר חמצו לגוי מחמת סיבה כי סמך על בעלת הבית שלו שתמכור ולא מכרה ואחר זמן איסורו מכר הוא והנה מכ"ת רודף אחר היתר כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו כח דהתירא עדיף והתורה חסה וכו' וישר חיל אריה. | ||
והנה כבר נשאלתי על זה מהחכם האלוף מאוד נעלה כבוד גיסי מהור"ר אברהם נר"ו וכתבתי לו שם דכל הני טעמא שהודעני בשם מכ"ת אין מספיקין להתיר ומכל מקום סיימתי בדבר טוב להתיר מטעם אחריתא וכבר הגיע לי דברי מכ"ת ועתה שאני רואה אשר מעלתך עומד על משמרתו להתיר מהני טעמא הנה הגם כי שם בדברי מבוארים קצת סתירות על תשובתו מכל מקום אמרתי לסדר דבריו ע"פ תשובתו להשיב על ראשון ראשון. | |||
מ"ש מכ"ת דלע"ע אכשר דרי לגביה האי מילתא דביטל דכולי עלמא מבטלין חמצן בי"ד והירושלמי לא אסר אלא שמא יערים ולא יבטל וזה לא שייך עתה וכו' הנה ע"פ דברים אשר הוכחתי בתשובתי דבלא הירושלמי מוכח מתלמוד דידן מהא דחמצן של עוברי עבירה דאפילו אם נפל חמצו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל דאפילו חמץ דאינו אסור להשהותו כ"א מדרבנן כגון חמצו של ישראל המפקיד ביד גוי ואפילו הכי אסור אם עבר עליו הפסח אם כן גם בביטול דאסור מדרבנן מיהת להשהותו אם השהא אסור בהנאה כמו שכתב שם ואם כן צורך להשיב על זה דנהי דכולי עלמא מבטלין מכל מקום צריל ביעור מדרבנן ואם לא ביער אסור מדרבנן ועתה חל עלינו חובת ביעור לבער שאר הראיות שהביא מכ"ת על דברי: | |||
מה שכתב מכ"ת והביא ראיה מן התלמוד שלנו דאמרינן קנסא קא קניס הואיל ועבר על בל יראה וב"י מבואר היכא דלא עבר לא קניס וכו' הנה לדברי מכ"ת תקשה על הר"ן דאסור אפילו בעובר מדרבנן ע"כ צריך לומר כמו שכתבתי בתשובתי דרבא עיקרא דתקנתא נקיט שאסרו חכמים וקנסו בעובר מדאורייתא וכיון שתקנו בחמץ שעובר מדאורייתא השוו מדותיהם וקנסו ואסרו גם בעובר מדבריהם דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון ועשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה ובהרבה דוכתיה יותק והתימא עליך להביא ראיהנגד הר"ן שכבר עמד על ראיה זו ותירצה דר"ל אפילו מדרבנן ונראה שהוא מפרש בלא יראה מדרבנן שכן נראה מבואר בלשונו וא"כ משכונה נפשך נגד דבריו למה לך במקום שאין חולק עליו בפירוש. ועוד תמיהני על ראיה זו דלדברי מכ"ת התלמוד שלנו חולק על הירושלמי שאסור אפילו בביטל משום הערמה וא"כ איך הביא הרא"ש והטור הירושלמי הרי כיון שחולק על התלמוד שלנו אין שומעין לו. וכ"ת דהתלמוד שלנו קאי אחר תקנת רב יהודה שנתפשט המנהג לבטל דאז ליכא הערמה כמ"ש מכ"ת והירושלמי מיירי קודם תקנת רב יודא מ"מ קשיא דהרא"ש והטור שהיו אחר התלמוד וכתבו תקנת ר"י איך הביאו הירושלמי דמיירי קודם תקנתם אם לא שנאמר דבימי תלמוד שלנו נתפשט המנהג לבטל ובימי הרא"ש והטור נתקלקל דורם שלא היו רגילין ועתה חזר ואכשר דרי דידן וחלילה שאחשוד מכ"ת להיות דעתו כן ולא כך הוא בעיני למימר מילא דלית ביה מששא. ועוד שהרי רבא דאמר הכי קאי לתרוצא מתניתין ומתניתין נשנית קודם תקנת רב יודא וא"כ היינו מוכרחים לומר דהתלמוד שלנו חולק עם הירושלמי וא"כ תקשי האיך הביא הרא"ש הירושלמי. ואלמלא הביא מכ"ת ראיה זו מן התלמוד היה אפשר להעמיד סברתך דאע"ג דהירושלמי קאי נמי קודם תקנת רב יודא מ"מ הביאו הרא"ש והטור דאפשר דגם בימי התלמוד והרא"ש לא היו בקיאין כלל במנהגים ומכ"ת אינו מכשיר כ"א לדידן דנדפס בסידורים וכולי עלמא בקיאין בהם אבל מאחר שהבאת ראיה מן התלמוד א"כ גם בימי התלמוד אין בקיאין ומעתה נתבטלה סברא זו: | מה שכתב מכ"ת והביא ראיה מן התלמוד שלנו דאמרינן קנסא קא קניס הואיל ועבר על בל יראה וב"י מבואר היכא דלא עבר לא קניס וכו' הנה לדברי מכ"ת תקשה על הר"ן דאסור אפילו בעובר מדרבנן ע"כ צריך לומר כמו שכתבתי בתשובתי דרבא עיקרא דתקנתא נקיט שאסרו חכמים וקנסו בעובר מדאורייתא וכיון שתקנו בחמץ שעובר מדאורייתא השוו מדותיהם וקנסו ואסרו גם בעובר מדבריהם דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון ועשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה ובהרבה דוכתיה יותק והתימא עליך להביא ראיהנגד הר"ן שכבר עמד על ראיה זו ותירצה דר"ל אפילו מדרבנן ונראה שהוא מפרש בלא יראה מדרבנן שכן נראה מבואר בלשונו וא"כ משכונה נפשך נגד דבריו למה לך במקום שאין חולק עליו בפירוש. ועוד תמיהני על ראיה זו דלדברי מכ"ת התלמוד שלנו חולק על הירושלמי שאסור אפילו בביטל משום הערמה וא"כ איך הביא הרא"ש והטור הירושלמי הרי כיון שחולק על התלמוד שלנו אין שומעין לו. וכ"ת דהתלמוד שלנו קאי אחר תקנת רב יהודה שנתפשט המנהג לבטל דאז ליכא הערמה כמ"ש מכ"ת והירושלמי מיירי קודם תקנת רב יודא מ"מ קשיא דהרא"ש והטור שהיו אחר התלמוד וכתבו תקנת ר"י איך הביאו הירושלמי דמיירי קודם תקנתם אם לא שנאמר דבימי תלמוד שלנו נתפשט המנהג לבטל ובימי הרא"ש והטור נתקלקל דורם שלא היו רגילין ועתה חזר ואכשר דרי דידן וחלילה שאחשוד מכ"ת להיות דעתו כן ולא כך הוא בעיני למימר מילא דלית ביה מששא. ועוד שהרי רבא דאמר הכי קאי לתרוצא מתניתין ומתניתין נשנית קודם תקנת רב יודא וא"כ היינו מוכרחים לומר דהתלמוד שלנו חולק עם הירושלמי וא"כ תקשי האיך הביא הרא"ש הירושלמי. ואלמלא הביא מכ"ת ראיה זו מן התלמוד היה אפשר להעמיד סברתך דאע"ג דהירושלמי קאי נמי קודם תקנת רב יודא מ"מ הביאו הרא"ש והטור דאפשר דגם בימי התלמוד והרא"ש לא היו בקיאין כלל במנהגים ומכ"ת אינו מכשיר כ"א לדידן דנדפס בסידורים וכולי עלמא בקיאין בהם אבל מאחר שהבאת ראיה מן התלמוד א"כ גם בימי התלמוד אין בקיאין ומעתה נתבטלה סברא זו: | ||