7,990
עריכות
המשך
אין תקציר עריכה |
(המשך) |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
והתוס' פ"ק דיבמות (דף י) פירשו דבני הכפרים היה קורין בעירן והא דקרי ליה ליום הכניסה לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבית הכנסת בב' ובה' לקריאת התורה וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שהביאו ראיה התוס' שם מהאי דירושלמי דבני עיירות אין מוציאין בני כפרים משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היה קורין בעירם לפי מה שכתבתי לעיל לפירוש רש"י אין זה ראיה: | והתוס' פ"ק דיבמות (דף י) פירשו דבני הכפרים היה קורין בעירן והא דקרי ליה ליום הכניסה לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבית הכנסת בב' ובה' לקריאת התורה וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שהביאו ראיה התוס' שם מהאי דירושלמי דבני עיירות אין מוציאין בני כפרים משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היה קורין בעירם לפי מה שכתבתי לעיל לפירוש רש"י אין זה ראיה: | ||
'''מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו וכו' כדי שיספקו מים.''' הא דנקט כפי ס"ד לקמן (דף ד) והא במסקנא הדר ביה ומפרש דהקילו מפני שמספקין, י"ל משום דלקמן פריך אהאי טעמא דכדי שיספקו מדאמר ר"י אימתי במקום שנכנסים בב' ובה' אבל במקום שאין נכנסין בב' ובה' אין קורין אותה אלא בזמנה ואס"ד דתקנתא דכרכים היא משום דאין נכנסין מפסידין להו לכרכים ומש"ה מסיק לא תימא כדי שיספקו אלא אימא מפני שמספקין והא לא קשיא אלא לר"י וריב"ל דאמר בפז"ב (ד' כ) כל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים אבל רמי ב"ח ס"ל התם דאימתי לחלוק ולפי"ז לחכמים אפי' במקום שאין נכנסין מקדימין והשתא בע"כ איתנהו לב' הטעמי' לר"י מפני שמספקין ולרבנן כדי שיספקו מש"ה אפי' במקום שאין נכנסין מקדימין כיון דתקנתא דכרכים הוא לפיכך נקט בשמעתין כדי שיספקו למימרא דאיתא לה"ט אליבא דחכמים לרמי ב"ח דס"ל אימתי לחלוק ולקמן דמסיק מפני שמספקין היינו לר"י וריב"ל דס"ל אימתי לפרש וכוותיהו קיי"ל דהשתא ליתא אלא לה"ט לחוד: | |||
'''ואימא זמנים טובא.''' ק"ל בכ"מ אמר תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ומה"ט מקשינן חג השבועות לחג המצות לתשלומין שבעה ולא לחג הסוכות לתשלומין ח' משום תפשת מרובה לא תפשת כדאמר בפ"ק דר"ה (דף ה) ובספ"ב דחגיגה והאיך ס"ד הכא למימר זמנים טובא והא ל"ל כיון דהא דכפרים מקדימין ליום הכניסה בטעמא תליא מילתא כדי שיספקו א"כ יש לרבות עשרה נמי לקריאה בחל י"ד בשני לקדום ליום הכניסה שלפניו ביום ה' שהוא עשרה כדי שיהיו פנויים והכי פריך לקמן אה"ט כדי שיספקו חל בשני דכפרים קורין בב' וא"א להקדימו ומשני ה"ל עשרה ועשרה לא תקינו רבנן והיינו לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם אבל למאי דס"ד השתא עשרה נמי יהא ראוי לקריאה כיון דשייך ביה ה"ט די"א וי"ב גופא ולפי"ז הא דפריך ואימא זמנים טובא לא בעי להוסיף על זמנים דמשנתינו אלא עשרה בלבד ומשום דכייל ליה עם זמנים דמתניתין קרי ליה טובא ואע"ג דפריך לקמן בתר הכי מדתנן חל בה' כפרים קורין בב' ואם איתא לקדמו ליום הכניסה דאחד עשר הוא ומשני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן והא מסברא בלא קרא שמעינן ליה ומהשתא כ"ש דלא בעי קרא לחל ביום ב' דלא ליקדמה ליזם ה' שהוא יום הכניסה מה"ט גופא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן ולא מהני בהא ה"ט כדי שיספקו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא י"ל דהא דמשני לקמן מיזם הכניסה ליום הכניסה לא דחינן לאו מסברא קא"ל דודאי לה"ט כדי שיספקו איפכא מסתברא לדחות מיזם הכניסה כדי שיהיו פנויים להספיק אלא לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם דגלי קרא דאין עשרה ראוייה לקריאה אע"פ שהוא יום הכניסה בחל י"ד בשני ש"מ מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וא"כ ה"ה בחל בה' דלא דחינן ליזם הכניסה לב' מה"ט גופא אבל כל כמה דלא ידעינן להאי זמניהם דומיא דזמנם מסברא ל"ל דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אלא אדרבה ראוי לדחות מה"ט שיהיו פנויים והשתא פריך שפיר דנרבה נמי לעשרה מה"ט גופא ולפי"ז א"ש דחל בב' דלא מקדימין ליום הכניסה דה"ל עשרה ומשני עשרה לא תקינו רבנן ובתר הכי פריך מחל בה' ואהא משני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן דאפ"ה צריך לשנויא קמא ולא הדר מיניה דהא גופא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מהא גמרינן מדלא תיקנו רבנן עשרה וכדפי' אלא המקשה לא אסיק אדעתיה מ"ט לא תיקנו עשרה מש"ה פריך תו מחל בה' וכיון דמשני דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן ממילא קים לן דמה"ט נמי לא תיקנו עשרה דהא ליתא וא"א לומר כן דא"כ הא דפריך ואימא זמנים טובא ולאתויי עשרה קאתי היינו דוקא אליבא דמ"ד דאימתי דר"י לחלוק ולרבנן אפי' במקום שאין נכנסין אפ"ה מקדימין ליום הכניסה ובע"כ ה"ט משום כדי שיהיו פנויים א"כ מסברא ראוי' לדחות מיום הכניסה ליום הכניסה כדי שיהיו פנויים אבל לר' יוחנן דס"ל דאימתי דר"י אינו אלא לפרש דברי חכמים ולכ"ע אין כאן אלא טעמא מפני שמספקין לחוד א"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא ולאתויי נמי עשרה כיון דיום הכניסה לטובת הכפרים תיקנו בשכר שמספקי' ממילא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מסברא בלא קרא דבזה ליכא שום טובה לבני הכפרים ודמי למקום שאין נכנסים דר"י דמסברא אמר דאין קורין אותה אלא בזמנו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא הא הכא אליב' דר' יוחנן קיימינן דס"ל אימתי דר"י לפרש וממילא עשרה לא מסברא וכדפי' ומיהו י"ל דהא גופיה דס"ל לר"י דהקדמת יום הכניסה לטובת הפרים תקנו בשכר שמספקים ולפיכך במקום שאין נכנסים אין קורין אלא בזמנה כיון דל"ל שום הנאה בהקדמה ולא אמרי' שתקנו לטובת העיירות כדי שיספקו ואפי' במקום שאין נכנסים נמי היינו נמי לבתר דקים לן ה"ט זמניהם דומיא דזמנם תרי ותו לא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אלמא משום תקנתא דכפרים תקנו להקדים דאי משום תקנת עיירות אפי' מיום הכניסה ליום הכניסה נמי אבל כל המה דלא ידעינן מהא דומיא דזמנם א"ל דמשום תקנת עיירות הוא ואפי' לעשרה נמי לקדמו והא דפריך בסמוך אימא י"ב וי"ג פי' אבל י"א לא אע"ג [ד]לה"ט דמפני שמספקין י"א נמי ראוי לקריאה בחל י"ד בא' בשבת ואין כאן דיחוי מיום הכניסה ליום הכניסה י"ל היינו בתר דקא משני זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי אלמא גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות יותר משני ימים אחרים דומיא דהני דמפרשי בהדי' ובע"כ טעמא דקרא לא ידעינן מ"ש י"ב וי"ג מי"א הא בי"א נמי שייך לה"ט מ"מ לבתר דשני י"ג זמן קהילה להל היא ל"צ לרבויי ובע"כ לי"א וי"ב רבי קרא וי"ג ממילא משמע מעתה קים לן טעמא דקרא כדמפרש הגמ' וה"נ יש לפרש גבי ימים כימים דבסמוך דהתם נמי גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות מכימים אלא ב' דומיא דימים מה ימים המפורשים ב' כדפירש רש"י: | |||
'''י"ג זמן קהילה לכל היא.''' פירש"י הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר עיירות ל"צ קרא לרבויי שיהיה ראוי לקריאה דעיקר הנס בו היה. וכתבו המפרשים שהקשה ר"ת דלאו זמן מלחמה גורם לקריאה אלא זמן נייחא כדכתיב כימים אשר נחו היהודים. ונ"ל דאין זה קושיא כל כך דכיון דזמן נייחא ראוי לקריאה כ"ש זמן מלחמה שהוא עיקר הנס אבל לי קשה דאם איתא דטעמא דא"צ לרבויי לי"ג משום דעיקר הנם בו היה א"כ אמאי אין קורין בו אלא הכפרים וביום הכניסה דוקא יהיה ראוי לקריאה לעולם ולכל אדם דומיא די"ד וט"ו כיון שהוא עיקר בנס ואע"ג די"ד וט"ו גופייהו אינו זמן קריאה לכל אלא י"ד לעיירות וט"ו למוקפין ה"ט דהני בנוח תליא והנוח לא היה שוה לכל דבשושן לא היה נוח עד ט"ו ובשאר עיירות בי"ד והושוו הל המוקפין לשושן אבל זמן מלחמה די"ג היה שוה בי"ג לכל ואם איתא דמש"ה ראוי לקריאה יהיה זמן קריאה לכל ולעולם. ועוד ק"ל דאמ' לקמן דלחכמים דלא דרשי זמן זמנם זמניהם א"ק אלא י"ד וט"ו הכתובים בהדיא ומשמע דאפי' י"ג נמי אין קורין אלמא י"ג נמי בעי קרא שיהא ראוי לקריאה א"כ לר"ע נמי צריך קרא לרבויי נמי י"ג וכ"ת ה"ט דזמן קהילה לכל לא מהני שיהא כי"ד וט"ו שהן זמן נייחא אלא להא לחוד מהני לקרות בו ליום הכניסה דלא גרע מי"א וי"ב וא"כ לרבנן דלא דרשי זמן זמנם זמניהם לי"א לי"ב ממילא י"ג נמי אינו ראוי לקריאה והשתא לק"מ דא"כ אכתי תקשה דמנלן דמרבה לי"א וי"ב וי"ג ממילא משמע דלא גרע מנייהו משום דזמן קהילה היא אימא קרא לא מרבה אלא י"ב וי"ג לחוד ואכתי י"א מנ"ל דהא אי לאו קרא לי"ג לא ה"א מסברא שיהא ראוי לקריאה אפילו ביום הכניסה כיון דלא דמי לי"ד וט"ו המפורשים בקרא וכיון שכן די"ג גופא צריך קרא א"ל דזמניהם דומיא דזמנם היינו י"ב י"ג ואכתי י"א מנין. | |||