המאיר לעולם/א/ו: הבדלים בין גרסאות בדף

המאיר לעולם/א/ו (עריכה)

גרסה מ־22:00, 28 במרץ 2018

נוספו 215 בתים , 28 במרץ 2018

המשך הגהה ותיקון מראי מקום

אויצרניק

בדוקי עריכות אוטומטית

12,989

עריכות

@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 '''וכן''' מוכח ממה שפסק הרמב"ם ב[[רמב"ם/יסודי התורה/ו#ו|פ"ו מהלכות יסודי התורה הלכה ו']] וז"ל וכן אם היה שם כתוב על בשרו וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל וזה הוא כמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה כמבואר ב[[בבלי/שבת/קכא/א|שבת קכ"א ע"א]] וב[[בבלי/יומא/ח/א|יומא ח']] ו[[בבלי/יומא/פח/א|דף פ"ח]] ועכצ"ל דפסק כמ"ד לאו מצוה וכ"כ [[לחם משנה/יסודי התורה/ו#ו|הלחם משנה שם]] (ומה שהבאתי ראיה מדברי הרמב"ם [[רמב"ם/עבודת יום הכיפורים/א|בפ"א מהלכות עבודת יוה"כ]] הדרנא בי דמשם אין ראיה דאפשר דסובר דטבילה בזמנה מצוה היא אלא דסבירא לו דהזאה בזמנה לאו מצוה היא דלא מקיש הזאה לטבילה כמו שסובר ר"מ ביומא ח') ומ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה היא לאו דוקא בזמנה אינה מצוה דהוא הדין דרשות בידו שלא לטבול כל ימי חייו אם אינו רוצה לאכול תרומה וקדשים ולכנוס למקדש. ומ"מ מנה הרמב"ם ב[[רמב"ם/מקואות/א|פתיחה להלכות מקואות]] מ"ע שיטבול הטמא במקוה ואחר יטהר, וא"כ חזינן דמ"ע דהשקאת סוטה לא עדיפא ממ"ע דטבילה ומ"מ חזינן דהקפידה התורה אליבא דידן דלכתחלה ישקה ואח"כ יקריב אע"ג דאם גם עשה בהיפך מים בודקין אותה וכן לר"ש הוא בהיפך. ולא אמרינן הואיל והשקאת סוטה אינה מצוה מצד עצמה רק לברר הספק אם היא טמאה או לא למה נקפיד שישקנה קודם הקרבת המנחה לכתחלה מאחר שגם בהיפך המים בודקין אותה {{גופן|3|דוד|(ה)}} והואיל דחזינן דמ"מ הקפידה התורה להשקות לכתחלה קודם ההקרבה גם בטבילה נימא הכי דאע"ג דאינה מצוה רק לטהר האדם והאדם נעשה טהור גם בלא ביאת מים בבה"ס מ"מ לכתחלה בעי ביאת מים בבה"ס ועכצ"ל דשאני בהשקאת סוטה דבהדיא גלי קרא דבעינן לכתחלה שישקה ואח"כ יקריב, משא"כ בטבילה דלא חזינן בפירוש שהצריכה התורה ביאת מים לכתחלה ואפשר דמה דכתיב ורחץ את כל בשרו הוא חוץ מבה"ס וגם חוץ מביה"ס כל בשרו קרינן כמש"כ התוס' ב[[תוספות/יבמות/ד/א|יבמות ד' ע"א]] ד"ה ל"ת וכו' לענין וגלח את כל שערו הנאמר במצורע דמקיים בשער דהיתר חוץ מזקנו כמו כל מלאכה בשבת ע"ש, ונהי דאם לא היה הוכחה מקרא דוידיו דאין ביאת מים מעכבין בבה"ס לא היינו אומרין כך אך היינו תופסין פשט הקרא דורחץ את כל בשרו דגם בה"ס בכלל דהא גם בוגלח את כל שערו דמצורע לא אמרינן דאין הזקן בכלל רק משום שיש לנו הוכחה על זה לאמר כן דלא מסתבר שידחה לא תעשה וכן כל מלאכה לא תעשו דשבת ג"כ הוא משום דאסמכי' שבת למשכן אמרינן הכי דלא קאי רק אמלאכות שהיו במשכן {{גופן|3|דוד|(ו)}} מ"מ השתא דכתיב וידיו וכו' דמשמע מה ידיו מאבראי וכו' לאפוקי בה"ס מזה ידעינן דורחץ את כל בשרו לא קאי כלל אבה"ס וג"כ קרינא בו כל בשרו, משו"ה לא בעינן אף לכתחלה ביאת מים בבה"ס הואיל ואין הטבילה [מצוה] מצד עצמה דאם היה הטבילה מצוה מצד עצמה לא היינו אומרים כן רק היינו אומרים דורחץ את כל בשרו קאי גם אבה"ס ולענין לכתחלה למצוה מן המובחר וקרא דוידיו ילמדנו דכשר בדיעבד, אבל הואיל והטבילה אינה מצוה מצד עצמה א"כ הוא נגד הסברא לאמר כן לכן יותר מסתבר לאמר דורחץ את כל בשרו לא קאי כלל אבה"ס ומ"מ קרינא בו כל בשרו ולא דמי להשקאת סוטה דמפורש בהדיא דבעינן לכתחלה להשקות ואח"כ להקריב. ואין להקשות דא"כ מה הוצרכו התוס' בנדה לחלק בין טבילה ובין בילה בהך סברא דאין טבילה מצוה אמאי לא אמרו דשאני בילה דמפורש בהדיא דבעינן בילה למצוה משא"כ בטבילה כנ"ל דזה לק"מ דהתוס' נקטו האמת דאם היה טבילה מצוה מצד עצמה לא היינו דוחקין לאמר דורחץ את כל בשרו לא קאי אביה"ס רק היינו אומרים דקאי גם אבה"ס ולמצוה מן המובחר משא"כ השתא דלאו מצוה היא יותר מסתבר לאמר דלא קאי כלל אבה"ס ובהיות כן נסתר הראיה שהבאתי מדברי התוס' דחליצה היא מצוה מצד עצמה דזה אינו דלטעמך עדיין יקשה מהשקאת סוטה וע"כ צ"ל כמש"כ:
-ס"ם קשה דלפ"ז מנא לן דבעינן ראוי לביאת מיסבבה"ם הואיל דכל בשרו לא קאי כלל אבכ"ם ואי משום דיקשה לא לכתוב כל ולא נבפי קרא דוידיו לגלות דלא בעי ביאת מים בבכ"ם ח"א דהא דרשו חז"ל בטירובין כ' ובסוכה כ' מכל דבעינן מים שכל גופו מולה בהם ומשו"ה ס"ל להראב"ד בספר בטכ"ם בשפר כמים סרק ו' וכטאו הב"י ביו"ד סי' ר"א דלא במינן במפין מ' סאה משום דלא כתיב בו כל בשרו רק ורחץ אח בשרו" ולדפת כסוברים דגם במפין במינן מ' סאה א"כ גע"כ צ"ל דלא מחבת כל דרשו כן מז"ל דבעינן מ' סאה דהא במעין לא כתיב כל ומ"מ במינן מ' מאס תקשה אימא דהא לס"ז בע"כ לא אצטריך סבת כל רק לבכ"ם ונהי דלא מטכב ביאת מים בגכ"ס מקרא מידיו מ"מ נימא דבמינן לכתמלה ביאה מים בבה"ם כמו דבעינן ראוי לביאת מים משום דורסן את כל בשרו גם אבכ"ם קאי ואי משום דטבילה לאו מצוה גיא מ"מ ננמי לכחמלה ביאת מים כמו בהשקאת סוטה. לכן נ"ל דלעולם הקרא מרחץ את כל בשלו גם אבכ"ם קאי אלא משום דלא מסתבר לאמר דכונת התורה הוא להצריך ביאת מים בבכ"ם לכתחלה משום דאין הטבילה סצוה. לכן יותר מסתבר לאמר דהא דכתבה התורה תבה כל וכללה גם נכ"ם לא לענין להצריך ביאס מים בבה"ם אף לכתסלה רק לענין להצריך ראוי לביאת מיס בבכ"ם ושאני השקאת סוטה ומליצה דגלי בהו קרא בהדיא להצריך קריאה לכתסלה במליצה אפ"ג שאין מעכב בדימגד ואפ"ג שאינה מצום מצו פצמה
+'''מ"מ''' קשה דלפי זה מנא לן דבעינן ראוי לביאת מים בבה"ס הואיל דכל בשרו לא קאי כלל אבה"ס ואי משום דיקשה לא לכתוב כל ולא נבעי קרא דוידיו לגלות דלא בעי ביאת מים בבה"ס דז"א דהא דרשו חז"ל ב[[בבלי/עירובין/ד/ב|עירובין (ה') [ד'] ]] וב[[בבלי/סוכה/ו/א|סוכה (ה') [ו'] ]] מכל דבעינן מים שכל גופו עולה בהם ומשו"ה ס"ל להראב"ד בספר (בעה"ס) [[בעלי הנפש/שער המים/ו|[בעלי הנפש] בשער המים פרק ו']] והביאו ה[[בית יוסף/יורה דעה/רא|ב"י ביו"ד סי' ר"א]] דלא בעינן במעין מ' סאה משום דלא כתיב בו כל בשרו רק ורחץ את בשרו, ולדעת הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה א"כ בע"כ צ"ל דלא מתיבת כל דרשו כן חז"ל דבעינן מ' סאה דהא במעין לא כתיב כל ומ"מ בעינן מ' סאה, תקשה איפכא דהא לפ"ז בע"כ לא אצטריך תיבת כל רק לבה"ס ונהי דלא מעכב ביאת מים בבה"ס מקרא דוידיו מ"מ נימא דבעינן לכתחלה ביאת מים בבה"ס כמו דבעינן ראוי לביאת מים משום דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי ואי משום דטבילה לאו מצוה היא מ"מ נבעי לכתחלה ביאת מים כמו בהשקאת סוטה. לכן נ"ל דלעולם הקרא דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי אלא משום דלא מסתבר לאמר דכונת התורה הוא להצריך ביאת מים בבה"ס לכתחלה משום דאין הטבילה מצוה, לכן יותר מסתבר לאמר דהא דכתבה התורה תיבת כל וכללה גם בה"ס לא לענין להצריך ביאת מים בבה"ס אף לכתחלה רק לענין להצריך ראוי לביאת מים בבה"ס ושאני השקאת סוטה וחליצה דגלי בהו קרא בהדיא להצריך קריאה לכתחלה בחליצה אע"ג שאין מעכב בדיעבד ואע"ג שאינה מצוה מצד עצמה רק להתיר היבמה ובהשקאת סוטה רק לברר הספק ולהתירה לבעלה. אמנם למ"ד דהא דבעינן בבה"ס ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן נוכל לאמר כנ"ל דקרא דורחץ את כל בשרו לא קאי על בה"ס כלל וכמש"כ לעיל:
-רק להתיר היבמה וגכשקאה סוטה רק לברר הספק ולצחירה לנטלה.אמנם למ"ד דהא דבעינן בבה"ס ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן נוכל לאמר כנ"ל דקרא מרחץ את כל בשרו לא קאי על בה"ס כלל וכמש"כ לעיל:
 ה1ה טרחתי עד כה ליישב דברי כש"א שלא יהיה עליהם סחירה. אמנם מדברי הרי"ף ביבמות סוף סרק מצות חליצה מוכח דלא ככש'יא דגם בדבר דלא בעינן אף לכחמלה שייך ג"כ כך דר' זירא. דהרי"ף כתב שם רב אשי אשכח לרב ככנא דהוה מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר הא דרגא דאמר אסוקי מלתא לית לן בה א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי כר זירא דאמר כל כראוי לגילה וכף הכא נמי אם ראוי' למקרי' בבת אחת לא מפכב קריאתה ואי לא מפכב מכ"ל הרי"ף שם. וכרי שם נטנין קריאה בבת אמת מי שיכולה לקרות בבת אמת אין שום מצוה אף לכתמלה שתקרא בבת אחת ומ"מ בעינן שתהא ראויה לקרות בבה אחת ושם לא שייך לתרץ כמו שחרצתי לעיל מכא דטבילה ומדות והכרת בכור כמובן, ובאה"מ ם' קס"ט סתם כממבר כדעת הרי"ף ושיטת רש"י הביא הרמ"א בלשון יש אומרים הרי לנו תנא דמהייעי לבמל שבולי הלקט דגם בדבר שאין בו קפידא אף לכתמלה שייך לאמר כך דר' זירא דנעינן שתהא ראוי לגילה ולפי זה ודאי דאין לדמות בשתי ידים דמח שטלי כלקט יפן שהרי"ף והרמב"ם מסייפים לו וסתם כמחבר בשו"ע כותי' אבל טדאי שיש להחמיר ככשאגם ארי' דאלם ישמע ק"ש מאמר וימן לצאת הואיל ולפי שיטת רש"י לא מוכח כלל דשייך בכה"ג כך דד זירא אמנם אם יש ספק לכאלם אם שמט ק"ש מאמר או לא אולי יש לאמר דפטור מלשמוע סוד הפעם משום הפק ספקאשמא כבר שמע ואת"ל לא שמס שמא הלכה כגמל שנולי כלקט דאלם פטור מלשמוע ק"ש משום שאינו ראוי לדבר. או אם ישב כאלם בסעודה קודם ק"ש לא יצטרך להפסיק משום דכוא ספק דרבנן דשמא כלנה כבעל שבולי כלקט שהוא פטור מק"ש וא"כ לפחות יכול לסמוך עליו באיסור דרבנן היינו שלא להפסיק סעודתו אמנם זה הוא טמוח הואיל ופיקר כסמן הוא נדבר של תורה צריך להחמיר גם באיסור דרבנן המתגלגל הא למה זה דומה לספק איסור של תורה שנתערב מין במינו חד בתרי דאין מקילין מטפם שהוא ספק דרבנן דמדאורייחא חד בתרי בטל הואיל ומיקר כספק הוא של חורה ופ"י וגלגול נפשה דרבנן כמבואר גיו"ד ם' ק"י גש"ךס"ק י"ד בכללי ספק ספקא אות י"ם בד"ה וסתה וכו' בשם כאו"ה. (אמנם לסי מה שביארתי במ"א בפז"ה סברת האו"ד בזה אינו דימה כלל לנידון דידן)