ברכת רצ"ה/קכה: הבדלים בין גרסאות בדף

עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו'
(גרסה ראשונית)
 
(עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו')
שורה 22: שורה 22:
[ג] תמה כת"ר עמ"ש מ"ז הגאון זצ"ל דהא דנקט הש"ס וניגזור מיעוט שאינו מקפיד אטו מיעוט המקפיד ולא נקט דנגזור מיעוט שא"מ אטו רוב שא"מ דע"ז ל"ש התירוץ דהוי גזירה לגזירה דאחרי שגזרו חז"ל דרוב שא"מ חוצץ א"כ שוב מקפדת וחוצץ מה"ת וכמ"ש הראב"ד ז"ל דהיכי שמקפיד עליו עתה חשוב מקפיד וע"כ דמשום דרובו שא"מ ל"ש ולא גזרו בה רבנן. ותמה כ"ת דבאמת בש"ס דנדה נקט הש"ס רק דנגזור אטו מיעוט המקפיד אולם בערובין דף ד' ובסוכה דף ו' נקט הש"ס דנגזור אטו מיעוט המקפיד א"נ אטו רובו שאינו מקפיד. וליישב דברי מ"ז רשכ"י זצ"ל אמינא דאיהו ז"ל מפרש דלאו מילי מילי קאמר ורק דנגזור במיעוט שא"מ משום שניהם רוב שא"מ וגם מיעוט המקפיד והיינו דגם הס"ד שם ס"ל דגזל"ג לא גזרינן ורק דס"ל דהיכי דיש לגזור משום שני דברים דקרוב יותר גזרינן גם גזירה לגזירה והתרצן ס"ל דגם בכה"ג לא גזרינן ומשום רוב שא"מ אף דהוא עתה מה"ת לא גזרו משום דרוב שא"מ לא שכיחא ולא גזרו רבנן וכנ"ל לדעת מ"ז זצ"ל ודו"ק:
[ג] תמה כת"ר עמ"ש מ"ז הגאון זצ"ל דהא דנקט הש"ס וניגזור מיעוט שאינו מקפיד אטו מיעוט המקפיד ולא נקט דנגזור מיעוט שא"מ אטו רוב שא"מ דע"ז ל"ש התירוץ דהוי גזירה לגזירה דאחרי שגזרו חז"ל דרוב שא"מ חוצץ א"כ שוב מקפדת וחוצץ מה"ת וכמ"ש הראב"ד ז"ל דהיכי שמקפיד עליו עתה חשוב מקפיד וע"כ דמשום דרובו שא"מ ל"ש ולא גזרו בה רבנן. ותמה כ"ת דבאמת בש"ס דנדה נקט הש"ס רק דנגזור אטו מיעוט המקפיד אולם בערובין דף ד' ובסוכה דף ו' נקט הש"ס דנגזור אטו מיעוט המקפיד א"נ אטו רובו שאינו מקפיד. וליישב דברי מ"ז רשכ"י זצ"ל אמינא דאיהו ז"ל מפרש דלאו מילי מילי קאמר ורק דנגזור במיעוט שא"מ משום שניהם רוב שא"מ וגם מיעוט המקפיד והיינו דגם הס"ד שם ס"ל דגזל"ג לא גזרינן ורק דס"ל דהיכי דיש לגזור משום שני דברים דקרוב יותר גזרינן גם גזירה לגזירה והתרצן ס"ל דגם בכה"ג לא גזרינן ומשום רוב שא"מ אף דהוא עתה מה"ת לא גזרו משום דרוב שא"מ לא שכיחא ולא גזרו רבנן וכנ"ל לדעת מ"ז זצ"ל ודו"ק:


והנה כפי המבואר בכ"מ בש"ס גם היכי שהדבר שאנו דנין לגזור עליו הוא מלתא דלא שכיחא אף שהענין שרצונינו לגזור בשבילו שכיח ג"כ לא גזרו בה רבנן ולפ"ז יקשה דאם נאמר כנ"ל דרובא שאינו מקפיד לא שכיח ניהו שנאמר דרובו המקפיד שכיח מ"מ למה גזרו חז"ל כלל על רובו שאינו מקפיד. אולם י"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל בכתובות פרק הכותב דהיכי דאחר התקנה יחזור הדבר להיות ד"ת בניקל יותר לתקן וכיון שכן בהך דרובו שאינו מקפיד דאחר הגזירה יהיה חוצץ מה"ת וכנ"ל לדעת מ"ז רשכ"י זצ"ל גזרו חז"ל אף דהוי מלתא דלא שכיחא והבן. ואשר יפלא בעיני בדברי מ"ז זצ"ל הוא דכיון דהגזירה דמיעוט שאינו מקפיד אטו רובו שאינו מקפיד הוא שיחשבו דעיקר החציצה בהקפדה תליא ויבואו להתיר גם רובו שא"מ ולטעם זה באמת לא יקפידו ומה חשש תורה יהיה א"כ בזה. ול"ד להך דצפורן שכתב הרמ"א ז"ל דלאחר שנהגו ליטול הצפרנים חוצץ {{הערה|[[קטגוריה:מלחמות אריה]]'''[[ברכת רצ"ה#מלחמות אריה|{{עוגן1|מלחמות אריה}}]]:''' הנה אנכי בתשובה אחת הארכתי בענין זה ואכמ"ל אך לא אמנע מלהציג בזה קושיא אחת מה שהקשיתי דאי נימא דכל שצריך לחתוך מצד הדין חשיב תו מיעוט המקפיד יקשה הא דכתב הרמ"א ביו"ד סי' רס"ח בשם הרמב"ן והג"מ ז"ל שאם טבלו הגר ואח"כ מלו אותו עלתה לו טבילה ע"ש והא קי"ל בש"ס ופוסקים דכל דבר החוצץ מעכב בטבילת גר א"כ איך עלתה לי' טבילה תיפוק לי' דפסול מטעם חציצה כיון שעל כרחך אתה צריך לחתוך את הערלה א"כ למה לא יחשב הערלה עצמה לחציצה דזהו בודאי חשיב מיעוט המקפיד דבלא חתיכת הערלה הא לא הוי גר כלל ואדרבה לכתחילה פשיטא דלכ"ע צריך לחתוך הערלה קודם הטבילה ורק בדיעבד סבירי' להו להנך פוסקים דמהני טבילה קודם מילה וא"כ נימא דהוי חציצה וכ"ש דקשה לשיטת הקדמונים ז"ל דס"ל דמיעוט המקפיד חוצץ מה"ת א"כ בודאי הוי קושיא אלימתא אלא מוכח מזה דכיון דהכי רבותייהו ל"ח חציצה עיין יבמות ע"ח וכמו כן בצפרנים ל"ח חציצה ודו"ק:}} דהתם האשה מקפדת ליטול הצפרנים כפי המנהג ורק ששכחה והניחה אחד וצ"ע אצלי ויען אין ספרי ת"י באופן שאותיותיו יחכמוני אשים מחסום לעטי בזה. ושלום על ישראל ועל רבנן:
והנה כפי המבואר בכ"מ בש"ס גם היכי שהדבר שאנו דנין לגזור עליו הוא מלתא דלא שכיחא אף שהענין שרצונינו לגזור בשבילו שכיח ג"כ לא גזרו בה רבנן ולפ"ז יקשה דאם נאמר כנ"ל דרובא שאינו מקפיד לא שכיח ניהו שנאמר דרובו המקפיד שכיח מ"מ למה גזרו חז"ל כלל על רובו שאינו מקפיד. אולם י"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל בכתובות פרק הכותב דהיכי דאחר התקנה יחזור הדבר להיות ד"ת בניקל יותר לתקן וכיון שכן בהך דרובו שאינו מקפיד דאחר הגזירה יהיה חוצץ מה"ת וכנ"ל לדעת מ"ז רשכ"י זצ"ל גזרו חז"ל אף דהוי מלתא דלא שכיחא והבן. ואשר יפלא בעיני בדברי מ"ז זצ"ל הוא דכיון דהגזירה דמיעוט שאינו מקפיד אטו רובו שאינו מקפיד הוא שיחשבו דעיקר החציצה בהקפדה תליא ויבואו להתיר גם רובו שא"מ ולטעם זה באמת לא יקפידו ומה חשש תורה יהיה א"כ בזה. ול"ד להך דצפורן שכתב הרמ"א ז"ל דלאחר שנהגו ליטול הצפרנים חוצץ {{תוספת|א|הנה אנכי בתשובה אחת הארכתי בענין זה ואכמ"ל אך לא אמנע מלהציג בזה קושיא אחת מה שהקשיתי דאי נימא דכל שצריך לחתוך מצד הדין חשיב תו מיעוט המקפיד יקשה הא דכתב הרמ"א ביו"ד סי' רס"ח בשם הרמב"ן והג"מ ז"ל שאם טבלו הגר ואח"כ מלו אותו עלתה לו טבילה ע"ש והא קי"ל בש"ס ופוסקים דכל דבר החוצץ מעכב בטבילת גר א"כ איך עלתה לי' טבילה תיפוק לי' דפסול מטעם חציצה כיון שעל כרחך אתה צריך לחתוך את הערלה א"כ למה לא יחשב הערלה עצמה לחציצה דזהו בודאי חשיב מיעוט המקפיד דבלא חתיכת הערלה הא לא הוי גר כלל ואדרבה לכתחילה פשיטא דלכ"ע צריך לחתוך הערלה קודם הטבילה ורק בדיעבד סבירי' להו להנך פוסקים דמהני טבילה קודם מילה וא"כ נימא דהוי חציצה וכ"ש דקשה לשיטת הקדמונים ז"ל דס"ל דמיעוט המקפיד חוצץ מה"ת א"כ בודאי הוי קושיא אלימתא אלא מוכח מזה דכיון דהכי רבותייהו ל"ח חציצה עיין יבמות ע"ח וכמו כן בצפרנים ל"ח חציצה ודו"ק:}} דהתם האשה מקפדת ליטול הצפרנים כפי המנהג ורק ששכחה והניחה אחד וצ"ע אצלי ויען אין ספרי ת"י באופן שאותיותיו יחכמוני אשים מחסום לעטי בזה. ושלום על ישראל ועל רבנן:


{{מרכז|'''תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.'''}}
{{מרכז|'''תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.'''}}