תשובה מאהבה/מג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ב"ה''' בצל אל יתלונן יתערה כאזרח רענן ישב השקט ושלאנן יתרועע אף ירנן כבוד אהובי ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ובקי מוה' בצלאל ר"ב שלום עד בלי ירח, אמן.

'''ושלא''' יאמר מעלתו ידידי הרב נ"י רבותא למחשב גברי אבאר עניות דעתי דעת נוטה ודעת תורה פעמים בארוכה ופעמים בקצרה מה שהרהרתי במושכלות הראשונו' ז"ל הרמב"ם פי"א מהל' גירושין הל' כ"ה וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ועאפ"י שהזרע ידוע למי הוא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו ומניקה שמה יתעכר החלב והוא אינו מקפיד על בן חברו לרפאו' החלב בדברים המועילים לחלב כשיתעכר עכ"ל ועיין בכ"מ שתמה הא האי טעמא דחסה אדחי לה בגמרא יבמות דף מ"ב ע"א ואוקימנא טעמא משום דלמא איעברה ואיעכרה חלבה ולמה השמיט רבינו הך טעמא עיין שם וצל"ע על לשונו הא בספרי הרמב"ם אשר לפנינו מביא גם כן הך טעמא דמיעכר חלבה על מניקה כאשר העתקתי לשונו ואף דבגירסת הגמר' ובפירש"י משמע דלמא איעברה ומעיכר חלבה ודידי' מאכילים ביצים וחלב ולדעת הרמב"ם החשש דלמא איעכרה לה חלבה אף דלא איעברה ורפואה תעלה לה לחלב ע"י ביצים וחלב אפשר לדעת רבינו מ"ש דלמה איעברה לאו דוקא {{ממ|ובפרט לפמ"ש לקמן אי"ה דאין רוב מניקות מתעברות}} ועיקר חששא דמיעכר חלבא באיזה אופן שיהיו הן ע"י שנתעברה הן ע"י דבר אחר נמצא הולד מת מחמת רעת אמנם י"ל נ"מ רבתי בין דעת רש"י להרמב"ם אם אלמנה מותרת לתת בתה למניקה אחרת אף אם לא תנשא תוך כ"ד חדש {{ממ|על אשה היושבת תחת אישה ודאי לא רצו חכמים לתקן כי האבות ישגיחו על בנים אשר יולדו להם דהרי אפילו בגרושה לא תקנו לדעת הר"ש ומותרת לינשא כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו אבל באלמנה}} אם יש לחוש אולי יופסק חלבה של אלמנה והמניקות תתעבר ולא תוכל עוד להניק או שמא תחזיר בה המניקת ואין רצונה להניק עוד והיא אלמנה שוב לא תוכל להניק נמצא הולד מת ברעב ומעולם לא נשמע גזרת חכמים שאלמנה צריכה להניק ומעשים בכל יום אלמנות העשירות נותנו' בניהם למניקות ולא צריכו' להמתין כ"ד חדש בשלמא לדעת רש"י אף אם תחזיר המניקות או תתעבר תהי' אמו מאכילתו ביצים וחלב אבל לדעת הרמב"ם צע"ג ולא ראיתי לאחד שהרגיש בזה ואין סברא לומר שאלמנה תחזיר אחר מניקה אחרת להניקו תינח כ"ז שאין מכירה אבל במכירה ואין רוצה לינק מאחרת מאי איכא למימר וא"ל הב"ד כופה למניקה במכירה תינח אם יכולה להניק אבל אם נתעברה ולא יכולה להניק מאי איכא למימר ואפשר שזו חששה רחוקה במכירה ואינו יונק מאחרת והוי מלתא דלא שכיחי ולא גזרו בי' רבנן כ"ז כתבתי לתשובה על הגאון בעל ברכי יוסף שכתב משום סכנת הולד גזרו אף במלתא דלא שכיתי {{ממ|כדבעינן למימר קמן אי"ה}} ה"ל לגזור אף בכה"ג וי"ל.

'''אמנם''' עכ"פ ק' למה יהיב הרמב"ם טעם על מעוברת לחוד וטעם על מניקות לחוד דהא מסיק בגמר' טעם אחד לשניה' דסתם מעוברת למניקה קיימא ואידחי לי' טעמא דדחסא ולמה נקט הרמב"ם טעם הדיחוי ועיין בכ"מ ולח"מ ויש"ש פ' החולץ סי' למ"ד ועיין בתשובה מהרי"ל סי' ק"ז וסי' ק"י שהוכיח מקושי' זו דלכך נקט הרמב"ם והסמ"ג טעמא דדחסא לאסור בכל ענין בין אלמנה בין גרושה בין מניקה שנתעברה בזנות כדעת ר"ת עיין שם וכ"כ ה"ה לדעת הרמב"ם וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם ברייתא שם והטעם מפורש בגמרא וי"מ ז"ל שהיו סוברים דדוקא במניקה אלמנה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואינו כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכ"ד ר"א משבחא ז"ל וכן נראה מן הגמר' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל וראוי לשית לב מנא לי' לה"ה ז"ל דרבינו לא ס"ל חילוק של ר"ש הזקן אי משום דאינו מחלק בכך {{ממ|וכן מבואר בר"ן פ' אע"פ וז"ל לכאורה הכי משמע מדקתני בברייתא לא ישא אדם כו' סתמא קתני כל שהיא מניקת חברו ל"ש גרושה ל"ש אלמנה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא חילק עכ"ל}} וקשה הא אין חילוק הזה בין גרושה לאלמנה נזכר בגמ' להדי' ואין דרכו של הרמב"ם להביא על ספרו מה שאינו מפורש בתלמוד להדי' אף שהדבר מוכח בראיות עצומות והעתיק לשון הברייתא כצורתה כהוייתה וצ"ל גם ה"ה הרגיש בקושי' הנ"ל למה מביא הרמב"ם טעם הנדחה בגמ' ע"כ דלא ס"ל כדעת הש"ר הזקן אלא דעת הרמב"ם כדעת ר"ת וכמהרי"ל הנ"ל ומניקה דומי' דמעוברת וכן מורים סוף דברי ה"ה ז"ל וכן נראה מן הגמ' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל והיינו כדמפרש ר"ת ואמינא קצת ראי' לדבריהם דרבינו ס"ל כשטת ר"ת ומניקה דומי' דמעוברת ל"ש גרושה ל"ש אלמנה כי הנה הר"ן פ' אע"פ תמה על הרי"ף והרמב"ם שהשמיטוהו הא דר"נ דשרא להו לר"ג וכתב אפשר שהשמיטוהו משום דס"ל דוקא ר"ג דאין לנו כיוצא בו עכ"ל ותמה מורי הגאון ז"ל בנ"ב בחלק אה"ע סי' י"ג דף יו"ד ע"ד וז"ל הנה זה יתכן לתרץ דעת הרי"ף שאין דרכו להביא רק דינים הנהוגים עתה אבל לא יועיל זה לתרץ דעת הרמב"ם שזה דרכו של הרמב"ם שלא להשמיט שום דין המתבאר בש"ם בין שנוהג עתה ובין שאינו נוהג ואפי' דברים הנהוגי' במלך ישראל לבדו שבודאי אין לנו עתה כי"ב לא השמיט הרמב"ם וכן דיני קדשי' וא"כ קשה למה השמיט הרמב"ם דבר זה עיין שם ואני ראיתי לה"ה שם הל' כ"ו שהרגיש ג"כ בקושי' הר"ן הנ"ל למה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם וכתב וז"ל הרבינו וההלכות לא הזכירו הא דר"ג או שהם סבורים שאין הלכה או שלא אמרו אלא בדר"ג דוקא עכ"ל ודבריו צל"ע ואיך שייך לומר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל שאין הלכ' כר"נ במקו' דלא מצינו בתלמוד הסותרת הוראתו {{ממ|ועיין פ' אע"פ בהר"ן שם}} אמנם אם הרי"ף והרמב"ם ס"ל כשטת ר"ח אף דהדר הש"ס מטעמא דדחסא אבל מסברא לא הדר ואין חילוק בין אלמנה לגרושה כי מניקה דומי' דמעוברת א"כ מה מעוברת דאין לחלק בין ר"ג לאחרינא אף מניקת {{ממ|מסוגיא דף אעפ"י דף סמ"ך ע"ב וברש"י שם משמע דר"נ לא התיר לר"ג אלא מניקת אבל מעוברת באיסור קיימא מטעם דחסא}} וממילא נדחה דינו של ר"נ ויפה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם לשטתייהו הך חילוק דר"ג ומעתה אחרי שבארתי שגם הרי"ף והרמב"ם קיימו בהך שיטה דמניקה דומי' דמעוברת וא"כ אין חילוק בין גרושה בין אלמנה ובין נתעברה בזנות כספק מהרי"ל הנ"ל מי ימלא לבו להקל ממש נגד כל הקדמונים.

'''ברם''' דברים שאמרתי טעות הם אם ר"נ עבד עובדא והתיר לנשי דבי ר"ג ע"כ שיש שום אופן דלא אמרינן בזה מניקה דומי' דמעוברת ולא נמצא מפורש בש"ס אמוראי דפליגי עלי' דר"נ בזה אדרב' המעיין בסוגיא שם היא כר"נ א"כ מי יכריע כנגדו ועוד הא הרא"ש ביבמות ובכתובות פסק כר"ת אף דהש"ת הדר מטעמא דדחסא עכ"ז מעוברת ומניקה שוין מניקה דומי' דמעוברת עיין שם ומבוא גם הך דינא וכן נתנו למניקה חיישינן שמא תחזיר המניקה ונשי דר"ג שאני אלמים וחזקי' היו עיין שם וק' למה לי כולי האי תיפוק לי' מניקה דומי' דמעוברת וכן קשה להיפוך שמתיר אשה שצמקו דדיה או שפסק חלבה בחיי בעלה כו' הא מניקה דומי' דמעוברת ועיין בב"ש אה"ע סי' י"ג ס"ק כ' ועוד הר"ן וה"ה כתבו בפי' דבכל גוונא אסור ל"ש אלמנה ול"ש גרושה כי מניקה דומי' דמעוברת וכתב שכן דעת השאלתות וכ"ד הרמב"ם ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב מיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תינק אותו כלל אפי' בשכר עכ"ל וקשה לדידהו הא מניקה דומי' דמעוברת והרגיש בזה הלח"מ שם ולכך אני אומר נשי דר"ג שלא הניקו ונתנו תכף למנקת והיו שאננות ובוטחות שלא תהדרו {{ממ|שאין לנו אתה בזה"ז כיוצא בה}} או אשה אשר צמקו דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה ושכרה מניקת וכי"ב אין להם שם מניקה כלל לומר עליה מניקה דומי' דמעוברת ודבר זה למדתי מתורת הרא"ש שכתב וז"ל והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותר לינשא דליכא למיגזר מידי כו' וכן משמע הלשון מניקת חברו שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדיה צמקו עכ"ל {{ממ|והגאון ב"ש סי' י"ג ס"ק כ' כתב כזה מסברא דנפשי'}} ולדעת הר"ן וה"ה שהבאיתי דס"ל מפורש דאמרינן מניקה דומי' דמעוברת ואפ"ה קימו וקבלו דעת הרשב"א בגרושה כ"ז שאין מכירה אינה נקראת מניקת חברו וצ"ל לדידהו אף דנקראת מניקה מניקת חברו לא נקראת לומר עליה מניקת חברו דומי' דמעוברת חברו ועיין לקמן אי"ה.

'''ולכך''' דקדק רז"ל יבמות דף מ"ב ע"א אלא סתם מעוברת למניקה קיימא וילד"ק מאי סתם דייקו די אומר אלא מעוברת למניקה קיימא אלא דר"ל סתם מעוברת אבל לא כל מעוברת לאפוקי גרושה לדעת הש"ר צמקו דדיה לדעת הרא"ש נתעברה בזנות לדעת הר"מ טורמשא בהגמ"ר פ' החולץ ומהר"י מינץ סי' ה' ובמקום דכל המשפחה אינן מניקות להוראת הגאון מוה' שעפטל ז"ל חלב ארסי לדעת הח"צ סי' ס"ד ס"ה ס"ו ונודע ביהודה חלק אה"ע סי' י"ד וט"ו ועשירה שהכניסה שתי שפחות או נכסי' הראוי' לקנות שתי שפחות לדעת אמונת שמואל הנזכר באה"ע סי' י"ג בב"ש ס"ק ל"ז ובח"מ ס"ק י"ג ונתעברה באמבטי לספק של הגאון בעל ברכי יוסף ועיין לקמן וכי"ב סכ"ז כל אלה אסורות כשהן מעוברות מטעמא דדחסא דס"ד לא זז ממקומו ולכך נקטה הבריית' מעוברת ומניקת חברו אשר לכאורה לפי מה דמסיק מעוברת למניקה קיימא לא ה"ל למימר אלא לא ישא אדם מניקת חברו וממילא מעוברת אסורה כי מעוברת אסורה כי מעוברת למניקה קיימא ואפ"ה אסורה משום דחסא ובזה חזיתי ובארתי לשון חכמים לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו וקשה חברו חברו למה לי יען זה הדבר אשר דברתי מעוברת חברו אעפ"י שאינה מניקת חברו ע"ד שכתבתי {{ממ|ודרך פלפול י"ל גם מניקת חברו אעפ"י שאינה מעוברת חברו עפ"י מ"ש בהגהות אלפסי והעתיקן רמ"א באה"ע סי' פ"ב סעיף ה' אפי' אשה אחרת שהניקה ולד עד שמכירה כופין אותה ומניקה כו' והוסיף בעל חסן ישועות בשם רבו ומביאו בעל ברכי יוסף סי' י"ג ולא תנשא תוך כ"ד חדש א"כ היא מניקת חברו ואינה מעוברת חברו}} ובזה תירצתי מ"ש מורינו הגאון ז"ל בנודע ביהודה בחלק אה"ע סי' י"ח דף י"ד ע"ב בד"ה ואמנם כשהקשה הגמרא אלמה תני' לא ישא אדם כו' ונדחק בטעמא משום סנדל ודחסא וקשה תינח מעוברת מניקה מאי איכא למימר אם ידע איזה טעם במניקה למה לי' למיהב טעמא במעוברת הא מעוברת סופה מניקה עיין שם בארוכה אבל לפי מ"ש המקשה רוצה למיהב טעמא במעוברת שאינה עומדת להניקה וקאמר משום סנדל ומשום דחסא ומסיק לתרץ קושיא המקשה הראשון דחכמים גזרו אף היכא דקים לן שהיא מעוברת משום דסתם מעוברת כו' אבל בוודאי מעוברת דלאו מניקה טעם דחסא במקומו עומד וכל הולך ישר ישפוט מישרים מה דפריך ה"נ חייס אינו אלא להיות שקיל וטרי להסיק סתם מעוברת כו' כי מה דפריך ה"נ חייס אינה קושי' כ"כ כי אינו דומה חייס דידי' שהוא משגיח ומשמר את הולד וכ"מ לישנא דחייס משא"כ מעוברת חברו אף שאין אדם מתכון להרוג את הנפש כמו שפירש"י אין ענין לחייס דידי' ומעתה צדקו דברי הרמב"ם שהעתיק לשון הבריית' כצורתה וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו וממילא נשמע מעוברת חברו אעפ"י שאינה מניקת חברו ולכך כתב אעפ"י שהזרע ידוע למי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חברו דקדק לומר שאינו מקפיד והוא כמ"ש שאינו משמרו כ"כ אף שאינו מתכוין להרוג ועל מניקה נ"ט שמא יתעכר החלב כי שני טעמים צדקו יחדו בגמרא על מעוברת ועל מניקה כמ"ש אמנם בנימוקי יוסף והרא"ש משמע לשטת הש"ר הזקן כאשר מסיק הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא חזר מטעם דחסא לגמרי ואפי' גרושה מעוברת מותרת להינשא ויש לי בזה מקום לפלפל ואין להאריך בזה.

'''ואפי'''' אם נקבל דמשמע לי' להמחבר לדעת הריב"ש לאסור בגרושה אפי' לא התחילה להניק כאשר הציץ הב"ש בסוף ס"ק ל"ח די לנו להחמיר בגרושה שהיתה עכ"פ משעובדת תחת אישה טרם הגירושין ונכנסה בתקנתא דרבנן בעודה נשואה אבל נתעברה בזנות לא שלא היתה משעובדת לעולם כמבואר בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' ומורינו הגאון בנ"ב חאה"ע סי' ח"י דף י"ג ריש ע"ג מביא סברא זו בשם שואלו לסלק השגת הצמח צדק והיא סברת מהר"י מינץ בעצמו והמעיין בתשובת מורינו שם יראה שלא ראה אז דברי מהרי"מ כי הנה מורי שם כתב וז"ל ובמניקה מזנה אכתי לא עמדנו ע"ד ר"ת בזה ולדעתי הדבר קשה להקל במזנה למאן דמחמיר בגרושה ואדרבה הואיל ואין כאן אב מוטל על הב"ד לפקח על תקנת הולד לכופה עכ"ל כבר הרגיש בזה מהרי"מ בעצמו וז"ל ומרדכי פ' אעפ"י פסק הש"ר דבגרושה מניקת מותרת כו' ואעפ"י שאם מכירה כופה בב"ד להניקה מ"מ אין השיעבור כ"ז שלא כפו אותה בב"ד ומותרת להנשא כו' הרי לדעת הש"ר הא עובדא דידן דלא אתא לידי כפי' לעולם כיון דאין כפי' בלתי קבלת שכרה וזה ברור שא"א לכוף הצבור כו' כי יתרבו השתוקין כו' וכיון שאין כאן כפי' הרי לפנינו שכתב המרדכי בפי' לדעת הש"ר שהיא מותרת לינשא אפי' במכירה ואפשר אחרי שאין פה עמנו לכוף כלל כדפרישית כ"ע מודים אפי' ר"ת והשאלתות כו' כי לא נקרא מכירה אחרי שיונק גם כן מאחרת עכ"ל והוא לענ"ד הדבר פשוט מה גם שמוטל הולד על הב"ד להחיותו עכ"ז עליה אינו מוטל ויכולים הב"ד להשכירו מניקה אחרת וכי נכוף אותה בשביל שהיא אמו וכי גרעה מדין זה מגרושה שגם ולדה מוטל על הב"ד ועיין בהגהות רמ"א אה"ע סי' פ"ב סעיף ה' ועיין שם בח"מ סק"ו.

'''הנה''' הבעל צמח צדק כתב שם וזה לשונו מכל מקום משמע מדברי כלם דמזנה עדיפא מגרושה ולכל הפחות הש"ר הזקן דמתיר בגרושה מכ"ש שמתיר במזנה ולי יש שטה אחרת בזה דמשמע לי בהיפוך ואומר אני אפילו הש"ר הזקן דמתיר בגרושה כו' מודה במזנה שאסורה כו' כתב הרא"ש פרק החולץ משום שלא יבא הולד לידי סכנה והיינו משום שרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתן אפילו אינן משעבדות להניקן לכך אם היא אסורה לינשא לאחר ודאי היא חסה על הולד ומניקתו כו' וכיון דהכי הוא טפי אית להחמיר במזנה מבגרושה דעל כרחך לא התיר הרש"ה אלא בגרושה דאף על גב דהיא לא תניק את ולדה הרי אבי הילד קיים הוא ישכור לו מניקת כו' אבל מזנה אם תהי' מותרת להינשא כו' מי ישכור מניקת לולד דאין היא נאמנת לומר למי נבעלה שישכור מנקת לולד ולכך יש לנו לומר שאסורה לינשא ואז ודאי תהיה חסה על ולדה כו' עכ"ל המעיין בהרא"ש שם ישפוט מישרים שדברי הרא"ש לא נאמרים אלא לשטת ר"ת ולא לשטת הש"ר {{ממ|ואין מן הצורך להעתיקו כי הרא"ש מצוי}} גם הי' בן גילו להגאון מהרי"ל בתשובה בראיה זו שגם הוא מביא דברי הרא"ש וכ' עליו וזה לשונו הרי דתלה טעמא דר"ת בסכנה דהנשים עצמן חסות על ילדיהן ומניקתן ואם כן זנותן נמי ה"ה כו' עכ"ל משמע מה שצדר להחמיר הוא לדעת רבינו תם ואף דכתב מהרי"ל שם בסוף התשובה וזה לשונו ואפשר שהש"ר דוקא בגרושה שרי דבעל וקרובותיה שכיחי דחסו עליה וב"ד כופין לפרנס עד שש עכ"ל היא סברת עצמו ובדרך אפשר קאמר ולא כהגאון בעל צמח צדק שגזר אומר מוחלפת השטה מהגאוני' שבהגמ"ר ומסתברא מ"ש הרא"ש אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן כו' {{ממ|מכאן תשובה לבעל ברכי יוסף שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אי שריא להינשא כשהיא מניקה אף על גב דמלתא דלא שכיחי ל"ג אבל טעם הגזרה משום סכנת הולד וחמירא סכנת' א"כ אף נתעברה באמבטי לא תנשא כ"ז שהיא מניקת עיין שם וק' לדבריו ל"ל להרא"ש למימר דרוב נשי' חסות כו' אפי' אם אין הרוב חסות הא חמירא סכנתא וגזרו אף משום מעוטא וי"ל ועיין לקמן אי"ה דאישתמיטתי' דברי מהרי"ו}} לישנא דגמרא מסייע לי' להרא"ש סתם מעוברת למניקה קיימא ופירש"י כשתלד מניקתו עכ"ל ר"ל לכך קיימא למניקה משום דרוב נשים חסות על ילדיהן אבל הם לא דברו אלא מסתם ברוב נשים ולא כל נשים ולא במזנה עמ"ש לעיל.

'''ואנכי''' עפר ואפר תחת כפות רגלי מורי הגאון ז"ל ולענ"ד אין כאן קושי' כלל ופשוט בעיני ב"ש וב"ה מעולם לא נחלקו על מניקת חברו ומ"ש רנב"י בכתובות דף ס' ע"ב הן הן דברי ב"ש כו' לענין זמן הנקה וכן נראה אחר העיון מרש"י שם ד"ה שמנה עשר חדש די לתינוק לינק בכך עכ"ל וכן נלע"ד ממקומו היא מוכרע דאין ס"ד דר"מ ור"י יפלגו בפלוגת' דב"ש וב"ה ור"מ כב"ש ועוד דאמר רשב"ג אני אכריע לדברי האומר כ"ד חדש מותרת לינשא כו' אם ב"ש וב"ה פליגי במניקת חברו אין על זכרוני במהירות אם נמצא כיוצא בזה בש"ס דיאמר אחד אני אכריע בפלוגתא דב"ש וב"ה דהא כללא הוא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה {{ממ|ואף על גב דאמר ר"ג במסכת ברכות דף מ"ג ע"ב אני אכריע לאו הכרעה היא אלא שנתן טעם לדברי ב"ש כמבואר בהרא"ש שם ובפ"י וכ"כ תוס' בארוכה במס' ב"ק דף קט"ז ע"א בד"ה הכרעה ובמס' פסחים דף כ"א ע"א בד"ה אין ועיין בשו"ת מ"ע סימן ה' בארוכה עד סוף התשובה גם אין זה בכלל הכרעה כי ר"ג כאן לדברי שניהם קאמר ואין זה בכלל הכרעה שלישית ועיין עוד בתוס' במסכת שבת דף מ' ע"א בד"ה הלכה והארכתי במק"א בס"ד לזה הערני ידידי וחביבי הרב המובהק החרוץ ושנון מוה' משה האג מרגלי' נ"י מור' לצדק בק"ק פעטשוי}} וגם אין הלשון מדוקדק לדברי האומר גם נראה לענ"ד ראיה ברורה לזה מהרי"ף והרא"ש וזה לשונם דקאמר מניקה כו' כו' כ"ד חדש דברי ר"מ ר"י מתיר בי"ח חדש וקיי"ל בהא כר"מ דרב ושמואל כו' עכ"ל ואי גם ב"ה מיירי במניקת חברו למה ליה להביא מרב ושמואל תיפוק להו דהלכה כב"ה בכל מקום אלא ודאי ברור ב"ש וב"ה לא פליגי אלא לענין זמן הנקה ולא לענין מניקת חבירו ואזלא הקושי' מעל הש"ג וגם מורינו הגאון ז"ל בעצמו לא בנה על קושיא זו להחמיר במזנה אדרבה שם באותה תשובה צדר להקל במזנה דלא כמהרי"ו כדבעינן למימר קמן אי"ה בסמוך ונראה.

'''הנה''' פשוט מה שמקיל הרמ"א להתיר מניקת חברו אם היא מופקרת לזנות אף שאין אנו אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו אמנם זה דומה לאמת' דפומבדית' דהוו קא עבדי בה אינשי אסורא קסבר רבינא דכופן את רבה לשחררה גיטין דף ל"ח ע"א וכ"פ הרמב"ם וש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט אע"ג דמשחר עבדו עובר בעשה וכן באשה שחצי' שפחה וחצי' ב"ח דמנהג הפקר נהגו בה וכפו את רבה ועשאה ב"ח כמבואר שם ובדף מ"ג ע"ב וביבמות דף ס"ו ע"א ועיין תוספות במס' שבת דף ד' ע"א ובעירובין דף ל"ב ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב ובכ"מ ציינו קושית' על אשה שחצי' שפחה כו' ולא על אמת' דפומבדיתא משום דאמת' אינה אלא אליבא דרבינא משא"כ ההיא דאשה דחצי' שפחה ונהגו בה הפקר והוא אליבא דכ"ע זולת הרשב"א בחדושיו למס' שבת כ' בחציו עבד וחציו ב"ח לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא משום שרבים היו נכשלים בה כו' ודבריו צע"ג כאשר שמעתי גם מאת ידידי הרב נ"י זה ימים רבים בשם רבו ידידי הגאון מוהר"ל פישלש נ"י א"כ קשה מאי קא פריך שם לאביי מאשה שחצי' שפחה כו' ומאי קא דחי הכי השתא כו' תיפוק לי' דחציו ב"ח לית בה משום בהם תעבודו משא"כ באמת' דפומבדית' דיש בה עשה בהם תעבודו ס"ל לאביי משום איסור לבד לא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברו אמנם שלא לדמות חלילה הרשב"א כטועה ונעלם ממנו הסוגיא במקומו נלע"ד דאינו דומה חצי' שפחה לחציו עבד כי חציו עבד על חציו חירות שבו אין בו משום בהם תעבודו וחייב בעשה דפ"ו משא"כ בשפח' אף על צד חירות שבה אינה מחויבת בפ"ו {{ממ|ועיין תוספות במס' גיטין דף מ"א ע"ב בסוף ד"ה לא}} ומה דכפו אותה הוא משום דנהגו בה הפקר כמבואר בשמעתין ולאו משום פ"ו כריב"ם כמבואר שם דף מ"ג ע"ב א"כ חצי שפחה ואמתא שוין ואחרי בינותי בספרים מצאתי בחדושי מהר"מ ברבי הנדפס מחדש הרגיש בקושי' הנ"ל עייש"ה שדבריו דחוקי' ואין להאריך עכ"פ אנן פסקינן אפילו בעשה של תורה בשפחה גמורה אם נהגו בה מנהג הפקר כופין את רבה ומשחררה מכ"ש במזנה מינקת חברו דרבנן מכ"ש אם לא הניקה מעולם {{ממ|ולא נעלם מעיני דברי ה"ה פ"ט מהל' עבדים דליכא עשה דד"ת והעיקר הוא משום ל"ת ל"ת להם חן ועיי' מג"א סי' צ' ס"ק למ"ד ועין מהר"י ן' לב חלק ד' ועיין ברכי יוסף א"ח סי' נ"ה ועיין בהגהות נתיב חיים סי' רס"ח ויש לי בזה פלפול ארוך והוא דרך אגב ואין לפלפל ואין למדין}} ובפרט לפמ"ש בצ"צ אם הדור פרוץ אף שהיא אינה מופקרת דין אחד יש להם להקל ולענ"ד ה"ז דומה לכהן שעלתה לו יבלת דאמרינן במס' עירובין דף ק"ג ע"ב חברו חותכה לו בשיניו דקא עביד שבות כדי שיזכה חברו בעבורה עיין שם אע"ג אם חברו אינו עובד עבודה אינו עושה עבירה עכ"ז מותר לעבור על שבות דבריהם כדי לזכות את חברו מכ"ש בעובדא דידן שזכות הוא לה ומי יודע מה ילד יום כי העניות מעבירים את האדם כו' ועיין בא"ח סי' ש"ו סעיף י"ד ובאחרונים שם דוק ותשכח.

{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>