178,036
עריכות
אין תקציר עריכה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''{{ממ|בדין חמץ שעבר עליו הפסח}}.'''}} | {{מרכז|'''{{ממ|בדין חמץ שעבר עליו הפסח}}.'''}} | ||
א) נשאלתי בענין חמץ שעבר עליו הפסח וגופא דעובדא הכי הוה אלמנה אחת עוסקת במכירת יי"ש ולפי שהיא שנה ראשונה שנתאלמנה לאו אדעתא להכתיב חמצה בכלל הרשימה של הממונה ע"ז | א) נשאלתי בענין חמץ שעבר עליו הפסח וגופא דעובדא הכי הוה אלמנה אחת עוסקת במכירת יי"ש ולפי שהיא שנה ראשונה שנתאלמנה לאו אדעתא להכתיב חמצה בכלל הרשימה של הממונה ע"ז (שהמנהג הוא מקדם קדמתא שבני העיר נותנים כח והרשאה ביד הממונה ע"ז למכור כל החמץ של בני העיר ושמעתי שכן המנהג בליט"א ופולין) כמו שהיה עושה בעלה וגם לא עשתה שום ביטול חמץ כנהוג וסמוך ללילה בע"פ אסיק אדעתה שהיה צורך למכור החמץ ותכף הוציאה כל היי"ש מרשותה ונתנתו בפקדון ביד נכרי שכנה שיהיה אצלו עד אחר החג וביו"ט בערב היא באה שאלה אישה מה יהיה משפט היי"ש אמרתי לה שביו"ט ראשון ושני לא תגע בו יד ובליל מוצאי יו"ט חייבת לבערו מן העולם ושבכל רגע שיעבור איסורא דאוריתא רביע עלה לא יראה ולא ימצא וביו"ט שני שלחתי לזרזה ע"ז ואשה בכל אלה לא עשתה כן כי נבהלה על ממונה וחיי נפשה ונפש היתומים כי אין להם משען ומשענת זולת הקרן הנ"ל וכי כליא קרנא אלה הצאן מה יעשו ואחר החג הודיעה צע"ר באשה והיא מרת נפש על אשר לא ביערה היי"ש הנ"ל ומבקשת להמציא לה רפואה מן התורה: | ||
'''והנה''' אם היתה מוכרתו לנכרי קודם הלילה היה אפשר להתירו כמ"ש הג' נו"ב מ"ת סי' ס"ג דדוקא קודם שזכה בו שום אדם והרי הוא הפקר הוא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו. אבל אם משכו הנכרי לרשותו ונתכוון לזכות בו וזכה בו הנכרי מההפקר יצא מרשות ישראל לגמרי ואינו עובר עליו עי"ש ואף שממ"ש בשערי תשובה סי' תמ"ח אות ח' בשם שו"ת פנ"י סי' י"ד ביי"ש שנמכר אחר איסורו דסיים להתיר משום דיי"ש הוא חמץ נוקשה וביחוד שבטלו ע"כ ומשמע דאינו סובר כהנו"ב דמכירה אח"ז איסורו מהני דלדברי הנו"ב אף בחמץ גמור יש להתיר בכה"ג. וכן משמע ממ"ש בשע"ת שם בשם שו"ת כתר כהונה סי' כ' ביי"ש ומאל"ץ שנמכר אח"ז איסורו ונודע אחר הפסח ויש הפסד גדול יש להתיר היי"ש בהנאה למכור לנכרי עי"ש. ולדברי הנו"ב גם בלא הפסד גדול יש להתירו אפילו בשתיה דאין זה חמץ שעבר עליו הפסח כיון שלא עבר על ב"י אהניא ליה מכירתו לנכרי להתירו אחר הפסח. מ"מ אולי היינו יכולים לסמוך אסברת הגאון נו"ב בחמץ שעבר עה"פ דהוא משום קנס מדרבנן ואולי תלי פלוגתייהו במה שנחלקו הקדמונים בחמץ בע"פ מש"ש ולמעלה אם עובר בב"י וב"י או רק משום עשה דתשביתו, עיין בחק יעקב וערוך השלחן רס"י תמ"ג ובנשמת אדם הל' פסח סי' א' דהנו"ב ס"ל דאינו עובר אלא בעשה דתשביתו וכיון שמכר בע"פ קודם שעבר אלאו דב"י ש"ד. ופנ"י וכת"כ נקטי דעובר ואהכי לא התירו להדיא {{ממ|ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים מערכת הקו"ף אות כ"ב אי קנסינן משום עשה}} ועיין לעיל בסי' ה' אות יו"ד בדעת הגאון נו"ב ויותר נכון לומר דלא פליגי כלל וכולהו ס"ל כהנו"ב דמכירה אח"ז איסורו מתירו לאחר הפסח והוא עפ"י מה שביאר בנו"ב שם דדוקא אם קנאו הנכרי במשיכה הוא דמהני אבל אם קנאו בכסף ולא משך לא עי"ש הטעם וא"כ י"ל אולי בעובדי דפנ"י וכת"כ לא קנאו הנכרי במשיכה אלא בכסף ואהכי הוצרכו להתיר מטעמים אחרים משום נוקשה. או הפס"ג להתירו בהנאה. וצריך לעיין בגוף ס' שו"ת פנ"י וכת"כ ואין מצוי אצלי {{ממ|ועיין במה שרשמתי בענין זה לקמן אות חי"ת}} וכ"ז אם היה נמכר אבל בנדון דידן שלא נמכר כלל רק בתורת פקדון נתנתו לנכרי לפי הנראה אין מקום להתירו כלל דהרי בכל ימי החג עברה על ב"י וב"י והרי היא בכלל הקנס שקנסו חכמים למשהה חמצו ועבר על ב"י. והרי שלחן הלכה פסוקה בסי' ת"מ ס"ד דאם הפקיד חמץ אצל חברו או אצל נכרי עובר עליו המפקיד בבל יראה כדעת הרר"י שהסכים לדבריו הרא"ש ואף לדעת היש מן הגאונים שהביא הרא"ש והטור דאין המפקיד עובר בב"י. מוכח מדבריהם דהיינו דוקא כשקבל הנפקד אחריות אבל לא בסתם פקדון כנדו"ד דנר' דבזה לד"ה עובר המפקיד בב"י. ובחק יעקב סימן תמ"ב סק"ד הביא דברי הרב השואל שכ' לצדד היתר לפי שהחמץ היה מופקד בבית הנכרי ולא הסכים לדבריו משום דלא כ' להתיר אלא בשקבל הנפקד אחריות עי"ש ויעויין עוד בח"י סי' תמ"ח ס"ק ט"ו בשם שו"ת חינוך בית יהודה דאסר החמץ שעבר עה"פ אף שהיה בפסח ברשות הנכרי | '''והנה''' אם היתה מוכרתו לנכרי קודם הלילה היה אפשר להתירו כמ"ש הג' נו"ב מ"ת סי' ס"ג דדוקא קודם שזכה בו שום אדם והרי הוא הפקר הוא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו. אבל אם משכו הנכרי לרשותו ונתכוון לזכות בו וזכה בו הנכרי מההפקר יצא מרשות ישראל לגמרי ואינו עובר עליו עי"ש ואף שממ"ש בשערי תשובה סי' תמ"ח אות ח' בשם שו"ת פנ"י סי' י"ד ביי"ש שנמכר אחר איסורו דסיים להתיר משום דיי"ש הוא חמץ נוקשה וביחוד שבטלו ע"כ ומשמע דאינו סובר כהנו"ב דמכירה אח"ז איסורו מהני דלדברי הנו"ב אף בחמץ גמור יש להתיר בכה"ג. וכן משמע ממ"ש בשע"ת שם בשם שו"ת כתר כהונה סי' כ' ביי"ש ומאל"ץ שנמכר אח"ז איסורו ונודע אחר הפסח ויש הפסד גדול יש להתיר היי"ש בהנאה למכור לנכרי עי"ש. ולדברי הנו"ב גם בלא הפסד גדול יש להתירו אפילו בשתיה דאין זה חמץ שעבר עליו הפסח כיון שלא עבר על ב"י אהניא ליה מכירתו לנכרי להתירו אחר הפסח. מ"מ אולי היינו יכולים לסמוך אסברת הגאון נו"ב בחמץ שעבר עה"פ דהוא משום קנס מדרבנן ואולי תלי פלוגתייהו במה שנחלקו הקדמונים בחמץ בע"פ מש"ש ולמעלה אם עובר בב"י וב"י או רק משום עשה דתשביתו, עיין בחק יעקב וערוך השלחן רס"י תמ"ג ובנשמת אדם הל' פסח סי' א' דהנו"ב ס"ל דאינו עובר אלא בעשה דתשביתו וכיון שמכר בע"פ קודם שעבר אלאו דב"י ש"ד. ופנ"י וכת"כ נקטי דעובר ואהכי לא התירו להדיא {{ממ|ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים מערכת הקו"ף אות כ"ב אי קנסינן משום עשה}} ועיין לעיל בסי' ה' אות יו"ד בדעת הגאון נו"ב ויותר נכון לומר דלא פליגי כלל וכולהו ס"ל כהנו"ב דמכירה אח"ז איסורו מתירו לאחר הפסח והוא עפ"י מה שביאר בנו"ב שם דדוקא אם קנאו הנכרי במשיכה הוא דמהני אבל אם קנאו בכסף ולא משך לא עי"ש הטעם וא"כ י"ל אולי בעובדי דפנ"י וכת"כ לא קנאו הנכרי במשיכה אלא בכסף ואהכי הוצרכו להתיר מטעמים אחרים משום נוקשה. או הפס"ג להתירו בהנאה. וצריך לעיין בגוף ס' שו"ת פנ"י וכת"כ ואין מצוי אצלי {{ממ|ועיין במה שרשמתי בענין זה לקמן אות חי"ת}} וכ"ז אם היה נמכר אבל בנדון דידן שלא נמכר כלל רק בתורת פקדון נתנתו לנכרי לפי הנראה אין מקום להתירו כלל דהרי בכל ימי החג עברה על ב"י וב"י והרי היא בכלל הקנס שקנסו חכמים למשהה חמצו ועבר על ב"י. והרי שלחן הלכה פסוקה בסי' ת"מ ס"ד דאם הפקיד חמץ אצל חברו או אצל נכרי עובר עליו המפקיד בבל יראה כדעת הרר"י שהסכים לדבריו הרא"ש ואף לדעת היש מן הגאונים שהביא הרא"ש והטור דאין המפקיד עובר בב"י. מוכח מדבריהם דהיינו דוקא כשקבל הנפקד אחריות אבל לא בסתם פקדון כנדו"ד דנר' דבזה לד"ה עובר המפקיד בב"י. ובחק יעקב סימן תמ"ב סק"ד הביא דברי הרב השואל שכ' לצדד היתר לפי שהחמץ היה מופקד בבית הנכרי ולא הסכים לדבריו משום דלא כ' להתיר אלא בשקבל הנפקד אחריות עי"ש ויעויין עוד בח"י סי' תמ"ח ס"ק ט"ו בשם שו"ת חינוך בית יהודה דאסר החמץ שעבר עה"פ אף שהיה בפסח ברשות הנכרי )שו"ת חינוך ב"י לא היה מצוי אצלי אך אחז"ר הגיע לידי ס' עיקרי הד"ט וראיתי שם בא"ח סי' י"ז אות כ"ג שכ' בשם שו"ת מצודת יששכר לאסור בעובדא דשו"ת חב"י הנ"ל וכתב מפורש דלא הועיל כלום מה שמונח ברשות הנכרי כדקי"ל בסוס"י ת"מ עי"ש ושוב בא לידי שו"ת חינוך בית יהודה וראיתי שדברי המצודת יששכר מכוונים למ"ש בחב"י ועיין לקמן אות י"א מה שכתבתי בענין ההוא בס"ד) באופן דזה נראה מוסכם דהמפקיד חמצו ולא קבל הנפקד אחריות עובר המפקיד בב"י וחמצו אסור אחר הפסח והנה אמת דראיתי מ"ש הרב חיי אדם בנשמת אדם סי' א' להכריח דלשון הטור אינו מדוקדק. ולדעת הגאונים כשהפקיד חמצו אצל נכרי אף אם לא קבל הנכרי אחריות אינו עובר המפקיד עי"ש ולא נפניתי כעת לעיין בזה דמ"מ אף אי נימא בדעת היש מן הגאונים כן אנן אתכא דמרן סמכינן וכבר פסק בש"ע סוס"י ת"מ לאסור וכן נקטו הבאים אחריו. ומאן ספין להרים ראש להתיר את אשר נפסק להלכה לאסור ועיין חיי אדם כלל קי"ט אות ה' פסק ג"כ כמ"ש מרן בש"ע. ולסמוך עמ"ש בשע"ת בשם הפנ"י דיי"ש הוי חמץ נוקשה ובחמ"ן קי"ל בסוס"י תמ"ז דאם עבר הפסח מותר הנה תברא בצדה כי השע"ת ציין למ"ש הוא עצמו בסי' תמ"ב אות ג' והמעיין שם יראה דאינו פשוט דיי"ש חשיב חמץ נוקשה ומה גם דלפי הנר' ממ"ש בשמו השע"ת דלא התיר להדיא יי"ש שעבר עליו הפסח כדין חמ"ן. רק בשמכרו אלא שהמכירה היתה אח"ז איסורו אבל כשלא נמכר כלל נראה דמודה דלא סמכינן לומר דהוי חמ"ן ומותר אחה"פ. וצריך לעיין בגוף שו"ת הפנ"י (ובחק יעקב סי' תמ"ח סק"ד כתב צד היתר בפקדון ביד נכרי שודאי החליפו ולא ברירא לי אם אפשר לסמוך ע"ז בנדו"ד ועיין חיי אדם כלל קכ"ג אות כ"ד ודוק ואי"ה יתבאר במ"א עיין בסי' זה אות ל"א): | ||
'''ולפי''' ששערי ההיתר בענין זה ננעלין תנן שלחתי לחערסאן להג' המפורסם מוהרמ"ל מלבים נרו' שיודיעני דעתו בזה אולי יש פתח להציל מידי הפסד מרובה ולפקח על חיי נפש האשה וילדיה הנ"ל וזאת תשובתו אות באות לכבוד וכו' ה' יחזקהו ויאמצהו אמן אודות האלמנה ששכחה למכור היי"ש יוכל כת"ר לסמוך למכור לנכרי עפי"ד הג' מוהרש"ז מלאדי בש"ע שלו סי' תמ"ב ס"י שחדש היתר ביי"ש שעבר עה"פ ודבריו חדשים ונכונים ועם זה יש לצרף דעת הרבה מהאחרונים שכיון שמסרו לנכרי בע"פ שלא היה עדין לאו דב"י רק עשה דתשביתו קנה הנכרי מההפקר בצרוף יתר ההיתירים שהזכיר כת"ר יש להתיר היי"ש בשגם הוא הפ"מ והנני דו"ש באהבה מאיר ליבוש מלבים עכ"ד נר"ו: | '''ולפי''' ששערי ההיתר בענין זה ננעלין תנן שלחתי לחערסאן להג' המפורסם מוהרמ"ל מלבים נרו' שיודיעני דעתו בזה אולי יש פתח להציל מידי הפסד מרובה ולפקח על חיי נפש האשה וילדיה הנ"ל וזאת תשובתו אות באות לכבוד וכו' ה' יחזקהו ויאמצהו אמן אודות האלמנה ששכחה למכור היי"ש יוכל כת"ר לסמוך למכור לנכרי עפי"ד הג' מוהרש"ז מלאדי בש"ע שלו סי' תמ"ב ס"י שחדש היתר ביי"ש שעבר עה"פ ודבריו חדשים ונכונים ועם זה יש לצרף דעת הרבה מהאחרונים שכיון שמסרו לנכרי בע"פ שלא היה עדין לאו דב"י רק עשה דתשביתו קנה הנכרי מההפקר בצרוף יתר ההיתירים שהזכיר כת"ר יש להתיר היי"ש בשגם הוא הפ"מ והנני דו"ש באהבה מאיר ליבוש מלבים עכ"ד נר"ו: | ||