2,656
עריכות
תיקון רווח בין פסקאות
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי) |
(תיקון רווח בין פסקאות) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף כ' ע"א'''}}}} | {{מרכז|{{גופן|4||'''דף כ' ע"א'''}}}} | ||
'''כתבו על איסורי הנאה כשר.''' ומבואר במאירי {{ממ|לקמן בעמוד ב'}} דאע"ג דצריך ליתן לה את הנייר מ"מ זה מקרי ונתן כיון דהגט אצלה ואי"צ להחזירה לו ורק בנייר שלי דהיא צריכה להחזיר הנייר אז הוא דלא הוי נתינה. משמע דאין תלוי במה שזה יהי' שייך לה אלא דהעיקר בעינן שיכול להשאר אצלה, וכתב דמ"מ בע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת, וצריך טעם דבשלמא אם בעינן שיהא שלה, אז בע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי"ז שלה לגמרי ורק יש תנאי לקיים, וזה לא מגרע בבעלותה דמ"מ מקרי שלה, אבל אי מה שלא ישאר אצלה זהו העושה דלא הוי נתינה, א"כ גם בע"מ שתחזירי לי הא לא ישאר אצלה. ויש לעיין אם דעתו דמהני אחד משניהם או שזה שלה אע"פ שצריכה להחזיר, או אפילו אם אינו שלה אלא דאינה צריכה להחזיר, ואפשר דמה דקפדינן דלא תצטרך להחזיר הוא אם מכח דיני ממון היא מחוייבת להחזירה לו דאז הוא דלא מקרי נתינה, אבל אם מצד דיני ממון אינו שלו אלא דמחוייבת לקיים התנאי, אע"ג דאם לא תקיים התנאי אז נמצא דלא נתן לה כלל, מ"מ כיון דאינו יכול להתחיל תביעתו מחמת דהוי שלו לכן מקרי נתינה, ואע"ג דיש לו עדיין זכות בהנייר דאם לא תקיים התנאי הרי הוא שלו, מ"מ לא איכפת לן זכותו בהנייר באופן שלא תקיים התנאי, וכמו דאם הי' מתנה ע"מ שתתני לי מאתיים זוז דנמצא דאם לא תתן לו המאתיים זוז הרי הנייר שלו מ"מ אין זה גורם שלא יקרא נתינת גט, וה"נ אם התנאי הוא בנתינת הגט גופא, ואע"ג דלא דמי דכאן ממ"נ אי אפשר להשאר אצלה, דאם תקיים התנאי הא לא ישאר ואם לא תקיים ג"כ הא לא ישאר אצלה, מ"מ זה מהני. | '''כתבו על איסורי הנאה כשר.''' ומבואר במאירי {{ממ|לקמן בעמוד ב'}} דאע"ג דצריך ליתן לה את הנייר מ"מ זה מקרי ונתן כיון דהגט אצלה ואי"צ להחזירה לו ורק בנייר שלי דהיא צריכה להחזיר הנייר אז הוא דלא הוי נתינה. משמע דאין תלוי במה שזה יהי' שייך לה אלא דהעיקר בעינן שיכול להשאר אצלה, וכתב דמ"מ בע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת, וצריך טעם דבשלמא אם בעינן שיהא שלה, אז בע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי"ז שלה לגמרי ורק יש תנאי לקיים, וזה לא מגרע בבעלותה דמ"מ מקרי שלה, אבל אי מה שלא ישאר אצלה זהו העושה דלא הוי נתינה, א"כ גם בע"מ שתחזירי לי הא לא ישאר אצלה. ויש לעיין אם דעתו דמהני אחד משניהם או שזה שלה אע"פ שצריכה להחזיר, או אפילו אם אינו שלה אלא דאינה צריכה להחזיר, ואפשר דמה דקפדינן דלא תצטרך להחזיר הוא אם מכח דיני ממון היא מחוייבת להחזירה לו דאז הוא דלא מקרי נתינה, אבל אם מצד דיני ממון אינו שלו אלא דמחוייבת לקיים התנאי, אע"ג דאם לא תקיים התנאי אז נמצא דלא נתן לה כלל, מ"מ כיון דאינו יכול להתחיל תביעתו מחמת דהוי שלו לכן מקרי נתינה, ואע"ג דיש לו עדיין זכות בהנייר דאם לא תקיים התנאי הרי הוא שלו, מ"מ לא איכפת לן זכותו בהנייר באופן שלא תקיים התנאי, וכמו דאם הי' מתנה ע"מ שתתני לי מאתיים זוז דנמצא דאם לא תתן לו המאתיים זוז הרי הנייר שלו מ"מ אין זה גורם שלא יקרא נתינת גט, וה"נ אם התנאי הוא בנתינת הגט גופא, ואע"ג דלא דמי דכאן ממ"נ אי אפשר להשאר אצלה, דאם תקיים התנאי הא לא ישאר ואם לא תקיים ג"כ הא לא ישאר אצלה, מ"מ זה מהני. | ||
'''רש"י ד"ה אקנויי אקנו לי' רבנן. ההוא זוזא מדידה.''' יש שדייקו מכאן דמהני לקנות ממש ע"י הפקר ב"ד הפקר דהבעל זוכה בזה ולא רק דהפקירו ומהני אח"כ כשיגיע הגט ליד הבעל, ויש להוכיח עוד ממש"כ הר"ן {{ממ|לקמן דף כ"ב ע"ב}} בהא דהאשה כותבת את גיטה דהק' דיהא מחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה וקלף שבידה הא לא הקנו לי' רבנן, מבואר דאם היו מקנים גם קלף שבידה, הי' זוכה כבר לפני הכתיבה ולא יהי' מחוסר הקנאה בין הכתיבה להנתינה. | '''רש"י ד"ה אקנויי אקנו לי' רבנן. ההוא זוזא מדידה.''' יש שדייקו מכאן דמהני לקנות ממש ע"י הפקר ב"ד הפקר דהבעל זוכה בזה ולא רק דהפקירו ומהני אח"כ כשיגיע הגט ליד הבעל, ויש להוכיח עוד ממש"כ הר"ן {{ממ|לקמן דף כ"ב ע"ב}} בהא דהאשה כותבת את גיטה דהק' דיהא מחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה וקלף שבידה הא לא הקנו לי' רבנן, מבואר דאם היו מקנים גם קלף שבידה, הי' זוכה כבר לפני הכתיבה ולא יהי' מחוסר הקנאה בין הכתיבה להנתינה. | ||
'''רש"י ד"ה דחזי לאיצטרופי. עם עלין הרבה לשכוב עליהן או למאכל בהמה ואע"פ דלא שוה פרוטה.''' יש לעיין אם כונתו דאע"ג דעלה א' אין שוה כלום מ"מ חזי להצטרף להיות שוה פרוטה מחמת דאז אפשר לשכב עליהם, ויותר נראה דכונתו דסגי במה דאפשר להשתמש בזה אם יצורפו הרבה ולא צריך לסברא דיהי' אז שוה פרוטה. והטעם שכתב רש"י כן דזה לא מסתבר לרש"י דיהי' חילוק מה שיהי' שוה פרוטה, דסוף סוף גם אחרי זה לא שוה כלום כל עלה, אלא דמה דראוי לשימוש מקרי נתינת דבר, משא"כ איסורי הנאה דא"א ליהנות מזה כלל לא מקרי נתינת דבר. | '''רש"י ד"ה דחזי לאיצטרופי. עם עלין הרבה לשכוב עליהן או למאכל בהמה ואע"פ דלא שוה פרוטה.''' יש לעיין אם כונתו דאע"ג דעלה א' אין שוה כלום מ"מ חזי להצטרף להיות שוה פרוטה מחמת דאז אפשר לשכב עליהם, ויותר נראה דכונתו דסגי במה דאפשר להשתמש בזה אם יצורפו הרבה ולא צריך לסברא דיהי' אז שוה פרוטה. והטעם שכתב רש"י כן דזה לא מסתבר לרש"י דיהי' חילוק מה שיהי' שוה פרוטה, דסוף סוף גם אחרי זה לא שוה כלום כל עלה, אלא דמה דראוי לשימוש מקרי נתינת דבר, משא"כ איסורי הנאה דא"א ליהנות מזה כלל לא מקרי נתינת דבר. | ||