שו"ת מהרי"ק/קעו: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

'''איש ''' תבונות יושר פשר דבר דבור על אופניו חסיד ועניו מתלמידיו של הלל הלל בן שחר נבחר שבעדה. לתורה ולתעודה. חתום תורה בלמודים. להביא מעשה חדודים. מן השרידים אשר קרא הירא את דבר המלך ודתו צדיק יחי' באמונתו את הוא האדון ברי וחתני מהר"ר גרשון יצ"ו קבלתי נופת צופי דבריך הנעימים היו בפי כדבש למתוק ומ"מ מעט דברים אציע' לפניך כי היכי דלרוחא שמעתת' ואני בחסדך וענותך בטחתי. ראשונה אל מה שכתבת לישב הר"ם שחלק בין עופות לדגים ואע"ג שהתלמוד משוה אותם בנדרים משום דקשיא ליה מה שהתנ' דברייתא מאריך בלשונו יותר מתנ' דמתני' ועוד קשי' ליה למה נשנית ההוא דהנוד' מן הבשר בחולין {{ממ|פ' כל הבשר דף קד}} דמה ענין נדרים כו' ולזה אמר מר שדעת הרב בא להשמיענו דעופות לעולם אסורין על הנודר מן הבשר ואפילו באתרא דלא ממלי' עלייהו שלוח' וטעמא הוי משום דסתם בשר הוי כל דבר הנאסר לבשל בחלב וכו'. לא ירדתי לסוף דעתך דאם כן מה צ"ל לתלמודא דמתני' אתי' כר"ע ומתוך כך הוצרך לדחוק רב יוסף לומר ר' היא כו' ורב אשי לומר אינה מדברי תורה כו' נימא דאפילו רבנן מודו בהא משום דאסור לבשלו בחלב כו' ואולם כי בינותי מתוך דבריך דדייק לה משום דפשיטא דאיכא דוכתא דממליך עליה שלוחא וא"כ לא הוו בכלל בשר כ"א לר"ע דאומר דממליך וכו' ומ"מ בזה לא ראיתי דבריך כלל דאי מהני טעמא דאיסור בישול בחלב לשווינהו בשר אפילו באתרא דלא ממליך עלייהו שלוחא אלא אומר לא מצאתי בשר ותו לא ואע"ג דאשכח עופות כ"ש וכ"ש שיועיל זה הטעם לשווינהו בשר באתרא דממליך עלייהו שלוחא ואפילו לרבנן דר"ע שהרי דבר פשוט הוא דטפי הוי בכלל המין כדממליך עליה שלוחא מדהוי היכא דלא ממליך אלא אומר לא מצאתי ותו לא וכדאמר ליה ר"ע לרבנן כלום אמר לא מצאתי אלא קטנית כו' אלא שהדלועים וכו' ואין גבי הקטנית וכו' גם מה שנראה מתוך דבריך היותו מפליג תנא דברייתא על תנא דמתני' דכל הבשר {{ממ|שם דף קד}} אין נראה לע"ד דאין לנו להועיל מחלוקת בין התנאין כ"א כאשר ימצא בהדיא ואדרב' בכל מקום שימצא התלמוד שהמשנה והבריית' לא יכוונו דבריהם פריך ורמינהי וכו' ומתוך כך דוחק התלמוד לתרץ כמה שנויי דחיקי בכמה מקומות בתלמוד ולא בעי לשנויי דפליגי אלא היכא דאשכחן פלוגתא בהדיא וזה דבר פשוט גם ממה שתמהת על אשר התנא דברייתא דנדרים מאריך בלשונו ותנא דידן מקצר אין נלע"ד שיהיה זה מן התימא שכן דרך התנאים להיותם חלוקים בלשונם זה מאריך וזה מקצר ואדרבה ברוב מקומות תנא דברייתא לפרושי מתני' קא אתו וכן תמצא ברוב מקומות שרבינו הקדוש מקצר בלשונו במשנה וכולל בדבריו אריכות שאר התנאים וכדאמרינן בכתובות בפ' מציאת האשה {{ממ|כתובות דף סט}} כל מאי דבעי מנאי מלתא דמתני' בי' ר' חיי' ור' אושעי' ולאו פשיטנא לה ממתני' כו'. והיינו שר' רמז דבריהם בלשון קצר כמו שפירשו התוס' בנדה לפי הנלע"ד וכן הכא הרבה פירוש לנו ר' כל דברי הברייתא בשנותו בנדרים {{ממ|דף נה}} בדברי ר"ע הן הן הדברים כו' אלא שהדלועין בכלל ירק כו' שם פירש לנו דכל מידי דממליך כו' אסור לר"ע ומותר לרבנן ומדיוקא דעוף אסור סתם לנו כר"ע וא"כ כל מידי דממליך כו' מיניה הוא הרי שמכלל דבריו השמיענו ככל דברי ת"ק דרשב"ג ועל אשר סידר המשנה דהנודר מן הירק בחולין אשר תמהת על זה בהרבה מקומות בתלמוד מצינו למימר כיוצא בזה היכא דדמו אהדדי תנן להו גבי הדדי ואף על גב דעיקר דינא לא שייך בהאי דוכתא אין התנא מקפיד לחזור ולשנותו במקומו כדאשכחן בפ' בכל מערבין {{ממ|עירובין דף כז}} דקתני הכל יקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח והנודר מן המזון מותר במים ומלח ואף על גב דפשיטא דלא דמו דיני מעשר ונדרים לדין ערום וכן בפ"ק דחולין {{ממ|דף כב}} ששונה כל הני בבי דכשר בכך כגון כשר בתורים פסול בבני יונה כו'. כשר בפרה כו' כשר בכהנים וכו'. טהור בכלי חרס כו' ואינך דהתם ואף על גב דלא שייכי כלל בההוא פרק' קתני להו איידי דקתני התם כשר בשחיטה כו'. וכן כל הני דפי' יוצא דופן ודפרק בא סימן דלא שייכי התם כלל אלא אגב גררא וכן מתני' דאין המדומע מדמע וכו'. ואין המחומץ כו' ואין מים שאובין פוסלין את המקוה כו' דפ"ק דתמורה לא שייכי התם כלל אלא אגב גררא זוטא וכן במסכת תרומו' שנינו הכבד אוסרת ואינו נאסרת ואע"ג דלא שייכי התם וכן שנינו המבשל בשבת וכו' הנוטע בשביעית כו' ולא קתני להו בדוכתייהו אלא סמך רבי על מה ששנאן שם וכן בכמה מקומות בתלמוד ואולם כי אמת הוא שיש לתמוה יותר כאן לפי דברי רב יוסף דאומר רבי היא ונסיב לה אליב' דתנאי דבשלמ' הני דוכתי שהבאתי למעלה איכ' למימר שהמשניות נשנו בימי ר"מ או ר"ע ואז לא היו שונים על סדר המסכתות אלא היו שונים יחד הדברים הדומים קצת ככל הני שהזכרתי למעלה וכן הך דהנודר מן הבשר אליבי' דרב אשי דמוקי לה כולה כר"ע וכו' דהא דמו להדדי להא מילת' דדגים וחגבים לאו בכלל בשר נינהו ואיכ' למימר בהו דמאחר שהתנאים שהיו לפני ר' שנו משנתן בסגנון זה גם ר' שנאה כן ולא רצה לשנות לשון רבו שחייב אדם לומר בלשון רבו כדאית' בפ"ק דשבת {{ממ|דף טו}} גבי הלל אומר מלא הין מים שאובין וכו'. וגם ממקומו הוא מוכרע שר' לא שנה המשניות אלא כמו ששמע מרבותיו ולא מלשון ר' עצמו הן שנויות מדפתר בה כוליה האי למימר דרבי נסיב לה אליב' דתנאי ואמאי דוחקין לומר כך וכי משום שרבי יסבור כר' עקיב' בדין הנודר מן הבשר כו' יכרח לומר שיסבור כמותו בדין בשר עוף בחלב וכן בכמה מקומות בתלמוד פריך כה"ג ולא בעי למימר דר' היא ונסיב לה כו'. אלא ודאי היינו טעמ' כדפיר' שרבי שנה המשניו' בלשון רבותיו וא"כ הוא דוחק הוא להעמיד המשניות כתרי תנאי ונימ' דר' סובר כוותי' דחד בחדא וכאידך בחד' ומאח' שכן הוא פשיטא דמשום כך היה ר' שונ' המשניו' לפעמי' שלא כסדר ענין המסכת' ככל הני דלעיל אלא משום שהתנאי' הראשונים שנו אותו כך וכדפי' לעיל אבל לרב יוסף דמסיק דרבי היא ונסיב לה כו' קשה יותר דמאחר שרבי שנה למה לא קבע המשניו' על סדר המסכתו' והיה לו לקבוע ההיא דהנודר מן הבשר כו' בנדרי' ומכל מקום לא קשי' כלל לפי הנלע"ד דאע"ג דרבי קתני לה מ"מ מאחר דכעין חד טעמ' הוא ההיא דכל הבשר אסור כו'. חוץ מדגים וחגבים וההיא דמותר בדגים וחגבים כו' תני להו גבי הדדי ולא על סדר המסכתו' וכי האי גוונ' אשכחן בריש פ"ק דשבועות דף קג) דקתני שבועות וידיעות גבי הדדי ומסיק התם רב יוסף גופיה רבי היא ונסיב לה וכו'. ואע"ג דלא דמי' כלל טעמ' דשבועות שתים שהן ארבע לטעמ' לידיעות הטומאה כו' אלא משום דגבי הדדי כתיבי ודמיין להדדי בקרבן עולה ויורד כדאית' התם וכ"ש הכא דכעין חד טעמ' הוא שריותא דבשר דגים וחגבים לענין בשול בשר בחלב וכן שריות' לענין נודר מן הבשר אידי ואידי משום דלא בכלל בשר נינהו דאי הוו דגים וחגבים לענין בשול בשר בכלל בשר אע"ג דמ"מ מדאוריית' אי אפשר לאוסרם משום ב"ב דהוה ממעטינן להו מיתור' דגדי דממעט התם טובא או ממשמעות נמי דהא משמעות דדגי' וחגבי' לאו בכלל גדי נינהו מ"מ הוה אסרי להו מדרבנן מיהא ומשום הכי קתני להו גבי הדדי דמאחר שאינו כלל בכלל בשר אי לאו דלא מימליך עלייהו שליח כלל לא חשו חכמים לגזור עליהם משום ב"ב דהא פשיטא דלא אתי למטעי למשרי שאר בשר דהא לא בכלל בשר נינהו כלל. ועוד נראה לע"ד דלא נשנה שם משנה דהנודר מן הבשר כו' אלא כדפירש טעם התיר דגים וחגבים בחלב אמאי לא גזרו עליהם חכמים וכדפי'. אבל לענין שריות' גופיה דדגים וחגבים לנודר מן הבשר לא הוצרכו כלל מאחר דלא ממליך עלייהו שלוח' וכבר שמענו ממשנת נדרים גבי הנודר מן הירק וכו' דע"כ לא קא פליג רבי עקיב' עלייהו דרבנן אלא היכ' דממליך עלייהו שלוח' אבל היכא דלא ממליך פשיטא דלא הוי בכלל המין אלא ודאי לענין בשר בחלב אצטריך למתני ובזה יתיישב מה שלא שונה ר' הנודר מן הבשר אסור בכל בשר כו' בסגנון ריש' דכל הבשר וכו' כמו שהקש' לכם ויפה הקשית ואם כי כיוצא בזה מצינו בפ' בכל מערבין ודף כז) גם שם צריך ליתן טעם ולפי הנראה לע"ד דהכא היינו טעמ' דלא ירד רבי להשמיענו דין נדרים כלל אלא ירד להשמיענו מה טעם דגים וחגבים לא אסירי לבשל בחלב מדרבנן מיהא וכדפי' וכן בעירובין {{ממ|שם דף כז}} א"ש מהאי טעמ' נמי דלא נשנית שם אלא להשמיע מה טעם מערבין בכל חוץ מן המים ומן המלח ומשום הכי קתני ההיא דהנודר מן המזון דמינ' שמעינן דלא זייני והיינו טעמ' דאין מערבין בהם דהא תלי' כדפי' שם רש"י באותה משנה עצמה. ואין להקשות על מה שפי' ליישב משנת חולין א"כ לר' יוסי הגלילי דהא מסיק שם דאפי' בדרבנן שרי עוף לבשל בחלב י"ל דרבי יוסי סבר נמי כרבנן דאית להו דמידי דממליך עליה שלוח' לא מיניה הוא וא"כ הנודר מן הבשר מותר אפי' בעופות כיון דלאו מין בשר נינהו ולא עשאום חכמים כבשר בשום מקום אפי' לענין נודר א"כ לא שייך למגזר עוף אטו שאר בשר אבל אי הוה סבר דעוף בכלל בשר לעניין נודר מיהא גם לענין בשר בחלב הוי משוינן כבשר מדרבנן מיהא וכן נר' דר' יוסי הגלילי אית ליה דמידי דממליך עליה שלוח' לאו מיניה הוא דהא בר פלוגת' דרבי עקיב' הוה ומסבר' בכלל רבנן דפליגי עליה דרבי עקיב' הוא וכי האי גוונ' רגיל התלמוד לדקדק במקצת מקומות. ואין להקשות א"כ בנדרי' דקאמר מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיב' רשב"ג כו' לימא ר' יוסי הגלילי והוה ניח' טפי דהא בר פלוגתי' הוה משא"כ ברשב"ג דפשיט' דלאו בר פלוגתי' הוה שהרי עקיב' היה בימי רבן גמליאל אביו של רבן שמעון בן גמליאל וא"כ קדם לרשב"ג. ועוד שהרי מוכיח בפ' ב' דסוכה {{ממ|דף כו}} דר"י בר חלפת' גדול מרשב"ג היה ור"י היה תלמיד ר' עקיב' וא"כ טפי הוה ליה למימר מאן תנא דפליג כו' ר"י הגלילי. וי"ל דנקט רשב"ג דמפרש טפי בהדיא אבל ר"י הגלילי לא שמעינן אלא מדיוק דמתני' ומכח קשי' כדפי' וכה"ג אשכחן גבי אין אדם מקנה דבר שב"ל שבכל התלמוד מזכירו על שם ר' מאיר ואע"ג דאיכא תנאי טוב' כדאיתא בכתובות {{ממ|דף פו}} וקדושין {{ממ|דף מז}} והיינו משום דמלתיה דר' מאיר מיפרש' טפי בהדיא כמו שפירשו התו' וגם פשיט' שאין להקשות לר"י דמוקי ליה כולה באיסור דאוריית' ולא בעי לשנויי מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרי' כדמשני רב אשי היאך נוכל לומר שירד התנ' לפרש למה לא יהיו דגים וחגבים אסורים בדרבנן והא לא איירי מתניתין רק מאיסור דאוריית' די"ל דפשיט' דאפי' רב יוסף מודה דמדקתני אסור לבשל חוץ מבשר דגים וחגבים כו' כלומר דאין אסור לבשל דמשמע דאפי' מדרבנן לא אסירי מדלא קתני אסור מן התורה חוץ מבשר דגים כו' וכדפריך תלמוד' בריש פ"ק דגיטין {{ממ|דף ד}} אומר הי' רבי מאיר ד"ת מיבעי ליה וא"כ ע"כ הוזקק התנא להשמיע מה טעם לא יאסרו דגים וחגבים מדרבנן מיהא ומשום כך שנה ההיא דהנודר מן הבשר מותר בדגים וחגבים וכדפי' לעיל. והא דלא בעי ר"י לשנוי מהן קתני כו' כדמשני רב אשי היינו משום דס"ד דמדכייל תנא בשר בהמה ועוף בחד כללא ובחד מחת' מחתינהו כל הבשר אסור שמע מינה דכי היכי דבשר בהמה דאוריית' אסור הוא הדין בשר עוף דאי לא תימ' הכי אלא מהן דאוריית' וכו' הוי ליה למיתני כל בשר בהמה אסור לבשל וכן בשר עוף דהוה משמע טפי וכן בשר עוף אטו בשר בהמה זו היא סברתו של רב יוסף לפי הנראה לע"ד. אבל מ"מ מודה דלישנ' דאסור לבשל חוץ מבשר דגים וחגבי' משמע דאפילו מדרבנן לא אסירי דגים וחגבים ואשר תמהת על סוגיא דריש פרק הנודר מן הירק {{ממ|נדרים דף נה}} דפריך תלמודא והא מן הירק קאמר כו' לא ידעתי מאי קשי' לך דהא פשיטא דאין הדלועין בכלל סתם ירק כלל ולא ממליך עליה שלוח' לעולם דירק סתם לא משמע אלא כעין כרוב וירק עשב הגדל בקלחים אבל לא דלועים כדפירש שם רש"י לפי הנלע"ד אלא שאין לי עכשיו הפי'. עוד יש מפרש אחר שפירש דסתם ירק לא משמע אלא הנאכל על השולחן לאפוקי דלועין שאין נאכל אלא בקדירה ובין למר יבין למר רווח' שמעתת' טובא ונחזור למה שאמרנו דלא נשנית ההי' דהנודר מן הירק במסכת חולין אלא כדי לפרש לנו מה טעם לא נאסרו דגים וחגבים לבשל בחלב מדרבנן מיהא דודאי מתוך כך יתיישב שפיר מה ראה הרמב"ם לחלק בין עופות לדגים מאחר שהתלמוד משוה אותם דודאי יש לו כח מתוך מתני' דכל הבשר דמוכח דעוף אסור מדרבנן לרב אשי לבשל בחלב משא"כ בגדים וטעמ' דדגים לא אסירי היינו משום דלא הוו בכלל בשר אפי' לענין המלכת השליח דאי לא תימ' הכי יקשה לך מאי טעמ' גזרו בעוף לענין אסור ב"ב טפי מבדגים אי אמרת דאין חלוק בין עופות לדגים אלא דוק' בדכאיב ליה עינא כו' וביומ' דהקזה כו'. כדהוה משמע מתוך סוגי' דנדרי' דפשיטא שהחילוק שיש בין עופות לדגים ביומ' דהקזה או דכאיב ליה עינ' וכו' שאין לא מעלה ולא מוריד לענין אסור בשר בחלב שנאמר דמאותו טעם גזרו יותר בעופות מבדגים ומזה אין צריך אריכות כלל אלא ודאי צ"ל שהם חלוקים מצד עצמותן דעופות הוו טפי בכלל בשר בסתם מקומות מדגים ומשום כך גזרו בעופות יותר מבדגים כדמוכח מתני' דחולין וכדפי' לעיל ואע"ג דלכאורה אין לדקדק למה נשנית ההיא דהנודר מן הבשר בחולין שמתוך כך נצטרך לומר דלפרושי ריש' אתי מה טעם לא אסירי דגים וחגבים מדרבנן מיהא כו' מאחר שכן דרך התלמוד כמו שהבאתי לעיל ראיות על זה ומ"מ פשיטא שיש לדקדק כך מדשנה רבי סגנון לשון המשנה דלענין אסור ב"ב תפס לו לשון אסור ולענין נדרים לא תפס לו אלא לישנא דהתיר' כמו שדקדקת ומתוך כך נוכל לומר דסביר' ליה לרבי' משה דלפרושי ריש' קאתא וכדפי' לעיל נראה לע"ד דבר נכון ופשוט דדייק רבינו משה שעל כרחך יש לחלק בין עופות לדגים מדלא פריך תלמוד' בחולין מאי שנא עופות כו' כדפריך בנדרי' דפשיט' דאמתני' הוה ליה לאקשויי טפי מאבריית' כאשר יפה כתבת וכך אמרתי זה ימים לישב דברי רבינו משה אלא ודאי לא פריך הכי בחולין דהמ"ל דמתניתין דחולין איירי בסתם מקומות דשם הוי עופות בכלל בשר מה שאין כן בדגים דלא הוו אלא באתר' דממליך וכי תימ' א"כ מאי פריך בנדרים מאי שנא עופות וכו' דגים נמי וכו' י"ל דמשנה יתירה קא פריך דהא קתני ריש' אסור בכל מיני בשר בראש ובקרבים כו' בעופות כו'. ואי אמרת דמותר בבשר דגים דקתני היינו דוק' בסתם מקומות דלא ממליך שלוח' עלייהו א"כ אמאי איצטריך למתני מותר בדגים כו' פשיטא דכיון דאפי' שליח לא ממליך עלייהו דלאו בכלל בשר נינהו דע"כ לא פליגי אלא היכא דממלי' שלוח' אבל היכ' דלא ממליך מודו כ"ע אלא ע"כ לאשמועינן אתא דמותר בדגים אפילו באתר' דממליך שלוח' עלייהו והיינו דפריך תלמוד' מאי שנא וכו'. עוד נראה לע"ד די"ל דמגופ' דבריית' דייק לה רבינו משה שיש לחלק בין עופות לדגים דקתני אסור בכל מיני בשר וכו' ובקנה ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים וכו'. ועתה יש לדקדק מה טעם לא קתני ובבשר עופות כדקתני בבשר דגים וכו' או לתני מותר בגדים כדקתני אסור בעופות ולא קתני בשר עופות אלא ודאי אשמועינן תנא דבריית' דאסור בעופות בכל מקום ואפי' אי משתכח חד דוכת' דלא ממליך שלוח' עלייהו דעופות מ"מ כיון שברוב מקומות השליח נמלך עליהם בטלה דעת אנשי אותו מקום אצנ אנשי שאר מקומו' שהרי רגילין בכל המקומות להמליך השליח עליהם להיותם קרובים למין שאר בשר ולא ימצ' מקום שלא ימליך עליהם השליח כי אם מעט דמעט משא"כ בדגים ואדרבה אפשר שברוב מקומות לא ממליך שליח עלייהו כדכתב מר ומשום הכי קתני בבריית' ומותר בבשר דגים וכו'. לאשמועי' דאפילו במקום שהן בכלל בשר לענין המלכת שליח אפי' הכי מותר בהם והיינו דפריך מ"ש עופות דממליך וכו'. דהא פשיטא ליה דעופות אינם ממש בכלל בשר לענין שיקחם השליח בלא המלכה כאשר יקח שאר בשר ועוד דא"כ לא הוי פליג רשב"ג דגים נמי ממליך עלייהו דהא על כרחך באתר' דמקרו בשר דהיינו באתר' דממליך שלוח' קא מיירי מדקתני ומותר בבשר דגים וכו' ולא קתני ומותר בדגים וכדפי' ומשום כך הוצרך התלמוד להעמיד ביומ' דהקזה או דכאיב ליה עינ' ולפ"ז לא נצטרך לסוגי' דחולין כלל ומיהו לפ"ז לא יתיישב כל כך לישנ' דתלמוד' דנדרים דקאמר ומאי שנא בשר עוף לת"ק וכו'. דגים נמי כו' ולפ"ז ה"ל למנקט אפכ' מאי שנא עופות לת"ק כו' בשר דגים כו' דאז הוה משמע כדפי' לעיל: