ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/נה: הבדלים בין גרסאות בדף

מזבת --> מזבח
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט()
(מזבת --> מזבח)
 
שורה 3: שורה 3:
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


'''זהב מזוקק לקטורת. ונחושת נבוב לדשנה.''' היינו פרשת מזבח הפנימי. דהיינו מזבח הזהב. מדכתיב {{ממ|סו"פ תצוה}} ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שטים וגו' וצפית אותו זהב טהור וגו' וזהו שכתב ''' זהב מזוקק.''' דהיינו זהב טהור. ופרשת מזבח החיצון. מדכתיב {{ממ|פ' תרומה}} ועשית את המזבח עצי שטים וגו' וצפית אותו נחושת וגו' נבוב לחות תעשה אותו וגו'. וזהו שכתב ''' ונחושת נבוב.''' והוא מזבח החיצון שנקרא בכל מקום בקרא מזבח העולה. וזהו שכתב ''' לדשנה.''' מלשון הכתוב {{ממ|תהלים כ' ד'}} ועולתך ידשנה סלה. וגם יתכן משום דמצות תרומת הדשן שבכל יום לא היתה אלא במזבח העולה. וגם בפרשת המסעות כתיב ביה ודשנו את המזבח. ואע"ג דגם מזבח הקטורת מצוה לדשנו בכל יום. כמבואר במתניתין דתמיד {{ממ|פ"ג מ"א}} ובשאר דוכתי. כבר כתב הרמב"ן ז"ל {{ממ|במלחמות רפ"ק דיומא}} שאין לזה עיקר מן התורה. ואינו אלא מדבריהם עיי"ש. ואע"ג דבירושלמי {{ממ|פ"ב דיומא ה"ב}} נפקא ליה הכי מקרא עיי"ש. ומשמע מהתם דמדאורייתא הוא. ועי' מש"כ בזה הרב המגיה בריטב"א {{ממ|יומא ל"ג ע"ב}}. מ"מ גם לפ"ז לא כתיב בהדיא בקרא אלא במזבח העולה בלבד. ומה שקרא למזבח החיצון נחושת. אע"פ שלא היה מזבח נחושת אלא במשכן. אבל לדורות כתיב מזבח אבנים תעשה לי. ובפרק במה בהמה {{ממ|שבת נ"ה ע"א}} פרכינן מזבח נחושת מי הוה. ופירש"י ז"ל מי הוה מזבח הנחושת בימי יחזקאל. והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים עיי"ש. מ"מ הרי כבר כתבו בתוס' שם {{ממ|ד"ה מזבח נחושת}} דגם מזבח של אבנים של שלמה נקרא מזבח נחושת. כדכתיב {{ממ|ד"ה ב' ד'}} ויעש שלמה את מזבח הנחושת עיי"ש בדבריהם. וכן מבואר בזבחים {{ממ|פרק ק"ק ס' ע"א}} עיי"ש ובפירש"י שם {{ממ|ד"ה הכי קאמר}}. ובשלטי הגבורים {{ממ|פרק כ"ו}} העלה דגם המזבח שעשה שלמה אע"פ שהיה של אבנים. מ"מ מחופה היה לוחות של ארז ומצופה נחושת. והביא כן שם גם בשם הרלב"ג {{ממ|במלכים א' ח'}} עיי"ש. וגם הביא שם ראיה מוכרחת לזה מקראי דיחזקאל שגם אחרי גלות יהויכין היה במקדש ראשון מזבח נחושת. ותמה הרבה על רש"י ורד"ק ורלב"ג ז"ל שלא הביאו ממקרא זה עיי"ש בדבריו. אבל דבריו אלו תמוהים אצלי. שהרי כבר הקשו בפרק במה בהמה שם בגמרא על הך קרא דיחזקאל ותירצוה. ומ"מ לעיקר דבריו נראה דאין סתירה מסוגיא דהתם. דאפשר לומר דאע"ג דמזבח של שלמה נמי היה מצופה נחושת. מ"מ פריך מזבח נחושת בימי שלמה מי הוה. משום דמ"מ כיון שעיקרו של אבנים הוה. לא הו"ל לקרותו מזבת הנחושת. וכן מתבאר מסוגיא דזבחים {{ממ|שם ס"א ע"ב}}. דאמרינן התם אמר ר"ה אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה. דתניא ראב"י אומר מה ת"ל אבנים אבנים אבנים שלשה פעמים. אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים. ומותבינן עלי' התם. ומסיק הוא דאמר כרבי נתן דתניא ר"נ אומר מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים עיי"ש. הרי בהדיא דאע"ג דרב קאמר דמזבח של שילה של אבנים היה. אע"פ כן קאמר דס"ל כרבי נתן דאמר שהיה של נחושת אלא שהיה מלא אבנים. וע"כ היינו משום דכיון שהיה מלא אבנים מזבח של אבנים מיקרי. ולא מזבח נחושת. ועוד שנראה דמשם ראיה נכונה לדעת הרלב"ג ושלטי הגבורים. דכיון דמזבח של שילה היה של נחושת אלא שהיה מלא אבנים ודאי גם של נוב וגבעון ובית עולמים היו כן. שהרי כולם דריש להו מדכתיב בקרא שלשה פעמים מזבח אבנים. וא"כ נראה דודאי אין לחלק ביניהם. ועכ"פ מבואר עפ"ז דשפיר כתב רבינו הגאון ז"ל נחושת במזבח החיצון שלדורות. כיון דהכי נמי אשכחן בכמה דוכתי בקרא דקרי ליה מזבח נחושת יהיה מאיזה טעם שיהיה. אי משום שהיה במקום מזבח הנחושת של משכן. או משום שגם הוא היה עכ"פ מצופה נחושת. או מטעם שכתבו התוס' בסוגיא דשבת שם. ועי' זבחים {{ממ|ס' ע"א}} ובפי' רש"י ובתוס' שם {{ממ|ד"ה הכי קאמר}}:  
'''זהב מזוקק לקטורת. ונחושת נבוב לדשנה.''' היינו פרשת מזבח הפנימי. דהיינו מזבח הזהב. מדכתיב {{ממ|סו"פ תצוה}} ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שטים וגו' וצפית אותו זהב טהור וגו' וזהו שכתב ''' זהב מזוקק.''' דהיינו זהב טהור. ופרשת מזבח החיצון. מדכתיב {{ממ|פ' תרומה}} ועשית את המזבח עצי שטים וגו' וצפית אותו נחושת וגו' נבוב לחות תעשה אותו וגו'. וזהו שכתב ''' ונחושת נבוב.''' והוא מזבח החיצון שנקרא בכל מקום בקרא מזבח העולה. וזהו שכתב ''' לדשנה.''' מלשון הכתוב {{ממ|תהלים כ' ד'}} ועולתך ידשנה סלה. וגם יתכן משום דמצות תרומת הדשן שבכל יום לא היתה אלא במזבח העולה. וגם בפרשת המסעות כתיב ביה ודשנו את המזבח. ואע"ג דגם מזבח הקטורת מצוה לדשנו בכל יום. כמבואר במתניתין דתמיד {{ממ|פ"ג מ"א}} ובשאר דוכתי. כבר כתב הרמב"ן ז"ל {{ממ|במלחמות רפ"ק דיומא}} שאין לזה עיקר מן התורה. ואינו אלא מדבריהם עיי"ש. ואע"ג דבירושלמי {{ממ|פ"ב דיומא ה"ב}} נפקא ליה הכי מקרא עיי"ש. ומשמע מהתם דמדאורייתא הוא. ועי' מש"כ בזה הרב המגיה בריטב"א {{ממ|יומא ל"ג ע"ב}}. מ"מ גם לפ"ז לא כתיב בהדיא בקרא אלא במזבח העולה בלבד. ומה שקרא למזבח החיצון נחושת. אע"פ שלא היה מזבח נחושת אלא במשכן. אבל לדורות כתיב מזבח אבנים תעשה לי. ובפרק במה בהמה {{ממ|שבת נ"ה ע"א}} פרכינן מזבח נחושת מי הוה. ופירש"י ז"ל מי הוה מזבח הנחושת בימי יחזקאל. והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים עיי"ש. מ"מ הרי כבר כתבו בתוס' שם {{ממ|ד"ה מזבח נחושת}} דגם מזבח של אבנים של שלמה נקרא מזבח נחושת. כדכתיב {{ממ|ד"ה ב' ד'}} ויעש שלמה את מזבח הנחושת עיי"ש בדבריהם. וכן מבואר בזבחים {{ממ|פרק ק"ק ס' ע"א}} עיי"ש ובפירש"י שם {{ממ|ד"ה הכי קאמר}}. ובשלטי הגבורים {{ממ|פרק כ"ו}} העלה דגם המזבח שעשה שלמה אע"פ שהיה של אבנים. מ"מ מחופה היה לוחות של ארז ומצופה נחושת. והביא כן שם גם בשם הרלב"ג {{ממ|במלכים א' ח'}} עיי"ש. וגם הביא שם ראיה מוכרחת לזה מקראי דיחזקאל שגם אחרי גלות יהויכין היה במקדש ראשון מזבח נחושת. ותמה הרבה על רש"י ורד"ק ורלב"ג ז"ל שלא הביאו ממקרא זה עיי"ש בדבריו. אבל דבריו אלו תמוהים אצלי. שהרי כבר הקשו בפרק במה בהמה שם בגמרא על הך קרא דיחזקאל ותירצוה. ומ"מ לעיקר דבריו נראה דאין סתירה מסוגיא דהתם. דאפשר לומר דאע"ג דמזבח של שלמה נמי היה מצופה נחושת. מ"מ פריך מזבח נחושת בימי שלמה מי הוה. משום דמ"מ כיון שעיקרו של אבנים הוה. לא הו"ל לקרותו מזבח הנחושת. וכן מתבאר מסוגיא דזבחים {{ממ|שם ס"א ע"ב}}. דאמרינן התם אמר ר"ה אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה. דתניא ראב"י אומר מה ת"ל אבנים אבנים אבנים שלשה פעמים. אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים. ומותבינן עלי' התם. ומסיק הוא דאמר כרבי נתן דתניא ר"נ אומר מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים עיי"ש. הרי בהדיא דאע"ג דרב קאמר דמזבח של שילה של אבנים היה. אע"פ כן קאמר דס"ל כרבי נתן דאמר שהיה של נחושת אלא שהיה מלא אבנים. וע"כ היינו משום דכיון שהיה מלא אבנים מזבח של אבנים מיקרי. ולא מזבח נחושת. ועוד שנראה דמשם ראיה נכונה לדעת הרלב"ג ושלטי הגבורים. דכיון דמזבח של שילה היה של נחושת אלא שהיה מלא אבנים ודאי גם של נוב וגבעון ובית עולמים היו כן. שהרי כולם דריש להו מדכתיב בקרא שלשה פעמים מזבח אבנים. וא"כ נראה דודאי אין לחלק ביניהם. ועכ"פ מבואר עפ"ז דשפיר כתב רבינו הגאון ז"ל נחושת במזבח החיצון שלדורות. כיון דהכי נמי אשכחן בכמה דוכתי בקרא דקרי ליה מזבח נחושת יהיה מאיזה טעם שיהיה. אי משום שהיה במקום מזבח הנחושת של משכן. או משום שגם הוא היה עכ"פ מצופה נחושת. או מטעם שכתבו התוס' בסוגיא דשבת שם. ועי' זבחים {{ממ|ס' ע"א}} ובפי' רש"י ובתוס' שם {{ממ|ד"ה הכי קאמר}}:  


'''אמנם''' מה שמנה רבינו הגאון ז"ל מזבח הקטורת. ואעפ"כ מנה לקמן {{ממ|פרשה ס"ה}} פרשת הקטורת שכולל בה גם מצות ההקטרה בבוקר ובערב. זה ודאי צריך ביאור. דהרי גם לדעת רבינו הגאון ז"ל ודאי אין למנותן אלא במצוה אחת. כמו שמנה מצות עשיית השולחן. וכולל בה גם מצות לחם הפנים ומערכותיו וסדורו על השולחן. וכן עשיית המנורה והשמן והדלקת הנרות כוללן במצוה אחת כמו שנתבאר לעיל. וא"כ מאי שנא מעשה מזבח הקטורת והקטורת שמנאן בשתי מצות חלוקות בפ"ע. והוא תמוה מאוד לכאורה. אבל נראה בזה ע"פ מה שכתב הרמב"ם ז"ל {{ממ|שורש י"ב}} שאע"פ שאין למנות חלקי מלאכה מהמלאכות שבא הציווי בעשיית כל חלק וחלק מהן בפ"ע. כמו העולה שנצטוינו על שחיטתה. ועל הפשטתה. ועל ניתוחה. ועל זריקת דמה. והקטרת חלבה ואבריה וכיו"ב. שאין למנות כל אלה אלא במצוה אחת. וכן במעשה החטאת והאשם והשלמים. מ"מ ציווי שכולל כל מיני הקרבנות ואינו מתייחד במין אחד ממיני הקרבנות בלבד. כמו מצות על כל קרבניך תקריב מלח. שכוללת כל הקרב על המזבח כולן. וכן כל כיו"ב. יש למנותה מצוה בפ"ע. משום דבכל כיו"ב לא שייך לומר שאינה אלא חלק מחלקי המצוה. כיון שכל מין ממיני הקרבנות הוא מצוה נמנית בפ"ע. ומצות המליחה כוללת כולם. וע"כ לא יתכן לומר שאינה אלא חלק מחלקי מצוה אחת מהן עיי"ש בדבריו. ובמה שביארנו בזה במבוא {{ממ|סי' ז' שורש י"ב}} ובמנין העשין {{ממ|עשה ק"ט}} ושאר דוכתי. ולפ"ז נראה דגם כאן במצות מזבח הקטורת. ע"כ לא יתכן לומר שאין מצות עשייתו אלא מחלקי מצות הקטורת. שהרי אין מזבח הקטורת. מיוחד לקטורת בלבד. אלא גם להזאת דם פר ושעיר של יוה"כ. כדכתיב {{ממ|בפרשת מזבח הקטורת}} וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים וגו'. וגם מזין עליו מדם פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח ושעירי ע"ז. וא"כ ע"כ לא יתכן לומר שאין מצות עשייתו אלא אחד מחלקי מצות הקטורת. כיון שהוא מיוחד גם למצות פר ושעיר של יוה"כ ולמצות פר העלם דבר של צבור. ושל כהן משיח. ושעירי ע"ז. שכל אחת מהן נמנית מצוה בפ"ע. וע"כ אין לנו אלא למנות אותה מצוה מיוחדת בפ"ע. ומהאי טעמא גם כן מצות מעשה מזבח העולה ע"כ לא יתכן לומר שאינה אלא מחלקי מצות עבודת הקרבנות שהרי עבודת הקרבנות כוללת ג"כ מצות רבות. שהרי כל מין ומין מכל מיני הקרבנות נמנה מצוה בפ"ע. וכולן צריכין למזבח העולה. ואי אפשר להן בלא מזבח ומצותן בכך. ונמצא דע"כ מצוה מיוחדת בפ"ע היא. משא"כ השולחן שהוא מיוחד רק לתכלית מצות לחם הפנים בלבד. שפיר אית לן למימר שאינו אלא מחלקי מצות לחם הפנים. ואין למנותו מצוה בפ"ע. וכן מצות מעשה המנורה שאינה אלא לתכלית מצות הדלקת נרותיה. הילכך ע"כ הו"ל רק חלק ממצות הדלקת נרותיה. ואין למנותה מצוה בפ"ע. כן נראה מוכרח ונכון בדעת רבינו הגאון ז"ל:  
'''אמנם''' מה שמנה רבינו הגאון ז"ל מזבח הקטורת. ואעפ"כ מנה לקמן {{ממ|פרשה ס"ה}} פרשת הקטורת שכולל בה גם מצות ההקטרה בבוקר ובערב. זה ודאי צריך ביאור. דהרי גם לדעת רבינו הגאון ז"ל ודאי אין למנותן אלא במצוה אחת. כמו שמנה מצות עשיית השולחן. וכולל בה גם מצות לחם הפנים ומערכותיו וסדורו על השולחן. וכן עשיית המנורה והשמן והדלקת הנרות כוללן במצוה אחת כמו שנתבאר לעיל. וא"כ מאי שנא מעשה מזבח הקטורת והקטורת שמנאן בשתי מצות חלוקות בפ"ע. והוא תמוה מאוד לכאורה. אבל נראה בזה ע"פ מה שכתב הרמב"ם ז"ל {{ממ|שורש י"ב}} שאע"פ שאין למנות חלקי מלאכה מהמלאכות שבא הציווי בעשיית כל חלק וחלק מהן בפ"ע. כמו העולה שנצטוינו על שחיטתה. ועל הפשטתה. ועל ניתוחה. ועל זריקת דמה. והקטרת חלבה ואבריה וכיו"ב. שאין למנות כל אלה אלא במצוה אחת. וכן במעשה החטאת והאשם והשלמים. מ"מ ציווי שכולל כל מיני הקרבנות ואינו מתייחד במין אחד ממיני הקרבנות בלבד. כמו מצות על כל קרבניך תקריב מלח. שכוללת כל הקרב על המזבח כולן. וכן כל כיו"ב. יש למנותה מצוה בפ"ע. משום דבכל כיו"ב לא שייך לומר שאינה אלא חלק מחלקי המצוה. כיון שכל מין ממיני הקרבנות הוא מצוה נמנית בפ"ע. ומצות המליחה כוללת כולם. וע"כ לא יתכן לומר שאינה אלא חלק מחלקי מצוה אחת מהן עיי"ש בדבריו. ובמה שביארנו בזה במבוא {{ממ|סי' ז' שורש י"ב}} ובמנין העשין {{ממ|עשה ק"ט}} ושאר דוכתי. ולפ"ז נראה דגם כאן במצות מזבח הקטורת. ע"כ לא יתכן לומר שאין מצות עשייתו אלא מחלקי מצות הקטורת. שהרי אין מזבח הקטורת. מיוחד לקטורת בלבד. אלא גם להזאת דם פר ושעיר של יוה"כ. כדכתיב {{ממ|בפרשת מזבח הקטורת}} וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים וגו'. וגם מזין עליו מדם פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח ושעירי ע"ז. וא"כ ע"כ לא יתכן לומר שאין מצות עשייתו אלא אחד מחלקי מצות הקטורת. כיון שהוא מיוחד גם למצות פר ושעיר של יוה"כ ולמצות פר העלם דבר של צבור. ושל כהן משיח. ושעירי ע"ז. שכל אחת מהן נמנית מצוה בפ"ע. וע"כ אין לנו אלא למנות אותה מצוה מיוחדת בפ"ע. ומהאי טעמא גם כן מצות מעשה מזבח העולה ע"כ לא יתכן לומר שאינה אלא מחלקי מצות עבודת הקרבנות שהרי עבודת הקרבנות כוללת ג"כ מצות רבות. שהרי כל מין ומין מכל מיני הקרבנות נמנה מצוה בפ"ע. וכולן צריכין למזבח העולה. ואי אפשר להן בלא מזבח ומצותן בכך. ונמצא דע"כ מצוה מיוחדת בפ"ע היא. משא"כ השולחן שהוא מיוחד רק לתכלית מצות לחם הפנים בלבד. שפיר אית לן למימר שאינו אלא מחלקי מצות לחם הפנים. ואין למנותו מצוה בפ"ע. וכן מצות מעשה המנורה שאינה אלא לתכלית מצות הדלקת נרותיה. הילכך ע"כ הו"ל רק חלק ממצות הדלקת נרותיה. ואין למנותה מצוה בפ"ע. כן נראה מוכרח ונכון בדעת רבינו הגאון ז"ל: