979
עריכות
מ
תיקונים
מושך בשבט2 (שיחה | תרומות) מ (תיקונים) |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
מירושלם עיה"ק תוב"ב – י"ב מנחם תרט"ז לפ"ק. | מירושלם עיה"ק תוב"ב – י"ב מנחם תרט"ז לפ"ק. | ||
שאלה – משרתת יהודית היתה נשואה לבעל ומת בלא בנים והיו אומרים שלא הי' לו גבורת אנשים ונתאלמנה בתולה מן הנישואין ונכנסה בבית גביר א' להיות משרתת לבנותיו ואחותה נשואה לאופה באותה עיר והוא רע מעללים ויעש לו דרך ומבוא לבית הגביר ויהי מצחק עם גיסתו המשרתת ומדבר נבלות עמה תמיד וכן הולכת המשרתת לבית אחותה תמיד וגם יקרה שתשב שם חדש ימים ולעין כל משכיל האופה נואף עם המשרתת ונתעברה הארורה ואחר ששה חדשים עשתה עצמה חולה בבית הגביר וישלח אחר הרופאים ויבינו מגפתה כי הרתה ונתוודע להאופה ויתיעץ בערמה לקחת אותה לביתו ולהשליך תזנותיו על הגביר וילמדה לאמר לכל עם ועדה הגביר שכב עמי בעל כרחי שלא בטובתי באותה לילה ובאותו מקום באותות שקרים וסימנים מזוייפים גם לפי דברי' שהגידה שהוא ששה חדשים להריונה והנה נמצא שכל חדש עבורה היתה בבית האופה הנואף לא בבית הגביר אבל מצח אשה זונה העיזה פני' בפני כל לאמר הגביר שכב עמי בעל כרחי שלא ברצוני כלל ותהום העיר ורצו לעשות משפט להגביר ולקנסו בסך גדול גם אמרו שע"פ הדין חייב לישאנה תחת אשר ענה וגם חייב לזון את הולד ויחר מאוד להגביר ויבא לביה"כ בעת קה"ת ותפס בשתי ידיו את הס"ת ואמר בזה"ל: רבותי יצא עלי שם רע ששכבתי עם פלונית אני נשבע שבועה חמורה בזה הס"ת שזה שקר וכזב ומעולם לא עלתה על דעתי כלל ואני מבקש מכם רבותי אם תדינוני ע"פ התורה תדינוני לא אסור ממנה ימין ושמאל. ויענו אותו אין אנו יודעים דין תורה רק נשפוט אותך כפי דעתנו והוסיפו לביישו ברבים תוך ביה"כ גם הביאו את הזונה ואופה ויעיזו בפניו ויאמינו להזונה בלא עד ובלא ראי' ואדרבא האומדנא דמוכח לכל שהאופה גיסה הוא הנואף והגביר צועק אני רוצה דין תוה"ק ויתחזק נגדם להוציא משפטו ע"פ התורה ע"כ לשון השאלה. | '''{{עוגן1|שאלה}} –'''משרתת יהודית היתה נשואה לבעל ומת בלא בנים והיו אומרים שלא הי' לו גבורת אנשים ונתאלמנה בתולה מן הנישואין ונכנסה בבית גביר א' להיות משרתת לבנותיו ואחותה נשואה לאופה באותה עיר והוא רע מעללים ויעש לו דרך ומבוא לבית הגביר ויהי מצחק עם גיסתו המשרתת ומדבר נבלות עמה תמיד וכן הולכת המשרתת לבית אחותה תמיד וגם יקרה שתשב שם חדש ימים ולעין כל משכיל האופה נואף עם המשרתת ונתעברה הארורה ואחר ששה חדשים עשתה עצמה חולה בבית הגביר וישלח אחר הרופאים ויבינו מגפתה כי הרתה ונתוודע להאופה ויתיעץ בערמה לקחת אותה לביתו ולהשליך תזנותיו על הגביר וילמדה לאמר לכל עם ועדה הגביר שכב עמי בעל כרחי שלא בטובתי באותה לילה ובאותו מקום באותות שקרים וסימנים מזוייפים גם לפי דברי' שהגידה שהוא ששה חדשים להריונה והנה נמצא שכל חדש עבורה היתה בבית האופה הנואף לא בבית הגביר אבל מצח אשה זונה העיזה פני' בפני כל לאמר הגביר שכב עמי בעל כרחי שלא ברצוני כלל ותהום העיר ורצו לעשות משפט להגביר ולקנסו בסך גדול גם אמרו שע"פ הדין חייב לישאנה תחת אשר ענה וגם חייב לזון את הולד ויחר מאוד להגביר ויבא לביה"כ בעת קה"ת ותפס בשתי ידיו את הס"ת ואמר בזה"ל: רבותי יצא עלי שם רע ששכבתי עם פלונית אני נשבע שבועה חמורה בזה הס"ת שזה שקר וכזב ומעולם לא עלתה על דעתי כלל ואני מבקש מכם רבותי אם תדינוני ע"פ התורה תדינוני לא אסור ממנה ימין ושמאל. ויענו אותו אין אנו יודעים דין תורה רק נשפוט אותך כפי דעתנו והוסיפו לביישו ברבים תוך ביה"כ גם הביאו את הזונה ואופה ויעיזו בפניו ויאמינו להזונה בלא עד ובלא ראי' ואדרבא האומדנא דמוכח לכל שהאופה גיסה הוא הנואף והגביר צועק אני רוצה דין תוה"ק ויתחזק נגדם להוציא משפטו ע"פ התורה ע"כ לשון השאלה. | ||
תשובה – הנה זה פשוט דהדין עם הגביר ושאין רשות ביד אדם לקנסו וכל שכן לבזותו אחרי שאין עדים ואין ראי' על האשמה שנעמסה עליו ואחרי שרוצה לציית דין בפני ב"ד ע"פ דין התורה ואפילו הי' האומדנא שחטא אין דנין ע"פ אומדנא כי אם ע"פ עדים כדמוכח בכמה דוכתי' והיא אינה נאמנת עליו כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' מ"א ובשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ט וכן פסק הרמ"א אהע"ז סי' כ"ב וכל המחרף והמבייש את הגביר על דברי' חטאו גדול ועתיד ליתן את הדין גם זה פשוט שאין רשות לשום אדם לתובעו להגביר לדין כי אם המשרתת הנבעלת דלכל שאר אדם יכול לומר לאו בעל דברים דידי את אם לא שנתמנה מהמשרתת למורשה בעבורה ע"פ התנאים המבוארים בח"מ (סי' קכ"ב ס' ד') וכיון דמדברי השאלה אינו יוצא שהיא תובעת אותו אין לשפוט בזה עד שנשמע מה תובעת ותבקש ממנו אמנם לעמוד על הדבר איך אפשר שיפול דבר הדין נחקור – להלכה ולא למעשה – שאפשר שתתבע ממנו ג' תביעות. דהיינו: – א – צער בשת ופגם וקנס, – ב – שישא אותה לאשה, – ג – שיספיק את הילד אשר ילדה, ועל זה אשיב. | '''{{עוגן1|תשובה}} –'''הנה זה פשוט דהדין עם הגביר ושאין רשות ביד אדם לקנסו וכל שכן לבזותו אחרי שאין עדים ואין ראי' על האשמה שנעמסה עליו ואחרי שרוצה לציית דין בפני ב"ד ע"פ דין התורה ואפילו הי' האומדנא שחטא אין דנין ע"פ אומדנא כי אם ע"פ עדים כדמוכח בכמה דוכתי' והיא אינה נאמנת עליו כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' מ"א ובשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ט וכן פסק הרמ"א אהע"ז סי' כ"ב וכל המחרף והמבייש את הגביר על דברי' חטאו גדול ועתיד ליתן את הדין גם זה פשוט שאין רשות לשום אדם לתובעו להגביר לדין כי אם המשרתת הנבעלת דלכל שאר אדם יכול לומר לאו בעל דברים דידי את אם לא שנתמנה מהמשרתת למורשה בעבורה ע"פ התנאים המבוארים בח"מ (סי' קכ"ב ס' ד') וכיון דמדברי השאלה אינו יוצא שהיא תובעת אותו אין לשפוט בזה עד שנשמע מה תובעת ותבקש ממנו אמנם לעמוד על הדבר איך אפשר שיפול דבר הדין נחקור – להלכה ולא למעשה – שאפשר שתתבע ממנו ג' תביעות. דהיינו: – א – צער בשת ופגם וקנס, – ב – שישא אותה לאשה, – ג – שיספיק את הילד אשר ילדה, ועל זה אשיב. | ||
א – זה ודאי שאפילו נבעלה מהגביר רק לא כדברי' שלא ברצונה כי אם ברצונה אין לה עליו שום תביעה מקנס ופגם וצער ובושת דבמפותה פטור מכל דמחלה כמבואר בגמרא ופוסקים ולפ"ז אף שטוענת שנאנסה לכאורה אינה נאמנת ע"פ מה שכתב הרמב"ם ה' נערה בתולה (פ' א') כל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה ע"ש וכן פסק הטור אהע"ז (סי' קע"ז) אמנם בזה יש פלוגתא בין הפוסקים דהמשנה למלך (שם) הביא בשם מהרח"ש דטוענת בעיר טענת אנוסה אינה נאמנת כלל אפילו להשביעו אבל המ"ל חולק עליו ומביא ראי' דמכ"מ משביעין אותו על טענותי' וגם בשו"ת חכם צבי (סי' קמ"ו) האריך בזה ומסיק שגם בעיר יש לה טענת אנוסה לענין שחייב להשבע ע"ש ולכן מצד זה יהי' הגביר חייב שבועה אבל מטעם אחר יש לדין לפוטרו אפילו משבועה שהרי פסק הרמב"ם שם (פ' ב') כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם ואם היא אנוסה יש לה צער וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ופגם וכו' ע"ש וא"כ בנדון זה שהנבעלת כבר היתה נשואה לבעל ואלמנה מן הנשואין אין לה טענת קנס כמו שכתב הרמב"ם שם דמגורשת מן הנישואין אין לה קנס וא"כ פשיטא דה"ה אלמנה מן הנישואין שהרי מה דמגורשת אין לה קנס אתיא ממה דתנן כתובות (דף י') בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים כמש"כ הכס"מ שם טעם הרמב"ם והרי שם הושו' דין אלמכה לדין גרושה וגם מסברא אין חילוק ומה דנקט הרמב"ם מגורשת אפשר דקמ"ל אפילו יטעון המגרש לא בעלתי' מכ"מ אינה נאמנת אפילו לחייבו שבועה על הקנס דנשואה בחזקת בעולה היא וכיון דאין לה קנס ה"ה דגם צער בושת ופגם אין לה ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל והנה אמת שהטור אהע"ז (סי' קע"ז) כתב על הרמב"ם ואיני מבין דבריו דמה תלוי צער בשת ופגם בקנס דאע"פ שאין להן קנס למה לא יהיו להן שאר הדברים וגם הב"י כתב גם בעיני יפלא וצ"ע ע"ש עם כל זה אחר שלא חלקו בפי' להלכה על הרמב"ם אין לזוז מפסקו ובפרט שלא להוציא ממון מהמוחזק אמנם הבית שמואל (שם) כתב שמשמע מהרמב"ם דדוקא קנס אין לבעולה אבל בשת יש גם לבעולה והוציא כן ממה כתב הרמב"ם ה' נ"ב (פ' ב') באו עלי' שנים א' כדרכה והשני שלא כדרכה חייב השני בבשת אע"ג דכבר היא בעולה מראשון ע"ש אכן לפ"ז לכאורה דברי הרמב"ם סותרים זה את זה שהרי כתב שם (פרק ד' הלכה ט') עשרה בנות שאין להם קנס ובתוכן גם אותן שנפטר מטעם שהן בעולות כגון מגורשת והגיורת והשבוי' והמשוחררת ואעפ"כ כתב שם (פרק ד' ה' י') דכמו שנפטר מקנס נפטר ג"כ מבשת ופגם א"כ משמע דבעולה אין לה בשת ויש ליישב ע"פ מש"כ הרמב"ם שם (פרק ב' ה' ח') אבל אין בשת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבשת ופגם של זו שנבעלה שלא כדרכה עכ"ל וכמו כן י"ל דמה שכתב דמגורשת אין לה בשת היינו בשת של בתולה אין לה אבל מכ"מ קצת בשת יש גם לבעולה שנאנסה שהרי נתביישה עי"ז וזה חייב לשלם לה. היוצא מזה בנדון שלפנינו ע"פ טענתו פטור מכלום אבל ע"פ טענתה שנאנסה יהי' חייב לשלם לה בשת של בעילה וכיון שהוא כופר חייב לשבע שבועת היסת. | א – זה ודאי שאפילו נבעלה מהגביר רק לא כדברי' שלא ברצונה כי אם ברצונה אין לה עליו שום תביעה מקנס ופגם וצער ובושת דבמפותה פטור מכל דמחלה כמבואר בגמרא ופוסקים ולפ"ז אף שטוענת שנאנסה לכאורה אינה נאמנת ע"פ מה שכתב הרמב"ם ה' נערה בתולה (פ' א') כל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה ע"ש וכן פסק הטור אהע"ז (סי' קע"ז) אמנם בזה יש פלוגתא בין הפוסקים דהמשנה למלך (שם) הביא בשם מהרח"ש דטוענת בעיר טענת אנוסה אינה נאמנת כלל אפילו להשביעו אבל המ"ל חולק עליו ומביא ראי' דמכ"מ משביעין אותו על טענותי' וגם בשו"ת חכם צבי (סי' קמ"ו) האריך בזה ומסיק שגם בעיר יש לה טענת אנוסה לענין שחייב להשבע ע"ש ולכן מצד זה יהי' הגביר חייב שבועה אבל מטעם אחר יש לדין לפוטרו אפילו משבועה שהרי פסק הרמב"ם שם (פ' ב') כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם ואם היא אנוסה יש לה צער וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ופגם וכו' ע"ש וא"כ בנדון זה שהנבעלת כבר היתה נשואה לבעל ואלמנה מן הנשואין אין לה טענת קנס כמו שכתב הרמב"ם שם דמגורשת מן הנישואין אין לה קנס וא"כ פשיטא דה"ה אלמנה מן הנישואין שהרי מה דמגורשת אין לה קנס אתיא ממה דתנן כתובות (דף י') בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים כמש"כ הכס"מ שם טעם הרמב"ם והרי שם הושו' דין אלמכה לדין גרושה וגם מסברא אין חילוק ומה דנקט הרמב"ם מגורשת אפשר דקמ"ל אפילו יטעון המגרש לא בעלתי' מכ"מ אינה נאמנת אפילו לחייבו שבועה על הקנס דנשואה בחזקת בעולה היא וכיון דאין לה קנס ה"ה דגם צער בושת ופגם אין לה ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל והנה אמת שהטור אהע"ז (סי' קע"ז) כתב על הרמב"ם ואיני מבין דבריו דמה תלוי צער בשת ופגם בקנס דאע"פ שאין להן קנס למה לא יהיו להן שאר הדברים וגם הב"י כתב גם בעיני יפלא וצ"ע ע"ש עם כל זה אחר שלא חלקו בפי' להלכה על הרמב"ם אין לזוז מפסקו ובפרט שלא להוציא ממון מהמוחזק אמנם הבית שמואל (שם) כתב שמשמע מהרמב"ם דדוקא קנס אין לבעולה אבל בשת יש גם לבעולה והוציא כן ממה כתב הרמב"ם ה' נ"ב (פ' ב') באו עלי' שנים א' כדרכה והשני שלא כדרכה חייב השני בבשת אע"ג דכבר היא בעולה מראשון ע"ש אכן לפ"ז לכאורה דברי הרמב"ם סותרים זה את זה שהרי כתב שם (פרק ד' הלכה ט') עשרה בנות שאין להם קנס ובתוכן גם אותן שנפטר מטעם שהן בעולות כגון מגורשת והגיורת והשבוי' והמשוחררת ואעפ"כ כתב שם (פרק ד' ה' י') דכמו שנפטר מקנס נפטר ג"כ מבשת ופגם א"כ משמע דבעולה אין לה בשת ויש ליישב ע"פ מש"כ הרמב"ם שם (פרק ב' ה' ח') אבל אין בשת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבשת ופגם של זו שנבעלה שלא כדרכה עכ"ל וכמו כן י"ל דמה שכתב דמגורשת אין לה בשת היינו בשת של בתולה אין לה אבל מכ"מ קצת בשת יש גם לבעולה שנאנסה שהרי נתביישה עי"ז וזה חייב לשלם לה. היוצא מזה בנדון שלפנינו ע"פ טענתו פטור מכלום אבל ע"פ טענתה שנאנסה יהי' חייב לשלם לה בשת של בעילה וכיון שהוא כופר חייב לשבע שבועת היסת. | ||
ב – שישא אותה לאשה בזה ודאי אין לה טענה עליו שאפילו הוא כדברי' שאנוסה היא הרי מצות לו תהי' לאשה היא בלבד באונס את הבתולה שהיא נערה וכן נפסק גם בש"ע אהע"ז (סי' קע"ז) אבל לא באלמנה מן הנישואין ולא עוד אלא אפילו היתה נערה בתולה שטענה כן מכ"מ כיון שהוא כופר נאמן בלא שבועה שאין משביעין רק על תביעת ממון אבל לא על האיסור ואפילו נימא דגם תביעת ממון תלי בזה שהרי אם יצטרך לישא אותה צריך ליתן לה שאר וכסות מכ"מ כיון דעיקר התביעה היא על קיום המצו' שישאנה אף שתלי בה גם תביעת ממון מכ"מ אין משביעין על זה כמבואר בח"מ (סי' פ"ז סעיף כ"ה) דאם עיקר התביעה משום איסור אף שנ"מ גם לענין ממון מכ"מ אין משביעין ולכן גם בנדון זה אין משביעין לנתבע. | ב – שישא אותה לאשה בזה ודאי אין לה טענה עליו שאפילו הוא כדברי' שאנוסה היא הרי מצות לו תהי' לאשה היא בלבד באונס את הבתולה שהיא נערה וכן נפסק גם בש"ע אהע"ז (סי' קע"ז) אבל לא באלמנה מן הנישואין ולא עוד אלא אפילו היתה נערה בתולה שטענה כן מכ"מ כיון שהוא כופר נאמן בלא שבועה שאין משביעין רק על תביעת ממון אבל לא על האיסור ואפילו נימא דגם תביעת ממון תלי בזה שהרי אם יצטרך לישא אותה צריך ליתן לה שאר וכסות מכ"מ כיון דעיקר התביעה היא על קיום המצו' שישאנה אף שתלי בה גם תביעת ממון מכ"מ אין משביעין על זה כמבואר בח"מ (סי' פ"ז סעיף כ"ה) דאם עיקר התביעה משום איסור אף שנ"מ גם לענין ממון מכ"מ אין משביעין ולכן גם בנדון זה אין משביעין לנתבע. | ||