שו"ת הרא"ש/פה/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ראובן''' שצוה מחמת מיתה והיתה לו בת וחלק נכסיו ואחר שנתן מה שרצה כתב והשאר יחלוקו שתי אחיותיו ויתמי אחותו השלישית שוה בשוה שליש בשליש והנה יתמי אחותו זכרים ונקבות ונראה לי דזכרים ונקבות קטנים וגדולים הכל קרויין יתומים דלא מצינן חלוקה בלשון יתומים שיצאו גדולים מן הכלל אלא שיש מקומות שתקנו חכמים תקנה דלא שייכא בגדולים כגון אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם אבל סתם יתומים מיירי בין בגדולים בין בקטנים והא דאיתא בפרק הנזקין (נ’) בעי רב אחדבוי יתומים שאמרו גדולים או קטנים על מתני' (מ"ח) דאין נפרעין מנכסי יתומים התם משום דיהיב טעמא למילתיה תקנתא היא דעבוד רבנן ליתמי לקטנים עבוד רבנן לגדולים לא עבוד רבנן והתם נמי מסיק (נ’) והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית ומצינו יתמי בגמרא שהוא דוקא גדולים בפרק בתרא דבבא בתרא (קע"ד) ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמי דלודעינהו ליתמי משמע הא אודעינהו ליתמי היו היתומים עומדין בדין עם המלוה או עם הערב אלמא גדולים נינהו אלא ודאי גדולים וקטנים הכל בכלל יתומים זולתי מקומות ידועים בגמרא שמוכיח דמיירי או בגדולים או דוקא בקטנים וכן נמי זכרים ונקבות בכלל כיון דבמתנה נתן להם ולא דמי להא דגרסינן בירושלמי פרק שני דייני גזרות הרי שהיה נתון במדינת הים אמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל אם בשעת מיתתו אמר ינתנו אלו לבני אין בנותיו בכלל וכיוצא בזה נמצא גם בתלמוד בבלי (ב"ב קמ"ג) דגרסינן ההוא דשדר פסקי דשיראי (חתיכות מעיל) לביתיה אמר ר' אחי הראויים לבנים לבנים הראויים לבנות לבנות תו גרסינן התם ב"ב קמג נכסי לבני הוה ליה ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני או לא משמע אי הוו קרי בני פשיטא דאין הבת בכלל ובההיא עובדא גופא מסיק דקרי לברא בני ואין הבת בכלל ומאי שנא דבעובדא קמא קאמר הראוי לבנים ולבנות אלא עובדא קמא לא הוה בשעת מיתה ועובדא בתרא הוה בשעת מיתה אלמא דבשעת מיתה אין הבנות בכלל ואיכא למימר היינו דוקא היכא דאמר לבני דאין הבנות בכלל בנים כדכתיב ויולד בנים ובנות אלא דבחייו אנו אומרין מסברא שאדם חפץ בכבוד בנותיו שתהיינה מלובשות בכבוד שיהא להם קופצים כדפליג התם בין נשואות בין אינן נשואות אבל אחר מותו יש לבנות קצבה יש להם עישור נכסי אבל הכא דאמר ליתמי אחותי אין להוציא בנות ונשואות מכלל יתומים ועוד יש לחלק בטעם אחר בין בחייו בין בשעת מותו דבחייו שהוא נותן מתנה הכל בכלל אבל בשעת מיתה שבא להנחיל אנו אומדין דעתו שאינו רוצה להעביר הנחלה מן הבנים לבנות כי עברה היא כדאמר שמואל לרבי יהודה (ב"ב קל"ג) לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא כ"ש מברא לברתא וזה הנותן העביר נחלתו מבתו וכ"ש שלא יחוש להעברת נחלת אחותו ועוד מתנה הוא נתן ליתמי אחותו ולא שייך ביה העברת נחלה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.