פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/א/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''בית שמאי ובית הלל.''' עי' חגיגה י"ב א'. ירושלמי חגיגה פרק ב' סוף הלכה א' ויק"ר ריש פר' ל"ו פר"א ריש פרק י"ח וע"ש באופן אחר. וטעם פלוגתתם שחנו מוצאים בתורה פסוקים רבים סותרים זה את זה. יש פסוקים מקדימים בריאת שמים לארץ. כמו בראשית ברא וכו'. ויכולו השמים והארץ. אלה תולדות השמים והארץ. ובנביאים. הבונה בשמים מעלותיו. ואגודתו על ארץ יסדה. בורא שמים ונוטיהם. רוקע הארץ וגו'. ובכתובים. נוטה שמים כיריעה וגו'. יסד ארץ. ובפסוקים אחרים מקדים ארץ לשמים. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ובנביאים אף ידי יסדה ארץ. וימיני טפחה שמים. ובכתובים לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. וכל פסוקים אלו מכחישים זה את זה וצריכים הכרעה. ופליגי בהכרעה ואיזה פסוק השלישי המכריע. ומ"ש ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה. היינו ביום ראשון. ואח"כ הארץ ביום שלישי. כמ"ש ותראה היבשה. וב"ה סברי ארץ בראשון ושמים בשני. יהי רקיע וכן הוא בירושלמי הנ"ל ולקמן פר' י"ב סימן ה' בביאור. ושניהם מכריעים מנוהג שבעולם. ומצאו מרומז בפסוק כל אחד כפי דעתו. ועיין מ"ש לעיל סימן ח'. וב"ש סוברים שפסוק השמים כסאי וגו' מכריע. וכן פסוק ה' בשמים הכין כסאו. וכן פסוק בשמים כסאו עיניו יחזו. שנדמו בריאת שמים לענין כסא והדום. הרי שדעת השי"ת ללמדנו שענין בריאת שמים וארץ היו באופן כסא והדום. ובנוהג שבעולם עושין תחלה כסא ואח"כ הדום. שנהג בזה השי"ת כו' כמלך שיושב על כסאו בשמים ותחת רגליו הארץ הדום להשגיח על העולם ולהנהיגו. וא"כ הפסוקים שכתוב בהם שמים תחלה. הם דוקא. וב"ה מכריעים מפסוק הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. כן הוא בחגיגה שם. ובירושלמי הגי' מפסוק אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. שהארץ בדמיון יסוד הבנין. והשמים בדמיון עליה. ובנוהג שבעולם תחלה. עושים היסוד ובית התחתון. ואח"כ העליון. כדמיון מלך שבונה לו פלטין במדינה. להשתתף עם בני המדינה ולדור בו להשגיח עליהם. כך השי"ת עם העולם. להשרות בו שכינתו כביכול. וא"כ הפסוק שמקדים בו הארץ הוא דווקא. ובלי שום ספק אשר שני הדרכים אמת אלו ואלו דברי אלהים חיים. שיש ענינים שדומים לפלטין ובית. לצורך שכינתו יתברך. ויש ענינים. שדומים לכסא והדום. אלא שהם נעלמים מהשגתנו. וכאן במדרש חסר פסוק המכריע של בית הילל. ומבואר בד' פסוקים הבונה בשמים וגו'. אף ידי יסדה ארץ וגו' כמ"ש בגמרא דילן ובירושלמי הנ"ל. וכן מפסוק לפנים הארץ יסדת וגו' ומפסוק לנטוע שמים וליסוד ארץ:  

'''לפנים הארץ יסדת.''' מכאן ראיה לדברי בית הילל לבד תיבת יסדת שלפנים ומתחלה היה הארץ ואח"כ השמים. ועוד ראיה מתיבת יסדת בדמיון יסוד כנ"ל:  

'''כאילפס וכיסויה.''' שהיוצר של כלי חרס עושה תחלה הכלי עגולה ואטומה חלולה ואח"כ חותך החלק עליון של הכלי ומתקן ממנה הכיסוי. הרי שנעשו יחד ואלפס הוא של חרס. וכמ"ש עדיות פרק ב' אלפסין חורניות. וכן הוא בביצה דף ל"ב וכמ"ש שבת מ"ב. וצ"ע איזה רמז יש לרשב"י שהיה בדמיון אלפס וכסויה ואפשר יתכן לומר שדורש מתיבת טפחה. שהול"ל כוננה שמים או עשתה. וכדומה. ע"כ דורש טפחה מלשון טפיח וכמ"ש סוף שבת ופקקו את המאור בטפיח. וכן זמורה שקשורה בטפיח. וזהו עפ"י מדת ממעל וכמו שהכריע ב"ש מתיבת כסא וב"ה מתיבת יסדת. ומתיבת הבונה. כן הכריע רשב"י מתיבת טפחה שהיו בדמיון עשית טפיח ואלפס וכיסויה. שאין צורך להקדים זה לזה שיכול לעשותם ביחד:  

'''אם כדעת אבא.''' דבשלמא לדעת ב"ש וב"ה שהכריעו לצד אחד. שבמקום אחד דווקא. ובמקום אחר לאו דווקא. אך לרשב"י נכתבו כל הפסוקים שלא בדקדוק. ומה מלמדנו בזה ע"כ דורש שבא ללמדנו ששניהם שקולים שאם היה כתוב תמיד באופן אחד. היינו אומרים על שהוא העיקר והחשוב ע"כ הקדימו. והשני טפל. ע"כ פעמים מקדים שמים ופעמים ארץ. להורות ששניהם שקולים. ופירושו של תיבת שקולים אין הכוונה שהם דומים ממש כי איך יתכן לדמות הארץ העכורה והגשמית. להשמים הספיריים והרוחניים. והארץ כל בריותיה אין להם קיום. וכולם מתים וכלים. ובריות שמים קיימים לעולם. וכמבואר בהדיא פר' ב' סימן ב'. אך הענין כמו שבארתי כבר בספרי מדרש תנאים מדה י"ט שכל שני ענינים ששניהם עיקרים אפילו אם האחד גדול והאחד קטן רק ששניהם הכרחיים בקיום הדבר נקראו שקולים אף שאינם שווים. רק שכל אחד שלם בענינו ולא יתכן בלעדו וא"כ איננו טפל:

{{פורסם בנחלת הכלל}}

{{ניווט כללי תחתון}}