כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/ס: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

==סדר אחרי מות שני==

'''הביאור''' כי התוספתא הזו קשיא לה דפסוק אני ה' אלהיכם מיותר לגמרי, ולא זו בלבד אלא ששנה השנית בסמוך ואמר את משפטי וכו' אני ה' אלהיכם. לעומת זה דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם, ואלהיכם דרש לאני דיין, כי אין שם ההוי"ה אלא על הויית העולם, ואין אלהיכם ואלהים אלא דיין, ולכן דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם ואלהיכם לאני דיין, אף על פי שלא כתב בפי' אלהיכם לאני דיין כך ראוי להבין, וכוונת הפסוקים בזה יהיה להסיר מלבן של ישראל שלא יאמרו שהב"ה יהיה וותרן עמהם לאהבת הקדמונים אברהם יצחק וישראל עבדיו, ואף שיעשו כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען יוותר להם, לז"א אני ה' שאמרתי והיה העולם, ומאחר שלי כל הארץ וכל העולם למה אשחית אומה ואחניף לכם, ואם מצד אבותיכם אדרבה היא הנותנת לחייב אתכם ביותר, מאחר שאתם בני איתנים מוסדי עולם גדול עונכם מנשוא, כיוצא במה שאחז"ל גבי פסוק זרע מרעים, שעל האבות נאמר מרעים על שם שעושים רעה לבניהם מצד כושר ואושר מעשיהם, ובניהם לא למדו מהם ולא הביטו אל צור חוצבו ואל מקבת בור נוקרו, זהו שאמר המאמר אני השם שאמרתי והיה העולם, ומזה נמשך שאני דיין ואדון אתכם, ומהשנות שנית אני ה' אלהיכם דרשו אני מלא רחמים, כי כן מורה אני ה' על הרחמים, וענין זה של רחמים ביארו בעל המאמר היותו כולל שני ענינים, האחד אני דיין להפרע כי הוא רחמים להפרע בעולם הזה ממנו כדי שלא ישיגהו עונש הנפש, ונאמן לשלם שכר על הגמול הטוב, שעל שני הענינים האלו באו אני ה' אלהיכם כו', על הרחמים פשוטים לשלם שכר טוב ואלהיכם על נאמן להפרע. או אפשר שאמר אני ה' שאמרתי והיה העולם, לרמוז מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה {{ממ|[[רמב"ם/תשובה/ו|פ"ו]]}}, שאין שום דבר בעולם שיכריעהו לחטוא ולא מטבעו ולא מזל ולא סיבות וסיבוב כוכבים ומזלות, שאם ח"ו היה עולה בדעת שימצא דבר מכריע לאדם על כך, הנה בטלת שכרו בעשותו טוב וענשו כשיחטא, כי המוכרח לא ישובח ולא יגונה. זהו שאמר אני הוא שאמרתי והיה העולם. ובראתיו על נכון ועל היושר, וידעתי שרשעות המצרים לא נמשך מהוראת מערכות הארץ ולא מטבע הארץ, וכיוצא בזה בארץ כנען, ובהיות כך אמת הוא שאני דיין, שבזולת זה לא הייתי יכול לדין כי ההכרח לא יגונה, ולא היה ראוי שאהיה דיין על האדם אם היה מוכרח, זהו שאמר אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין. כי אני דיין תולדה ממש שאמרתי והיה העולם נברא על היושר ואמת ובלתי מכריח האדם לכף החובה. ומה שאמר אני הוא שפרעתי מדור המבול וכו' ועתיד ליפרע מכם וכו'. פירושו שכיון שנפרעתי מדור המבול וכו'. מעתה נתחייב שמהעת ההיא מעותד, ועתיד אני ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם, כי לא אוכל און ועצרה שיתחלל כבודי באמור שנפרעתי מדור המבול ואנשי סדום ומצרים ולכם אעביר על מדותי, אטו משוא פנים יש בדבר, ובזה מדוקדק לשון ועתיד אני שרוצה לומר ועתיד ומעותד אני מהעת ההיא שנפרעתי מדור המבול וכו' ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. כי תורה אחת ומשפט אחד לכם ולהם. והדרשה הראשונה שהמצרים הם הרשעים יותר מכל האומות מוכרחת מצד הענין בעצמו, שאלולי כך היה מוליך הב"ה לישראל לאומה היותר רשעה, אבל הוא ית' בלי ספק הוליכם למצרים שהתעיבו מעשיהם יותר מכל האומות בגילוי עריות וע"ז לשתי סבות, האחת כדי לזכות ישראל שיכופו יצרם ויקבלו שכר, וכן היה שישראל במצרים כולם יפים ומום אין בם, גן נעול גל נעול מעין חתום, וכמו שפי' ז"ל גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הזכרים בכל חלקיהם שלמים והמעין שלהם חתום באות ברית קודש קדוש לה' שלא טמאוהו בנשג"ז. והשנית להודיעם שאף על פי שהמצרים התעיבו עלילות ברשת בנכליהם אשר נכלו בכשוף לבלתי צאת מתוכם עבד הנכנס שם, והוא ית' עצתו תקום וכל חפצו עשה והצליח ובכל אלהיהם עשה שפטים ובטל כל כחם וכשופם, אשר בזה יתאמת להם לישראל כחו הגדול וזרועו הנטויה, וזהו שאמר הפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר ידם תקיפה בעלילות רשע, ומבית עבדים רוצה לומר בית המוכן לפורענות ולעבדים שלא ישובר עול סובלם לעולמי עד, ואני הוצאתיך מבית עבדים, אשר מעתה יתאמת לך מציאות ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי לא ידעו וגם הטיב אין אתם, כי מי בכל מלכי הגוים אלוה מבלעדי אלוהי המצרים, ויקומו נא ויעזרוכם ההציל הצילום מיד ה' אלהי ישראל, זה מורה שהם אלהי האלהים ואדוני האדונים ולו לבדו יאתה האלהות. באופן שמצד הענין מוכרח היות המצרים היותר מתועבים מכל שאר האומות כאמור, ופשטיה דקרא הכי מוכרח, והיינו דקאמר מנין שלא היתה אומה וכו', תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה. דמצד הענין שהושיבם ה' במחוז ההוא ולא בזולתו, מובן היות הארץ ההיא היותר מתועבת שבאומות מטעם שפירשנו. ודכוותה נמי נפרש בסמוך גבי ומנין שלא היתה אומה וכו'. יותר מהכנעניים וכו'. כי להודיע שאין ממש בכשופי הגוים כלל הביאם ה' ית' לארץ כנען, להודיע לכל באי עולם שאין עוד מלבדו, והענין הוא שהמצרים התעיבו מעשיהם בענין העריות יותר מכל האומות, והכנעניים בכלל כי בעריות גברה יד המצרים ברשעות על כל האומות והכנעניים בכלל, ושמם יוכיח עליהם שנקרא ערות הארץ באתם לראות (בראשית מב יב). כי היא ערות כל העולם בכללו, אמנם הכנעניים השחיתו והתעיבו בענין הע"ז וחוקותיה ומכשפים ומעוננים יותר מכל העולם וגם מצרים בכלל, וכן מוכיח ברבה פ' כ"ג עלה קכ"ב (ויקרא רבה כג, ז), ועם היות שהיה אפשר לפרש בהפך שהמצרים גברו בע"א וכשופים וכנען בטומאת זמה, וכן מורה הפרשה וכמעשה ארץ כנען וכו'. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו וכו'. ומסיק אל תטמאו בכל אלה וכו' כי בכל אלה נטמאו הגוים וכו'. וכן פירש הרב בעל עקדה ז"ל, עכ"ז העיקר הוא מ"ש ברבה, והוכיחו בפסוק אשר בשר חמורים וכו' (יחזקאל כג, כ). על זמת המצרים, ועל הכנענים הוכיח היותם בעלי זמה ובעלי כשפים, שנאמר מרוב זנוני טובת חן בעלת הכשפים (נחום ג, ד). ובזה ניחא דלא קשיא מדידיה לדידיה, כי מה שאמר מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, היינו בבחינת הזימה וכן דקדק בלשונו שאמר התעיבו מעשיהם, שבמעשיהם הפרטים ומיוחדי' אליהם המפורשי' בנביא אשר בשר חמורים וכו'. במעשיהם התעיבו יותר מכל האומות, ומה שאמר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנעניים, מעשיהם דייקא דהיינו המיוחדים אליהם כמפורש בנביא בעלת כשפים. וגם לשיטת הרב ב"ע ז"ל אפשר לפרש הבחינות בדרכי מצרים בע"ז וכשופים וכנען בזימה והכל עולה לענין אחד, והוא התירוץ הנכון בעיני לתיקון סתירת דברי המאמר מניה וביה, עם היות אפשר לתרץ שבעת ההיא של מצרים לא היו בכל האומות מי שהתעיב כמותם, וגם הכנעניים בעת ההיא לא היו כמוהם, אכן אחר שנאבדו המצריים אז הוסיפו הכנעניים רשע על רשעותם, ועל הזמן ההוא נאמר שלא היתה אומה באומות שהתעיבו במעשיהם של העת ההיא וגם המצרים שבדור ההוא בכלל, כי כבר היו ממלכה שפלה כי נשארו מעט מהרבה, באופן שצדקו דברי המאמר, שבזמנים מתחלפים נתקיימו השני הפכים, בזמן מצרים והדר גאונם הם התעיבו יותר מכל האומות וכנען בכלל, ואחר כך בזמן כניסתן לארץ היו כנעניים המתעבים יותר. והתירוץ הראשון נראה לי עיקר, ומה שאמר מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים כו'. נראה לי דיליף מדכתיב ארץ מצרים, דקשה דהיל"ל כמעשה אנשי ארץ מצרים, וכן וכמעשה אנשי ארץ כנען, כי המעשה נתלה באנשים ולא בארץ, אלא ודאי כוונתו לומר שאחר שהרשיעו הראשונים נטמאה הארץ כדכתיב ותטמא הארץ. ופי' חז"ל מלמד שהארץ מטמאה על ידי הדברים הללו. ועד"ז נ"ל דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. ר"ל ראה ה' שרעת האדם וחטאיו מתרבים מצד היותו בארץ ההיא המטומאה במעשה דור המבול, כי לטהר העולם הוצרך לטבילה ברותחין כדי להסיר חלאת נכתמי עון מהעולם ולהחזירו ליושבו ולטהרתו, באופן שמתחייב מהחטאים ועונות טומאת הארץ, וטומאת הארץ גורמת ליושבים בה טומאה, כמ"ש ואם טמאה ארץ אחזתכם וכו'. ובזה ניחא שתלה הכתוב המעשים המתועבים בארץ, כי היא הגורמת לדור האחרון להוסיף טומאה על טומאתם, זהו שאמר כמעשה ארץ מצרים. שהארץ ממש גורמת המעשים בטומאתה, ומכאן למד בעל המאמר שהדור האחרון רע מהראשונים, כי בכל דור ודור מוסיפים טומאה בארץ, והיא בהם עד אשר הדור האחרון רע ומר מהראשון, כי אף על פי שאין דבר שיכריע האדם לחטוא וכדברי הרמב"ם דלעיל, היינו שלא יכריע ויכריח לגמרי אבל מ"מ יש סיוע קצת מהמקום טהור לטהר האדם עצמו, והיינו ההיא דבמסכת אבות דקאמר איני די אלא במקום תורה, כי תלה הענין במקום תורה, שהדירה בה נאותה מאד כי התורה שבמקום ההוא מקדש כל המקום בסיבתה ותטהרהו, וזהו שדקדק בעל הברייתא בלשונו מנין לדור אחרון וכו', ת"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, והבליע בנעימת ודלג תיבת ישבתם בה, להודיע שאין ראייתו מישבתם בה דההיא לדרשה אחרת אתיא, וזו נלמדת מאומרו ארץ מצרים ולא כתיב אנשי ארץ מצרים, ודכוותה נמי בסמוך גבי כנען דאמר ומנין לדור אחרון וכו', שנאמר וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, דילג תיבת אשר אני מביא אתכם שמה כי אין ראיתו אלא מתיבת ארץ כנען דלא כתיב אנשי ארץ אלא ארץ כנען, שהארץ גורמת טומאה באנשיה כדפרשית. ומה שאמר ומנין שהמקום שישבו ישראל וכו', תלמוד לומר אשר ישבתם בה. אפשר שזה נלמד מתיבת בה המיותרת לכך דרשה ללמד שהמקום שישבו ישראל התעיבו מעשיהם יותר מכולם, ודכוותה בארץ כנען דרוש יתור תיבת שמה לומר ששמה ביחוד הרשע. ומיתור אשר ישבתם בה דמי לא ידי שישבו בה, אלא בא ללמד שישיבתם גרמה להם וכו' וכמו שאפרש בס"ד. או אפשר דרשה זו שהמקום אשר ישבו בה ישראל וכו' יליף מיתור אשר ישבתם בה, שבא ללמד על המקום שישבו בו ישראל שהתעיבו יותר מכולם, וכי תימא אי הכי מנא ליה הדרשה הרביעית של ישיבתן של ישראל גרמו להם לכל המעשים וכו', דאי מישיבתם בה כבר נדרש לדרשת שהמקום שישבו בו ישראל התעיבו יותר מכולם, אפשר לתרץ ולומר דמדקאמר לשון ישיבה ולא כתיב אשר הייתם בה, דריש שישיבתן של ישראל גרמה להם, באופן שהיתור של אשר ישבתם בה למד על מקום שישבו בו ישראל שהתעיבו יותר מכולם, ומדלא כתיב אשר הייתם למד שישיבתן גרמה וכדנפרש בסמוך בס"ד. ומה שאמר ומנין שישיבתן של ישראל גרמה להם, הכוונה שאחר שראו עצמן שולטין בישראל, אמרו שיראתם עשתה זאת וידה תקיפא על ישראל, וטעות זה היא שהטעה אותם יותר להחזיק בטעותם ועבודת טומאתם וע"א שלהם, שחשבו שע"י תוספת עבודתם לע"א ולשקוצם תוסיף שעבוד בישראל, וזהו שאמר שישיבתן של ישראל גרמה להם, באחד משני פנים אלו כפשוטו שישיבתן של ישראל שם גרמה להם שיעשו המעשים הרעים, שמישיבתם שם בארצם נתגלגלו הדברים לעשות המעשים אשר לא יעשו כדי שלא יצאו משעבודם. או יאמר שישיבתן של ישראל ר"ל כדי שישבו ישראל שם ולא יצאו, ישיבתן ועיכובן של ישראל שם בארצם היא גרמה, הצד השוה בשני הפירושים הוא שהוסיפו רשעות ועבודה לע"ז שלהם כדי שלא יצאו מישראל אלא ישבו בארצם, וז"ש שישיבתן וכו'. ודכוותה בסמוך גבי שביאתן של ישראל גרמה להם, שהכוונה שאנשי כנען כשראו את ישראל באים ואחר כך ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, ועוד התעכבם במדבר הכנעניים ג"כ נפלו בטעות המצרים, כענין וישובו ויחנו לפני פי החירות וכו'. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ. כך נ"ל הענין הזה שמלבד היות העיכוב במדבר מצד שנתחייבו להיותם במדבר ארבעים שנה לכפר על עונותם ועד תום כל הדור ההוא, עכ"ז דברים בגו שה' חשב מחשבות להועיל לישראל בתורה ויוסיפו קדושת יראי ה' ולחושבי שמו כדי שביני ביני יתמו חטאים מ הארץ והצדיקים שבהם יוכנו בהכנת קדושה ליכנס לארץ, וכיון ג"כ הוא ית' להשגיא לגוים לאבדם, שיאמרו הכנעניי' שע"א שלהם גברה על של מצריים, והיא אשר הטעית את ישראל בדרכים וסגרה עליהם המדבר ויניעם שם כדי שלא יבואו ויכנסו בארץ ויזיקו הכנעניים, נמצא שביאתן של ישראל גרמה להם לעשות כל המעשים הרעי' ההם, ע"ד משגיא לגוים ויאבדם. או אפשר שישיבתן של ישראל וכו' וכן שביאתם וכו'. שהכוונה ע"ד מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה גבי השמן לב העם הזה וכו'. שיש עונות גורמים לאדם למנוע ממנו דרכי התשובה ולהשמין לבבו והשע עיניו כיוצא בענין פרעה, ויחזק לב פרעה בתחלה, ואחר כך גרמו עונותיו ויחזק ה' הוא ית'. ועוד הרחבתי ביאור רחב בדרוש זה בסדר ראשון בא אל פרעה עיין עליו. ומזה האופן אפשר שאמר שישיבתן של ישראל גרמה להם, כי מה שהרעו לישראל בישיבתן גרמה להם להשמן לב עם מצרים ופרעה להוסיף רשע על רשעם ולעשות כל המעשים הרעים ההם, כדי להפרע ממנו על מה שהרע לישראל הגרים בארצו, וכמו שהאריך הרמב"ם ז"ל, וכיוצא בזה ביאתן של ישראל גרמה לכנעניים כדי שיוכלו ישראל לבא לארץ, הוצרך שהוא ית' יתן עון על עונם ורשע על רשעותם שעשו הם מרצונם בתחלה, ולהשמן לבבם ומשגיא לגוים ויפרעו מהם כדי שיהיה שלם עון האמורי ויבאו ישראל, כי בזולת זה לא יוכלו לבא, ע"ד כי לא שלם עון האמורי עד הנה. באופן שענין המצרים שהריעו לישראל בישיבתן בארצם, ועבירה היא בידם היא שגרמה להם להחטיאם יותר, והוסיף על חטאתם פשע וכן בכנען. אמנם רבי שמעון חולק בחלוקת כנען שאין הנידון של כנעניים דומה למצרים, דגבי מצרים ניחא לי דכיון שהרעו לישראל לא על חמס, ואדרבה לולי ישראל ויוסף יוצא חלציו הפותר להם החלומות כמעט שכנה דומה נפשם, ראוי הוא שהעון הזה החמור יגרום לסתום עיניהם ולהשמן לבבם להוסיף על חטאתם פשעים, אמנם ענין כנען אף על פי שעשו קודם ביאת ישראל כמה חטאים ותועבות שחייבו להחטיאם עונות ופשעים אחרים, עכ"ז העונות הראשונים לא היו עם ישראל, לעומת זה אמר ר' שמעון דבכנען יש להם ענין אחר, והוא שהוא יתברך קורא הדורות מראש והכין הדור של כנען בעת שיבואו ישראל, יהיו רעים וחטאים לה' מאד ויבואו ישראל ויפרעו מהם, באופן שרבי שמעון מודה לת"ק בחלוקת מצרים שישיבתן של ישראל גרמה להם, אבל בחלוקי כנען מטעם אחר שהזמין ה' הדור החייב ההוא שתקבל פורענות מישראל בבואם לארץ, ועם היות כי הטעם הזה שייך נמי במצרים, שאפשר שקורא הדורות מראש הביא דור חייב מהמצריי' שילקו ע"י ישראל עכ"ז רבי שמעון הודה לת"ק שאין צורך כיון דאיכא טעם נכון מישיבתן של ישראל גרמה להם, אמנם בכנען צריכין אנו לידחק בעל כרחין בטעם קורא הדורות מראש. עלה בידינו שההתחברות אל ארץ טמאה יחייב לעומד בה הטומאה, וכמו שהוכחנו בדברי המאמר שלמד שהדור האחרון רע רע מן הראשון מאומרו כמעשה ארץ מצרי', שהארץ בעצמה גורמת בטומאתה המעשה הרע, ואעכ"ו שיגרום חברת החוטאים בנפשותם לכלה ולהשחית המתחבר אליהם, ובזה נבוא אל ביאור הפסוק שאמר כמעשה ארץ מצרים וכו'. וראוי לעורר ראשונה אומרו אני ה' אלהיכם פעמי' ושלש, באומרו בסוף הפרשה אני ה', ועוד קשה אומרו אשר ישבתם בה, כי מי לא ידע שישבו בה ואין צורך בהודעה זו, וכן קושיא זו בעינה גבי אשר אני מביא אתכם וכו'. וכבר נתברר בזה מה שמתרצי' חז"ל במאמר שהצענו ראשונה, אכן לפי הפשט צריך לישב כל זה. ועוד ובחוקותיהם כו' מאי שנא דכתב כן גבי ארץ כנען, לא כן גבי ארץ מצרים. ועוד כפל השני כתובים הבאים כאחד, דהיינו את משפטי תעשו כו' ושמרתם כו', הכל ענין אחד כפול ומכופל, ורש"י ז"ל פירש שהכוונה לתת שמירה למשפטי' ולחוקים וכן בעשייה, ולפי שהפסוק הראשון נתן העשייה למשפטים והשמירה לחוקים, הוצרך הכתוב השני לכתוב ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, הרי שמירה לשניהם, ולענין העשייה על שניהם הוא אומר אשר יעשה וכו'. אלא שיקשה דלישתוק מקרא המא לגמרי וקרא בתרא מספיק. ועוד מאי קאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכו', והיה לו לתלות הענין בהם ולומר אשר תעשו אותם ותחיו, ויש במדרש מי שרצה ללמד שאפילו גוי ועושה מצוה זוכה וחי בהם.  

{{ניווט כללי תחתון}}