אילת השחר/בבא בתרא/קנז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בע"ח אמאי גובא שבחא.''' מבואר דלמאי דדאיקני מהני, קונה שבח, וביאר הריטב"א דכיון דהמוכר מקבל אחריות דעת הלוקח להשביח בשביל המוכר וכפועל שלו, ויהי' כשבח שהשביח המוכר, ועדיין אין מובן איך מהני מה שחושב להשביח בשביל המוכר שיהיה כמו שבאמת השביח המוכר, ואפילו אי נימא דהוי כמסכים להעמיד לרשותו של מוכר שישלם בזה לבעל חובו, מ"מ מה שחשב בשעה שמשביח אינו עושה שום קנין, וכעת הא אינו מסכים לזה, דהא בודאי מיירי נמי אם הלוקח אינו מסכים עתה שיגבו הימנו, ואיך הבע"ח יכול לגבות, כן יש לעי' מה שגובה שבח מהיורש, דגם שם צריך לסברת דאיקני, ומה שייך שם לומר שמעמיד לרשותו של המוריש, ובתוס' ב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/#|דף ט"ז ע"א) כתבו דגובה מיורשים אע"פ שאין להם על מי לחזור, משום דברא כרעא דאבוה, ואולי מהני סברא דכרעא דאבוה לגבות מיורש אפילו שאין כאן דאיקני, וכל זה צ"ע.

'''רשב"ם ד"ה מאוחרין אמאי כשרין.''' אלא ש"מ דאיקני משתעבד. יש לעי' אפילו אם בשעת ההלואה אמר דאיקני, הא כיון דאז לא כתב שטר, אמירתו לא עשתה שום דין, וכשכותב אח"כ בתשרי איך יועיל לשעבד הנכסים שקנה ומכר בינתיים, עוד יש לעיין במה שמשמע דמה שהיה בשעת ההלואה יוכל לשעבד בשעת כתיבת השטר אף אם לא מהני דאיקני, ואע"ג דאז לא חל שיעבוד, וע"כ השיעבוד ע"י השטר, ומה לי אם אז היה לו קרקע, ואולי אפשר לומר דאינו רוצה לשעבד אלא מה שהיה ההלואה משעבד אם היה בכחה לשעבד, ולכך זה רק מהני על נכסים שהיו אז, אבל הקושיא הקודמת עדיין צ"ע, דבשלמא אם כתב דאיקני אישתעבדו גם הנכסים שלא היו בשעת ההלואה משום הדאיקני שעשה אז, אבל מה מהני אמירתו שאמר אז דאיקני, כיון דאז היה מלוה על פה, וגם מה שמהני על הנכסים שהיו בשעת ההלואה, בלי הדאיקני, צ"ע איך עושה שיעבוד למפרע, אלא שהעירוני דאלו שמפרשי דאם שיעבודא דאורייתא אז אפילו אם תיקנו שבלי שטר לא ישתעבד כיון דאין קול, מ"מ כעת שיש קול חל למפרע מעיקר הדין, וצ"ע, ואמרו לי שבבית מאיר על הש"ס עמד בזה.

'''רשב"ם ד"ה הא מני ר"מ היא.''' כתב דקנאי ודעתיד אנא למיקני. יש לעי' הא במאוחר הוא רוצה לשעבד מהזמן ההוא, א"כ אמאי צריך לכתוב ודעתיד אנא למיקני לענין שיועיל להשתעבד קרקעות שיהיו אז לר"מ, דהא בפירוש כותב שמשעבד הנכסים שיהיו בזמן ההוא, ומה צריך לכתוב עוד דעתיד אנא למיקני.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}