אילת השחר/בבא בתרא/צח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אבל שני בברזא לא.''' והיינו דפשע, ולהרשב"ם צ"ל דכל החיוב מטעם שומר, ולכאורה הא לא ברור דנתקלקל מחמת זה והוא אינו חייב אלא מחמת שומר, וצ"ל כדכתב בשטמ"ק (ב"מ ל"ו ע"ב) ביצאת לאגם ומתה דכיון דפשע וספק אם זה בגרמת הפשיעה הוי לי' כאינו יודע אם פרעתיך, וצ"ל דהפשיעה הזאת יכולה לגרום קלקול היין בודאי, אלא דיתכן דגם בלי הברזא הי' מתקלקל והו"ל כמו שם וצע"ק.

'''אבל מטא יומא דשוקא לא.''' הנה במחנ"א (הל' שומרין) יצא להסתפק אם בהמפקיד פירות אצל חבירו וראה שהן אבודין אם צריך למוכרן מחמת חיובי שמירה ואם לא מכר יתחייב, או דאינו מחויב אלא מחמת מצות השבת אבידה.

'''ואפילו''' אם כאן הו"ל כעשאו שומר לענין זה דהיינו למכור, מ"מ הא אין זה כדי שלא יתחמץ, דמה שעשאו שליח למכור היינו מפני שרוצה למוכרו ולקבל כסף אבל אין זה כדי שלא יתקלקל, גם אין המכירה תקנה שלא יתקלקל, דהא לא ראינו שום קלקול לפני זה, ואפילו לפי"מ דאמרינן ב"מ (דף ע"ג) במקבל כסף לקנות יין דנתחייב אפילו מה שגרם שהוקר היין, ושם נדחקו הראשונים, והרא"ש פירש דמיירי דהתחייב עצמו לזה, והריטב"א בשטמ"ק כתב דחייב מדין ערב, ומבואר בש"ך (סי' של"ג סקל"ט) דאם הפועל חזר ועי"ז הופסד משלם לכו"ע אם לא הי' מוצא פועלים, וכאן הוי דכוותה, מ"מ הכא שלא חזר ולא הי' בטוח שיקלקל בזה שלא ימכור למה יתחייב, וצ"ל דהו"ל כאילו אמר לו בפירוש שימכור בהזדמנות הראשונה דהיינו ביומא דשוקא, ואע"ג דאינו בטוח שיתקלקל מ"מ פשיעתו מחייבתו כיון דע"ז עשאו שומר ושליח למכור [ועי' חזו"א בב"ק סי' כ"ג סקכ"ה בסופו].

'''רשב"ם ד"ה דינא (השני).''' הנה בב"מ (דף ס"ה) מבואר דאם מקבלים אחריות בדרך הליכתן בודאי הי' מקום לאסור, ואפילו לא קיבלו אחריות הי' צריך לאסור כיון דטורחין בשבילו ולכן צריך לטעמא דנקטי להו שוקא, וכאן הא ההלואה שמרויחין ממנה היא רק כשיבוא לפרוותי' דוול שפט, ועד אז אין להם רשות להשתמש בהם ולהרויח, א"כ במה שחייב ומקבל שמירה לענין גניבה הא לכאורה הו"ל כרבית, ועיין בהגהות הגר"א דשם דהמלחמות חולק.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}