שו"ת מהר"ח אור זרוע/קעד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''ישמח ''' מורי וגאוני, קדוש ישראל יתן לאל ידי להעתיק ולהתבונן בתשובת רבינו יצחק ב"ר שמואל, כתב שאילת אחי אינו עכשיו בידי אבל נ"ל ששאל על יהודי אחד ששלח יין לחברו על ידי גוי וכשהיה שולח היין מן הגגית שדורכין בה היה שולח בתערובות יין וענבים וחרצנים וזגים ושאל אם נחשב המשכה עשיית המעיין וא"ת שתחשב המשכה קשה לו אם כן גם בלא עשיית המעיין בפוס {{ממ|צ"ל בפינוי}} הענבים והחרצנים והזגין תהא תחיבת רגלו בדריכתו חשובם המשכה כי אי אפשר בתחיבת רגלו בלא מעיין במקום הרגל. והנני משיב לו כי מתחיבת הרגל אין שום ראיה כי לשם אין מתכוין לשם המשכה כלל אבל מנוטל בידו ונותן לתוך התפוח יש לדקדק שאין זו המשכה כי כל הנטלים והנתנין לתפוח זהו כעין עשיית מעיין שהזכרתי וזה כמה שנים שהוקשה בעיני מה שמשמע מפי' רש"י והר"ר יהודה ב"ר נתן תלמידו שהיה חושבה רש"י המשכה כי פי' התחיל לימשך נוהגת עשויה מדרון משעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון שנתפנה מן הענבים קרוי יין ופי' בגת פקוקה ומלאה פקוקה שלא יצא ממנה יין ומלאה שעומדת על מילואה שלא נמשך היין אפילו בתוכה אלא במקום שנסחט עומד וגם הריב"ן פי' בענין זה לפני רבינו שיחיה והילך לשונו ופסק שלו, הלכה כמשנה אחרונה כרב הונא {{ממ|ע"ז נ"ה ב'}} דיין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך ואם גת פקוקה ומלאה היא כגון אנו שדורכין בגיגית ואין כאן המשכה נראה לומר שאין נעשה יין נסך אבל תולה להחמיר ממנהג שבידינו ואין רוצה לומר לא איסור ולא היתר ואם מפנין החרצנים שבגיגית אילך ואילך כדי שיכנס היין באמצעית כדי לשלותו נראה לר' דאין המשכה גדולה מזו ועושה יין נסך עכ"ל ותימה כי כל הנוטל בידו ונותן לתפוח עושה גומא בתוך הדריכה להיות היין מונח בה בלא ענבים ומשמע שכעין זה מתיר רב הונא כל זמן שלא התחיל לימשך וא"כ איני חושב דבר זה המשכה, ושמא הם יעמידו המשנה בעשיית גומא בפינוי האשכלות וענבים אבל כשמפנה הגת גם בשולי הגומא החרצנים ואין נשאר שם בשולי הגת אלא יין ועל אותו מנהג אומר שנהגו להחמיר ולכך לא רצה לומר רבינו בדבר לא איסור ולא היתר, גם על זה נפלאתי כי לא ראיתי ולא שמעתי שום אדם שהיה מחמיר חומרא זו ורבינו יעקב מ"כ היה אומר דר"ח לא גריס ומלואה ולגירסתו לא מצינו כלל איסור אלא בהמשכה לבור ולא בהמשכה לגת עצמה ועוד היה רבינו יעקב אומר דאפילו גרסינן ומלואה הכי להוי פירושא בגת פקוקה שאינה עכשיו אפילו מתחלת לימשך ומלואה שעדיין לא המשיכו הימנה בשום פעם כי אעפ"י שהצריך פקוקה ואוסר שאינו פקוקה שנמשכת עכשיו עדיין היינו סבורים להתיר אותה שהמשיכו הימנה כבר ופקוקה כיון שאינה נמשכת אם לא היה אומר ומלואה ואם היה אומר ומלואה ולא היה אומר פקוקה הייתי מתיר מיד כשמתחיל היין לצאת דאכתי מלאה חשיבי, להכי אצטריך תרווייהו למימר פקוקה ומלאה וכדברי רבינו יעקב שלא היה אוסר אלא בהמשכה חוץ לגת, ראיתי נוהגים במדינה הזאת כל הימים בחיי רבינו וגם עכשיו ואין נוהגים ליזהר ממגע גוי עד שנותנים הגרגותני בתוך הטמא לסנן אעפ"י שמפנין לכאן ולכאן קודם נתינת הגרגותני, וגם כשנוטלים משם מלא כוס או קנקן בתערובת יין וענבים אין חושבין אותו המשכה אבל אם היו נוטלים משם יין הרבה ורוצים ליטול מלא חבית או מלא גיגית בתערובת ענבים ואין חפיצים לסננן אלא להשהותו בחבית נראה שבהמשכה זו יש לו לעשות יין נסך אבל אם ממלא גיגית לפי שעה מן היין שבגת כגון זה שהגוי דורך ונותן בלא סינון לכלי אחר כדי שלא יצטרך ישראל לטרוח רק בסינון שיסנן באחרונה את הכלי והיינו יכולים להחמיר בו אפילו בדיעבד יותר מבמלא ממנו כוס או קנקן שהוא דבר מועט ואין נראה כל כך בתחלת המשכה שהרי לא יעשה שאר המשכה מן הגת בלא סינון כמו שעשה בזה הכוס גם מנהג לא ידעתי בזה מ"מ לא אעניש בלא ראיה את המיקל בדיעבד להתיר במקום הפסדא ושעת הדחק והמחמיר ליזהר בתחלה תבא עליו ברכה וגם בלא כוס וקנקן בתערובת מועט אי נמי שנוהגים הכל היתר היה נראה בעיני לאסור והלואי שהיו נוהגין להחמיר בדבר לאסור בהמשכה בתערובת מועט בלא גרגותני כי כשהתחיל לימשך דרב הונא משמע שמיד כשהיה נמשך ויוצא מן הגת נעשה יין נסך קודם שהגיע לגרגותני שעל פי הבור ומנין לנו שהיה מסתנן כלל ביציאתו מן הגת קודם שיגיע לגרגותני אבל אין בידי לאסור אחר שנוהגים כולם להיתר מימי רבותינו נוחי נפש וכמו שנוהגים בשלהם נוהגים גם בשלי כשקונין לי יין, וצורנו יצילנו מכל מכשול חטא ועונש וידריכנו בנתיב מצותיו לקיימם במאמרם אבל נתינת גרגותני לסנן חושבין המשכה, אמנם כשיש גיגית גדולה רחבה וענבים והחרצנים והזגין משתקעין למטה והיין נקי מרובה למעלה מהם ורגילין לטלו בלא נתינת גרגותני אותה נטילה ודאי נחשבת המשכה כשנוטלים היין משם להריק לכלי אחר להפרידו משם ואע"פ שנוהגים כאן להקל כאשר כתבתי ולוקחין גתות בעוטות שלא בדריכת הרגלים אלא כשבוצרים הגוים בכרם נותנין העצים והמקלות על הענבים בתוך הגיגות הקטנות כדי שיכנסו בהם ענבים הרבה וגם יהא נוח יותר לדרוך אבל בזה נזהרים היטב שאין דורכים ברגלים על ידי גוי וכבר היו בני אדם מסביבות עיר מיץ שהלכו לארץ אשכנז והיו דורכים גתותיהם על ידי גוים וקבלו בני המלכות שביניהם לרבינו יעקב וכעס ביותר על המקילין המקלקלין מנהג קדושים וכשרים ואמר לנדותם אם לא ישמעו שלא לעשות עוד ואולם מתוך הלכה לא שמעתי שמיחה בידם כיון שלא היו מקילין בנתינת גרגותני לתוך הדריכה כי גם במדינה מעשים בכל יום שאין נזהרים ממגע גוי קוד' המשכה של נתינת גרגותני אך דבר מגונה ומכוער ביותר אם ידרוך גוי יין של ישראל כי פעמים שימשך ולאו אדעתיה ויתנסך אחר המשכה ע"י גוי שדורך וגם כל הרואים אותו דורך לא ידעו כי קודם המשכה דוקא דורכים על ידו ויעשו גם הם כן אחר המשכה אבל בבעיטת עצים ומחלות שאמרתי לא יבא לידי קלקול כי אין רגילות כל כך להמשיך עד אחר דריכה, ואני הייתי מוסיף על דברי רבינו כי שמא גם מתוך הלכה יש לאסור לכתחילה ולומר שכשאסרו במשנה אחרונה לדרוך עם הנכרי בגת משום דרב הונא קודם המשכה אסרו לכתחלה גזירה אטו אחר המשכה מדקתני אין דורכין ולא מפליג ואע"ג דלא גזרו בדורך עם הנכרי דצייר לידיה אטו לא צייר וזה ימים רבים ששמעתי מפי הרב ר' יוסף ב"ר משה מטרוש על המנהג שנוהגים עכשיו שלוקחים גתות בעוטות בעצים ובמקלות כמו שמביאים אותם מן הכרם וגם פעמים שיש יין הרבה על גבי ענבים הרבה בגיגית הגדולה שדורכים בה וכשהולכים היהודים לקנות יין ודומה להם שלא נגע בהם הגוי אין חוששין שמא המשיך כבר מן היין, אעפ"י שהיה אפשר שהיה ממשיך ונוטל ממנו על ידי גרגותני ולא היה ניכר כי היה חושש משום דגרס בירושלמי על מתניתן דלוקחין גת בעוטה והוא שלא העלים ישראל עיניו יש לחוש שמא המשיך וכשנאמרו לי הדברים לא היה לי ירושלמי דע"ז בידי ותמהתי האיך אפשר שתחוש המשנה בהעלמת עין שמא המשיכו גוי הא אפילו התחיל לימשך אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור כפי משנתינו דפ' ר' ישמעאל שהיא משנה ראשונה ואפילו ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר, ואמנם אם היה כן בירושלמי על דרב הונא שהי' חושש שמא המשיכו גוי בהעלמת עין היה דומה לפרש ומלואה שידוע שלא התחיל עדיין לימשך ולאחר שבא ירושלמי לידי עיינתי בו וראיתי שכתוב בו הלכה לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ וכו' וכן תני ר' חייא רביה והוא שלא העלים ישראל עיניו ממנו ועוד כתוב שם אבל דורכין עם הנכרי ומסייעין אותו ולא יתעלם מעיניהם נתעלם מעיניהם נעשה יין נסך ועל כן היה דומה קצת להחמיר שלא ליקח גת בעוטה מן הנכרי היכא דהעלים עיניו מיניה דחייש' להמשכה ומי שאוסר בירושלמי שהוא מסודר על המשנה נראה שאינו סובר כמו המשנה אלא כר' הונא כי לפי המשנה אין לחוש להמשכה אי נמי סובר כמו המשנה אלא שחושש לחזרת גרגותני לגת מיהו בהדיא קתני עד שיתעלם מעיניהם נעשה יין נסך משמע דבמגע גוי קאמר דנעשה יין נסך כרב הונא ואי קאי אמתניתן אז יהא פירוש ההוא יין נסך דמתניתן דקתני אין נעשה יין נסך עד שירד לבור ואם הוא כן שסוברת אותה ברייתא כרב הונא ואפילו הכי מתיר לדרוך לכתחלה קודם שהתחיל לימשך בלא צייר לידיה א"כ בטלו דברי שכתבתי למעלה שהייתי מוסיף על דברי רבינו לאסור מתוך הלכה לכתחלה מה שאסר מתוך המנהג ואע"פ שהיה דומה לחוש להחמיר כאשר כתבתי מחמת הירושה יש לסמוך על מנהג רבותינו להתיר אותם ענבים מעוכות כמו שמביאים אותם מן הכרם בלא יהודי כי יש לומר שלא אסר הירושלמי אלא בגת שרגילות להמשיך ממנה אבל מאותם אין רגילות להמשיך אלא באקראי וכל כמה דלא חזינן לא חיישינן ואפילו בגיגיות גדולות שדורכין בהם וחשיבי כגת אין לנו להעניש למקילים ליקח מן הגוים ואינם חוששין שמא המשיכו הגוי כיון שדומה להם שלא המשיך, ואעפ"י שהיה יכול להמשיך קצת שלא היה ניכר והמחמיר תבא עליו ברכה והמקל לסמוך על מנהג הנהוג מימות רבותינו לא הפסיד ומכאן ואילך יהא כל אדם זהיר שלא לפרוץ גדר ומנהג אבות, ולא ידרוך עוד יין על ידי גוי ואם ישנה עוד ראוי לקנסו ולגזור על יינו משום יין נסך, ובני שיחיה אמר לי כי יש לפרש ההיא דירושלמי בגת שהתחיל לימשך ובצייר לידי דנכרי כעין פירוש שאני מפרש במילתיה דינוקא דשית שנין וה"פ דורכין עם הגוי בגת ביין של נכרי אפילו אחר שהתחיל לימשך דניסך דרגל לא שמיה ניסוך לאסור בהנאה ומותר לישראל לדרוך באותה דריכה עם הנכרי ואפילו בשכר לפי שמותר בהנאה, עד שיתעלם מעיניהם נעשה יין נסך כי יש לחוש שמא שהה עד שהכניס ידיו מקושרות ושכשך אבל בלא צייר לידיה אפילו בשעה שאינו מעלים עיניו אין התיר לכתחילה דלמא מהדר ישראל אפיה ומנסך ולאו אדעתיה אי נמי בצייר לידיה לא מתסיר בהעלמת עיניו אבל בלא צייר לידיה חיישינן בהעלמת עין אבל בלא העלמה לא חיישינן לדידיה אע"ג דלא צייר לידיה וחולק על תלמוד שלנו שאינו מוצא היתר אלא בצייר לידיה, ולפי פירוש זה יוכלו דברי שהוספתי על דברי רבינו להתקיים וגם לא יקשה הירושלמי על המנהג שאין חושש שמא המשיך דירושלמי נמי לא חייש להכי אלא בהתחיל להמשך וחייש לשכשוך ושלום יצחק ב"ר שמואל.