שו"ת חתם סופר/ג/לב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שלום ''' וכ"ט לי"נ הרב הישיש המאוה"ג המופלג בתורה המפורסם כמ"ה שלמה פלעש נ"י אב"ד דק"ק נייטרויא:

'''בעה"ד ''' אץ עלי להשיב ביום עש"ק שאין דרכי לצאת בקולמוסי אך ההוא אמר שהוא נחוץ לדרכו על שוק טירנוי והנה השאלה במשודכת שנתעברה ואמרה שמהמשודך הוא והוא הכחיש ושוב אחר שהבטיחוהו הקרובים שלא יפחתו לו מנדן חוזר והודה וגם קודם שהכחיש כבר אמר לע"א שממנו היא מעוברת הנה מ"ש מעלתו כיון שאמר קודם לזה לע"א שממנו נתעברה הרי זה דומה לדברי ט"ז בי"ד סי' קפ"ו ס"ק ב' יע"ש במ"כ אינו ענין לכאן התם אמרה לבעלה שדעתה לומר כן כדי להסתיר והו"ל כמוסר מודעה שלא תשוי' נפשה חד"א והה"נ הכא אי הי' אומר להעד ממני נתעברה אך אכחיש בב"ד כדי שלא אתבייש ושלא יגרעו מנדן שלי אז הוה דומה לדט"ז הנ"ל אך הכא לא אמר להע"א שדעתו להערים כלל אלא אמר ממני נתעברה ואצל ב"ד חזר ושוי' נפשי' חד"א ואין זה כמוסר מודעה שמבטל עכשיו מעשיו שעתיד לעשות ושלא יהי' בהם ממש וזה לא עשה כן אלא בדאי הוא ומתהפך בשקריו פעם אומר כן ופעם כן וא"כ מה שהוא לחובתו נאמן:

'''גם ''' מ"ש מעלתו בזה ע"א נאמן באיסורי' וכל מה שכתבו רבותינו האחרונים בזה בענין ספק אי' דרבנן לקולא וכל כיוצא בזה הנה גוף הענין אינינו איסורא אלא יורד למערופי' של קטן הזה ופוסק לחיות' ודיני ממונות קרוב לדיני נפשות אביונים נקיים הוא ובירושלמי אמרי' על זה ובשדי יתומי' אל תבוא וקבע קובעיהם נפש אך יש ויש שישכרה מניקת או שהבעל רוצה להשליש סך מה להספקת הילד ומ"מ אנו אוסרי' משום לא פלוג רבנן כל כה"ג ליכא להאי ינוקא חביעת מערופי' רק משום אי' דרבנן בהא יש מקום לספיקא דרבנן ולחזקת היתר ולע"א נאמן באיסורי' אבל בלא"ה לא אסמוך על סברת רבותינו האחרונים הנ"ל בזה:

'''ומ"ש ''' מעלתו לסמוך על המצאת הגאון נ"ב תנינא סי' ל"ח מדקתני מינקת חברו משמע של חברו ולא נתעברה מארמאי סבר' רחוקה מן הדעת היא כיון שהולד ישראל ומצווין להחיותו ואין לו מרחם כ"א אמו הלז שמסתמא מרחמי' על בנה משא"כ אם תנשא לבעל יסגור הדלת בעדו א"כ יש לרחם עליו יותר מבן גרושה או זונה ישראלית שיש לו אב והיינו דקתני מינקת חברו לרבות' דה"א של חברו שיש לו אב או יורשי האב שתתבע בב"ד ליתנו לו מזונות לא גזרו חז"ל קמ"ל אשה בושה לבוא לב"ד לבקש מסמס ביעי וחלב אבל מינקת שאינו של חברו היינו שנתעברה מארמאי שאין לה ממי לתבוע מסמוס ביעי ואין לו מרחם כ"א האם הזאת פשיטא שאסורה ואין לסמוך על המצאת כאלו להתיר איסורי':

'''אך ''' האמת שהרי הוא נותן אמתלא יפה מפני הבושה לא הודה כמ"ש בצ"צ סי' ק"ד והסביר בתשו' שב"י שאין לך אמתלא גדולה מזו שהרי יהודה שהודה זכה למלכות בזכות זה ולאו כל אדם זוכה כיהודה ואך אמתלא רבה הוא וגם לא שייך דשחדי' לי' בממון הנדן דשלו הוא נוטל כמ"ש בזכרון יוסף סי' ב' ודברים ברורי' הם:

'''ולהערפה ''' אני אומר דהרי כ' מהרי"ק הובא בש"כ י"ד סי' ב' סקי"א וז"ל ממילא הופסל ליפסל עולמית בשביל כך וכו' ע"ש פי' דבריו כיון בשעה שאמר להשוחט פסול אין מוכח שהשחיטה שישחוט מכאן ואילך יהי' פסול שהרי הי' אפשר שיעשה תשובה נמצא בדיבורו הראשון לא אסר עצמו בנדר שלא לאכול משחיטתו לעולם ונהי שלא עשה תשובה מ"מ כיון שעתה חזר העד מדבריו הראשונים לא שוי' נפשי' חד"א ומותר לאכול מכאן ואילך:

'''והנה ''' בלא"ה הקשה הגאון ר' בצלאל להגאון שב יעקב מנ"ל דזה מיקר שוי' נפשי' חד"א הלא לא אמר אסורה עלי אלא אמר לא נתעברה ממני והשב יעקב דחה דבריו הא ממילא כיון שלא נתעברה ממנו ממילא אסורה עליו ואני אומר עכ"פ יש לדון הא כ' צ"צ הנ"ל אע"ג דמתירי' בתוך כ"ד משום פריצי או שתצא לתרבות רעה מ"מ בזמנינו לא שכיח זה ולא מתירי' ע"ש מ"מ נהי כל זמן שלא חזר לא מתירי' מ"מ אם חזר בו לא נימא במה שאמר לא ממני נתעברה אין החלט שתיאסר עליו לעולם כי אפשר אם נראה אותה מתנהגת עם פריצים או כמו ששכיח בעו"ה ליתן הבן הילוד בפינדלונגהויז אזי נתירה להנשא וא"כ אע"ג דליכא חששא הללו מ"מ אפשרות הוא ולא שוי' נפשי' חד"א ויועיל חזרתו ואע"ג שלא אסמוך על זה מ"מ חזי לאצטרופי להנ"ל ושרי להנשא להמשודך ומ"ש להשביעו או ליתן ת"כ מה עסק ושבועה כאן להשביע תציף לפרש חטאו שעבר על אי' כרת כמה פעמים אתמהה אך טוב לאיים עליו באיומי' וגיזומי' אם יכזב וישא אשה בעבירה יחוס על נפשו ונפשות בני' אשר יולד יותר אין אנו מוחראין הנלע"ד כהבתי בחפזי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכות. פ"ב עש"ק בטוב למב"י פק"ח לפ"ק.