שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צז: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''ראובן''' הוציא כתב חלוף הנקרא בין הסוחרים ליטרה די קאמביו על לוי מק' זהובים שמודה שקבלם משמעון שותף ראובן לפורעם ט"ו יום לראיית הכתב הנז' ועתה שואל ראובן מלוי הק' זהובים מכח הכתב הנז' ולוי טוען שכתב כן בחשבו לקחתם ולא לקח אלא חציים ושהוא נאמן מגו שהיה יכול לומר פרעתי וראובן טוען שאפי' בשבועתו אינו נאמן לומר לא לויתי כל הכך הכתוב וכמ"ש מהררי"ק ז"ל שרש קצ"ד וז"ל כתב יד עדיף מעד אחד שהרי אדם נאמן לומר לא לויתי אע"ג דאיכא חד סהדא דאומר שלוה אלא שצריך להשבע להכחיש את העד ואלו כתב בכתיבת ידו שהוא חייב לו פשיטא דלא מהימן לומר שלא לוה ואפי' בשבועה כו' יורינו מורינו ורבינו הדין עם מי ואור תורתו יאיר לנו תדיר אמן:

'''תשובה''' איברא כי שאלתא בא קצת היא עמיקתא ודעתי כעת עכירא ועם כל זה אמרתי לקיים קרא דכתיב אדם כי ימות באהל שר"ל אפי' שגופו מת וחלל מצרות הזמן לא ימיש מתוך אהל התורה והדברים ארוכים ואני לא אאריך כי לא באתי כי אם לגלו' דעתי וזה החלי. כבר ידוע מה שנתחבטו הפוסקים ז"ל בדין המוציא כתב ידו של חברו והם מערכה מול מערכה אלו אומרים שנאמן הלוה לומר פרעתי דלא שייך ביה למימר שטרך בידי מאי בעי דכיון דלא מיקרי שטר לגבות ממשעבדי לא חש למתבע מיניה [וא"א] {{ממ|והלוה אומר}} דאין בין שטר זה לשטר חתום בעדים אלא לגבות ממשעבדי אבל לשאר הדינים זה וזה שוים וכשם שבשטר חתום בעדי' לא מצי לוה למימר פרעתי גם בכתב ידו אם כתב ידו נכרת או יש עדים שכתב ידו הו' לא מצי לוה למטען פרעתי ואלו [ואלו] מראים פנים לדבריהם ובהאי ודאי אין להוציא ממון דהוי פלוגתא דרבוותא וממון לא יזוז ממקומו ומה גם עתה בהיות הרי"ף והרמב"ם מכת הסוברים דנאמן הלו' לומר פרעתי בכתב ידו ובלבד שישבע היסת וזה דבר ברור אמנם יש מחלוקת שני והוא כשיטען הלוה ויאמר אמת שכתב ידי הוא זה אבל אמנה היה או כתבתי ונפל ממני ואחר מצא' כתב ב"ה בח"מ סי' ס"ט אעפ"י שטוען הלוה להד"מ בין שיאמר לא לויתי מעולם סתם או כתב זה אינו מידי או שיאמר איש אחר זייף כתב זה ויש עדים שהוא כתב ידו חייב אבל הודה שהוא כתב ידו אלא שהאמנ' היה או שכתב חתימתו ושמא מצאה זה וכתב עליה מה שרצה נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי אבל רבו האומרים דאינו נאמן ובעל התרומות ז"ל הביא סברת אלו ואלו וכנרא' הכרי' כדברי האומרים דנאמן כסברת הטור ומכאן היה נר' דדינא דהאי כדינא דקמייתא ולא מפקינן ממונא אבל מצאנו ראינו הרב הגדול גאון זמננו שהפליג לדבר נגד הרב בעל הטורים וכמעט הטיח דברים מראים שהרב נר"ו לא כתב דין זה כי אם שלא במתכוין מעתיק מה שמצא בספר בעה"ת והנה נראה שכן עשה מעשה מהרא"ם ז"ל וא"כ יאמר האומר מי זה קרא על המלך ומה יחשב גרגיר חרדל בים אוקינוס ומ"מ רואה אני כי אפשר שהאמת כמ"ש מהרר"י קארו נר"ו ששמע שהרב חזר בו בסוף ימיו ועוד שכפי הנר' יכול הנתבע לומר קים לי כפלו' כמו שנתפרסם כבר מפי עוללים ויונקים דאין לומר דהוי סברת יחיד סברת בעל הטורים כמ"ש מהרא"ם ז"ל ובכי האי גוונא לא אמרינן קים לי כיחיד נגד כל חכמי ישראל שהרי אינו כן מאחר שהרב בעל ספר התרומות כתב סברות אלו והכריח בדבריו שכתב שנאמן לומר אמנה היה נמצא שאין סברת הטור סברת יחיד ולא הוא ובעל התרומית יחידים ועוד שדברי הרמב"ם מטים כדברי הטור ואם הרב ז"ל דחה משמעות הרמב"ם אדחויי לא סמכינן לאפוקי ממונא ועוד שרי"ו ז"ל נתיב ששי חלק ו' כתב וז"ל ואם אמר שאינו כתב ידו או שלא לוה ובאו עדים שהוא כתב ידו הוחזק כפרן וכ"כ רב אלפס וכן הרמב"ם ואם איתא כדברי מהר"ר אמז"ל ה"ל לר"יו ז"ל שהוא אחרון לפרש דבריו דנהי דבדברי הרמב"ם איכא למימר ומשו' הוחזק כפרן נקט הכי הרמב"ם כמ"ש הרב אבל אה"נ דבאומר אמנה ג"כ הכי הוי דינא מ"מ ברבינו ירוחם ז"ל דוחק לומר הכי דודאי איבעי ליה לפרושי כיון דהוי בתרא טובא וא"כ מכל אלו הטעמים הייתי אומר שאם היה בא מעשה לידי גם בזה לא הייתי מוציא ממון מספק אחר שהרב בעל הטורים הוי בתרא וידע בדברי הראשונים יותר מהדורו' הללו והביא סברא זו בלי מחלוקת הלא דבר הוא ומסתמא כך קבל מאביו ז"ל ע"כ ?: מה שנראה לי במה שהשיגה ידי כפי דין תורה וכ"ש בנ"ד דטעמא דמסתבר הוי כפי מה שאנו רואים שזה לא די שמקיים השטר אלא גם המעשה וכבר שמעתי מן הסוחרים שפעמים אדם נותן כתב קאמביו ומתחי' לוקח מן המלוה לסמך שיגמור לקבל הכל ואח"כ איפשר אינו צריך כל כך או אפשר המלוה לא בא מידו להשלים וא"כ לא היה רחוק מן הסברא לפסוק הכי הלכת' דלוה נאמן מטעם מגו אמנם אכתי אית לן למימר כי אלו כתבי הקאמביו הוא מנהג סוחרים וכנר' בעיני כי כתב כזה מנהג פשוט ביניהם שאינו נאמן לומר פרעתי כל עוד שכתב הקאמביו ביד המלוה והוי כדין שטר גמור וא"כ הוא האמת שנמצא שלוי חייב לפרוע דכיון דנט' הסבה נטל המסובב דטעמא דלוה נאמן לא הוי אלא מגו דאי בעי למימר פרעתי היה נאמן כפי דעת הרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו גם כשאומר אמנה נאמן אבל כפי דעת התוס' ז"ל והרשב"א דסברי דכתב ידו הוי כשטר גמור לענין זה דאינו נאמן לומר פרעתי אין כאן מגו כ"ש דאינו נאמן לומר לא קבלתי ואנן אע"ג דבעלמא לא מפקינן ממונא נגד סברת הרי"ף והכמשכים אחריו מ"מ מנהג מבטל הלכה וכמו שידוע זה לדרדקי דבי רב כ"ש במנהג כזה דהוי מנהג ותיקון מכמה רברבי דסברי הכי דכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי. ואם כן כיון דהכי הוי שבאלו הכתבים המנהג פשוט ביניהם שאינו נאמן לומר פרעתי גם הרי"ף וכל הנמשכים אחריו יהיו סוברים שזה הלוה חייב לפרוע הנראה לעניות דעתי: