פתחי תשובה/אבן העזר/קיח: הבדלים בין גרסאות בדף

 

{{עוגןמ|א}} '''ונשבע שלא ישא.''' עיין בתשו' מהר"ם אלשיך סימן כ"ו הובא בת' פרח שושן כלל ב' ס"ס א' שפסק בראובן שנשבע שלא ישא אשה אחרת על אשתו בחייה ואח"כ נסמית משני עיניה שיכול לישא אחרת כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} '''במתנות שנתנו לחתן.''' עבה"ט ועיין בס' ב"מ מזה ועיין בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי ע"ש בזה:

{{עוגןמ|ג}} '''אבל כשהן עצמן.''' עבה"ט מ"ש ועכשיו פשוט המנהג ביתומים כו' כן הוא הלשון בב"ש ס"ק כ"ה אך בח"מ ס"ק כ"ה כ' בזה הלשון עכשיו מנהג פשוט ביתומה שיש לה מעות יורשת מאביה מחמת עישור נכסים או שהיא בת יורשת כו' ועיין בס' ב"מ לעיל סימן נ"ג שכ' דהיינו דוקא היכא שיש לה מכח עישור דחשיב כאילו האחים נתנו הנדוני' דב"ח דאחי היא אי נמי אפילו בת יורשת מ"מ מכח אחרים המורישים בא ויש בו משום לתא דותם לריק (ואף שכ' שם עוד חילוק ולההוא חילוק' בכל ענין יש לכתוב. לא כ' שם רק לרווח' דמלת') ע"ש. ועיין בתשו' ב"ח החדשות סימן פ"ה כ' שם וז"ל ונראה דאע"ג דביתומה המנהג להתנות בשעת שידוכין שאם תעדר היתומה תוך ב' שנים יהא דינה בחזרת הנדוני' כאלו הי' אביה חי אכן ביתום אין מנהג להתנות שתחזיר האשה הנדן תוך ב' שנים ולא תגבה מה שהוסיף לה בכתובתה ואעפ"כ דבנותן לבנו ונעדר תוך ב' שנים חייבת האשה להחזיר מה שנתן לבנו כפי התקנה כמפורש בא"ע סי' נ"ג שאני התם דראו חכמים לתקן גם בנותן לבנו משום ותם לריק אבל ביתום ויתומה דליכא משום ותם לריק אלא דנהגו להתנות אין ספק דדוקא ביתומה דכשנעדרה בא הבעל על הנכסים מתורת ירושה שפיר מתנה עלי' שלא ירשנה דכדרב מתנא כו' אבל תוספת כתובה דמתנה הוא שנותן לאשתו משום חבת ביאה ובחוב גמור קיבל עליו לשלם למה יהא מתנה שלא ישלם ומעולם לא ראינו ולא שמענו להתנות תנאי זה בשעת שידוכין לכן נראה דכשנעשו שידוכין בסתם והניחו כ"א ממרני ביד שליש ע"פ התנאים הנאמרים בראשי פרקים והתאספו ב"ד חשוב לכתוב תנאים בפירוש כמנהג ובאו צד היתום להתנות בכך שאין שומעין להם דהו"ל להתנות תנאי זה בשעת הנחת הממרני ומדלא התנה בכך ע"ד המנהג הניחם ביד שליש וחייב השליש ליתן הממרני לצד שכנגדו עכ"ל: <br> ויש לחקור אם נשאת היתומה בעודה קטנה ואח"כ הגדילה ומתה אם לחשוב הנישואין מעת שנשאת או מעת שהגדילה וגמרו נישואין דבר תורה. שוב נזכרתי דיש ללמוד דבר זה מדברי הח"מ לעיל סימן נ"ו סק"ט ועמ"ש שם סק"א. אמנם אם הוא היה קטן כיון דלא תקינו רבנן כלל נישואין לקטן נראה פשוט גם לענין שני חזרה לא חשבי' רק משעה שהגדיל וצ"ע:

{{עוגןמ|ד}} '''אין חילוק.''' עבה"ט שכ' דבתקנ' אמרי' לא פלוג כו' וע' בזה בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' ס"א ובתשו' נחלה ליהושע סימן ל"ח ובתשובת ברית אברהם סימן טו"ב באורך:

{{עוגןמ|ה}} '''בין נהרגו למתו.''' עיין בשו"ת תשו' מאהבה ח"ג סימן ת"ט שכ' דהדעת נוטה שלא תיקנו התקנה אלא במתה כדרך כל הארץ או אפי' נהרגה מאחרים אבל לא באיבדה עצמה לדעת ואפי' אם נספק בזה לומר שמא גם זו בכלל התקנה וכי בדבר ספק נוציא ירוש' מבעל שהוא יורש ודאי וכמ"ש לעיל ס"ו ואף שכתוב ביו"ד סימן שמ"ה אם מצאנוהו מושלך ע"ג סייפו ה"ז בחזקת כל המתים ושלא לדעת אפ"ה מידי ספיקא לא נפקא כו' ומ"מ לא מלאו לבו לפסוק בזה הלכה וע"ש עוד מ"ש על דברי תשובת עה"ג סימן ס"ח: