90,717
עריכות
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''כל.''' | '''כל.''' עט"ז ור"ל דעוף טהור אינו אוכל עד שתמות וטמא אוכל קודם שתמות וכ"ה בתוס' חולין ס"א א' ד"ה הדורס וב"י כאן. ודע דיש ג' פירושים. א' פרש"י נותן רגלו על האוכל שלא ינוד. ב' פיר"ת דאוכל מחיים. ג' פי' הרא"ה ור"ן דורס נועץ צפרניו בב"ח ודורסו והט"ז פי' במחבר פי' התוס' מדכתב המחבר דורס "ואוכל שהוא מיותר והר"ן נדחק לפרש דורס כדי לאכול בברייתא דר"ג והמחבר לא היל"ל אלא לשון המשנה כל הדורס אלא דמש"ה כתב ואוכל לגלוי על פר"ת דלא כש"ך אות ב' ונ"מ האידנא אם נאכל במסורת וראינו שדורס דקבלה בטעות הוא יש להחמיר ככל הפירושים. ואני מסופק בפי' הרא"ה מטיל ארס אי דוקא שממית הב"ח ע"י כן או לאו {{אצבע מורה}} וצ"ע: | ||
== ב == | == ב == | ||
'''שקולט.''' | '''שקולט.''' עט"ז ויש מקום עיון במ"ש לאפוקי תרנגול וכ"ה לדעת רש"י דמה שייאטיה דתרנגול לכאן דהגמרא מקשה על הא דאמרינן חולין ס"ה א' כל הקולט דורס והא ציפרתא עביד הכי ופרש"י עוף טהור ששמו כן ומשני קולט ואוכל קאמרינן ופרש"י שאינו מניחו לארץ והתוס' הקשו על רש"י במתני' מתרנגולת כפי פי' הב"י וכפי פי' הל"ח אות שי"ט הבין דעל מה שפרש"י בגמרא נמי יש להקשות כך ואיך שיהיה אין ענינו לכאן לקולט ואוכל דהוא קושית הגמרא מציפרתא לא מתרנגול: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''אצבע.''' | '''אצבע.''' עט"ז פי' א' אצבע שאחורי הרגל ונשר נמי יש לו אותו אצבע ובגמרא אמרו דנשר אין לו שום סימן טהרה וע"כ ב' מיני נשר הם ופי' ב' א' משלפניה גדולה מחברותיה ויש לעיין הא דאמרינן פ"ו לא שכיחי והאיכא מין נשר וי"ל: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''אלא במסורת.''' | '''אלא במסורת.''' אף שיש לה ג' סימנים בגופו וכף רגלו וחרטומו רחב אפ"ה אין לאכול אלא במסורת דהא תרנגולא דאגמא היו מחזיקין בטהרה ואח"כ ראו שדרסה ועט"ז מה שהקשה דבדבר אכילה יע"ש: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''ואפי'.''' | '''ואפי'.''' עט"ז העתיק דברי הרא"ש בפא"ט ולא ידענא למה העתיק כי מדברי הרא"ש משמע הטעם דמש"ה אוכל עמהם הואיל ובמקומו שאין אוכלין שאין להם מסורת הא אמרו להם איסור בפירוש מפני שיש במקומן מינים טמאין הדומין לאלו אסור ואלו לפי מה שיתבאר באות ו' יכול לאכול עמהם אף שבמקומו נהגו איסור מפני טמאין הדומין ועס"י קט"ו בט"ז אות י"ג בחמאה שהולך ממקום אסור להיתר כיון שבטל הטעם (דכאן נזהרין לעשות בהיתר) בטל האיסור דלא כלבוש שכתב לחלק בין איסור קל יע"ש א"כ ה"ה כאן וי"ל קצת בין חמאה לכאן ועמ"ש שם: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''מותר.''' | '''מותר.''' עט"ז ומפני שצריך קצת להגיה בדבריו גם פירוש לפירושו לכן אבאר קצת דע דהרא"ש בפסקיו בא"ט הביא הדין הא' של המחבר ההולך ממקום שאין להם מסורת למקום שיש מסורת אוכל שהרי מה שאין אוכלין הוא בשביל חסרון קבלה וכל המקומות יכולין לסמוך ע"ז. והמחבר השמיט האי ולא עוד שכתב הטור דמשמע שהם אסורים לסמוך על קבלת המקום המותר. והדין הב' של המחבר ההולך ממקום היתר לאיסור מותר לאכול הוא דעת רבינו ירוחם שכתב על הרא"ש ה"ה להיפוך שרי כי אין נוהגין בו איסור אלא שאין להם מסורת ולכאורה יראה בהדיא דאם נוהגים איסור מפני שיש דומה בטמאים אסור בין להרא"ש ורי"ו אמנם היש"ש בא"ט סימן קט"ו כתב על דברי רי"ו דהוא יכול לאכול ולא הם אף שמרא"ש משמע כל המקומות יכולין לסמוך על המקום שאוכלין היינו במקום שאין להם מסורת לא במקום איסור וכ"כ הרשב"א בת"ה דלאותן מקומות אסורים מפני מינים טמאים הדומים עכ"ל הנה מפרש דרי"ו לאו דוקא נקיט שאין להם מסורת אפילו נהגו איסור לו מותר והטעם צריך לומר כמ"ש הדרישה אות ט' דלשעה מועטת שמתעכב שם לא חיישינן לחילוף וכ"ש בדין הא' ההולך ממקום אסור למקום היתר אוכל אף שבמקומו נוהגין איסור כיון דכאן לא שייך לאיחלופי לא חיישינן שיבאו לביתו ויאכל שם. ולפ"ז דוקא באם דעתו לחזור ומתעכב שם לפי שעה אז שרי לאכול במקום האיסור משא"כ אם דעתו להיות שם במקום האסור אין רשאי לאכול כי שם יש מינים טמאים הדומים לאלו. והשתא מ"ש הט"ז שיש"ש כתב על דברי הרא"ש ט"ס הוא וצ"ל על דברי רי"ו האלו ועוד דאיך שייך מותר לאכול על מסורת שלו על שלהם מיבעיא אלא כדכתיבנא ומ"ש דמיושב דברי המחבר תי' בזה קושית הל"ח אות קכ"ב דהמחבר סתם ברישא להיתר ובסיפא בסמך המקומות הביא ב' דעות ולא הכריע ולזה תי' הט"ז דאפ"ה מותר למי שיצא בין מהיתר לאיסור וכן להיפך דלא שייך לגביה הטעם דמינים טמאים הדומים לאלו דלשעה מועטת לא חיישינן וכן להיפוך הא לא שכיחי כאן. ואין לפרש דרישא מיירי דאין להם איסור אלא מפני שאין להם מסורת דא"כ מה מותר לאוכלו הא כולן מותרין ועוד לפלוג בגברא גופא אם מפני שאין מסורת מותר ואם מפני שנהגו איסור אסור אלא כדאמרן שאף מי שאוסר בסיפא יודה כאן ועמ"ש בש"ך אות י"א שיש לו קצת שיטה אחרת ושע"כ כתב אפילו אין דעתו לחזור אפ"ה שרי כשהולך למקום האסור: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''יש כו'.''' | '''יש כו'.''' עט"ז הוא הרשב"א והיינו בקצר כתב שאפשר שאותן מקומות נהגו איסור מפני טמאים הדומים לאלו אף שבארוך כתב להיתר חזר בקצר והעלה להלכה לאיסור ולפ"ז היש מי שמתיר הוא הרא"ש בפסקיו דסובר כל המקומות יכולין לסמוך על זה ועמ"ש בש"ך אות י"א: | ||
'''כתב''' | '''כתב''' עוד הט"ז בענין צפור דרור ואכתוב בקיצור. תמה על התוס' חולין קל"ט ד"ה ת"ש על הא דצפור משמע טהור הקשו והא כתיב גם צפור מצאה בית אטו טהור מצא טמא לא מצא וי"ל דסיפא מוכח דטהור הוא דכתיב ודרור קן לה ודרור הוא טהור כדמוכח בא"ט. ונרשם המראה מקום ס"ב ושם אין רמז מזה דשם נאמר עוף המסרט כשר לטהרת מצורע אמר אמימר בדחיורא כריסה כ"ע שרי כ"פ בירוקה והלכה כר"א דאוסר מר זוטרא מתני לאמימר בירוקה כ"ע אסור ובחיורא פליגי והלכה כחכמים דשרי. ופריך בשלמא למ"ד בחיורא פליגי היינו דקתני זו היא סנונית לבנה ופירש"י במתני' ולא אדרב יהודא קאי והדין עמו דרב יהודא ודאי לית ליה הא דאמימר דאיהו פסק דכשר לטהרת מצורע ואמימר פסק כר"א דאוסר. וכבר היה אפשר לפרש דבהא פליגי אבל ר"י מודה לל"ק דבירוקה פליגי ומ"מ איך שיהיה אין ראיה דדרור טהור הוא. ואי ממ"ש רש"י לאפוקי דבתי דדרה בקירות הבית אדרבה משמע דטמא הוא והעלה הט"ז דט"ס הוא וצ"ל בפרק אין צדין דמוקי הברייתא דאין צדין לחיה ועוף מביברין בציפור דרור וע"כ טהור הוא דאי טמא מאי איריא שיודעת להשמט מזוית לזוית תיפוק דאין ראוי לטלטל בי"ט מה דלא חזי ליה וכן מוכח מתוס' דכתבו מזונות נמי ל"ק דהא בהא תליא דאסור ליתן מזונות שמא יצודם ואי אסור באכילה לא חיישינן שמא יצודם דלמה יצודם כיון דאסור באכילה הוא. הנה מ"ש הט"ז כמ"ש התוס' הוא ממ"ש דיש חילוק בשבת נותנים לפניהם מזונות ואוכל נפש אסור משא"כ בי"ט דשרי ואי דרור טמא הוא בי"ט נמי לא חיישינן מ"ש מאי איריא דרור הא צידה אב מלאכה לאו דוקא הוא דבאינו דרור לאו צידה הוא בביבר אלא משום מוקצה הוא כדכתיבנא. ובנה"כ השיגו דשם לא קאי אברייתא דאין צדין עופות מן הביברין בדרור אלא אהא דצד ציפור למגדל בשבת חייב הא לבית לא הוה ניצוד ועומד וכ"ש לביבר אמתני' דאיך תנן צדין מן הביברין עופות ואהא תי' דמתני' דשבת מיירי בדרור ומתני' וברייתא דא"צ באינה דרור ומש"ה מתני' שרי דאיירי בביבר קטן וברייתא ביבר גדול. וא"כ מבית וביבר קטן צדין בי"ט באינה דרור דהוה כנצודין ועומדין וביבר גדול אין צדין כן הוא תוכן כוונת הנה"כ ובאמת יש לראות דרש"י שם בא"צ ד"ה הכא פי' כמ"ש נה"כ ולפי דבריו דברייתא דא"צ מוקי בדרור לא ידענא לאיזה צורך מוקי כן דהא לפי ה"א ברייתא די"ט ר"י הוא ומתני' רבנן וההיא דשבת קשה דמשמע אף לבית לא הוה נצוד וע"כ ההיא דשבת בדרור ודי"ט באינה דרור דאל"כ מה איריא א"צ עופות מביברין אפילו מבית נמי א"צ בדרור אלא ע"כ באינה דרור מיירי ברייתא די"ט וכן מתני' מיירי באינה דרור ולפי ה"א מוקי מתני' כרבנן דשבת וצפור וחיה שוין באין דרור. ומיהו לפי המסקנא דמתניתין וברייתא די"ט כרבנן דשבת ומתני' מיירי ביבר קטן וכן ברייתא דשבת בקטן וברייתא די"ט בביבר גדול וכרבנן ע"כ מיירי נמי באין צפור דרור דאל"כ אפילו מבית אסור דוקא מגדול הוה צידה שלו ועיין יש"ש פ"ק דביצה סימן ב' כתב מתני' ביבר קטן וכן ההיא דשבת ואתיא מתני' דלא כרבנן צ"ע קצת אם לא שנגיה ואתיא מתני' דהתם כרבנן ולמחוק מלת לא או להגיה ואתיא מתני' דלא כר"י דהתם דאמר אף ביבר קטן לא הוה ניצוד ואי"ה בחדושינו למס' ביצה אבאר. סוף דבר לא מצאתי כעת ישוב לדבריו. וראיתי שנדפס הג"ה בגליון ש"ע דע"כ מתני' דביצה בדרור איירי דאל"כ לאשמעינן רבותא טפי אפילו מבית נמי לא ידעתי פירושו דאדרבה מתני' אומרת צדין חיה ועופות אפילו מביברין קטנים ול"ת דלא הוה ניצודין והוה צידה קמ"ל וכ"ש מבית דנצודין ועומדין הם וע"כ באינה דרור דבדרור אסור אף מבית כדמוכח ההיא דשבת דוקא למגדל הוה צידה שלו ורבנן ל"פ עלה דר"י בהא וע"כ מתני' וברייתא די"ט באין דרור ושוה הוא לחיה ומש"ה ביבר קטן צדין דניצודין ועומדין וביבר גדול א"צ ודרור אף מבית וכ"ש ביבר קטן א"צ דמחוסר צידה הוא וצ"ע: | ||
'''עוד''' | '''עוד''' האריך הט"ז להשיג על מהרי"ק דכתב דרור טמא מרפי"ד דנגעים דציפורי מצורע דרור הם וטהורות הם גם לא היה לפניו ד"ה חולין קל"ט ב' דכתבו דרור טהור הוא ומביצה פא"צ מוכח דרור טהור הוא ויש בו אוכל נפש. ובמ"ש הנה"כ דביצה היינו ההיא דשבת ודאי אין ראיה מביצה אמנם מ"ש עוד הנה"כ דהרמב"ן פ' מצורע דיש דרור מין טמא ויש מין טהור בהא יפה כתב הט"ז דהתוס' לא ס"ל הכי דהקשו מצפור מצאה בית ותי' מסיפא אלמא ליכא מין דרור טמא כלל דאל"כ לא מוכח מסיפיה גם מהרי"ק לא היה לכלול סתם ציפור דרור בשם מין טמא. וע"ש בהג"ה על גליון ש"ע וכוונתו כמ"ש. ולענין דינא לכאורה אין נ"מ דא"א אוכלין כ"א במסורת ומיהו י"ל דמסורת בטעות הוא אם דרור הוא מין טמא דוקא וכאמור. גם מ"ש בנה"כ שמצא בספר השרשים של רד"ק דרור הוא מין טמא והיא שקורין אירונדל"א גם רש"י בגיטין נ"ו ובמשלי פי' דרור הוא אירונדל"א עכ"ל יש לעיין דממתני' דרפי"ד דנגעים מוכח דרור טהור הוא ואי דיש טהור וטמא אמאי פי' הרד"ק דוקא טמא ולכאורה דהיה קשה ליה קושית התוס' חולין קל"ט ב' ד"ה ת"ש אטו טהור מצאה טמא לא מצאה ותי' להיפך דשם דרור כולל כל מין טמא והשתא ציפור רק טהור כמ"ש התוס' שם אהא דשם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה דחסידה כולל כל מין טמא וציפור לא הוה רק טהור ה"ה צפור מצאה בית מין טהור ודרור קן לה מין טמא הא ודאי ליתא דדרור כולל עכ"פ טמא וטהור כדמוכח רפי"ד דנגעים א"כ קשיא כיון דדרור כולל טהור וטמא ה"ה ציפור כולל טהור וטמא וקשיא. ועיין סוגיא דביצה במה שפירש"י בשבת ק"ו ב' ציפור לבית לא בחלונות פתוחים וא"כ מה פריך א"צ חיה ועופות מביברין הא מבית צדין בחלונות סתומים וביבר מקורה איירי מתני' ועט"ז א"ח שי"ו דזה פירש"י לר"י ולרבנן אין חילוק בין פתוחים לסתומים מ"מ כאן לא יועיל זה כמו שיראה הרואה דאכתי לא אסיק אי ר"ג פליג או לפרושי קאתי גם לפי המקשן הוה למיפרך אברייתא מאי איריא בעופות מביברין א"צ מבית נמי לא כ"כ דלא ידע דצפור דרור איירי מתניתין דשבת ואין להאריך: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||