רא"ש/בבא בתרא/ג/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

אמר רבא אמר ר"נ מחאה בפני שנים ואין צ"ל כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני ב' ואין צ"ל כתובו קנין בפני ב' ואין צ"ל כתובו בפ"ק דסנהדרין כתבתי דלאו דוקא בפני שנים דאפילו בינו לחבירו מועיל קנין דלא איברו סהדי אלא לשקרי והא דנקט בפני שנים משום דבעי למימר. ואין צריך לומר כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד כל זמן שלא חזר בו. ומיהו יכול לחזור בו ולמחות בידם שלא יכתבו כדאמרינן לקמן בפרק המוכר את הספינה דף עז. זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה והא דאמרינן בכתובות פרק אף על פי דף נה. אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה לאו דוקא משום דאמר כתובו דאפילו לא אמר נמי כדמוכח הכא אלא משום דבעי למימר לא קנו מיניה צריך לאמלוכי אף על גב דאמר להו כתובו ויש מפרשים דאפילו אם עומד וצווח אל תכתבו כותבין בעל כרחו ולא מסתבר כך אלא כמו שכתבנו: קיום שטרות בשלשה דמעשה בית דין הוא ואף על גב דרב נחמן אית ליה בסנהדרין דף ה: דשנים שדנו דיניהם דין בקיום שטרות מודה דבעינן תלתא דאילו בבי תרי הוי כעד מפי עד ויראה הא דקאמר מחאה בפני שנים היינו לאפוקי ממ"ד שלשה דלא חיישינן לגלויי מילתא כשמיחה שלא בפניו אבל אם מיחה בפניו אף בלא עדים והוא מודה במחאה לא הוי חזקה דתרי לסהדותא בעינן והרי הוא מודה ודלא כמ"ש הרמב"ן דאפילו אם מיחה בפניו ובפני עד אחד לא הוי מחאה משום מיגו וליתא דלא שייך להזכיר כאן מיגו דהיה לו ליזהר בשטרו כיון דידע שזה מיחה והראב"ד ז"ל כתב דהודאה בפני שנים דוקא אבל הודאה בפני עד אחד לאו הודאה היא כלל ואפילו אמר לו אתה עד דמילי דכדי נינהו הואיל ואי כפר לא מיחייב ממונא אפומיה הלכך משטה הוא בו ואי כפר לא משתבע והא דקאמר סנהדרין דף ל: הודאה אחר הודאה מצטרפין כגון שכל אחד אומר בפני ובפני אחר הודה לו ולא מסתבר דכיון דאמר לו אתה עד והלה שתק נתכוונו שניהם שיהיה עד והרמב"ן ז"ל הביא ראיה מן הירושלמי דסנהדרין אההוא דתנן הוא אמר לי איש פלוני אמר לי לא אמר כלום וקאמרינן עלה אם היה מתכוין למסור לו עדותו עדות פירוש אם אמר לו אתה עד: