90,717
עריכות
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== ד == | |||
'''מה אחיו בן ברית כו':''' | |||
''' לאו ''' דוקא דעבד הוי בן ברית כדאמר בגיטין כ"ג, ועיין לעיל הלכות שלוחין פ"ב, רק כוונתו שאינו בכל המצות כדאמר בגמרא. ובהלכה ו' והרי הוא מחוסר ג"ש פסול, כן מפורש בירושלמי יבמות פרק נושאין הלכה ה' מהו שיעידו עדות אחת כו' ושם כופין להשתחרר והוי מעוכב ג"ש כדאמר בפרק השולח דף מ"ב, ויעו"ש היטב ואכמ"ל: | |||
== | == יא == | ||
''' | '''החרש כשוטה שאין דעתו נכונה כו':''' | ||
''' בגיטין ''' דף ע"א פריך על רב כהנא דסבר דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דפקח הוא וכותבין ונותנין גט לאשתו, והא תניא אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד כו', ומשני עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, וצריך להבין דא"כ קרא דלא יגיד למעט אלם למה לי הא מפיהם ולא מפי כתבם נפקא ליה וצ"ע. והנראה, דכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר, והוי הך דמפיהם ולא מפי כתבם דוגמא דעד אחד, ובמקום דבעינן שני עדים שם מיבעי מפיהם ולא מפי כתבם, הא במקום שהאמינה תורה עד אחד תו אף מפי כתבם מהני, וא"כ משכחת לה קרבן שבועה בעד סוטה והוא אלם שיודע שנטמאה, וסד"א דמביא קרבן שבועה ע"ז, לכן קמ"ל דבעי ראוי להגיד, ובאלם שאינו ראוי להגיד לא מתחייב קרבן שבועה, ולכן אמר עדות קא אמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, וחזינא דהתורה לא חשבה זה הגדה לענין עדות לכן כי כתיב לא יגיד ודאי אהגדה בפה קפדה רחמנא, ואף ע"ג דנאמן לענין סוטה, הוי רק כמו קיבל עליו עדות פסולים דאינן בקרבן שבועה ודוק: | |||
''' | ''' ולענין ''' דינא, כל מקום שעד מפי עד נאמן, נאמן גם מפי כתבו, הא במקום שעד אחד מהימן לא מהני מפי כתבו, וכמו דמורה הירושלמי סוף יבמות לענין מת אשתו ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכוותיה עפ"י כתבן ועפ"י תורגמן משיאין עיי"ש. וכן לענין דבר ולא חצי דבר, אף ע"ג דגבי שנים עדים כתיב דבר, בכ"ז גם בעד אחד כן הוא, ועיין מש"כ בחידושי לכתובות, דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה הוא כלל נכון, ועדותו דעד אחד הוא מתורת עדות לא מתורת רגלים לדבר לכן מחייבו שבועה, והראיה דהלואה בתר הלואה מצטרפין להוציא ממון אלמא דלאו רגלים לדבר הוי דמתורת צירוף רגלים לדבר אין מוציאין ממון, ופליגי תנאי אם מוציאין ממון ע"י אומד ודוק: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||