אדרת אליהו/דברים/יז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רע.''' להביא גרב ובעלי יבלת ובעלי חזזית. מניין לחולה ולזקן ולמזוהם ת״ל כל. ימניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ת״ל תועבת ה' אלהיך. ומניין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן ת״ל כי. מניין למפגל בקדשים שהוא עובר בל״ת ת״ל דבר. מה שתולה בדיבורו:

'''הוא.''' הוא תועבה ואין הולד תועבה. וסמיכות ו' פסוקים אלו מפני שכולם קאי על חשובי העיר וכן המדריגות שהיה בכסא שלמה בשעה שבא על כל דרגא הוכרז לפניו פסוק אחד מו' פסוקי' כמפור' (במ״ר ריש אחשורוש) ומנהיגי העיר הם ג'. דייני' וראשים וחזן העיר. ג' פסוקים הראשוני' נאמרו על הדיינים שיהיו הגונים. לא תטע לך אשירה. נאמר על דיין שאינו הגון. ולא תקים לך מצבה. נאמר על ראשי העיר שבעה טובי העיר שהם מצב העיר ועמודיה. לא תזבח לה' אלהיך שור ושה. נאמר על המתפללים שאמר במדרש שהחזן מקריב קרבן בתפלתו כי תפלה במקום עבודה. ואמר שור ושה שור נקראים חריפים בעלי תריסין ושה הם הפשטנים שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם הלומדים מקרא ומשנה:

'''הוא.''' היא ולא ולדן:

'''בקרבך.''' למעט נכרים מסקילה:

'''באחד שעריך.''' לג״ש מה כאן שער שעבד בו אף להלן כו':

'''באחד שעריך.''' אף שאין שם ב״ד. איש. למעט את הקטן יכול למעט גם אשה ת״ל או אשה. ולפי שבטומאת כהני' כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. ואמרת. לרבות שהוזהרו גדולים על הקטנים בא ללמד כאן שהוא להיפך:

'''לעבר בריתו.''' שג' בריתות הן ברית תורה וברית ע״ז וברית מילה. ושבת כנגד כולם. שנאמר ג' פעמים ברית עם אות בפרשת כי תשא אצל שבת:

'''לעבר בריתו.''' לכך עונש ישראל חמור מעכו״ם שישראל עובד ע״ז בסקילה וגוי בסייף משום שישראל כרתו ברית על ע״ז ולכך חמור מעכו״ם:

'''אשר לא צויתי.''' אפי' בשיתוף:

'''נעשתה התועבה הזאת.''' הוא דרישות. את מי עבד ובמה עבד:

'''בישראל.''' בישראל צריך דרישה וחקירה. פרט לנכרי שאין צריך דרישה וחקירה ואין צריך התראה ואפי' בעד אחד:

'''ההוא.''' פרט לשוגג ולמוטעה:

'''הדבר הרע.''' שיכול אין לי אלא אלו מנין המקבל לאלוה או אמר אלי אתה ת״ל הדבר הרע יכול אפי' מגפף ומנשק ת״ל הזה למעט:

'''את האיש או את האשה.''' לפי שנ' בעיר הנידחת אנשים שנים. אנשי' ולא נשים יכול שהם ג״כ פטורין ת״ל האיש אפילו אחד. האשה. אפי' נשים חייבות:

'''וסקלתם.''' הכל כדלעיל:

'''יומת המת.''' עד שיתיר עצמו למיתה:

'''יומת המת.''' רשעים בחייהם קרויים מתים:

'''על פי עד אחד.''' עדות מיוחדת. עד אחד ראה שחרית ועד כו' אחד ראה בחלון זה ואחד ראה כו':

'''ממך.''' זה יועץ וכן הוא אומר ממך יצא וגו' יעץ בליעל:

'''דבר.''' זו הלכה:

'''למשפט.''' זה הדין:

'''בין דם לדם.''' זה דם נידה וזיבה ודם לידה:

'''בין דין לדין.''' דיני ממונות ונפשות ומכות:

'''ובין נגע לנגע.''' זו נגעי בגדים נגעי אדם ובתים:

'''דברי.''' אלו חרמים והקדשות וערוכין:

'''ריבת.''' זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:

'''בשעריך.''' זו לקט שכחה ופיאה:

'''וקמת.''' בב״ד:

'''ועלית.''' מלמד שבהמ״ק גבוה מא״י וא״י גבוה מכל הארצות:

'''אל המקום.''' מלמד שהמקום גורם:

'''אשר בחר ה' אלהיך בו.''' פרט לב״ד שביבנה. והטעם שצריך מופלא שבב״ד לפי שמופלא נקרא תעלומת החכמה ואין חולקי' בתעלומת החכמה:

'''יועץ.''' זה עיבור שנים ואם מחולקים בעיבור חייב ג״כ לעלות אל המקום וכו'. דבר. הוא הלכה למשה מסיני והוא תורה שבע״פ. משפט. הוא י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן והן ד' חלקי התורה כנגד פרד״ס. בין דם לדם. שהתורה נחלק לששה חלקים. טהור וטמא. אסור ומותר. חייב וזכאי. בין דם לדם. הוא אסור ומותר כדי לטהר אשה לבעלה. בין דין לדין. הוא חייב וזכאי. בין נגע לנגע. הוא טמא וטהור. דברי ריבת בשעריך זהו שנאמר אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי ב' דברים הן בין אדם למקו' ובין אדם לחברו. ובבין אדם לחברו יש ב״ד אדם ששוה בערכו ועניים ואביונים שלמטה מערכו וזה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל שישכיל ויזהר בין אדם למקום ולחברו. למען סור משאול מטה. הם העניים והאביונים שאין להם להשען רק על אביהם שבשמים שהוא יריב ריבם וזה שאמר הכתוב כאן דברי. זו הקדשות וכו' הוא בין אדם למקום. ריבת. הוא בין אדם לחבירו. בשעריך. אלו העניים שלמטה מערכו שנאמ' בהם ואכלו בשעריך ושבעו:

'''וקמת.''' מב״ד שמחולקי' עם ב״ד שבשעריך:

'''אשר יהי' בימים ההם.''' אל תאמר פלוני כמשה ואהרן כו' אין לך ב״ד אלא כו' יפתח בדורו כו' וכה״א אל תאמר מה היה שהימי' הראשוני' היו טובים מאלה כי לא מחכמה וגו' רי״א אפי' קרוב ונחרחק ודרש אשר יהי' בימים ההם אף שמקודם קרוב היה:

'''והגידו לך את דבר המשפט.''' מלמד שמחויב לשמוע גם לב״ד שביבנה יכול שיהי' חייב מיתה ת״ל יגידו לך מן המקום ההוא:

'''אשר יורוך.''' אלו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהם וכמ״ש ועליהם ככל הדברים ודרשו רז״ל ככל. זו דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כי יש שבעים פנים לתורה ונרמז במלת ככ״ל שעולה שבעים והם בדרוש ורמז. אף כאן עפ״י התורה אשר יורוך זו פשטות התורה שבכתב. ועל המשפט זו ראיות ונקראו דין. כמ״ש למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט. וזו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהן וזהו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו וגו' ושמרת וגו':

'''אשר יגידו לך ימין ושמאל.''' הוא מה שיאמרו החכמים ויעשו גדרים וז״ש עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי. הוא גזירת חכמים. מצותי. זו משנה. חקתי. הוא ג״ש. ותורתי. הוא תורה שבכתב:

'''לא תסור מן הדבר.''' מדברי סופרים:

'''אשר יגידו לך.''' כמ״ש ואביו שמר את הדבר. אבא יסד ברתא:

'''ימין ושמאל.''' אפילו הוא אומר על שמאל שהוא ימין או להיפך:

'''אשר יעשה.''' עד שיורה לעשות:

'''בזדון.''' ולא בשוגג:

'''לבלתי שמע.''' ולא השומע ממנו:

'''העמד לשרת.''' מלמד שהשירות הוא בעמידה:

'''או אל השפט.''' אף שאין כאן כהן כשר:

'''ומת האיש וגו'.''' סתם מיתה בחנק:

'''ההוא.''' ולא אנוס ולא מוטעה:

'''ובערת הרע.''' צריך לבער רשעה וכו':

'''ככל הגוים.''' זהו הגנאי אף שמצוה לשאול מלך אבל הגנאי שיאמרו ככל הגוי':

'''מלך.''' ולא מלכה:

'''אשר יבחר.''' ע״פ נביא:

'''מקרב.''' ולא מח״ל:

'''אחיך.''' ולא נכרי:

'''תשים עליך מלך.''' שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו וכו' ואין רואין כשהוא מסתפר כו':

'''מקרב אחיך וגו'.''' זו עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה:

'''לא תוכל לתת עליך איש נכרי.''' ל״ת:

'''אשר לא אחיך הוא.''' וגם לא עבד:

'''ולא ישיב וגו' מצרימה.''' שעבירה גורר' וכו':

'''למען הרבות סוס.''' אפי' סוס אחד עובר א״כ למה נאמר סוסים לחייב על כל סוס וסוס:

'''וכסף וזהב לא ירבה לו.''' אבל כדי לתת לאפסניא מותר:

'''וכתב לו.''' ואינו יוצא בירושה:

'''את משנה התור'.''' זו משנה תורה מאלה הדברים. רי״א משנה תורה ב' תורות א' שמונחת בבית גנזיו. ואחת שיוצאה ונכנסת עמו:

'''על ספר.''' ולא קלף ודפתרא:

'''ספר מלפני הכהנים וגו'.''' שצריך לכתוב מספר העזרה:

'''למען ילמד.''' זו תורה:

'''ליראה.''' זו יראה:

'''לשמר.''' זו שמירה שיחזור התורה:

'''לעשתם.''' שיעשה. מכאן שהתורה מביאה לידי יראה ויראה מביא' לידי שמירה ושמיר' מביא' לידי מעשה ולכך כתיב למען ילמד ליראה לשמר לעשתם שצריך שילמוד בתחלה כדי לבוא לידי מדות הללו:

'''ולבלתי סור מן המצוה.''' אפילו על דבר קל של נביא:

'''ימין ושמאול.''' אפי' אומ' על ימין שהוא שמאל כמו בשאול:

'''למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'.''' וכן הוא אומר בשלמה גם עושר גם כבוד וגו' אם תלך בדרכי וגו'. והארכתי את ימיך. שעשירות וכבוד אתן לך בלי תנאי אבל אריכת ימים כבר כתבתי ולבלתי סור מן המצוה:

'''הוא ובניו.''' מלמד שבניו קודמין למלכות מכל ישראל אם ממלא מקומו מנין לכל נשיאות והתמנות שבנו קודם ת״ל בקרב ישראל מה שבקרב כו' בנו קודם. והנה ג' ראשי מדות הם שמוציאין את האדם מן העולם גאוה תאוה וחמדה וכנגד זה נצטוה מלך ג' מצות אלו לא ירבה סוסים הוא גאוה לא ירבה נשים הוא תאוה וכסף וזהב הוא חמדה וכן מבואר בזוהר כי גאה גאה. שגאה על גוותנים. סוס ורכבו. שרוכבו מתגאה במה שרוכב על הסוס: