הפלאה/כתובות/מז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''תוס' ''' ד"ה כתב לה וכו'. ועוד דחוק קצת לר"ת דמה לו להזכיר מדידיה לדידה וכו'. נלענ"ד ליישב שיטת ר"ת דבאמת לא דמי הך נשואין דהכא דהיינו משעה שמסר האב לשלוחי הבעל כדאיתא לקמן בברייתא דף מ"ח דאתיא כר' נתן לשיטתו משא"כ בהך דראב"ע שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. היינו או חופה או ביאה. כדאיתא לקמן דף נ"ו בברייתא שלא כתב לה אלא על חיבת לילה ראשון. וע"כ צריך לחלק בין מדידיה לדידה היינו דוקא אומדנא דחיבת חופה. וכן הוא מדוקדק בדברי ר"ת דע"כ לא קאמר דאב"ע אלא מדידיה לדידה דלא אקני לה אלא על מנת לכונסה משום חיבת חופה. אבל מדידה לדידיה אפילו ראב"ע מודה דדי לנו באומדנא של חיתון נשואין וכולי הרי דקדק בהדיא דחיבת חןפה לחוד ואומדנא של חיתון נשואין לחוד דהיינו מסר להבעל לנשואין דלקמן דף מ"ח בברייתא. ונראה דאדרבא מטעם זה לא ניחא ליה לר"ת שיטת רש"י משום דלמאי דס"ד כראב"ע קשה הא בהכרח צ"ל דברייתא דלקמן אתיא כת"ק דר' נתן דלר' נתן משעת אירוסין יורשה ואפ"ה ס"ל דבמסר יורשה. ואי סבירא ליה כראב"ע הא ראב"ע בעי חיבת לילה ראשון. ותו דלא אתי שפיר אפילו למאי דמשני דמדידה לדידיה עדיף משום אחתוני. מ"מ הא לפירש"י אחתוני היינו אירוסין אבל לת"ק דאינה יורשה אלא במסר. אומדנא זו לא מצינו. אלא ע"כ צ"ל כשיטת ר"ת ושפיר הוי ס"ד דר' נתן כרבנן דראב"ע דלא אזלי בתר אומדנא כלל. והא דהכא לר' נתן אינה יורשה אלא במסר היינו משום דמשמעות השטר שכתב שיבואו עמה לבית בעלה משמע כן: