דרישה/חושן משפט/רז: הבדלים בין גרסאות בדף

כתב הרמב"ם כו' עד וקנו מידו ע"ז כתב הב"י ז"ל כלומר דאי לא קנו מיניה אע"ג דאמר מעכשיו לאו כלום הוא וכן בדין דהאומר אם באתי (וכ"כ ברמב"ם אם באתי וכן העתיק לשונו בש"ע ורבי' כתב בשמו אם לא באתי ועהגד"מ לעיל בסמוך דיש נ"מ לדינא בין אלו הגירסות) מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו במה קני אלא ודאי כשקנו מידו עכ"ל נראה דהאי וקנו מידו שכתב הרמב"ם ל"ד קאמר דבעי ק"ס אלא ה"ה אם נתן לו מתחילה כסף או החזיק בשדה אדעתא למקני לאחר שיקיים התנאי וס"ל דכשלא א"ל מעכשיו לא מהני ליה החזקה ונתינת כסף אבל מ"מ כי אמר מעכשיו הוה כאילו א"ל בפירוש קנה עתה זה קנין גמור אלא שאם לא תעשה כן תתבטל המתנה או המכירה ותחזור לבעליה דבזה ודאי ליכא אסמכתא ודין זה למדו הרמב"ם ממשנה וגמרא דפא"נ (ד' ס"ה) הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ובגמרא ד' ס"ו איתא ז"ל הדר אמר ר"נ אפי' בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום (כלומר אפי' התנה כן בשעת מתן מעות) איתיביה רבא לר"נ אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו א"ל אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא ולמניומי קשיא מתניתין אב"א מתניתין רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא אב"א דא"ל קני מעכשיו עכ"ל ופירש רש"י וא"א כו' דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור הוא שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו כו' וזה קבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד ג"ש יקבלם עכ"ל. הרי לפנינו שלא נזכר ק"ס בהך מילתא כלל לא במשנה ולא בגמרא ולא ברש"י ועוד אי בק"ס מיירי אם כן מאי הקשה המקשן וכי לא ידע דבכל ק"ס צריך שיאמר מעכשיו ואי משום דסבר דבמעכשיו לא נסתלקה האסמכתא אם כן מה השיב לו התרצן וא"ל שהמקשן ודאי סבר דמיירי בלא קנין והתרצן השיב לו דמיירי בקנין א"כ העיקר חסר מן הספר ועוד כיון דסברא הוא וכמ"ש ב"י דכן בדין כו' איך לא שת המקשן לבו לדבר שהוא סברא אלא מחוורתא כדכתיבנא והשתא א"ש דהמקשן פי' המשנה כשנתן לו הכסף או החזיקו מתחילה באם וע"ת ובלא מעכשיו ועיין בב"י שכתב כאן דכשהחזיק בשדה אצ"ל מעכשיו שהוא עדיף מקנו מידו לפי שחזקה היא בגוף הקרקע ע"ש וכבר הארכתי בדחיית דבריו בדרישה לפני זה בסי"ד ע"ש ודוק: כל האומר מעכשיו כו' כתבו הגה"מ ז"ל ור"מ פסק כן הלכה למעשה שאדם נאמן לישבע על המשכון שנחלט בידו ושא"ל הלוה קני מעכשיו וזכה במשכון הואיל והמלוה עשה לו טובה ואסמכתא זו קניא במעכשיו בלא בד"ח עכ"ל וכתב עליו ב"י וכן משמע בהזהב הנותן ערבון לחבירו עכ"ל ולא הבנתי דבריו דאדרבה משם משמע להפך דהא אמר ר' יודא לא יתן ולא נזכר שם דבמעכשיו מהני ונראה דר"ל כיון דלא פליג ר' יודא אלא באתן לך אבל במחול לך מודה וכדמשמעות לשון ר"י וכדס"ל לרמב"ם כמ"ש לעיל ממילא נשמע שכל האומר מעכשיו קנה אפילו לרבי יודא שהרי מקנה לו עתה ואין כאן אתן לך ואפשר דאפי' רש"י דפליג וס"ל דבמחול נמי קאמר ר' יודא דאסמכתא הוא ול"ק מודה דכי אמר מעכשיו פשיטא דקנה וכתב עוד ז"ל וצ"ל דהיינו דוקא כשא"ל מעכשיו בשעה שמשכונו בידו וכדיהיב ר"י טעמא שתחילת המשכנתא היתה ע"י מקח וממכר ומ"מ הרא"ש בתשובה נראה דפליג אהא דמהר"ם וכמש"ר בשמו בסי' ע"ג סעיף כ"ו ע"ש ואביאהו גם כן לקמן. כתב ב"י ז"ל מ"מ משמע דס"ל לבעלי שיטות הללו דמתניתין דהלוהו על שדהו כולי כשהחזיקו בה היא ואפ"ה בעינן דלומר מעכשיו כו' וכ"נ מדברי רש"י כו' וכבר כתבתי שאין דעת הרמב"ם כן אלא ס"ל דבהחזיק בה המלוה אצ"ל מעכשיו כו' ע"ש שהאריך ודבריו מגומגמים ודחוקים ולא ידעתי מאי קאמר דודאי מתניתין דהלוהו על שדהו אחר שאמר תלמודא דבאומר מעכשיו מיירי [לא מיירי] בהחזיקו השדה דאמירת מעכשיו היינו שמקנה לו עתה ע"י כסף שהלוה אלא שמתנה תנאי שאם לא יהיה כן יתבטל המכר והכי דייק לשון רש"י הנ"ל להמדקדק בו אבל לא שהחזיק בחזקה והתפיסו בשדה ממש (זולת ר"ת לחוד מוקי לה בהתפסה) שהרי לא נזכר לא במשנה ולא בגמרא דמיירי בהחזיק בה ודעת רמב"ם כדעת רש"י ואיני רואה כאן חילוקי דעות כלל. ומ"ש הב"י עוד שם ז"ל ודעת הרשב"א בתשובה שלא כהרמב"ם לענין מ"ש דאם קנה באחד מן הדרכים כו' וא"כ נצטרך לומר כו' ר"ל דאל"כ קשה מנ"ל לרשב"א דבמעכשיו בלא החזיקו מהני כיון דמתניתין דהלוהו משמע דמיירי בהחזיקו ובמעכשיו שמא תרתי בעינן ומיהו כל זה לשיטתו שפי' דטעמא דהרמב"ם ברישא הוא כיון שהחזיק קודם התנאי אבל לפי מאי דפירשתי בסי"ד שר"ל שהקנהו עתה בקנין גמור אלא שהתנה תנאי בהא ודאי ליכא מאן דפליג עליו ודוק. ומ"ש עוד שם ואיכא למידק כו' עמ"ש ע"ז בסי"ד בדרישה בישוב הדברים דלק"מ. גם מ"ש שם והתוס' ביבמות עלה צ"ג כתבו דבקנין חליפין וחזקה צריך מעכשיו כו' עד והרמב"ם ס"ל כוותייהו בקנין ולא בחזקה אני אומר דז"א דהתוספות לא כ"כ אלא בחזקה דעושה עתה כדי לקנות לאחר זמן דומיא דחליפין משא"כ חזקה דאיירי בה הרמב"ם דר"ל דמחזיקו ברשותו מיד ע"ת שיקיים אח"כ וכמ"ש ס"ס קצ"ה. ומ"ש עוד שם עד סוף העמוד הכל לפי שיטתו ולדעתינו אין צורך בו כמ"ש בדרישה ריש סי"ד. ודע שדעת בעה"ת כדעת הרמב"ם דבמעכשיו ליכא שום אסמכתא שכתב בשער ס"ג דמשליש שטרו וא"ל אם לא פרעתי מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו אפילו עבר היום ולא פרעו אין להשליש ליתן השטר ביד המלוה אא"כ נעשה השליש בל' מעכשיו כלומר שאמר לשליש מעכשיו ולאותו זמן פלוני שלא אפרענו יגבה חוב זה כולו מעכשיו עכ"ל וב"י הביא ל' בב"ת הנ"ל וכתב עליו ב"י ז"ל ואע"ג דלא הזכיר קניין ע"כ בקנין הוא דאי לא"ה במאי קנה ע"כ וצ"ע דהא משנה וגמרא ערוכה היא בפ' ד' נדרים דף כ"ז שם הביאו המשנה מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר כו' קיי"ל כרב יודא דאמר לא יתן וכדמסיק שם בגמרא ז"ל והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה בבד"ח וכ"ר בסימן נ"ה דכ"ע מודו בזה דבעינן עכ"פ קנין בבד"ח ועמ"ש הרא"ש וכתבו רבינו בסמוך בסכ"ב ז"ל ושנים שהתנו וכו' או יאמר לו אם אחזור בי תזכה בכך וכך ממון בגוף חפץ זה דמהני בלא קנין וכתבתי שם דהו"ל כאילו נתן לו מנה וא"ל אם (לא) אקיים לך תנאי זה תחזור לו המנה דמהני ע"ש בפרישה ודוק וגם אצ"ל שיחזור ויגבה בו דהוה משמע דכבר גבו בו וזה ודאי אינו דא"כ הוה בעינן כתיבה ומסירה מחדש וכמ"ש שם הרא"ש לעיל וזה ברור בעיני. עיין בב"י שהביא דברי תלמידי רשב"א שכתבו ואי איכא מעכשיו ודאי אפילו ל"ק מידו ובלא בד"ח מהני וטעמא דמילתא דל"מ קנין ובד"ח אלא במתפיס זכוותא וכתב הרמב"ן משום דמתפיס כו' וכתב ב"י עליה וז"ל גם הטעם שכתב הרמב"ן צ"ע ליישבו שהם שאלו טעם למה בד"ח ל"מ אא"כ התפיס זכיותיו ואיהו יהיב טעמא כו' וע"ש ואני אומר שדברים אלו ודאי לא יצאו מפי הרב ז"ל שנראה שהבין שמ"ש דלא קנה קנין ובד"ח אלא במתפיס פי' אא"כ התפיס ופשוט דליתא אלא ר"ל בד"ח וקנין ל"מ אלא בהך שהתפיס זכיותיו ע"פ ב"ד אבל שאר משליש שטרו דמדעתו אפילו קנו מיניה ל"מ כיון דלאו אסמכתא דב"ד הוא. כתב עוד ב"י בעמוד זה ז"ל נמצא שפי' דברי הרי"ף להרשב"א כך הוא דהאי דינא שצריך בד"ח ולא סגי במעכשיו ליתא אלא במתפיס לחודיה שהוא דבר התלוי בב"ד אבל באסמכתא דנפשיה ל"מ בד"ח ומיהו במעכשיו לחודיה שלא בבד"ח מהני וכ"נ שהוא דעת הר"ן עכ"ל ודברים אלו סתומים מאד חדא דלאו רישא סיפא שהתחיל בהאי דינא שצריך בד"ח כו' משמע שבא לומר דבאסמכתא דנפשיה א"צ בד"ח ומיהו ודאי מהני וסיים אבל באסמכתא דנפשיה לא מהני וע"ק דכאן החליט דבריו דבאסמכתא דב"ד ל"מ מעכשיו ולעיל בתחילת דבריו נסתפק בזה בדברי הרשב"א ע"ש וע"ק מ"ש וכ"נ דעת הר"ן משמע דבא לומר דדעת ר"ן כדעת רשב"א דבמעכשיו לא סגי באסמכתא דב"ד ושם באותו עמוד לפני זה הביא הר"ן שכתב בהדיא ז"ל נמצא פסקן של דברים כו' עד ובמתפיס זכוותיה אי קנו מיניה בבד"ח מהני ומעכשיו לחוד נמי מהני ביה כו' וצ"ע: ואם קנו מידו בבד"ח קנה והוא שיתפיס כו' עיקר דהאי דינא בגמרא בפ' ד' נדרים דף כ"ו ז"ל ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד ל' יום ליבטלן הני זכוות' כו' איתניס ולא אתא א"ר הונא בטלין זכוותיה א"ל רבא אנוס הוא כו' עד והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו הגיע הזמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן רבי יודא אומר לא יתן ואר"נ אין הלכה כרבי יוסי שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה והלכתא אסמכתא לא קניא והיא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבד"ח ע"כ. הרי"ף פרק ג"פ הביא כל זה וסיים ז"ל וקאמר גאון דהאי דינא ליתא אלא במתפיס וכוותיה בלחוד ומסתבר כוותיה עכ"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל והתוס' פסקו דאפילו בלא אתפיס זכוותיה אסמכתא קניא בבד"ח והכי נהיגי עלמא עכ"ל נראה מל' שהוא הבין דמ"ש הגאון דהאי דינא ליתיה אלא במתפיס זכוותא פי' דהא דמסקינן אסמכתא קניא בבד"ח ל"מ כ"א כשג"כ התפיס זכוותא ומש"ה כ' עליו דהתוספות פסקו דאפילו בלא התפסה נמי קנה וכן הבינו רבינו כמבואר בדבריו לעיל סימן נ"ד ע"ש וא"כ הרמב"ם דאזיל בשיטתיה דהרי"ף נמי ה"ק דבד"ח ל"מ אא"כ התפיס זכוותא ולפי פי' זה צ"ל דס"ל לרי"ף ורמב"ם דסתם קנין לא הוה כאילו אמר מעכשיו דמי דאי כא"ל מעכשיו דמי קשיא דבריו אהדדי דמתחילה כתב דמהני מעכשיו בקנין סתם ולא מצריך קנין בב"ד חשוב ואח"כ כתב או קנין בבד"ח וכן קשיא הגמרא דפ' א"נ ודפ' ד' נדרים הנ"ל אהדדי אלא לאו ש"מ דס"ל לרי"ף ורמב"ם דכל היכא דאמר בל' דאי (ודוקא בל' דאי וכמ"ש בסמוך) אע"פ שקנו מיניה לא אמרינן סתם קנין כא"ל מעכשיו דמי ומש"ה אי א"ל בפירוש קנה מעכשיו קני אפילו בלי שום קנין בבד"ח כדאמרינן בא"נ דלא צריך התפסה וקנין בבד"ח וכההיא דנדרים ולא שני להו לרי"ף ורמב"ם בין אסמכתא המוזכרת בנדרים לאסמכתא המוזכרת בא"נ אלא כל דין האסמכתות שוות וכ"כ ב"י בחד שיטה וכתב עוד ז"ל והשתא א"ש דבתר דאמר בנדרים שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה חזר ואמר והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה בבד"ח והוה סגי ליה לומר בתר מאי דשני שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה והכי הלכתא והוא כו' אלא משום דאי הוה אמר הכי הוה משמע דדוקא בהתפסת שטר הוא דמהני קנין בבד"ח דל' ליבטלן זכוותי לא שייך אלא בשטרות אבל לא בהתפסת ערבון כיון דלא הוי כאומר מעכשיו מ"ה אמר והלכתא אסמכתא קניא לכלול כל מיני אסמכתות דמהני בהו קנין בבד"ח ולפ"ז הרמב"ם שכתב התפיס שטרו לישנא דגמרא נקט וה"ה התפיס ערבון עכ"ל וא"ת לפי מ"ש דלרי"ף ורמב"ם סתם קנין לאו כאומר מעכשיו דמי תקשה עלייהו ההוא דנדרים פרק השותפים דאמר התם רב אשי ועוד סודרא קני ע"מ להקנות הוא וקני מהשתא כו' ש"מ דסתם קנין כא"ל מעכשיו דמי י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן דאע"ג דמי שהקנה לחבירו סתם לא בעי דליפרש מעכשיו מיהו כי אתני בל' אם כההיא דא"נ וכההיא דפ' ד' דנדרים לא משמע דליקני מעכשיו אלא אי אמר קני ואי לאו צריך בד"ח והתפסה (ונ"י בשם הרשב"א חילק עוד בע"א ז"ל הלוהו על שדהו וכו' ואסמכתא דנדרים היא אסמכתא דב"ד ולא מנפשיה ומדעתיה קא מתני אבל הכא דמדעתיה ומנפשיה קא מתני אפילו שלא בבד"ח קניא עכ"ל) וכ"כ המ"מ פי"א מה"מ שדעת הרמב"ם דסתם קנין לא הוה כמעכשיו ע"ש אבל בכ"מ כתב שם עליו דאין דעת הרמב"ם כן ושגם הוא ס"ל דאין קנין בלא מעכשיו (ומה שצריכין בד"ח הוא כמ"ש המ"מ בעצמו שם בדין י"ג שקצת המפרשים כתבו שא"צ בד"ח כ"א במתפיס זכוותיה בב"ד שהוא מוכרח לעשות (כבר) [בע"כ] ולא מרצון נפשו הוא עושה) וכ"כ ב"י בס"ב ע"ש אלא שקיצר ובכ"מ האריך לבאר דבריו יותר וע"ש. זו שיטת רי"ף ורמב"ם כמו שהבינה הרא"ש והוא עיקר וע"ע לקמן סעיף כ"א אבל להרא"ש והתוס' שיטה אחרת עיין בהרא"ש בפסקיו פרק א"נ וכדברי הרא"ש כתבו התוס' והמרדכי ג"כ שם ובפ' ד' נדרים כתב ז"ל והלכתא אסמכתא קניא פי' כל האסמכתות כמו והלכתא בכפות דלא מיירי תחילה בכפות ה"נ לא קאי דוקא אאסמכתא דאיירי בה (דהיינו במתפיס זכוותיה מאינך טעמא שאכתוב בסמוך) ולא קניא אסמכתא אפילו בקנין ומעכשיו אלא בבד"ח דהא כל קנין הוי מעכשיו דאי לא קני מעכשיו לא הוי קנין כדאמרינן לקמן בפ' השותפין לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן הדרא סודרא למריה אלמא ק"ס ל"מ אי לא קני מעכשיו ואפ"ה בעינן בד"ח הלא"ה לא קני ובד"ח היה אומר רבינו מאיר היינו הני דגמירי דיני דאסמכתא וידעי דלא קניא אלא מכח הפקר ב"ד עכ"ל מבואר מדבריו דפליג ארי"ף ורמב"ם בתרתי חדא דלדידהו בכל אסמכתא כי א"ל קנה מעכשיו מהני ולהרא"ש וסייעתיה אפילו א"ל קנה מעכשיו ל"ק אלא דוקא היכא דליכא אסמכתא גמורה כההיא דהלוהו על שדהו דתחילתו כעין מקח וממכר הוא אבל בשאר אסמכתות ל"ק באמירת מעכשיו השני דלהרי"ף ורמב"ם בד"ח לחוד ל"מ אא"כ התפיסו לפי מה שפירשו הרא"ש וכנ"ל ולרא"ש וסייעתיה אפילו בלא התפיסו נמי מהני וס"ל דלפי מאי דמסקינן דאסמכתא קניא בבד"ח לא מצריכינן לשינויא דלעיל דבטלן זכוותי דכי נמי לא אתפיס נמי קנה כיון דקנה מיניה בבד"ח וא"כ יש לתמוה על רבינו שכתב על דברי הרמב"ם וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כו' דלא יתכן כלל לשום גי' מהגי' שבספרי רבינו דלספרים דגרסי וכ"כ א"א הרא"ש שאם קנו מיניה בבד"ח או מעכשיו קשה דמל' וכן משמע דגם לרא"ש קנין מעכשיו וקנין בד"ח שווין בכל האסמכתות דהא או הא קני כדעת הרמב"ם וזה אינו דלרא"ש מעכשיו לחוד ל"ק כ"א בהלוהו על שדהו ולספרים דגרסי קנה מיניה בבד"ח במעכשיו קשה דמל' במעכשיו משמע דלהרא"ש בין בד"ח בלא מעכשיו בין מעכשיו בלא בד"ח ל"מ אלא דוקא שניהם יחד וא"כ מאי וכן הא להרמב"ם כ"א לחוד קניא וא"ל כמ"ש עליו הב"י ע"ש שכ' שרבינו הבין להרמב"ם איך דס"ל דבעינן מעכשיו ובד"ח דא"כ קשיא על רבינו מה שהקשה שם עליו הב"י ע"ש גם ק' כיון שהרמב"ם מצריך התפסה בב"ד והרא"ש אינו מצריך לא הו"ל לרבינו לכתוב וכ"כ א"א וצריכין לומר כדי ליישב דודאי גי' במעכשיו עיקר וכן הוא בס"ו ואין כוונת רבינו לומר דבעינן להרא"ש בד"ח וגם מעכשיו דא"כ היה כותב אא"כ קנו מיניה בבד"ח ומעכשיו דבמעכשיו משמע דר"ל שהוא כמעכשיו מסתמא (ולאפוקי אם התנה בפירוש ואמר שלא יקנה אלא לאחר ל' יום) וה"ט דס"ל דסתם קנין הוה כמעכשיו וה"ק וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כלומר כשם שהרמב"ם ס"ל דההיא דאמרינן בנדרים והוא דקנו מיניה כו' מיירי בכל אסמכתא ובדלא אמר קנה מעכשיו ואפ"ה קני כך ס"ל לרא"ש אלא שלהרא"ש הוה טעמא משום דכל קנין כאומר מעכשיו דמי ומש"ה לא צריכינן התפסה ולרמב"ם סתם קנין לאו כמעכשיו ולהכי בד"ח ל"מ כ"א ע"י התפסה. ור"ן בפ' ד' נדרים כתב ז"ל כיון דבב"ד עסקינן אשמועינן דינא אחרינא דכל היכא דהוה בד"ח לא צריך מעכשיו דאנן סהדי דלא מחיך בב"ד וכמ"ד בפירוש מעכשיו דמי עכ"ל והוא דעה שלישית דנראה מלשונו דאף אם נאמר דסתם קנין לא הוי כמעכשיו מ"מ בקנין בבד"ח לא בעי התפסה ונחשב כאילו אמר מעכשיו ודוק. ואחר שכתבתי זאת שמעתי דיש מהנדסין אהא דכתיבנא וס"ל דלהרא"ש ותוס' אפילו קנו מיניה בבד"ח לא מהני אא"כ א"ל ג"כ בהדיא קנה מעכשיו או היכא שמקנין סתם ואז אמרינן מסתמא ודאי דעתם הוא שיקנה מיד דמהיכי תיתי לומר שדעתו היה לקנות לאחר זמן אבל אם תלה קניינו בתנאי בכה"ג לא אמרי' שקונה למפרע מעכשיו אם לא שפירש בשעת קנין ואמר מעכשיו ומפרשי הא דכ"ר במעכשיו ר"ל בד"ח וגם מעכשיו ומ"ש וכ"כ א"א הרא"ש כו' לא כתב אלא לאפוקי מאינך מפרשים דס"ל דהא דמסקינן בנדרים והוא דקנו מיניה בבד"ח אההיא אסמכתא לחוד אמרו כן אבל בשאר אסמכתות לא ומטעם שאכתוב בסמוך וקמ"ל רבינו דהרמב"ם והרא"ש תרווייהו ס"ל דבכל אסמכתות אמרו כן ולגי' או מעכשיו ה"ק בבד"ח ומעכשיו או מעכשיו לחוד היכא דלא הוי אסמכתא גמורה כההיא דא"נ ומטעם שכתבתי לעיל בשם הרא"ש א"נ מ"ש וכ"כ הרא"ש ר"ל דתרוייהו ס"ל דבקנין בד"ח ומעכשיו סגי ולא בעינן שיאמר נמי ליבטלן זכוותאי כמ"ש המרדכי בשם ר"י וגם רבינו כ"כ בסימן נ"ד בשם הרמ"ה ומוכח שם מדבריו דס"ל דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל בהא כהרמ"ה וכמ"ש שם ורוצים להסתייע ממש"ר בסמוך ובסימן ע"ג סי"ז ואסמכתא ל"ק אלא באומר מעכשיו ובבד"ח כו' משמע דבעינן שיאמר בהדיא קנה מעכשיו וכן בסימן קי"ג כתב ואם אמר לו מעכשיו כו' וכן בסימן קל"א סי"ד כתב אבל קנו מיניה מעכשיו כו' גם בר"ס ר"ו כ"ר האומר לחבירו כשאמכור אמכרנה לך מעכשיו וקנו מידו וקנו מידו הוא ק"ס ואפ"ה מצריך מעכשיו ועוד רוצים להסתייע ממ"ש התוס' בפ' ד' נדרים דף כ"ז בשמעתין ז"ל והלכתא אסמכתא קניא כו' לכאורה דלא אמר מעכשיו דאילו אמר מעכשיו מועיל שפיר בלא קנין בד"ח כדמוכח בא"נ מיהו אר"י דע"כ הכא מיירי דאמר מעכשיו מדאמר דקנו מיניה וסתם קנין בסודר וק"ס בלא מעכשיו אינו מועיל כלום כדאמר לקמן פ' השותפין הא הדרא סודרא למריה פי' אם אמר לאחר ל' א"כ אין הקנין עד לאחר ל' יום וכבר הדרא סודרא למריה וא"כ ע"כ מיירי הכא דאמר מעכשיו ואפ"ה קאמר והוא דקנו מיניה בבד"ח והא דמשמע בא"נ דמעכשיו מועיל בלא בד"ח י"ל דאסמכתא דהתם שאני כו' עכ"ל הרי לך דמסיק ר"י וכתב דע"כ הכא מיירי דאמר מעכשיו משמע דבעי' אמירת מעכשיו עם קניית בד"ח ע"כ דברי החולקים. ואין בדבריהן ממש וממקום שבאו שם מקום סתירת דבריהן דהא באו למילף דאין קנין בלא מעכשיו מההיא דהשותפין ושם מוכח להדיא דסתם קנין כאילו אמר מעכשיו דמי דז"ל הגמרא סוף השותפין דף מ"ח ההוא גברא דהו"ל ברא דהוה שמיט (פי' רש"י שמיט שהיה גוזל) כיפי דכתנא אסרינהו לנכסיה עליה אבל אמר שיקנהו בנו לענין זה דכי הוה בר בריה צורבא מדרבנן ליקנייה ואמר ר"נ דקני בר בריה כי יהיה צורבא דרבנן ורב אשי אמר דל"ק דאימת יקנהו לכי יהיה בר בריה צורבא מרבנן לכי הוה הדר סודרא למריה עכ"ל בקיצור וק' ממ"נ האי עובדא דפליגי עלה ר"א ור"נ איך הוא אי דאמר בהדיא לכי הוה צורבא מרבנן מעכשיו יקנה מ"ט דר"א דאמר ל"ק ואי דאמר בהדיא שלא יקנה מעכשיו אלא לכי הוה צורבא מרבנן מ"ט דר"נ דאמר קני הא איהו גופיה אמר בפרק הכותב דמשוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' יום דל"ק אלא בעומדת באגם אלא ע"כ ההוא עובדא באמר סתם לכי הוה צורבא מדרבנן קני ובהא קמיפלגי דר"נ ס"ל ה"ז כק"ס וכשם שבקנין קיי"ל דסתם קנין כא"ל מעכשיו דמי וקני אפילו א"ל בל' דאי אע"פ שבשעת קיום התנאי כבר הדרא סודרא למריה והיינו מטעם דמסתמא דעתו שאם יקיים התנאי יקנה מעכשיו ה"ה ה"נ קני מה"ט דכיון דחזינן דדעתו ורצונו שכשיהיה בן בנו צורבא מרבנן יקנה בודאי דעתו שיקנה באופן המועיל וכאילו אמר לכי הוה [כו'] יקנה מעכשיו ור"א דחי ליה דל"ד לסתם ק"ס דהתם ודאי דעתו שיקנה מעכשיו לכשיקיים התנאי דהא לקיום התנאי לא קבע הזמן ורצונו שיקיימנו מיד וקנהו אבל הכא ל"ד אלא לאומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום ומטעם שכתב הר"ן ז"ל שם ז"ל דמסתמא כיון שלא הקנהו אלא להקנות לבנו ודאי לא היה דעתו שיקנה עד אותה שעה דמאי ליעבד בהו בינתיים וההיא שעה הדרא למריה ע"כ הרי לך דע"כ לא פליג ר"א אלא משום דמדמה ליה למשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום אבל בשאר ק"ס מסתמא דעתו למקני מהשתא אפילו אמר בלשון דאי ואף שי"ל דהתם לא מיחשב אסמכתא גמורה דדעתו היה להקנותו ולהכי לא בעינן שיאמר בפי' אבל היכא דאמר בל' דאי לעולם צריך שיאמר בפי' קני מעכשיו אכתי ק' מנ"ל לתוס' ורא"ש פרק ד' נדרים להביא ראיה מהך עובדא וללמוד דכל קנין צריך שיאמר בפי' מעכשיו כיון דמהך עובדא מוכח דמסתמא כאומר מעכשיו דמי גם הך דהכא אע"ג דלא אמר דאי ולא הוה אסמכתא ממש מ"מ גם הוא לא רצה שיקנה אלא אי הוה צורבא מדרבנן והנה מוכח מכל זה דסתם קנין כמעכשיו ועוד שהרי כתב הרשב"א בתשובה הביאה ב"י לעיל סימן נ"ה ובסימן זה בסי"ט בד"ה ובתשובה אחרת כתב ז"ל כל שחייב עצמו במעכשיו אין כאן אסמכתא אפילו לא א"ל בפי' במעכשיו כל שקנו מידו הרי הוא כמעכשיו וכ"כ ר"ת עכ"ל לעניינינו הרי לך שכתב בהדיא דלא בעינן שיאמר מעכשיו אפילו באסמכתא דהא ע"ז קאי דכתב אין כאן אסמכתא ואף שבעיקר השמועה יש להרשב"א שיטה אחרת דשני ליה בין ההיא דנדרים דהוה אסמכתא בב"ד לשאר אסמכתות מ"מ בהא ודאי לא פליג עם הרא"ש ותוס' אחר שאין אנו מוצאים בהדיא דפליגי ועוד דבשם ר"ת כ"כ ור"ת בשיטת תוס' והרא"ש אזיל וכ"כ הרמב"ן בתשובה וכן מוכח מדברי הר"ן דפ' ד' נדרים ודפ' השותפין דכתב דק"ס כמעכשיו דמי בכ"ף הדמיון ע"ש וכן מוכח מל' המ"מ ומפסקי מהרא"י סימן קע"ג ועוד דאם כדבריהם לא הוה משתמט הגמרא וכל הפוסקים מלהזכיר האי דינא דבאסמכתא אפילו קנו מיניה בבד"ח ל"מ אא"כ אמר מעכשיו שהוא עיקרא דדינא ואדרבה ל' כל הפוסקים משמע דקנין בד"ח מהני בלא אמירת מעכשיו וגם כתבו כמה פעמים כל ק"ס כאומר מעכשיו דמי והרי ל' כאומר משמע דלא אמר כן בפירוש וגם מל' כל משמע אפילו באסמכתא גם בקיצור פסקי הרא"ש בב"ב ובנדרים לא הזכיר אמירת מעכשיו אלא קנין בד"ח לחוד גם רי"ו בני"ו ח"ך כ"כ וגם הריב"ש בסימן של"ה כ"כ הרי נראה להדיא דס"ל דבסתם הוה ק"ס במעכשיו אם לא בתנאי שאמר על זמן וע"ק לדידהו למה כ"ר בסימן קצ"ה דאם אמר לא תקנה אלא לאחר שלשים יום צריך שיאמר מעכשיו הול"ל דקנין על תנאי צ"ל מעכשיו וע"ק דלעיל סימן נ"ה שהוא המקום הראשון שהזכיר רבינו דיני אסמכתא לא הזכיר רבינו אלא קנין בד"ח לחוד גם בע"א סימן נ' כתב ז"ל הרוצה להתחייב נפשו באסמכתא יקנה בב"ד חשוב ולא הזכיר מעכשיו. לכ"נ פשוט דלדעת הרא"ש ותוס' סתם קנין אפילו אמר בל' דאי כאומר מעכשיו דמי והתוס' דנדרים דמסיק ר"י וקאמר דמיירי דאמר מעכשיו לא בא ר"י אלא לאפוקי ממאי דס"ד דאם אמר מעכשיו א"צ בד"ח ודשם איירי בדלא אמר ע"ז מסיק דז"א דאף אם אמר בהדיא מעכשיו בעינן בד"ח דהא סתם קנין הוא כמעכשיו והרי הוא כאמר בהדיא מעכשיו ואפ"ה מצריכינן שם בד"ח ומ"מ אין לי להביא ראיה מדהתחילו התוס' מתחילה וכתבו ז"ל לכאורה דאמר בלא מעכשיו דמשמע דוקא באמר בהדיא דלא יתחיל מעכשיו הא סתם הוא כאמר מעכשיו מכח קנין דז"א דא"כ סתרי דיוק דבריהם אהדדי דהא מיד אח"ז כתבו דאילו אמר מעכשיו משמע דצריכין שיאמר אלא אין מזה סיוע ולא קושיא דמתחילה לא ס"ד דתוס' דסתם קנין ירמוז אמעכשיו או לא ומש"ה כתבו דלכאורה מ"ש דבעינן בד"ח מיירי בדלא א"ל בפירוש מעכשיו דאילו אמר כו' וק"ל. ומה שהביאו ראיה ממש"ר בסמוך סכ"ג בתשובת הרא"ש באומר מעכשיו אין ראיה כלל וכמ"ש ביאורו שם במקומו בפרישה ע"ש. ובזה נתיישב נמי דל"ת ממש"ר בסימן ע"ג סי"ד תשובת הרא"ש דכתוב בה ואינו נגבה אלא בקנין ומעכשיו ובב"ד דאותה תשובה היא התשובה עצמה שכ"ר כאן בסכ"ג. ומ"ש בסי' רי"ו שדה זו לכשאמכרנה אמכרנה לך מעכשיו במנה וקנו מידו כו' אע"פ דסתם קנין כאומר מעכשיו הוא שאני התם שהרי אומר לכשאמכרנה אמכרנה כו' שמגלה דעתו שאינו רוצה שיקנה אותה עתה כלל גם הוה כקנין דברים ועמ"ש שם ר"ס ר"ו. ומ"ש לעיל בסימן קצ"ה אבל אם א"ל הקונה קנה סודר זה ותקנה חפצך לי אחר ל' יום לא קנה היינו כעובדא דפרק השותפין דפסק ביה דל"ק מטעם שלא היה שם אמירת מעכשיו הא אם היה אומר מעכשיו היה קונה ורבינו שכתב שם אבל אם א"ל קני ע"מ שתקנה מעכשיו כו' ולא הזכיר קנין בד"ח היינו משום דלקנות לאחר ל' יום א"צ בד"ח דהא לאו אסמכתא הוא ואף אם קנה בב"ד חשוב ל"מ שיקנהו מיד דכיון שגילה דעתו שלא יקנה אלא עד לאחר שלשים יום לא שייך הפקירו ב"ד ממונו בע"כ להכי ל"מ ליה קנין בבד"ח כלל וסגי באמירת מעכשיו אלא דבעינן שיאמר ג"כ ע"מ מטעם שכתבתי לעיל דכיון דאנן סהדי דגמר להקנותו לו לא מיחשב אסמכתא. ומש"ר בסי' קי"ג ז"ל ואפילו א"ל מעכשיו א"צ לפרש דלא כאסמכתא דמשמע דצ"ל בפירוש מעכשיו לק"מ דהא תשובתו בצידו דכתב לפני ז"ל וכי מקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי צריך לכתוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי מפני שעיקר השיעבוד על הקרקעות ושיעבוד מטלטלי אגב קרקע דומה לשיעבוד הערב שהוא כאסמכתא שאם לא יפרע הלוה יפרע הערב אף כאן אם לא ימצא קרקע שיפרע מן המטלטלין המשועבדים ע"כ צריך לפרש שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על המקרקעי ואם א"ל מעכשיו כו' הרי לפנינו דהא דצריך לפרש דלא כאסמכתא משום דמסתמא אף שדעתו לפרוע וקנו מידו ע"ז בשיעבוד כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי מ"מ בהיות שאומדן דעתינו הוא שדעת הלוה הוא שסגי ליה בשיעבוד הקרקעות ושלא יבוא לידי גביית מטלטלין חשו שמא לא גמר להקנות המטלטלין עד שיפרש בהדיא וכיון שחשו שלא יקנה מטלטלי בקנין גמור כלל כ"ש שיש בחשוב שלא יקנה מסתמא מעכשיו מה"ט שמעלה על דעתו שלא יבוא לידי גביית מטלטלין ושסגי ליה בקנין שיעבוד הקרקעות ומש"ה אף שקונה סתם ומשעבד מטלטלי אגב מקרקעי הצריכו שיפרש ג"כ לאמר בפירוש מעכשיו ותדע שהרי לא הצריכו ג"כ להיות אותו קנין בב"ד והוא מטעם שכתבתי שהלוה הלזה דעתו לפרוע אלא שטועה בדעתו לומר שא"צ קנין גמור על המטלטלין ומש"ה כשהצריכו לפרש בהדיא דלא כאסמכתא או לומר מעכשיו גם על המטלטלין לא צריכי בד"ח להפקיע ממון ומה"ט מהני גם שם כתיבה דלא כאסמכתא אף שכתב רבינו בשם הרא"ש בסימן ע"ג דלא מעלה ולא מוריד אלא היינו הטעם משום דלא הוי אסמכתא גמורה כמ"ש ג"כ שם ומה שסיים רבינו וכתב ז"ל שכל קנין מעכשיו קונה אפילו באסמכתא ובבד"ח הלא פירשנו שם [בשם] בע"ה וגם הב"י מוכיח שם שכל קנין סתם שהוא כמעכשיו קונה בעלמא באסמכתא גמורה במקום שנצטרך להפקיע ממון בקנין סתם בבד"ח מש"ה הקילו כאן דלא הוי אסמכתא גמורה להיות די באמרו מעכשיו לחוד אבל אין כוונתו שצ"ל בפירוש מעכשיו תדע שהרי באמרו דלא כאסמכתא לא הצריכוהו לומר מעכשיו. ומש"ר בסימן קל"א סי"ג ז"ל כתב הרמב"ם ערב ששיעבד עצמו ע"ת אע"פ שקנו מידו לא משתעבד שזו היא אסמכתא כו' עד אבל אם קנו מיניה מעכשיו שיתחייב לו בממון זה אם יתקיים התנאי הכל לפי תנאו שכל קנין מעכשיו אין בו משום אסמכתא עכ"ל ומשמע מדבריו שס"ל דסתם קנין אינו כאומר בפירוש מעכשיו לק"מ דהא ע"כ צ"ל טעם למה לא מצריך שם קנין בד"ח וצ"ל שכ"כ שם רבינו לסברת הרמב"ם דמתחיל בי' בדין זה ומסברת הרמב"ם ממילא נלמד לסברתו דנפשו דבעינן גם בד"ח ומפני שאין שם גוף דיני אסמכתא קיצר שם וסמך אמ"ש בסימן זה וא"כ ה"נ י"ל לענין זה דלא כ"כ אלא לדעת הרמב"ם כי הרמב"ם ס"ל דלא אמרי' סתם קנין כמעכשיו וכמ"ש לעיל ואליביה סיים וכ' שם שכל קנין מעכשיו אין בו משום אסמכתא ובזה נתיישב שבכל הספרים נדפס שם אחר זה תיבת ע"כ דמשמע דע"כ הוא מל' הרמב"ם ואינו ל' הרמב"ם וכמ"ש שם אלא משום דעד שם כתבו לשיטת הרמב"ם וכמ"ש מש"ה כתב לבסוף ע"כ וק"ל. וכבר תמה מ"ו ר"ש ז"ל על רבינו בב' המקומות הנ"ל למה לא הצריך ג"כ בד"ח וגם למה לן כמעכשיו הלא כל קנין הוא מעכשיו והניחו בצ"ע ולפי מ"ש לק"מ. גם מש"ר סס"א בשם תשו' הרא"ש ז"ל ואם היה בא לידי מעשה לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבות אם לא נעשה הקנין בבד"ח ודלא כאסמכתא עכ"ל אל תטעה לומר דלא סגי קנין בבד"ח אם לא שהיה עוד יפוי כח דלא כאסמכתא שהרי כבר כתבתי שם בשם מ"ו ר"ש דמ"ש ודלא כאסמכתא ר"ל דאז (לא) הוה דלא כאסמכתא. כללא דמילתא ה' דרכים יש לדעת הרא"ש ורבי' בדברים הנקנין ע"י קנין. הא' היכא דלא אמר בל' דאי פשיטא סגי בלא אמירת מעכשיו (וזהו לכ"ע). הב' אי אמר בל' דאי והוה אסמכתא גמורה אפי' אמר בפירוש מעכשיו לא נסתלק בזה האסמכתא וצריך בד"ח וכי קנו מיניה בבד"ח אז מהני אפי' לא אמר מעכשיו. הג' היכא דאמר בל' דאי ולא הוה אסמכתא גמורה כההוא דהלוהו על שדהו אז צריך אמירת מעכשיו וכשאומר מעכשיו מהני אפילו בלא קנין ואפשר דכ"ש קנין בד"ח מהני. הד' היכא דאמר בפירוש לא תקנה אלא לאחר ל' יום א"נ לכי תיהוי צורבא מרבנן ל"מ אא"כ אומר מעכשיו וקנין בד"ח לחוד ל"מ כיון שאומר בפירוש שלא יקנה לא שייך הפקר ובבוא הזמן א"צ בד"ח להפקיר ולהפקיע ממונו שהרי דעתו ידועה שגמר להקנותו לאותה העת. הה' היכא דאמר בל' דהוה אסמכתא גמורה וגם אמר לזמן כגון שאומר אם תלך עמי לירושלים אתן לך לשנה הבאה כך וכך או תקנה לשנה הבאה כך וכך אז צריך בד"ח וגם מעכשיו דלא סגי בקנין בד"ח מאחר דאמר לזמן שמסתמא אינו רוצה שיתחיל מעכשיו וגם לא סגי באמירת מעכשיו מאחר דהוה אסמכתא שלא בטובה ול"ד להלוהו על שדהו וכמ"ש לעיל ודוק. זה נ"ל בפירוש שמועה זו וגם מיושבים כל המקומות הנראין חולקים וסותרים זה לזה הן בדברי רבינו הן בדברי הרא"ש ודוק. ואין להקשות לפי הטעם שכ' הרא"ש דהלוהו על שדהו מהני אמירת מעכשיו כיון שעשה לו טובה א"כ ג"כ בהלוהו על המטלטלין הו"ל למסבר כן וכ"ש נמי הוא דתפיסת מטלטלין עדיפא מתפיסת קרקע דבמכירת קרקע קפדי אינשי טפי ממכירת מטלטלין וכמ"ש התוס' בא"נ ועמ"ש לעיל בשמם וא"כ קשיא דרבינו לעיל סימן ע"ג סכ"ו כתב בשם הרא"ש דהמלוה על המשכון ע"מ כו' הוה אסמכתא י"ל דבאמת מיירי התם בלא אמר מעכשיו אע"ג דכל ע"מ כאומר מעכשיו דמי הא כבר כתב הרשב"א דהיינו כשלא אמר בל' דאי אבל אמר בל' דאי גם הע"מ נכלל עם מלת דאי והוה הכל חדא לישנא והוה אסמכתא וכמ"ש לשונו בהוספה אבל במעכשיו מודה תדע דהא דברי הרא"ש ההם מקורם ממוהר"ם שכ"כ וכמ"ש הרא"ש בתשו' ומוהר"ם עצמו מודה דכשא"ל מעכשיו מהני בכל משכון וכמ"ש המרדכי פ' א"נ ואע"פ שבתשובה האחרת שהביא רבינו בסימן ע"ג אחר זה שם סכ"ז במשכון שהותנה כו' שהמותר יהיה מתנה מעכשיו אפ"ה השיב דהוה אסמכתא אע"פ שמיירי באומר מעכשיו שאני התם שהזכיר בתנאי ל' מותר שכיון שהזכיר ל' מותר הו"ל כקונס נפשיה ולא מקנה קנין גמור וכמ"ש לעיל סימן ע"ג מכח הוכחה אחרת ע"ש. ודע שיש שיטה אחרת בשמועה זו והיא שיטת רשב"א בתשובה ורמב"ן ותלמידי רשב"א ור"ן ועב"י שהאריך. ולר"ן פרק ד' נדרים עוד פירוש אחר בהך מסקנא דמסקינן והוא דקנו מיניה ע"ש וכבר כתבתי מלשונו קצת בסמוך בדרישה וכתב ב"י שנ"ל שהרמב"ם פי' בשיטה זו שלא הזכיר בד"ח אלא בדבר שב"ד מכריחין אותו על כך וז"ש התפיס שטרו ושוברו ולא כתב המתפיס הממון שהוא אומר ליתן לחבירו משום דבכה"ג אין בד"ח מעלה או מוריד דאי אמר מעכשיו אפילו שלא בבד"ח קני ואי לא אמר מעכשיו אפילו בבד"ח נמי ל"ק וכ' שלזה נוטה דברי המ"מ וע"ש שהאריך וכ' עוד שלפי דברי הרמב"ם ג' עניינים הם כו' וכתב עוד שהרשב"א הקשה דדברי הרמב"ם שבפסקיו הם מתנגדים למ"ש בפי' המשנה בפ' ג"פ והב"י כתב ישוב לזה ע"ש וכבר כתבתי בריש סי"ד דמ"ש הרמב"ם דכשמחזיק מיד מסולק האסמכתא דנ"ל דהיינו דוקא כשניכר מדעתו שרוצה להקנותו וכתבתי שנוכל לפרש הרמב"ם ג"כ בשיטת רא"ש ורבינו ושכנ"ל עיקר ומ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ב ז"ל אמנם הרי"ף כתב בשם גאון דלא בעינן בד"ח ולא כתב לא טעם ולא ראייה וכיון דרוב חכמי ישראל כתבו דאסמכתא ל"ק אלא בבד"ח לא מפקינן ממונא אפומיה עכ"ל נראה מדבריו אלו שגם הוא פי' הרי"ף כשיטה שפירשוהו הרשב"א ורמב"ן ור"ן ובאמת שגם מ"ש בפסקיו סובל האי פי' והך שיטה אלא שמש"ר לעיל סימן נ"ד משמע להדיא כמ"ש לעיל מדכתב בתשובה זו בלא טעם וראיה משמע דלא עלתה על דעתו פירושם דמ"ש בבד"ח לא שהם מכריחים ע"כ דא"כ לא הול"ל בלא טעם שהרי טעמו בצדו ואי משום דלא מסתבר לה טעמיה הול"ל ולא מסתבר הכי ולא שייך למכתב בלא טעם וק"ל וכן משמע מל' הרמב"ם בפי' המשניות פרק ג"פ דכתב דכל אסמכתא צריכין בד"ח וא"כ האי דכתב גאון והאי דינא ליתא אלא במתפיס כו' היינו לומר דבעינן ג"כ מתפיס ומה שלא הזכיר שם בפי' המשנה תיקון שימסור הערבון ביד הקונה עצמו או ע"י מעכשיו היינו לפי שאינה מענין המשנה ההיא דמיירי במשליש שטרו ובלא מעכשיו מדאמר ר' יהודא דלא יחזיר ועל הקדמות אלו שהשליש ולא אמר מעכשיו בא לומר שאם התפיס זכיותיו בבד"ח וקנו מידו הבד"ח מודה ר' יודא דיחזיר לפי שבזה הענין האסמכתא נתקן אבל הב' דברים שהזכרתי מעיקרא אינם אסמכתא וכיון שאינם אסמכתא פשיטא דלא פליג בהו ר' יודא וע"ל בדברי רבינו סימן ע"ג ומ"ש שם וז"ל מ"ו ר"ש ז"ל על מש"ר ואם קנו מידו בבד"ח כו' דעת הרא"ש דכל קנין הוה כמעכשיו ואין חילוק בעולם בין אמר ללא אמר וגם אין חילוק בין אתפיס זכוותיה כו' ללא אתפיס זכוותיה אלא לעולם בעי גבי אסמכתא קניין בד"ח אם לא מי שמלוה לחבירו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים קני מעכשיו כההיא דפ' א"נ דקנה אפילו בלא בד"ח דהוי דרך מקח וממכר וגם עשה לו טובה שהלוהו ע"ש זה גמר ומקני אבל לא בשאר אסמכתות ודעת הרמב"ם דהא דאמרינן בפרק א"נ דקנה משום דאמר מעכשיו וסבר שיש חילוק בין אמר כו' ואינו מחלק כמו שחילקו התוס' והרא"ש ומעתה מ"ש הטור וכ"כ הרא"ש אינו נכון שהרי לדעת הרא"ש לעולם בעינן בד"ח ואין חילוק בין שאמר מעכשיו ללא אמר גם לעיל סימן קל"ג וקל"א אין דבריו נכונים עכ"ל מ"ו הנה ריש דבריו (בצירינו) [כשיטתינו] שלהרא"ש סתם קניין אפילו כאומר בל' דאי כמעכשיו דמי וסוף דבריו שהשיג על רבינו כבר כתבתי ישובם דלק"מ: