בינת אדם/משפטי צדק/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''הלואת''' זהב בזהב כתב רמ"א בסימן קס"ב דאין למחות בידם דיש להם על מה שיסמוכו והוא כפי מה שכתב בפסקי מהרא"י סימן נ"ד שלשה טעמים להתיר. א' דתוספות חולקים על הגאונים וסבירא ליה דזהב הוי טבעא. ב' דאפילו לשיטת הגאונים שיש לו דין פרי כיון שרוב בני אדם יש להן מטלטלין דהוי זהב אם היו רוצים למכרם בזול יכולים להשיג ואם כן הוי כהלואת סאה בסאה ויש לו מעות מזומן דשרי הכא נמי הרי יוכל למכור מטלטליו מה שאין כן סאה בסאה דלא מהני מטלטלין דאין דרך לקנות תבואה אלא במזומן. ועוד טעם ג' דדוקא בזמניהם שהיה המטבע של כסף מעורב במעט נחושת ואם כן היה חשוב וחריף בהונאה ולכן נגד זהב טיבעא וזהב הוא הפירי מה שאין כן בזמן הזה שהכסף מזויף מחוד בהרבה נחושת ואם כן דינו כנחושת דלכולי עלמא זהב נגד נחושת הוי טיבעא עיין שם. והנה טעם שני שכתב הוא דוקא לדעת הג"א שהביא הב"י בסימן קס"ב והיא ברא"ש ריש פרק א"נ ד"ה ונראה וכן הקשה התוספות דף ע"ב ד"ה אין לוין וכתב הב"י דזה דוקא לפי הגירסא שם אין לוין על פירות שבשוק אבל כל הפוסקים גרסינן אין לוין על שער שבשוק ולכן כתב הב"י דההוא פסק לאו דסמכא הוא וכן כתב הש"ך בסימן קס"ב ס"ק ה' דכן הסכמת הפוסקים ואם כן כל שכן דלא מהני מה שיוכל למכור מטלטליו דאפילו מעות מזומן לא מהני דהא זהב אין לו שער קבוע וגם טעם שלישי לא שייך בזמן הזה שאדרבה כל מטבעות כסף שלנו הוא כסף טוב {{ממ|ועוד בת"מ סימן ר"ג לא מחלק בין זמן לזמן ופסק דזהב הוי פירא נגד כסף ואם כן הוא הדין לענין ריבית כדאמרינן בהזהב}} ואם כן לא נשאר אלא טעם ראשון שכתב דתוספות חולקין וסבירא ליה דהוי מטבע וכן משמע מתשובת רשב"א שהביא ב"י ובאמת נראה לי דבזמניהם היה הדרך למכור הכל על המטבע כדרך שנהוג גם עכשיו במקצת מקומות בריגא ובליפייא שמוכרין הכל כך וכך ליטרות בעד {{ממ|רענדיל}} טוב ואם כן היוקר והזול תלוי בפירות ולא מטבע אבל עינינו רואות בכל המקומות שהיוקר והזול תלוי כדינר זהב ולא בפירות ואם כן ודאי הוא ניהו דיוקר וזול ואם כן יש לו דין פירא ולכן נראה לי דיותר טוב שיזהר הלוה שיהיה לו על כל פנים אדום זהב אחד כדין סאה בסאה שלא יצא השער וכן הדין בבאנקע נאטן וא"סיג במדינת קיסר יר"ה או י"ל כיון דקיימא לן בסימן קע"ה דסגי בשער של עיירות אף על גב דלא קבוע ובסאה בסאה כיון שיצא השער לוין אף על פי שאין לו: