מראי מקומות/בבא מציעא/יח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

העירוני מ"ש חפץ הנמצא דמחזירים ע"פ סימן דשמו כתבו עליו ודוקא במטבע איתא לקמן כה: דאין מחזירין, ולא אמרינן לחוש שמא יש שני בנ"א בשֵם זה, וצ"ל דבממון לא חיישינן וכדלהלן, ועוד העירוני דהתם יש הוכחה מדטוען שאבד ממנו החפץ, וזה סימן, משא"כ הכא וצ"ע בזה, ועוד אטו אם לא יטען תחילה שאבד ממנו חפץ לא נחזיר ע"פ שם, ויעויין בהגר"ז בשו"ת שבסוף הספר סימן כ"ח אותה ה' שעמד בסב' זו עי"ש, ועחזון איש אהע"ז סימן כ"ה ס"ק א' שכתב דסימן דשם עדיף מסימן דעלמא דאנשים ידועים לנו בשמותיהן וכיון שלא הוחזק יב"ש אחר הוי כידעינן דליכא אחר עי"ש בכ"ד, ובש"ש ש"ז פ"כ הביא חכ"צ דשֵם הוא סימן בינוני ונחלק עליו הש"ש.- ובמש"כ דיש סב' דכיון דהוא טוען שאיבד חפץ ואומר הסימן ע"כ עדיף, ויסוד לסב' זו מבואר בתוד"ה והוא, ונתעוררתי לעיין בזה מדברי תוס' בחולין צו. ד"ה פלניא שהקשו מ"ש שאין מוציאין ממון ע"פ סימנים, ומחזירים אבידה ע"פ סימנים, ולפמשנ"ת הרי יש לחלק דבסימן דאבידה יש הוכחה ממה שאומר שאיבד ויודע הסימן, וי"ל דכוונת תוס' דמחזירים אבידה אף באופן שיש שני בנ"א שאמרו שאיבדו אבידה, וע"ע בסוגיא שם דמיירי באופן שאין את ההוכחה שאיבד.