ספר המדות/שער היראה/יד: הבדלים בין גרסאות בדף

עיצוב כותרות
(הקלדת שער היראה פי"ד, ציון לפירוש שיורי המדות ב"הערה נסתרת" אם מישהו יקליד אותו פעם)
 
(עיצוב כותרות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


פרק ארבעה עשר.
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרק ארבעה עשר'''}}}}


עתה עלינו לבאר יראה מקריית לבני אדם הנמשכת ממקרי הזמן. ראשונה מה שאמרו רז"ל (ברכות ה' א') אם רואה אדם שיסורי' באים עליו יפשפש במעשיו. והוא המראה הגדולה אשר נתן לנו בוראנו ית' להיות האדם תמיד בוחן דרכיו עם אלקי'. אם הוא לרצון לפני ד' ע"י מה אשר יביט בהשפעה המושגת לו מאתו ית'. כמאמר (שיר ו') אני לדודי ודודי לי. ואם יגרע חקו. ויתחדש עליו ענין מקרה בגופו או בממונו או בבניו ובני ביתו הנועדים עליו. ולבו כואב עליו. ראוי אליו להתעורר ולהתבונן כי זעף ד' ישא. ושבט אלוק עליו. והמדה"ד מתוחה עליו על דרכיו המקולקלים. וטוב לאדם שלא להיות חסר לב ולאמר אך זה חלי קטן ומעט ואשאנו. או לוותר ההפסד שהיה לו שלא להתפעל ממנו. כי אם לא יתבונן בינה לקחת מוסר מענין זה לעמוד ולבקש על נפשו ולתקן מעשיו ומנהגיו לשכך הזעם. מי יודע עד כמה תכבד העבודה. כי יד ה' החזקה לא תשוב ריקם מלפניך כי לא ירף ממך עד השיבך עד ד' אלקיך. או השמידך מעל פני האדמה. כמאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כי אם הרוה את הארץ כו'. כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו'. והשמר לך מלומר מקרה היא. כי זה מאמר בלתי טהור. ועיניך רואות הסבה  אשר על ידה נתחדש עליך מה שנתחדש. חלילה לך מלומר כדבר הזה אשר אין לו שחר. לצייר ח"ו שלילות הידיעה או היכולת מהבורא ית' על רגע. או שלילות הצדק על רגע. כי אם תאמר שהיא מקרה מסובבת ע"פ הטבע מתנגדת אל רצון הבורא. תאמר בהכרח או שלא ידע הבורא ית' כאשר ברא הסבה שיסובב לאיש הזה כן בעת ההיא. או ידע והי' מוכרח בדבר גם שהוא נגד רצונו או תאמר כי ידע וחפץ בה אבל אין אשם באיש ההוא. רק מפי עליון יצא הדבר לבלותו על רגעים אחדים גם אם הענין מתנגד אל הראוי למען אשר הטבע תעשה את שלה. ושלשתן כפירה בהאמונה האמתית. כמו שאמרה חנה על פנינה (שמואל א' ב') כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. גם כי מקום לומר כי הי' יד הסבה עליהם ומתו בני' של פנינה. עכ"ז לו ית' נתכנו עלילות שתהי' העלילה והסיבה מכוונת אל רצון העליון כמאמרם ז"ל (שבת ל"ב א') כי יפול הנופל. הנופל ובא מששת ימי בראשית. וגם הסבה כחה לסבב רעה. כי הלא התורה מחייבת מי שלא עשה מעקה לגגו. והיא חכמה עמוקה נשגבה לכוון הסבה אל הרצון ואין לנו עסק בענין זה. אבל כבר ידענו מפי חז"ל (חולין ז' ב')  אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה לכן אל תפל דבר מכל אשר יזדמן עליך מן הרעות שלא תתעלם מזה רק להתבונן ולהתעורר על ידו לומר על מה עשה ד' ככה. ומה חרי האף הגדול הזה. באין ספק ראה און בידי עולה באהלי.
עתה עלינו לבאר יראה מקריית לבני אדם הנמשכת ממקרי הזמן. ראשונה מה שאמרו רז"ל (ברכות ה' א') אם רואה אדם שיסורי' באים עליו יפשפש במעשיו. והוא המראה הגדולה אשר נתן לנו בוראנו ית' להיות האדם תמיד בוחן דרכיו עם אלקי'. אם הוא לרצון לפני ד' ע"י מה אשר יביט בהשפעה המושגת לו מאתו ית'. כמאמר (שיר ו') אני לדודי ודודי לי. ואם יגרע חקו. ויתחדש עליו ענין מקרה בגופו או בממונו או בבניו ובני ביתו הנועדים עליו. ולבו כואב עליו. ראוי אליו להתעורר ולהתבונן כי זעף ד' ישא. ושבט אלוק עליו. והמדה"ד מתוחה עליו על דרכיו המקולקלים. וטוב לאדם שלא להיות חסר לב ולאמר אך זה חלי קטן ומעט ואשאנו. או לוותר ההפסד שהיה לו שלא להתפעל ממנו. כי אם לא יתבונן בינה לקחת מוסר מענין זה לעמוד ולבקש על נפשו ולתקן מעשיו ומנהגיו לשכך הזעם. מי יודע עד כמה תכבד העבודה. כי יד ה' החזקה לא תשוב ריקם מלפניך כי לא ירף ממך עד השיבך עד ד' אלקיך. או השמידך מעל פני האדמה. כמאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כי אם הרוה את הארץ כו'. כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו'. והשמר לך מלומר מקרה היא. כי זה מאמר בלתי טהור. ועיניך רואות הסבה  אשר על ידה נתחדש עליך מה שנתחדש. חלילה לך מלומר כדבר הזה אשר אין לו שחר. לצייר ח"ו שלילות הידיעה או היכולת מהבורא ית' על רגע. או שלילות הצדק על רגע. כי אם תאמר שהיא מקרה מסובבת ע"פ הטבע מתנגדת אל רצון הבורא. תאמר בהכרח או שלא ידע הבורא ית' כאשר ברא הסבה שיסובב לאיש הזה כן בעת ההיא. או ידע והי' מוכרח בדבר גם שהוא נגד רצונו או תאמר כי ידע וחפץ בה אבל אין אשם באיש ההוא. רק מפי עליון יצא הדבר לבלותו על רגעים אחדים גם אם הענין מתנגד אל הראוי למען אשר הטבע תעשה את שלה. ושלשתן כפירה בהאמונה האמתית. כמו שאמרה חנה על פנינה (שמואל א' ב') כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. גם כי מקום לומר כי הי' יד הסבה עליהם ומתו בני' של פנינה. עכ"ז לו ית' נתכנו עלילות שתהי' העלילה והסיבה מכוונת אל רצון העליון כמאמרם ז"ל (שבת ל"ב א') כי יפול הנופל. הנופל ובא מששת ימי בראשית. וגם הסבה כחה לסבב רעה. כי הלא התורה מחייבת מי שלא עשה מעקה לגגו. והיא חכמה עמוקה נשגבה לכוון הסבה אל הרצון ואין לנו עסק בענין זה. אבל כבר ידענו מפי חז"ל (חולין ז' ב')  אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה לכן אל תפל דבר מכל אשר יזדמן עליך מן הרעות שלא תתעלם מזה רק להתבונן ולהתעורר על ידו לומר על מה עשה ד' ככה. ומה חרי האף הגדול הזה. באין ספק ראה און בידי עולה באהלי.