2,479
עריכות
מ
תום' --> תוס'; סרש"י --> פרש"י
הלל וולפוביץ (שיחה | תרומות) (OCR חדש, תיקונים חלקיים בלבד) |
מ (תום' --> תוס'; סרש"י --> פרש"י) |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''{{עוגן1|ועמ"ש}}''' התוס' בסוכה (דף כ"ז) ד"ה כל האזרח וז"ל דכיון דכתב לך למעוטי דשוחפין משמע כדמוכח בחולין (דף קל"ו) כו' ומדמרבינן סוכה אחס לכל ישראל ש"מ דלא דרשי לך למעוטי שאילה ומוקמי ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא גבי ציצית פרבינן דשוספין מדכסיב בגדיהם וממפמיק שאולה מדכסיב כסותך 1א"כ הכא נמי נדחש סכי ועמיש בזה בתשובת הריב"ש (סימן שמ"ז). ולכאורה י"ל לענ"ד דשאני גבי ציצית.דטליס של שותסין נחשב כאילו הוא שלו לגמרי ומשוס שהבגד והטלית עומדין לכך שילבשם כל אחד ואחד מן השוספי! בפ"ע ולא שילבשו שמהם כאחד [והא דאיסא בסנהדרין(דף כ') שהיו ששה סלמידיס מסכסין בטלית אחת ועוסקין בסורה ומשמע שהסכסו בב"א ולפי שהיו עניים מאד הר סילסא דלא שכיחא מובא והיה מין טלית ארוך ורחב הרבה משח"כ סליס דפלמא] וא"כ פ"ד כן נשסספו שבשעה שילבשם אחד מהשוספין יהא שלו לגמרי באותו שעה ולא דמי לשאולה כיון דנשעה שהוא לובש הוא נסשב כמו שהוא שלו ממש [וכעי; מ"ש באו"ח (סימן סרנ"רז סימן ז') דשוספיס שקנו לולב או אסרוג בשוספוס אם קנו לצורך מצוה יוצאים בו מסתמא דאדעסא דהכי קנאוהו וכמ"ש הה"מ בשם הרשב"א וזיל חבל לקחוהו לצאס בו בכל נוונא יוצאין בו דאמרינן יש ברירה שהרי כשעה שלקחוה היו יודעים שאינו ראוי ליחלק ועל דעס ק לקחוהו שבשעה שיטלנו כל א' מהן לצאס בו שיהא טלו שלו דומיא דשוספים שנדרו הנאה שנכנסים לחצר של שניהם שאין בה דק חלוקה שע"ד כן נשסספו שבשעה שכל אחד מהן נכנס יהיה מקום דריססו שלו] ומש"ה כיון דאיכא ריכייא יש להרבוס טפי של שוספין משא־כ גבי סוכה אחס לכל ישראל שעומדס לישב בה כמס אנשים ביחד וליכא למימר שע"ד ק נשססט שבשעה שישב זה יהא שלו לבד לגמרי וגם בשעה שיושב בה הוא של שוספוס ומש"ה אסיד דממפטיק שאולה היינו ממעטין גם של שוחטת [והא דהאחין שקנו אתרוג ט' היינו לפי שלקחוהו לאוכלי ונם דהחם ליכא ריבויא וצריך שיוכל לאכלו ובלא"ה לא מקרי לכם וגם בלולב דלא שייך אכילה בעי שיהא ראוי לכם בכל דרכי הנאתן]: | '''{{עוגן1|ועמ"ש}}''' התוס' בסוכה (דף כ"ז) ד"ה כל האזרח וז"ל דכיון דכתב לך למעוטי דשוחפין משמע כדמוכח בחולין (דף קל"ו) כו' ומדמרבינן סוכה אחס לכל ישראל ש"מ דלא דרשי לך למעוטי שאילה ומוקמי ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא גבי ציצית פרבינן דשוספין מדכסיב בגדיהם וממפמיק שאולה מדכסיב כסותך 1א"כ הכא נמי נדחש סכי ועמיש בזה בתשובת הריב"ש (סימן שמ"ז). ולכאורה י"ל לענ"ד דשאני גבי ציצית.דטליס של שותסין נחשב כאילו הוא שלו לגמרי ומשוס שהבגד והטלית עומדין לכך שילבשם כל אחד ואחד מן השוספי! בפ"ע ולא שילבשו שמהם כאחד [והא דאיסא בסנהדרין(דף כ') שהיו ששה סלמידיס מסכסין בטלית אחת ועוסקין בסורה ומשמע שהסכסו בב"א ולפי שהיו עניים מאד הר סילסא דלא שכיחא מובא והיה מין טלית ארוך ורחב הרבה משח"כ סליס דפלמא] וא"כ פ"ד כן נשסספו שבשעה שילבשם אחד מהשוספין יהא שלו לגמרי באותו שעה ולא דמי לשאולה כיון דנשעה שהוא לובש הוא נסשב כמו שהוא שלו ממש [וכעי; מ"ש באו"ח (סימן סרנ"רז סימן ז') דשוספיס שקנו לולב או אסרוג בשוספוס אם קנו לצורך מצוה יוצאים בו מסתמא דאדעסא דהכי קנאוהו וכמ"ש הה"מ בשם הרשב"א וזיל חבל לקחוהו לצאס בו בכל נוונא יוצאין בו דאמרינן יש ברירה שהרי כשעה שלקחוה היו יודעים שאינו ראוי ליחלק ועל דעס ק לקחוהו שבשעה שיטלנו כל א' מהן לצאס בו שיהא טלו שלו דומיא דשוספים שנדרו הנאה שנכנסים לחצר של שניהם שאין בה דק חלוקה שע"ד כן נשסספו שבשעה שכל אחד מהן נכנס יהיה מקום דריססו שלו] ומש"ה כיון דאיכא ריכייא יש להרבוס טפי של שוספין משא־כ גבי סוכה אחס לכל ישראל שעומדס לישב בה כמס אנשים ביחד וליכא למימר שע"ד ק נשססט שבשעה שישב זה יהא שלו לבד לגמרי וגם בשעה שיושב בה הוא של שוספוס ומש"ה אסיד דממפטיק שאולה היינו ממעטין גם של שוחטת [והא דהאחין שקנו אתרוג ט' היינו לפי שלקחוהו לאוכלי ונם דהחם ליכא ריבויא וצריך שיוכל לאכלו ובלא"ה לא מקרי לכם וגם בלולב דלא שייך אכילה בעי שיהא ראוי לכם בכל דרכי הנאתן]: | ||
'''{{עוגן1|ועפ"ז}}''' יתכן ליישב מ"ש הרמב"ם אמד המבריך וא' המרכיב הברכה והרכבה שהיא סייבס בערלה דהא קאמר השים ולוקמה בכרם של שני שותפין (שהנטיעה של ראובן וכא שמעון והרכיב בה להיות פירוס הרכבה שלו) דהאי הדד אדידיה והאי הדר אדידיס א"ר פפא זאת אומרת כרם {{עוגן|נ. מדה"ס}}של ב' שותפין אין חוזרי! טליומטהיס ט' כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו (פרש"י כרמו המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה) דבטי ר' ירמיה ליישב למ"ד דשומף לא קרינא ביה שלו [ועיין בחולין (דף קל"ה) דד אלטאי סוטר בהמס השוחטים מראשיח הגז דא־ק לחנך ולא של שוחפוח וקיי"ל כרבנן דח"ב דמיוחד לך קרינא ביה וע"ש בפרש"י] ודנם כשיש לו מקום מיוחד לא קרינא ביה כרמו ולפוט דפשק הרמב"ם כראב"י ודביח של ב' שוחפין קרינא ביה ביתו שיש לכל החד מקום מיוחד להשתמש בו ה"נ דוקא כשהכרם הוא של שני שותפין בשוה לא קרינא ביה כרמן שהין לך מקום ומקום מהגפן שאין לשנים מלק בה משא"כ כשהרכיב בה להיות פירות הרכבם שלו שכל ענף ההרכבה הוא של כספון ונס הסירות שלו דקרינא ביה כרמו וכדקרינא ביה ביתו כשיש לו •מקום מיוחד להשתמש בו. ואין לומר דניון דבסלה ילדם בזקנם אדרבה טיקר הכרס הוא של ראובן שהנטיעה שלו והא דמוכיח מזה הש"ס דכרס של שותפי! חין חוזרק מליו היינו משוס דדמי לילדה בילדה כדנסע קמייתא צסייג ולקורות דה"נ הוי ילדם בילדה ויכולה להיות של שמעון כשיקח הנטיעה מראובן ודממילא להרמב"ם דלא סיל להא דר' ירמיה כמ"ש ה"נ אזלינן בתר עיקר מסיטה שהיה כל ראובן, דלאו מילתא הוא דהכא לא שייך כלל מנין ביטול וכהא דאמר בביצה (דף ל־ח) ולבמיל מים ומלח לנבי עיסה איל ר' אבא הרי שנתערב לו קב חיטי; בעשרה קבין חסין בל חבירו יאכל הלה וחדי יע"ש | '''{{עוגן1|ועפ"ז}}''' יתכן ליישב מ"ש הרמב"ם אמד המבריך וא' המרכיב הברכה והרכבה שהיא סייבס בערלה דהא קאמר השים ולוקמה בכרם של שני שותפין (שהנטיעה של ראובן וכא שמעון והרכיב בה להיות פירוס הרכבה שלו) דהאי הדד אדידיה והאי הדר אדידיס א"ר פפא זאת אומרת כרם {{עוגן|נ. מדה"ס}}של ב' שותפין אין חוזרי! טליומטהיס ט' כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו (פרש"י כרמו המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה) דבטי ר' ירמיה ליישב למ"ד דשומף לא קרינא ביה שלו [ועיין בחולין (דף קל"ה) דד אלטאי סוטר בהמס השוחטים מראשיח הגז דא־ק לחנך ולא של שוחפוח וקיי"ל כרבנן דח"ב דמיוחד לך קרינא ביה וע"ש בפרש"י] ודנם כשיש לו מקום מיוחד לא קרינא ביה כרמו ולפוט דפשק הרמב"ם כראב"י ודביח של ב' שוחפין קרינא ביה ביתו שיש לכל החד מקום מיוחד להשתמש בו ה"נ דוקא כשהכרם הוא של שני שותפין בשוה לא קרינא ביה כרמן שהין לך מקום ומקום מהגפן שאין לשנים מלק בה משא"כ כשהרכיב בה להיות פירות הרכבם שלו שכל ענף ההרכבה הוא של כספון ונס הסירות שלו דקרינא ביה כרמו וכדקרינא ביה ביתו כשיש לו •מקום מיוחד להשתמש בו. ואין לומר דניון דבסלה ילדם בזקנם אדרבה טיקר הכרס הוא של ראובן שהנטיעה שלו והא דמוכיח מזה הש"ס דכרס של שותפי! חין חוזרק מליו היינו משוס דדמי לילדה בילדה כדנסע קמייתא צסייג ולקורות דה"נ הוי ילדם בילדה ויכולה להיות של שמעון כשיקח הנטיעה מראובן ודממילא להרמב"ם דלא סיל להא דר' ירמיה כמ"ש ה"נ אזלינן בתר עיקר מסיטה שהיה כל ראובן, דלאו מילתא הוא דהכא לא שייך כלל מנין ביטול וכהא דאמר בביצה (דף ל־ח) ולבמיל מים ומלח לנבי עיסה איל ר' אבא הרי שנתערב לו קב חיטי; בעשרה קבין חסין בל חבירו יאכל הלה וחדי יע"ש בפרש"י ותוס' וירושלמי ומ"ש בזה במק"א ולא שייך ?בדבר שיש לו בעלים מיוחדים שיתבטל ממנו שם נעליו והגם דהחס כל האישור תחומין תלוי בשם בעלים על החסן ה"נ לא שייך שיתבטל חלקו של שמטון בחלקו של ראובן. ומש"ה שפיר חוזר סעם"מ [וכשהן נפנים הרבה מניט לחלקו כדי שיעור כרס]. ובטנין אתרוג המורכב ביארתי ליישב באופנים אחרים דברי הרמב"ם: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:אבן הראשה|38]] | [[קטגוריה:אבן הראשה|38]] | ||