מחצית השקל/אורח חיים/תלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תלא

(א) (ס"ק א) בתחלת ופי' סמוך כו' דהר"ן בשם הראב"ד דייק לה מדתנן אור לי"ד בודקים כו' ופריך הש"ס וליתני ליל י"ד ומשני משים לישנא מעליא וקשיא ליה להראב"ד משום לישנא מעליא אין ראוי לתנא לשים חושך לאור. אע"כ בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כו' וסיים וז"ל ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו עד אור היום כדי שלא יתרשל עכ"ל והיינו קודם צ"ה:

עכ"פ בין השמשות דעדיין אור קצת. אבל בס' ח"י ובס' א"ר חולקים דבעי' דוקא אחר צ"ה וכתבו שיש לכוין גם כוונת הראב"ד הנ"ל כן:

(ב) (ס"ק ב) בודקים מדאורייתא כו' היינו כשיטת התוס' דף ד' ע"ב וכ' הר"ן אע"ג במה שמבטל ואומר לבטיל ולהוי כעפרא דא רעא אין זה לשון הפקר ואם הפקיר נכסיו בלשון זה לא הוי הפקר וביותר לפמ"ש מ"א סי' תל"ו ס"ק י"ג כמ"ד דאפי' ביטול בלב מהני והפקר בלב לא הוי הפקר לכ"ע תירץ הר"ן כיון דבאמת חמץ אינו ברשותו של אדם דהא אסור בהנאה ואין ראוי שיעבור עליו בבל יראה אלא דגזירת הכתוב הוא ועשאו כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה וכדאי' בפסחים דף ו' ע"ב לכן בגילוי מלתא בעלמא שמוציאו בדעתו מרשותו סגי:

שאני חמץ כף אע"ג דבשאר איסורין אע"ג דלא בדילי מינייהו מ"מ א"צ לבערם דהיינו בב"ח וערלה וכלאי כרם תי' התוס' ריש פסחי' שאני הני דאיסורן איסור עולם משא"כ חמץ:

והפוסקי' כתבו דשאני חמץ מהני דאית בי' כרת:

א"נ כיין כצ"ל:

לכן החמירו עליו חכמי' ועמ ש סי' תמ"ב ריש סי' מחלוקת הפוסקי' בדבר שאין אסורו כ"א מדרבנן אי חייב לבערו מן הבית ע"ש ונראה מדברי מ"א דס"ל כהפוסקים דאין לבדיקה עיקר מן התורה. ואם בדק ולא ביטל ומצא אח"כ חמץ עובר על ב"י. וכ"כ מ"א סי' תל"ד ס"ק ה' וי"א שם ואפי' לא מצא ולא ידע אי יש שם חמץ בביתו עובר ע"ש אבל הפר"ח הסכי' לדעת הר"ן דמן התור' בחדא מינייהו סגי הן ביטול גרידא הן בדיקה גרידא אלא מדרבנן בעי תרתי ובדיקה גרידא ל"מ כדאמרי דף ו' ע"ב שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלוי' וע"ש ברש"י ותוס' וביטול גרידא ל"מ שמא יבואו לאוכלו כמ"ש מ"א פה עוד הסכים דבין ביטול ובין בדיקה מהני אפי' לחמץ ידוע ואפי' באינו ידוע אלא שדרכו להשתמש באותו מקום בחמץ צריך ביעור מן התורה לא מבעי' להפוסקים לספק תורה מן התורה לחומרא אלא אפי' להרמב"ם דפסק דספק תורה מן התורה לקולא אלא מדרבנן לחומרא מ"מ כה"ג שדעתו להשתמש שם חמץ הוי כמו אתחזק איסור' וספק שרגלים לדבר דהוי לכ"ע מן התורה:

(ד) (ס"ק ד) ולא יאכל כו' או כביצה פת כמ"ש ס"ס רל"ב וכ' שם דה"ה לשתיי' דדוקא כביצה ולא יותר דאדרבה יותר יש לחוש שמא ישתכר.

(ה) (ס"ק ה) לא ילמוד כו' אבל מדברי הט"ז ס"ק ב' משמע דגם כה"ג אסור' איכא דצריך שלא יעבור התרול' זמן בדיק' וע בפר"ח:

כ' הב"ח כו' וכ"פ מהרי"ו כו' הביא ראיה מדברי מהרי"ו דאם מתפלל ערבית לעולם בביתו דמותר ללמוד תחלה דל"ח שמא ישכח להתפלל כיון דדש בי' ה"ה די"ל כן לענין בדיקה דכה"ג יבדוק תחלה ול"ח שישכח להתפלל:

ולא עיין במהרי"ו בסוף כו' הביא מ"א לשון מהרי"ו בסי' רל"ב ס"ק ח' ע"ש ותבין. והא דאי' בגמ' ברכות דף ד' ע"ב שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה כו' אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקור' ק"ש ומתפלל ואוכל כו' מבואר אע"ג דבאכילה ושתי' ושינה אסורים אבל ללמוד מותר:

מיירי קודם זמן ק"ש ר"ל באותה חצי שעה הסמוכ' לזמן ק"ש לאכילה ושתיה אסור כמ"ש לעיל סי' רל"ב ורל"ה:

אבל ללמוד מותר באותה חצי שעה שלא יתבטל מלמודו חצי שעה אבל כשכבר הגיע זמן ק"ש אפי' ללמוד אסור עד שיקרא ק"ש ואח"כ ילמד:ועמ"ש לעיל בסי' רל"ב:

וכאן נ"ל. ר"ל לענין בדיקת חמץ כיון דראיית הב"ח ממהרי"ו לע"ד נדחה:

ואז יבדוק ואחר כך יתפלל אף על גב דהבדיק' נמשכת אחר צ"ה מ"מ כיון דחל מצות בדיק' קודם לחובת ק"ש וצריך להתחיל בבדיקה יגמרנה ואח"כ יקרא ק"ש ויתפלל:יתן לאחר לבדוק כו' כמ"ש סי' ת"ע ר"ל אע"ג שכתב מ"א סי' תל"ב ס"ק ה' דמצוה בו יותר מבשלוחו מ"מ במקום שיש טעם לדבר מותר לבדוק ע"י שליח כגון הכא שהוא צריך להתפלל וכן מצינו בסי' ת"ע בתענית בכורים אם חל פסח ביום א' שמתענים הבכורים ביום ה' שלפניו ובלילה צריכים לבדוק וקשה עליהם להתענות עד אחר הבדיקה כ' מט"מ ומהרי"ל שיבדקו ע"י אחרים. כמ"ש הטור סי' רל"ה דמה"ט קורין ק"ש של ערבית ביום עם הציבור אע"ג דעיקר מצותה בצ"ה משום שעתה הציבור מקובצים לתפלת מנחה יתפלל גם מעריב דלקבצם שנית בצ"ה היא טרחא ולכן הקילו:

אמירת השיעור. ר"ל האומרים דבר הלכה בבה"כ כו':

(ו) (ס"ק ו) ואם כו' משמע מדברי הרשות כו' מדפתח במלאכה ואכיל' ולמוד שכולם אסורים וסיים בלמוד גרידא דקתני ואם התחיל ללמוד כו' ושביק אכילה ומלאכה אע"כ דבדבר הרשות פוסק:

(ז) (ס"ק ז) מבע"י כו' דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כו' ר"ל אע"ג דקיי"ל בסי' רל"ה סעיף ה' דלתפלה אפי' התחיל באיסור אינו פוסק דוקא לתפלה דרבנן אבל לק"ש דהוא דאורייתא פוסק:

כ"ז שלא ביטל. נסתפקתי אם עכשיו רוצה לבטל ואז לא יהיה הבדיקה כ"א מדרבנן לא יצטרך להפסיק דכה"ג מצינו בסי' רל"ה סעיף ב' בהתחיל באיסור אע"ג שצריך להפסיק לק"ש מ"מ אינו צריך להתפלל עד אחר שגמר אכילתו א"ד הכ' שאני כיון שצריך להתחיל לבטל צריך גם להפסיק לבדיקה דחד' מצוה היא וכה"ג מצינו לענין בהמ"ז אם נסתפק אם בירך בהמ"ז וכיון דבהמ"ז דאורייתא צריך לברך מספק וצ"ל גם ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מדרבנן ע"ש:

(ח) (ס"ק ח) וי"א כו' וקשה דהא לולב כו' בסי' תרנ"ב כצ"ל:

ועוד דבסוכה דף ל"ח:

ול"נ דמ"ש כו' חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור כמ"ש בס"ק ג' ואע"ג שכ' מ"א בס"ק ה' בשם תר"י לשיטת מהרי"ו הא דאמרי' נכנס לבה"כ וקורא כו' מיירי תוך אותה חצי שעה סמוך לערב אע"ג דאסור בכל הדברים אבל ללמוד מותר שלא יתבטל מלמודו כנ"ל והכא בלמוד מיירי ואיך קורא אותו התחיל באיסור. ומשמע דקי"ל בהא כתר"י ומהרי"ו וצ"ל דבזה מודו מ"א לסברת הב"ח אע"ג דלענין תפיל' דתדירה הותר להתתיל באותה חצי שעה אבל בדיק' שאינה תדיר' אפי' ללמוד אסור באותה חצי שעה וא"כ לא דחה מגן אברה' לחלוקו על הב"ח אלא לענין הפסק' וכמו שהקשה עליו מדיני הפסקה. אבל לכתחל' לענין להתחיל מודה מ"א דיש לחלוק עליו מכח סברת הב"ח כו':

והרב"י כו' דהרי עדיין לא הגיע כו' ר"ל ניהו דהבדיקה דאורייתא כ"ז שלא ביטל מ"מ כיון שהוא חצי שעה קודה זמנו ניהו. דאסור להתחיל מ"מ בזה ליכא כ"א אסורא דרבנן. ובפרט דעיקר ביעור חמץ מן התור' אינו כ"א מחצות היום דער"פ ובליל י"ד הוא דרבנן. מ"מ לפ"ז בק"ש אם התחיל לאכול או במלאכה תוך חצי שעה הסמיכ' לזמן ק"ש אי מקרי התחיל בהיתר או באיסור לכאורה תליא בפלוגתא דהרב"י ורמ"א דכאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.